"וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית כ"ח, י"ב) הָיִינוּ כְּחוֹזְרִים אֶל חֲלוֹם / אמיר גלבוע הָיִינוּ כְּחוֹזְרִים אֶל חֲלוֹם. קוֹשְׁרֵי נְתוּקִים אֵל שָׁלֵם. שׁוּב עָלָה זוֹהֵר עַל גַּגּוֹת יְרֻשְׁלֵם שֶׁמֶשׁ צָעִיר. וְאִם עֵר וְאִם חוֹלֵם סֻלָּם נִצָּב, בּוֹ לַעֲלוֹת חָתַר עַם שָׁלֵם. חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר, וְקַוֵּה אֶל אֱלֹהֶיךָ תָּמִיד נַחֵם אילן הפטרת פרשת ויצא מושתתת על שלושה פרקים עתירי תוכן בהושע (יב–יד)– תוכחה ונחמה כאחת. חלקם האחרון נקרא כהפטרת שבת שובה. לפסוק "וְאַתָּה בֵּאלֹהֶיךָ תָשׁוּב, חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר, וְקַוֵּה אֶל אֱלֹהֶיךָ תָּמִיד" (יב, ז) מבנה שירי: יש בו שלוש...
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי." (בראשית ל', ל"א-ל"ב) כל מי שהוא רוצה לעשות כל צאנו לבנים ישים מקלות לבנות בשקתות המים יהיו כן. הלא כלא כלום. אלא ללמדך כי סייעתא מן שמיא היה. (מדרש לקח טוב, בראשית ל, לט) ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשוף הלבן אשר על המקלות. כבר הודעתיך כמה פעמים סודות נפלאות בספורי התורה הקדושה שאין מי יוכל לספר שבח מעלתה וסתריה וגם כי נמצאו ספורים בתורה ודומים שאינן לצורך...
וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. (בראשית כ"ח, י) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. פירש רש״י לא היה צריך לכתוב אלא 'וילך יעקב חרנה', אלא מגיד שיציאת הצדיק מן המקום עושה רושם. ויש להתבונן וכי אברהם ויצחק לא הלכו ממקום למקום? ולמה לא נכתב אצלם לשון יציאה? ויש פנים לכאן ולכאן, כי לפום ריהטא דלרבותא נקט כאן 'ויצא', כי אברהם ויצחק לא הניחו במקום שהלכו משם צדיק כמותם, פשיטא שיציאתם עשה רושם, אבל כאן הרי יצחק ורבקה נשארו שם, סד״א (הייתי חושב) שאין יציאתו עשה רושם, קא משמע לן. ודוגמא לזה מסיק ברבתי (סח ו), שמביא שם ראיה...
וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. (בראשית כ"ח, י"ב) סולם – בגימטריא 'זה כסא הכבוד'.סולם – בגימטריא 'קול', שקול תפילת הצדיקים הוא סולם למלאכים לעלות בו, וכן עלה המלאך בלהב הקרבן, והתפילה היא העבודה, לכך כל מי שמכוון בתפלתו הסולם שלם בשליבותיו ויכולים לעלות בו. סולם – בגימטריא 'ממון' ובגימטריא 'עוני' כי זה ישפיל וזה ירים. סֻלם – אותיות 'סמל' שהראהו היאך בניו עובדי עבודת אלילים. והנה סֻלם – בגימטריא 'וקץ' שהראהו קיצי הגליות. סֻלם – בגימטריא 'סיני' שהראהו מעמד הר סיני. סֻלם מוצב – בגימטריא 'מרכבו'. (רבי יעקב בן אשר-...
וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. (בראשית ל"א, ב) איור: הרי לנגבהיים וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן – בַּר סִירָא אָמַר: 'לֵב אָדָם יְשַׁנֶּה פָנָיו בֵּין לְטוֹב וּבֵין לְרָע'. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חָמִיךָ אֵינוֹ מַסְבִּיר לְךָ פָנִים וְאַתְּ יוֹשֵׁב כָּאן?! שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וְאֶהְיֶה עִמָּך. (בראשית רבה ע"ג, י"ב) וירא יעקב וגו׳ .היה בדעתו להגיד ללבן שרוצה להיפטר מעבודתו, שהרי לא היה משועבד לשבת עמו ולעובדו תמיד. אבל כאשר ראה פני לבן רע עמו, חשש שע״פ לשון הרע זו יעולל לבן עליו עלילות לגזול בנותיו וכל אשר לו. ולברוח לבית אביו...
וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם: מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם. (בראשית לב, ב-ג) איור: הרי לנגבהיים ויפגעו בו מלאכי וכו' כאשר ראם מחנה אלהים זה – העניין שהמלאך הנראה בעין מוחשי הוא או התלבשות מן המלאך וזה 'ויפגעהו איש' ('וימצאהו איש'. בראשית לז, טו) שנתלבש בלבוש איש, או הוא דקות המוחש וההשגה המורגשת עד כי הוא כפגיעה אחד באחד, והנה אם אחד בא לקראת חבירו הלא מרחוק רואה את חבירו, ואחר כך פוגע בו שבא אצלו, משא"כ המלאך קודם זמן שהוא אצלו אינו רואהו, וכשהוא אצלו הוא רואהו, שאז נתגדל...
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר: אֵלַי תָּבוֹא… (בראשית ל, טז) איור: הרי לנגבהיים אלי תבא כי שכור שכרתיך – ולא תעשה עוול בזה לבטל עונת אחותי, בהיות זה מדעתה ובהסכמתה. ובזה הסיפור הנראה מגונה אצל מגלי פנים בתורה הודיענו אמנם שהיה ענין התולדה אצל האבות, כמו שהיה ענינו אצל אדם ואשתו קודם חטאם, כי לא היתה כוונתם בו להנאת עצמם כלל, אבל היה להקים זרע בלבד לכבוד קונם ולעבודתו, והודיע שבהיות כוונת האמהות רצוייה לפני האל יתברך בהשתדלותן בהכנסת הצרות וענין הדודאים, נשמעה תפלתן על זה, כי ראוי לצדיק שיעשה השתדלות הטבעי האפשר...
פרשת ויצא גליון מס' 928 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּו. (בראשית כח, יב) ודרך סֻלם להיות סמל או על מספר סיני דרש הוא. וה"ר שלמה הספרדי אמר כי סֻלם רמז לנשמה העליונה ומלאכי אלהים מחשבות החכמה. ויאמר רבי ישועה כי טעם סולם שעלתה בו תפלתו וירדה ישועתו מן השמים, ואלה המפרשים לא ראו נבואת זכריה ועמוס וירמיה והטעם דרך משל. כי כל דבר לא יכחד מן השם. ודברי מטה תלוים בעליונים וכאילו סֻלם ביניהן שיעלו המלאכים בו להודיע הדברים אחר שהתהלכו בארץ. גם כן כתוב...
פרשת ויצא גליון מס' 878 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. (בראשית כט, כ) ויהיו בעיניו כימים אחדים – דבר מועט היה בעיניו לעבוד בשבילה ז' שנים מרוב חיבתו בה, ואילו היה לבן שואל יותר, היה יעקב עובד. ד"א: לאחר שעבד היו בעיניו כימים אחדים, אבל בשעת העבודה היו בעיניו כימים מרובים, מתוך אהבתו אותה. (חזקוני שם, שם) באהבתו אותה – שהאהבה מקלקלת השורה. (ספורנו שם, שם) ויהיו בעיניו כימים אחדים – גם במשך זמן עבודתו היה נראה לו שהזמן קצר בערך השכר המקווה שהיה גדול מאד...
פרשת ויצא גליון מס' 824 תשע"ד(קישור לדף המקורי) וַתֹּאמֶר לָהּ: הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל: לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ. (בראשית ל, ט"ו) תני נא לי – יראה מזה שהיו הדודאים מועילים להריון, כי לולא כן לא היהת רחל משתדלת כל כך הלן עד שאמרה ללאה 'לכן חשכב עמך הלילה'. הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי – יתכן שיעקב בראותי כי לאה עמדה מלדת חשב שפסקה לגמרי, ומן העת ההיא ייחד שכיבתו אצל רחל שהיתה בחרוה ממנה ועדיין לא ילדה והיתה מצפה שתהר, לכן אמרה לה לאה המעט ממך שלקחת לך...