וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. (בראשית ג',ו') השיר שלפני השינה / אסתר אטינגר ושוב שבת בראשית, הכל מתחיל, ושוב אני ילדה חובקת חומש מקשיבה בפה כלה למורה רבקה שמספרת על אברהם, הגר וישמעאל, ועל שרה שפרחה נשמתה בגלל השטן שסיפר לה סיפורים על יצחק שהלך לעקדה וגם חזר. ויעקב ולבן הארמי הערמומי ויוסף, ביחוד יוסף עתק את נשמתי הצעירה הבן האובד, המפונק, שתפרו לו בגד עם פסים, ואני תמיד רוצה לחזור לבראשית שם נפרדו מים ממים ושם דגים נפלאים נבראו ותהומות ותנינים, ורק אדם וחוה...
"וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה." (בראשית ג' ט') דברי תודה לפנחס לייזר עורך הדף בשם כל הקוראים והכותבים דביר ורשבסקי רבע מאה היא תקופה מכובדת לכל הדעות. ברבע המאה האחרונה קרו כל כך הרבה דברים, עד שנדמה כאילו דחסו לתוכה כמה וכמה דורות. אבל דבר אחד לא השתנה בכל התקופה ההפכפכה הזו, על מלחמותיה וסגריה – עיתון שבת שלום המשיך להגיע לבתי כנסיות ובתי מדרשות מדי שבת בשבתו, ולהנכיח שיח יהודי מעמיק וקשוב, שכל כך חשוב בעת הזאת. מי שערך את עלון שבת שלום במשך כל התקופה הזו במסירות אין קץ, היה פנחס לייזר. השבוע, עם סיום...
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן. (בראשית ג', כ"ד) מקדם לגן עדן: במזרחו של גן עדן, חוץ לגן. (רש"י שם, שם) ויגרש את האדם – שלא ישוב הוא וזרעו שם עוד. (ספורנו שם, שם) ויגרש – אבל אח"כ לא שמר דרך זה ופנה אל שלשה נהרות האחרות ואז גרש אותו, כמגרש שאינו משלח בשליחות מיוחד אל מה שאליו רק מגרש אותו שילך לאשר יבחר, וישכן מקדם לגן עדן, רצונו לומר: ובכל זה לא גרשו מגן עדן לנצח, כי הכין לפניו הדרך שישוב אל גן העדן אחר המוות, אם ימות מות ישרים, וזה בשני פנים: א] במה שהשגיח על האדם...
כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץהַדַּעַת טוֹב וָרָע. (בראשית ב', ט') וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע – בעבור שאמר הכתוב וְעֵץ הַחַיִּים "בְּתוֹךְ" הַגָּן ולא אמר "בגן" ועוד שאמר (להלן ג ג) 'וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ' שלא הזכירו ולא הודיעו בשם אחר נאמר לפי פשוטו שהוא מקום ידוע בגן שהוא בתוך ולכך תרגם אונקלוס "במציעות גנתא" והנה לדבריו עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת שניהם היו באמצע, ואם כן נאמר שהוא כאילו תעשה באמצע הגן ערוגה אחת סוגה ובה שני האילנות האלה ויהיה האמצע הזה אמצע רחב כי...
וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ; וַיְהִי בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. (בראשית ד' י"ז) ויהי בונה עיר – אין הוא אומר "ויבן עיר", אלא "ויהי בֹּנה עיר". עם קין החלה שאיפה חדשה: העיר. קין היה תלוש מן הקרקע, – מנושל מן השדה, עזוב מאת ה' ומנודה מחברת האדם. מה עוד נותר לו? הוא נותר לעצמו; נותרו כוחותיו הרוחניים והכשרונות הטמונים באישיותו. התוצאה הטבעית היתה – להיות בונה עיר. העיר- בניגוד לכפר – תלושה מן הקרקע ומנותקת מן החקלאות. יושביה מתפרנסים מכוחות האדם. התוצרת החקלאית מגיעה לערים, ושם יעבדוה בהתאם לצרכי האדם; האמנות והתעשיה...
וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים, מִן הָאֲדָמָה, כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל, וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. (בראשית ב', ט) איור: הרי לנגבהיים 'ויחל נח איש האדמה ויטע כרם' – אמר רב חסדא, אמר רב עוקבא, ואמרי לה: מר עוקבא א"ר זכאי: א"ל הקב"ה לנח: נח, לא היה לך ללמד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין, כמאן דאמר 'אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה', דתניא רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין; ר' יהודה אומר: חיטה היה, שאין התינוק יודע לקרוא...
וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת יָבָ֑ל הוּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י ישֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה. (בראשית ד, כ) איור: הרי לנגבהיים ותלד עדה – נראה לי שהזכיר הכתוב את האנשים האלה ממציאי קצת המלאכות, מפני שהיו האנשים האלה בימים ההם נעבדים כאלהים ורצה הקב"ה להודיע לישראל כי אנשים היו, ומי אביהם. אבי – ראשון, ומלמד, כטעם 'בני הנביאים'. יושב אֹהל ומקנה – יושבי אהלים ההולכים כה וכה עם מקניהם אשר ימצאו מקום מקנה. ומקנה – איש מקנה. (שד"ל, שם שם) …ומדרש אגדה: בונה בתים לעבודת כוכבים, כמה דאת אמר (יחזקאל ח) 'סֵמֶל הקנאה המקנה', וכן ואחיו 'תופש כנור ועוגב' – לזמר לעבודת כוכבים. (רש"י...
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. (בראשית ג, ו) איור: הרי לנגבהיים אִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גֶּפֶן הָיָה, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה עַל אָדָם אֶלָּא יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט) "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר". רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: תְּאֵנָה הָיְתָה, דְּבַדָּבָר שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בּוֹ – נִתְקְנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם גּ) "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חִטָּה הָיְתָה, שֶׁאֵין הַתִּינוֹק יוֹדֵעַ לִקְרוֹת אַבָּא' וְ'אִמָּא', עַד שֶׁיִּטְעֹם טַעַם דָּגָן. (בבלי ברכות מ, ע"א) ורבים אמרו כי עץ הדעת עץ תאנה, בעבור...
פרשת בראשית גליון מס' 922 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. (בראשית ב, א-ב) ויכל אלהים ביום השביעי – ר' שמעון אומר: בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאילו כלה בו ביום. ד"א: מה היה העולם חסר? מנוחה; באת שבת, באת מנוחה – כלתה ונגמרה המלאכה. (רש"י שם, שם) ויכל אלהים ביום הז' – ואם תאמר והלא כלה מלאכתו ביום ששי? יש לומר דודאי כל...
פרשת בראשית – שמחת תורה גליון מס' 872 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ? וַיֹּאמֶר: לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?! וַיֹּאמֶר: מֶה עָשִׂיתָ!? קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה! (בראשית ד, ט-י) השומר אחי אנכי, הוא הולך למלאכתו ואני הולך למלאכתי, וכי שומר אני אותו בכל מקום שילך עם צאנו?! אבל אדם לא כחש, כי יודע היה כי האל יודע כל דברי בני אדם, ואע"פ שפתח לו בלשון מסופק ואמר לו 'איכה' ידע כי הכל גלוי לפניו יתברך, והשאלה לא היתה אלא לפתיחת הדברים ולא התחבא אלא מפני הבושה. (רד"ק שם, שם)...