"חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזַּק" "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק" (ישעיהו מ"א, ו') בגיליון זה אנו נפרדים מאיוריו של הרי לגנבהיים שליווה אותנו לאורך שנים רבות. דברי תודה והוקרה להרי בעמוד האחורי של הגיליון. שישו ושימחו: מורשת "קהילת יעקב" בלבד או גם בית יעקב? דבורה וייסמן נדמה שכל שנה הולך וגדל מספרן של הקהילות בארץ ובתפוצות בהן נשים נוטלות חלק פעיל בחגיגות שמחת התורה. לפני דור או שניים, התפקיד של נשים ביום זה היה בסך הכול לצפות בריקודיי הגברים בבתי הכנסת, ואולי גם להכין קידוש מורחב. מצב זה החל להשתנות בקומץ של קהילות באמצע שנות השבעים של המאה שעברה,...
מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (קהלת א'; ג', ט) אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בִּקְּשׁוּ חֲכָמִים לִגְנוֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת מִפְּנֵי שֶׁדְּבָרָיו סוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גְּנָזוּהוּ? – מִפְּנֵי שֶׁתְּחִילָּתוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה וְסוֹפוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה. תְּחִילָּתוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, דִּכְתִיב: ״מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכׇל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמוֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ״ – וְאָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הוּא דְּאֵין לוֹ. קוֹדֶם שֶׁמֶשׁ – יֵשׁ לוֹ. סוֹפוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, דִּכְתִיב: ״סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר...
תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים ל"ג, ד-ה') מעשה היה בר' יוסי שהלך אצל רבו ללמוד וכו'. הדא הוא דכתיב (דברים לג, ד) 'מורשה קהלת יעקב' – לכל מי שמתקהל ביעקב. ואפילו הגרים שעוסקים בתורה שקולים ככהן גדול, שנאמר (ויקרא יח, ה) 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'. כהנים לוים ישראלים לא נאמר, אלא האדם. חזי מה כתיב ביתרו (דברי הימים-א ב, נה) 'ומשפחות סופרים יושבי יעבץ וגו". ושמעיה ואבטליון מבני בניו של סיסרא היו ולמדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה. לכך כתיב (דברים ה, יט) את הדברים...
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־ה' מִירוּשָׁלִָם. (ישעיה ב, ג) ר' זירא כי סליק לארעא דישראל (כאשר עלה לארץ ישראל)יתיב (ישב) מאה תעניתא (תעניות) כדי דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי (ישב מאה תעניות שישתכח התלמוד הבבלי ממנו כדי) שלא נטרדיה (יטריד אותו) מלהגיע לדרך הלימוד של ארץ ישראל, שכיון ששיטת הלימוד שונה שם ולא רצה שיבלבל אותו לימודו הקודם. (בבלי בבא מציעא, פה, ע"ע, בתרגום ופירוש הרב שטיינזלץ) על כן אחד מתנאי הקדמת שיכלול חיי עמנו בעתיד הוא שנהיה מורגלים בכלל ללכת בדרך ישרה ולשמור דרכי תורה ומצוותיה, אז יש תקווה שכאשר נזכה לחיים לאומיים בכל פרטיהם, שעמהם יהיה...
וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים לג, ה) איור: הרי לנגבהיים ויהי – הקב"ה. בישרון מלך – תמיד עול מלכותו* עליהם. (רש"י שם, שם) * דקשה לרש"י וכי אין לו מלוכה להקב"ה אלא על ישראל והרי מלכותו בכל משלה, לכך פירש עול מלכותו וכו', פירוש בודאי גם הוא מלך על עובדי אלילים אבל אינן מקבלים עליהם עול מלכותו כמו ישראל, פירוש שהם כפופים לו תמיד לקיים כל המצוות שגזר עליהם. (שפתי חכמים שם, שם) מלך – הוא משה, ששמעו ראשי עם התורה מפורשת מפיו, והטעם כי הוא היה כמלך והתאספו אליו ראשי השבטים ויחזיק...