"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ" (שמות ז', א') אחד / רבקה מרים דַּרְכֵּנוּ הוֹפֵךְ הָאֱלוֹהַּ אֶחָד. הוּא, שֶׁבְּכָל מָקוֹם הוּא, הַמְּפֻזָּר וּמְפֹרָד, הִנֵּה לִקְרָאתֵנוּ נִרְעָשׁ וְנִפְחָד – הִנֵּה כָּאן אֶצְלֵנוּ הָיָה לְאֶחָד. עם ישראל ושם 'הויה' משה גרמי פרשת וארא מרתקת וכוללת עניינים רבים – שידוד מערכות הטבע מול פרעה, והאמירה שהיכולת הזאת קיימת במידה מסוימת גם אצל עבדי פרעה. הפרשה מרבה לעסוק גם בחששותיו של משה מול היכולות שלו אל מול פרעה ואל מול העם. ומכות מצרים הראשונות מובאות בה בתיאורים צבעוניים ביותר.. אבל כבר בפסוק השני אפשר להיות מופתעים – "וארא...
"…וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין" (שמות ז', י') משה מגלם את האלוהי" אד גרינשטיין לכבוד פנחס לייזר על מפעלו האדיר להפצתה של תורה כמה מוזרה נראית התנהלותו של משה בפרשתנו! משה מתייצב בפני אויבו המושבע, פרעה מלך מצרים, ונושא תפילה למענו. למען מי ששיעבד את האחים שלו והעמיס עליהם עבודת פרך. למען אותו האיש שהתבטא בעזות מצח ובביזיון כלפי ה' אלוהי ישראל. אותו האיש שסרב לבקשתו של משה להרשות לעם ישראל לעבוד את אלוהיהם במדבר, ואף השיב לו בלעג: מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה' וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ !… לָמָּה...
וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם, וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. (שמות ז', י"ב) והנה בעניין מעשה החרטומים, ר' חייא בר אבא (סנהדרין ס"ז ב') אמר: 'בלטיהם' – אלו מעשה שדים, בלהטיהם – אלו מעשה כשפים, וכן קצת מן המפרשים הסכימו שבאמת עשו החרטומים מעשה למעלה מן הטבע ע"י כשפים, וראב"ע כתב שלא היה אלא אחיזת עיניים, כן דעת י' ד' מיכעאליס כי החרטומים לקחו נחשים נרדמים ובלתי מתנועעים ונראים כמקלות וע"י השלכתם ארצה ניעורו ונראים כתנינים, ועדיין יש במצרים אנשים הבקיאים במלאכה זאת, ובפרט במין Vipera הנקראת haje, כמו שהביא , Cahen ודעת אייכהורן כי גם מעשי משה כך...
לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה (שמות ו', ו' ו-ט) …שלושה פנים לגלות: "סבלות", "עבדות" והעדר "גואל" (לפי שתיבת "וגאלתי" באה ללא השלמה מתארת): הזקיקה לגאולה. בברית בין הבתרים תוארה גלות זו לאברהם, כגרות, עבדות, עינוי (עי' פי בראשית טו, ט-כא). ושלשות האופנים הללו אכו נתקיימו. "עינוי": הייסורים, דלדול החיים וביטול חדוותם – נתגשם ב"סבלות" מצרים, שהוטלו עליהם מתוך קשיחות ספוגת לעג. יכול אדם להיות "עבד", מבלי שיהיה עליו עול סבלות....
וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים, וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ; וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ. (שמות ז', כ"ח) איור: הרי לנגבהיים בביתך. וְאַחַר כָּךְ בבית עבדיך. הוּא הִתְחִיל בָּעֵצָה תְּחִלָּה, "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ "(שמות א'), וּמִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. (רש"י שם,שם) עוד זו דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו על קדושת השם לכבשן האש? נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים; ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם, כתיב בהו 'ובאו בביתך ובתנוריך ובמשארותיך' אימתי משארות מצויות אצל תנור? הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה. (בבלי פסחים...
