עשירי בטבת יום הקדיש הכללי צום עשרה בטבת חל ביום בו החל נבוכדנצר מצור על ירושלים, שבהמשך הוביל עד לחורבנה. הרמב”ם כתב על ימים אלו: “שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה” "וַיִּפֹּל עַל־צַוְּארֵי בִנְיָמִן־אָחִיו, וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל־צַוָּארָיו" (בראשית מ"ה, י"ד) כתר מלוכה לשבט יהודה אסתר אלכסנדר לזכרה של החיילת נעמה בוני ז"ל בִּתָּם של חברתי יעל ויואב בוני. לזכרו של שובל יעקב שהיה לפרק זמן קצר תלמיד שלי. שניהם נרצחו ב-7 באוקטובר, נעמה חיילת בבסיס ברעים ושובל במסיבה ברעים. יהי זכרם ברוך. "ויגש אליו יהודה" – כך פותחת הפרשה ואני...
"וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ." (בראשית מ"ז, ב'-ג') איך / ש' שפרה אֵיךְ תִּכְנַנְתִּי בְּלִי סוֹף אֶת הַפְּגִישָׁה הַמִּקְרִית שֶׁלָּנוּ וְאֵיךְ פִסְפַסְתִּי לִפֹּל עַל צַוָּארְךָ פָּשׁוּט אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם נשף המסכות בספר בראשית פנחס שיפמן ספר בראשית, כידוע, דל במצוות ועשיר בעלילה. לפנינו דרמה ספרותית הנפרשת שלב אחר שלב, אך השאלה הראויה להישאל היא מה המטפיסיקה המובלעת בדרמה. ללא ספק טמונות במעמקי הסיפור המקראי משמעויות ערכיות הנחשפות דווקא אם ניתן את דעתנו לצד הספרותי בתורה. לא פעם אנו עומדים בפני שרשרת של מוטיבים...
וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ. (בראשית מ"ה, י"ח) זֹאת עֲשׂוּ, וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וגו' אֶת טוּב (בראשית מה, יז יח), זֶה גְּרִיס שֶׁל פּוֹל שֶׁהוּא עַל עִיקַת נֶפֶשׁ (בראשית מה, כב כג). (בראשית רבה צ״ד:ב׳) במדרש (ב"ר פצ"ד ב') ואתנה לכם את כל טוב וכו' (בראשית מה יח). זהו גריס של פול, שהן על עגמת נפש, עכ"ל. הוא מין ממיני הקטניות שמסירה את הדאגה של נפש. ונראה דדייק לה מריבוי א"ת, על כן פירשו דהכוונה על הנפש, כי טו"ב באלפא ביתא דא"ת ב"ש, נפ"ש. וז"ש "את "טוב...
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד. (בראשית מ"ז, כ"ז ) וישב ישראל בארץ גושן וגו – כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר, כי הקב״ה גזר עליהם 'כי גר יהיה זרעך', והמה ביקשו להיות חושבים במקום שנגזר עליהם גרות, כמו שדרשו אצל יעקב 'וישב יעקב' – ביקש לישב בשלוה קפצה עליו רגזו של יוסף כו', הפסוק מאשימם על ישיבה זו שביקשו אחוזה בארץ לא להם, ולא כך אמרו אל פרעה 'לגור בארץ באנו', מלמד שמתחילה לא ירדו להשתקע שמה אלא לגור כמדייר בי דיירא ועכשיו חזרו מדבריהם, וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו...
וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם, וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, מִצְרָיְמָה; יַעֲקֹב, וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ. (בראשית מ"ו, ו) ויקחו. וכן מעתה אחרי שהוחלט לצאת על מנת להשתקע, לקחו את כל מקניהם ואת כל רכושם, מה שלא לקח קודם לכן כשנסע לבאר שבע, ומ"ש בכפל 'ויבאו מצרימה וכו' בניו וכו' הביא אתו מצרימה, כי מזלם חזה שישתעבדו בם בסוף, רק השבטים לא נשתעבדו כי לא התחיל השעבוד עד אחרי מותם, וע"כ ויבאו מצרימה יעקב וכל זרעו, שהם באו ברצון ונפש חפצה, אבל בניו ובני בניו שהם עתידים להשתעבד היה לבם נוקפם ביאה זו ולא הלכו ברצון, רק הביא אתו מצרימה,...
וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. (בראשית מ"ה, כ"ז) איור: הרי לנגבהיים את כל דברי יוסף. סִימָן מָסַר לָהֶם בַּמֶּה הָיָה עוֹסֵק כְּשֶׁפֵּרֵשׁ מִמֶּנּוּ – בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וירא את העגלות אשר שלח יוסף , וְלֹא נֶאֱמַר אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה. (רש"י שם, שם) את כל דברי יוסף סימן מסר להם במה היה עוסק כשפרש ממנו בפר' עגלה ערופה. אמר במדרש שכשנפטר יוסף מאביו היה יעקב הולך ללותו, אמר לו: אבא, חזור בך שלא איענש על ידך. אמר לו: בני, על דבר זה עתידין בני לעתיד לבא ליכשל, כשימצא חלל באדמה ויביאו עגלה...
וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים; וַיַּצִּגֵם, לִפְנֵי פַרְעֹה. (בראשית מז, ב) איור: הרי לנגבהיים ומקצה אחיו: מן הפחותים שבהם לגבורה, שאין נראים גיבורים, שאם יראה אותם גיבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו. (רש"י שם, שם) ומקצה אחיו לקח. מהחשובים שבהם, מלשון קצין, כמו מקצות הארץ קראתיך (ישעיה מא, ט). (הטור הארוך שם, שם) …יש בסיפור יוסף משהו נעדר כנות – יסוד של הסתרה: יוסף מסתיר את דבר קיומו מאביו במשך עשרים שנה; הוא מסתיר את זהותו מאחיו, כשהוא לובש את מסכת המלכות; ומאוחר יותר הוא מציג רק חלק מאחיו בפני פרעה. לפי חז"ל הוא לא רצה ליצור 'רושם מוטה', שאחיו...
וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ. (בראשית מו, ה) איור: הרי לנגבהיים וישאו בני ישראל. שהיו צריכים מכאן ואילך להיותם עם בני ישראל להשתרר עם אלהים ועם אנשים. את יעקב אביהם. שבלכתו אל שמחתו זאת אשר אין אחריה התוגה, אחר שעברו עליו כל הצרות שעברו, הורה מה שיקרא לו בעקב ובאחרית הימים, כאמרו 'רנו ליעקב שמחה'. (ספורנו שם, שם) ויקם יעקב מבאר שבע. באשר היה קשה על יעקב הליכה זו שיודע היה שהולך לגלות, ע"כ כתיב 'ויקם' – נדרש להזדרז ולילך. וישאו בני ישראל...
פרשת ויגש גליון מס' 932 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ. (בראשית מה, כד) אל תרגזו בדרך – אל תפחדו מאחר, כי מאחר שנודע שאתם אחי אין לכם לירא כלום, שאם יגזול מכם שום אדם כלום, לא אמכור לו תבואה וימות ברעב, עד שישיב הכל. ויש מפרשים – אל תכעסו זה לזה לאמר – אתה עשית שגרמת למוכרו. ואינו נראה כי אין על זאת לכעוס, כי מי שגרם למוכרו טוב עשה, כי למחיה שלחו. (רבי יוסף בכור שור שם, שם) ודרשו ז"ל (תענית י ע"ב) 'אל תרגזו בדרך' – אל...
פרשת ויגש גליון מס' 882 תשע"ה(קישור לדף המקורי) מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף: שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם, רְדָה אֵלַי, אַל תַּעֲמֹד… וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם. (בראשית מה, ט, יא) כיצד התחייב יוסף לזון את אביו במשך חמש שנים, הא חשיב כמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב?! וכדכתב הרמב״ם (פי״א מהלכות מכירה, הט״ז) וזה לשונו: "חייב עצמו בדבר שאינו קצוב, כגון שאמר הריני חייב לזון אותך או לכסותך חמש שנים, אע״פ שקנו מידו לא נשתעבד, שזו כמו מתנה היא, ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו במתנה, וכן הורו רבותי", עכ״ל, (ועיין בטור חו״מ סימן...