"…הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא" (בראשית ל"ז, י"ט) ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם. ובזה טעה יעקב לשנות לבן בין הבנים בענין שיכירו אחיו את האהבה אשר בלבו: ולא יכלו דברו לשלום. אע"פ שהיו צריכין לדבר עמו בענין הנהגת הבית ומרעה הצאן בהיותו מנהיג במצות אביו לא יכלו לדבר עמו לשלום ורעות כמנהג האחים. (ספורנו על בראשית ל"ז, ד') הרמב״ן עה״ת (ריש פ׳ בהעלותך) אומר כי מצא במגילת סתרים לרבינו נסים שמביא המדרש: כיון שהקריבו י״ב שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו' אמר הקב״ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה...
"וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ. וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן". (בראשית פרק: ל"ד, פסוקים: י"ד-י"ח) ומדרשו שטעה בענין השדה, הנאמר בקין והבל כי יוסף היה לו לשום אל לבו מה שקרה להבל עם קין שמצד הקנאה הרג איש את אחיו, ויוסף סבר בשלמא קין שהרג את אחיו היינו לפי שנאמר ויהי בהיותם בשדה. על עסקי שדה, כי אמר...
וַיֹּאמֶר: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים: 'נֵלְכָה דֹּתָיְנָה', וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. (בראשית ל"ז, ט"ז-י"ז) איפה הם רעים – כתיב חסר. רמז פה התחילו ברעה בימי ירבעם שהמליכוהו בשכם. (קיצור בעל הטורים שם, שם) נסעו מזה. הִסִּיעוּ עַצְמָן מִן הָאַחְוָה. נלכה דתינה. לְבַקֵּשׁ לְךָ נִכְלֵי דָתוֹת שֶׁיְּמִיתוּךָ בָהֶם. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ שֵׁם מָקוֹם הוּא, וְאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ. (רש"י שם, שם) נסעו מזה – 'הסיעו עצמן מן האחוה', נלכה דותינה – 'לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם' ולפי פשוטו שם מקום הוא ואין מקרא יוצא...
וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ. (בראשית מ, כ"ג) …ועוד מודיע הכתוב ששכחו גם מליבו. והכוונה בזה כי לצד שהחליט שלא לזוכרו נשכח מליבו כי אם היה בליבו ובדעתו צד אחד לזוכרו באמצעות זה היה קצת נזכר אלא לצד החלט הדבר נשכח ממנו (מליבו). ואולי ירמוז עוד וישכחהו שהיה משכיחו מליבו ומדעתו, עת עלות על זכרונו עד עת קץ, שפקד ה' את יוסף ויזכרהו, ואולי שירמוז באומרו וישכחהו על זה הדרך וישכח הוא, אבל הקדוש ברוך הוא לא שכחו ויזכרהו לטובה, 'ויהי מקץ וגו' ואז שר המשקים זכר אותו בעל כורחו. (אור החיים שם, שם) ולא זכר שר...
וַיִּרְבּוּ, הַיָּמִים, וַתָּמָת, בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה. וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ, הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי – תִּמְנָתָה. . וַיֻּגַּד לְתָמָר, לֵאמֹר: הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה, לָגֹז צֹאנוֹ. וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה. (בראשית ל"ח, י"ב- י"ד) בפתח עינים – בהתחלת שתי מסילות כי המסילה תיקרא עין כמו 'על העין בדרך שור'. אשר על דרך תמנתה – כדי שלא ימלט יהודה מלפגוש בה בבואו מתמנת. כי ראתה כי גדל שלה – וחשבה שכאשר יראנה יהודה בזולת בגדי אלמנותה וישאל מדוע ככה עשתה, תשיבהו כי בא מועד להסירם, שהרי אמר לה...
וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף, וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל. וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. (בראשית ל"ט, ו') איור: הרי לנגבהיים ויהי יוסף יפה תואר – כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו )מדרש ב"ר). אמר הקב"ה: אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך? אני מגרה בך את הדוב. מיד: "ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף …". (רש"י שם, שם) ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה (לט, ו). פירש"י 'כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה: אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדוב, מיד ותשא...
וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה. (בראשית ל"ט, י"ז-י"ח) איור: הרי לנגבהיים 'ויהי כהיום הזה ויבא הביתה וגו" – רבותינו חולקין בדבר; יש אומרים: לעשות צרכו נכנס וביקש עצמו ולא מצא, דכתיב 'ואין איש', ויש אומרים: לעשות מלאכתו, מלאכה שעליו מן הבית. ורבי יהודה אומר: אותו היום יום זבוחו של נילוס היה, ויצאו כולם ונשתיירה היא והוא עמה בבית, ותתפשהו בבגדו ועלה עמה למיטה וביקש עצמו ולא מצא, שראה דמות דיוקנו של אביו והפיל עצמו בקרקע ונעץ עשר אצבעותיו בקרקע, למה?...
וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר: הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ… וַיֹּאמֶר: מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ? וַתֹּאמֶר: חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ. (בראשית לח, טז-יח) איור: הרי לנגבהיים חותמך – מרוב תאוותו נתן ג' דברים ערבון על דבר קל. (אבן עזרא לח, יח) חותמך ומטך ופתילך. כפי הפשט נראה ליתן טעם למה נתן ערבון דווקא ג' אלו, וזה לפי שכוונתו היתה לשם זנות, והיה מבזה חותם אות ברית קודש אשר בבשרו, והיה מבזה גם מטה מושלים אשר בידו אשר בו יהיה רועה ומנהיג, אשר נצטווה בלא ירבה לו נשים, כי לא יתכן שרועה ישראל יהיה רועה זונות, והיה מבזה...
פרשת וישב גליון מס' 930 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר: הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. (בראשית לז, ט) והנה השמש והירח וגו' – (ב"ר) כשאמר לו יהושע לשמש שמש בגבעון דום לא רצה לעמוד עד דאמר ליה ולאו כסף זביניה דאבא את פי' וכי אינך עבדו של יוסף דכתיב והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. ויהושע מזרע יוסף דכתיב למטה אפרים הושע בן נון מיד ויעמוד השמש. (דעת זקנים מבעלי התוספות שם, שם) אמנם ידמה שיוסף ראה בחלומו בפועל שאביו ואמו...
פרשת וישב גליון מס' 880 תשע"ה(קישור לדף המקורי) …וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד: וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו, וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ? הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה?! (בראשית לז ט, י) ויספר אל אביו, לפי שהיה לאביו זכר בזה החלום ולא כן באחר. אני ואמך – כשם שאי אפשר באמך שכבר מתה, כלומר: כשם שבטל החלום בזה, כך בטלי כולי. ורבותינו ז"ל למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים, וכן הוא אומר (ירמיה כג, כח) מה לתבן את הבר, כשם...