"כִּי עֲנַן יְהוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם" (שמות מ, לח) ספר שמות הוא מסע מעבדות לחירות, מחושך לאור, מכאוס להתגלות. זהו הסיפור של יצירת עם, מתן תורה והשראת השכינה, המזכיר לנו כי הגאולה אינה רק יציאה פיזית אלא גם תהליך רוחני מתמשך. * עניינה של פרשת פקודי הוא הבאת המשכן לידי גמר והיא מונה את חומריו ומידותיו – כסף זהב… שש משזר ותכלת וארגמן… רימוני תכלת וארגמן… אבני חן ופעמוני זהב טהור…. ומה נעדרים ממלאכת הבנייה? הברזל, וכל כלי משחית ומלחמה, על יסוד הכתוב "כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ". ובמקבילה...
"וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות לז,ט) ויעש בצלאל את הארון". זהו שכתוב: "פתח דבריך יאיר מבין פתיים"(תהילים קיט,קל), בשעה שברא הקב"ה את עולמו, היה כולו מים במים, שנאמר "וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים" ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר: האור ברא הקב"ה תחילה ואח"כ העולם. משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה המקום אפל. מה עשה? הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תֵּמֶלְיוֹס. לכך האור נבראת תחילה. ור' נחמיה אומר: העולם נברא תחילה. משל למלך שבנה פלטין ועטרו בנרות. שאל רבי שמעון...
"וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ', ל"ה) נכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו: משה רבינו, כל מה שאמרת לנו עשינו וכל מה שצויתנו ליתן ולהוציא נתננו הכל, והרי כל המלאכה לפניך, שמא חסרנו שום דבר או ויתרנו על כל מה שאמרת לנו? ראה הכל לפניך. והיו מראין לו כל דבר ודבר, שנאמר: "ויביאו את המשכן אל משה", וכתיב: "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציוה ה' ". אמרו לו: לא כך וכך אמרת לנו לעשות? אמר להם: הן … אמרו לו: ואם כן, למה...
"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות ל"ו, ח') 'זכר למחצית השקל' "ענין השקלים כפי מה שאנו רואים הוא לאחד את כל עדת בני ישראל בין בעניני העבודה להשי"ת בין בצרכי הכלל החומריים, שהרי התמידים באים משקלים, ומשירי הלשכה באים חומות העיר ומגדלותיה. להורות ולקבע כי יסוד המבוקש מכל עבודת ה' הפרטית שבישראל הוא הצלחת הכלל. ודרך זה נקבע בישראל לעד, עד שאפילו בגלות שאין לנו בית מקדש, וארץ ישראל, וקורבנות המאחדים אותנו בפועל, מכל מקום כח האחדות תמיד חופף על ישראל במה שקדושת כל המצוות ועבודת השי"ת שישראל עושין עיקר פעולתן הוא להצמיח מזה צדקה ותהילה אל...
"וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, עַל-הַנָּשִׁים; כֹּל נְדִיב לֵב, הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל-כְּלִי זָהָב, וְכָל-אִישׁ, אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיי" (שמות לה, כב) בעבור כי הנדבה בתכשיטין היא מצויה אצל הנשים יותר. וכולן היו להן , ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד, ובאו תחילה. והאנשים – אשר נמצאו להם – הביאו עמהם. כי טעם 'על הנשים', שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן. (רמב"ן על הפסוק) המקדש הביתי "ויבואו האנשים על הנשים" (שמות לה,כב). הנשים הביאו את תרומתן לפני הגברים. אף בבניית המקדש הפרטי, בחוג המשפחה, צריכים להשתתף הן הבעלים הן הנשים, אך הנדבות הראשונות למקדש המשפחתי הן של האישה. כאשר...
וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם. (שמות מ', ל"ו) כיוון שהיו ישראל חונים, היה עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודה כמין סוכה ומחפה את האהל מבחוץ וממלא את המשכן מבפנים, שנאמר 'ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה׳ מלא את המשכן' (שמות מ׳ ל״ד). וזה אחד מענני כבוד ששמשו את ישראל במדבר ארבעים שנה, אחד מימינם ואחד משמאלם ואחד מלפניהם ואחד מלאחריהם ואחד למעלה מהן וענן שכינה שביניהם, ועמוד הענן שנוסע לפניהם משפיל לפניהם את הגבוה ומגביה לפניהם את השפל, והורג נחשים ועקרבים, ושורף קוצים וסירים ומדריכם בדרך ישרה, וענן שורה באוהל. (אוצר...
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. (שמות ל"ה, ב') וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה – לכאורה יש לומר למה הוצרך כפל הלשון לומר 'שבת שבתון לה" והיה די באומרו שבת לה'. ויובן בס"ד לפרש ע"ד דאיתא בשולחן ערוך (ה' שבת סימן' שד"ם):'ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת, מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש השביעי בקידוש והבדלה וכו' ע"ש', ונמצא לפי זה שיש תרי גווני (שני אופנים) שבת; הא' הוא שבת האמיתי שהוא יום השביעי באמת, והב' הוא שבת שיהיה בגוונא (באופן) הנזכר לעיל להולך במדבר ולא ידע...
וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים. (שמות ל"ה, כ"ו) וכל הנשים אשר נשא, ר"ל שהיה בהן חכמה יתירה טוו מן העזים, שזה מלאכה גדולה וצריך חכמה יתירה כמ"ש חז"ל. (מלבי"ם שם, שם) אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה – כיוון שתיבת בחכמה באה כאן כתוספת ל"נשא לבן אתנה", לא יתכן לפרשה במובן של תבונת-כפיים, אלא היא מאפיינת את ההחלטה אליה נשאן ליבן. בשעה ששאר הנשים המאומנות במלאכת-יד הזדרזו להכין את הבדים הדרושים להתקנת יריעות הפאר של המשכן, בחרו החכמות שביניהן להתקין את יריעות העזים. הללו היו פחות מפוארות, אבל חיוניות לגבי שמירת מיכלול המשכן, שהרי הן היו...
וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים, כֹּל נְדִיב לֵב, הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כׇּל־כְּלִי זָהָב וְכׇל־אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף, תְּנוּפַת זָהָב לַה'. (שמות ל"ה, כ"ב) וטעם ויבואו האנשים על הנשים – בעבור כי הנדבה בתכשיטין היא מצויה אצל הנשים יותר, וכולן היו להן, ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד, ובאו תחלה, והאנשים אשר נמצאו להם הביאו עמהם, כי טעם 'על הנשים' שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן. וכן נחה ארם על אפרים (ישעיה ז ב), כי המלחמה ההיא לאפרים, ולא שתם על צאן לבן (בראשית ל ט), ועליו מטה מנשה (במדבר ב כ), והדומים להם. ואמר שבאו כלם אנשים ונשים בחח ונזם...
וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ, וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן, אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת הַשֵּׁשׁ. וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה, טָווּ אֶת הָעִזִּים. (שמות ל"ה, כ"ה-כ"ו) איור: הרי לנגבהיים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה – כיוון שתיבת "בחכמה" באה כאן כתוספת ל"נשא לבן אותנה", לא יתכן לפרשה במובן של תבונת-כפיים, אלא היא מאפיינת את ההחלטה שאליה נשאן ליבן. בשעה ששאר הנשים המאומנות במלאכת-יד הזדרזו להכין את הבדים הדרושים להתקנת יריעות הפאר של המשכן, בחרו החכמות שביניהן להתקין אל יריעות העזים. הללו היו פחות מפוארות, אבל חיוניות לגבי שמירת מיכלול המשכן, שהרי הן היו עיקר...