וַיֹּאמֶר אֵלָיו משֶׁה: כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' (שמות ט, כט) איור: הרי לנגבהיים ויאמר אליו משה כצאתי את העיר – אמרו המפרשים: כי לא יוכל לפרוש כפיו במצרים בעבור שמלאה אלילים. (אבן עזרא שם, שם) כצאתי את העיר אפרוש כפי. תימא למה נאמר כאן 'כצאתי' יותר מן שאר מכות, וי"ל שמכה זו היתה בשדה, אמר משה: כצאתי ואראה את הקלקול שעשתה הברד באילני חקלא, אז אשים אל לבי ואתפלל אל ה', ולכך נאמר 'כצאתי' יותר מבשאר מכות. (פירוש הריב"א שם, שם) אפרש את כפי. לא יתכן שיעלים התפלה העיקרית ויזכיר פרשת כפים לבד שהוא...
וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה (שמות ח, יד) איור: הרי לנגבהיים ויעשו כן וגו' להוציא. אם נפרש מלת כן כפשוטו היא מיותרת לגמרי, וגם רישיה דקרא סותר לסיפיה, ולזה הוסיף הרנ"ו על לשון המקרא, וכאילו אמר 'ויעשו כן החרטומים (בביתם) ולא יכלו (לעשות בפני משה); ולדעתי מלת 'כן' מן 'והכינו אשר יביאו', וטעמו: החרטומים עשו הזמנות והכנות לפי חכמתם לחדש ג"כ בריאה זו, אבל לא הועילה להם בזה. ואפשר לפרש מלת 'להוציא' מן 'הוציאו כל איש מעלי', 'להוציא נשותיהם', לשון גירושין והרחקה (פארטשאפפען), וטעמו: רצו בהשתדלות חכמתם לבטל מהם מכה...
פרשת וארא גליון מס' 935 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ, לֵאמֹר: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה. (שמות פרק ז, טז) עד כה – עד הנה, ומדרשו: עד שתשמע ממני מכת בכורות שאפתח בה ב'כה' – "כה אמר ה' כחצות הלילה…". (רש"י שם, שם) לא שמעת עד כה. זו היא התראתו הראשונה אליו, ואיך יגדיל משה כ"כ ענין מניעת שמיעתו ולומר אליו 'עד הנה' לא שמעת לדברי, ויותר היה ראוי לו למשה לומר כן בהתראות הבאות אח"כ, אחר עבור עליו כמה עונשים ויסורים, לא מיד בהתראתו על...
פרשת וארא גליון מס' 885 תשע"ה(קישור לדף המקורי) …הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם. (שמת ו, יב) ערל שפתים – יתירה משמעותו על משמעות "כבד פה וכבד לשון" דלעיל (ד, י); הלה אינו מציין אלא כבידות באיברי הדיבור; ואילו "ערל" הוא אדם שאינו שולט ביכולת הנתונה לו מצד הטבע ומצד גופו (השווה פ' בראשית יז, י). לאמור: אף אם אתגבר על כבידות הפה והלשון, עדיין יחסר לי למעשה כוח הדיבור; מלתי תקפא בתוך פי. ככל שאחפוץ לבשר לעם נשגבות, להלהיבם ולזקפם, לא אעצור כוח, וקצר כשרוני ולא אצליח – זאת נתנסיתי זה...
פרשת וארא גליון מס' 831 תשע"ד(קישור לדף המקורי) וַיְדַבֵּר משֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. (שמות ו,' ט) ולא שמעו אל משה – לא קבלו תנחומין.* מקוצר רוח – כל מי שהוא מיצר רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. (רש"י שם, שם) * שמיעה זו לשון קבלה הוא, ר"ל שנתייאשו מן הגאולה, לפי שסברו שאי אפשר לגאלם משם מעבודה קשה כזו, ואל משה פירושו אל תנחומי משה. (שפתי חכמים שם, שם) מקוצר רוח ומעבודה קשה – לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הִטו אוזן לדבריו...