"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" (במדבר ב', ב') "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן" – בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר (תהלים סח, יח) "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן"  והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנאמר (שיר ה, י)  "דגול מרבבה" כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים אמרו אלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן לכך נאמר "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן"  זה סיני שנתנה בו התורה שנמשלה ביין (משלי ט, ה) "ושתו ביין מסכתי" הוי  "אֶל בֵּית הַיָּיִן"  זה סיני "וְדִגְלוֹ עָלַי...

"אַׁשְֵרי מְחַכֶּה ויַגִּיעַ, ויְִראֶה עֲלוֹת אוֵֹרךְ ויִבָּקְעוּ עָלָיו שְחָרַיִךְ, לְִראוֹת בְּטוֹבַת בְּחִיַריִךְ ולַעְלֹז בְּשִׂמְחָתֵךְ, בְּׁשוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוָּריִךְ" "עֵת אַחֲלֹם שִיבַת שְבוּתֵךְ – אֲנִי כִּנּוֹר לְׁשִיַריִךְ" ר' יהודה הלוי "יְרוּׁשָלַיִם שֶל זָהָב וׁשֶל נְחֹׁשֶת וׁשֶל אוֹר הַלֹּא לְכָל שִיַריִךְ אֲנִי כִּנּוֹר" נעמי שמר "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" כנגד ספר במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. (בראשית רבה ג. ה) היש סיכוי לתיקון? נַחֵם אילן בשבת 'בְּמדבר' נפטיר השנה בסיפור הפרֵדה הכפויה על דוד ויהונתן, הפותחת במילים "ויאמר לו יהונתן: מחר חודש" (שמואל א כ, יח), שכן ראש חודש סיוון יחול למחרת, ביום ראשון. נֵאלץ אפוא...

וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת  וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת. (במדבר א', נ"ג) והלוים יחנו סביב. פי' הכתוב למעלה למה יחנו סביב שלא יקרב אל המשכן אחד מעדת בני ישראל וימות, וזה טעם 'ולא יהיה קצף' כעוזא שנגע בארון, ושם כתוב,ויחר אף ה' בעוזא'.  (אבן עזרא שם, שם) מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל־כֵּן מְשַׁכְתּ֥יךְ חָסֶד.  (ירמיהו לא, ג) וירא את המקום מרחוק. אבל לא 'מקרוב', כי ראה זיו שכינת הקב״ה שנקרא מקומו של עולם, מרחוק דווקא ראייה חושית כהסתכלות בשמש שמרחוק יכול האדם להסתכל בה, אבל לא 'מקרוב',...

וַתָּקָם לְלַקֵּט, וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר:  גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט, וְלֹא תַכְלִימוּהָ. (רות ב', ט"ו) עוד מן הגר צדק: שאלה על אלו הישמעאלים שאמרת שאינם עובדי עבודה זרה ואמר לך רבך שהם עובדי ע"ז והאבנים שמשליכים בתרופן הן למרקוליס והשיב לך שלא כהוגן עד שנתעצבת אל לבך ונכלמת וקרא עליך ענה כסיל כאולתו. תשובה אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל וכבר נכרתה מפיהם ומלבם והם מיחדים לאל יתברך יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי ולא מפני שהם משקרים ומכזבים ואומרים שאנו אומרים שיש לאל יתברך בן נכזב גם אנחנו עליהם נאמר שהם עובדי ע"ז… ואשר השיבך רבך...

צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. (ישעיה א, כז) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. (הושע ב, כא) במשפט תפדה. ע"י שיהיו בה עושי משפט. (רש"י שם, שם) …וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צט, ד): 'וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב', אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: הֲרֵי נָתַן לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת תּוֹרָתוֹ, אִם אֵין אַתֶּם עוֹשִׂין אֶת הַדִּינִין נוֹטֵל תּוֹרָתוֹ מִכֶּם, לָמָּה? שֶׁלֹא נָתַן לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה אֶלָא עַל מְנָת שֶׁתַּעֲשׂוּ אֶת הַדִּינִין, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב', וְאִם עֲשִׂיתֶם אֶת הַדִּינִין, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִיר לָכֶם בָּתֵּי...

שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. (תהלים קכב, ו) איור: הרי לנגבהיים   דָּבָר אַחֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַשֵֹּׂר אֶת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁיִּהְיוּ נִגְאָלִים אֶלָּא בַּשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נב, ז) מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם וגו'. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי לֵוִי חָבִיב הוּא הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל חוֹתְמֵיהֶם שֶׁל בְּרָכוֹת אֵינָן אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, קְרִיאַת שְׁמַע חוֹתֶמֶת בְּשָׁלוֹם, פּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם. הַתְּפִלָּה חוֹתֶמֶת בְּשָׁלוֹם. בִּרְכַּת כֹּהֲנִים חוֹתֶמֶת (במדבר ו, כו') 'וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם'. דָּבָר אַחֵר: חָבִיב הוּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַחֵם אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו, יב') 'הִנְנִי נוֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם'. אָמַר דָּוִד: מְבַקֵּשׁ הָיִיתִי לִשְׁמֹעַ מַהוּ שִׂיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ...

ישַלֵּם גמֻלַיָא לשָנְאֵי ונַגוָתָא – צְדַקְּתָא לעַם חָבִיב וְסַּגִי זַכוָתָא. ישלם גמולים לשונאים ולאיי ים – צדקה לעם חביב ורב זכויות (מתוך: "אקדמןת מילין"- פיוט לחג השבועות) איור: הרי לנגבהיים הוא (רבי עקיבא) היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם. חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם. שנאמר (בראשית ט, ו) 'בצלם אלהים עשה את האדם'. חביבין ישראל. שנקראו בנים למקום. חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום. שנאמר (דברים יד, א) 'בנים אתם לה' אלהיכם'. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. שנאמר (משלי ד, ב) 'כי לקח טוב נתתי...

וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת. (במדבר א, נב-נג) איור: הרי לנגבהיים וחנו, שבני ישראל יחנו איש על מחנהו, שכל שבט יחנה בפני עצמו וכל דגל בפני עצמו כל אחד במקומו, והלוים יחנו סביב למשכן, היינו בעת החניה שלמעלה דבר מעת הנסיעה ובזה לא יהיה קצף על בני ישראל, כי הלוים יהיו כמחיצה בין מחנה ישראל ובין המקדש, שהמקדש הוא כלֵב בבעל חי, שממנו תוצאות חיים וסביב לו הריאה המגינה עליו, וסביב לו האברים החיצונים.  (מלבים שם, שם) ואף שעל ידי חטא העגל נפלו ממדרגתם, אולם אחר כך חזרו כל...

פרשת במדבר גליון מס' 954 תשע"ו(קישור לדף המקורי) שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ.  יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. (תהילים קכב, ו-ז)     אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה.  (בבלי תענית ה, ע"א)   משום דבקרבך קדוש – שאתה מטיב מעשיך לא יבא הקדוש ברוך הוא בעיר לא אבא בירושלים כו' והכי קאמר עד שיהא בקרבך קדוש למטה, דהיינו ירושלים, לא אבוא בעיר שלמעלה. (רש"י שם, שם)   לפעמים ירושלים היא עיר של סכינים ואפילו התקוות לשלום הן חדות לחתֹּך במציאות הקשה והן נעשות קהות או נשברות. פעמי הכנסיה משתדלים כל-כך...

פרשת במדבר גליון מס' 902 תשע"ה(קישור לדף המקורי) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלהֶיךָ  לא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. (שמות כג, יט)     ראשית בכורי אדמתך – משבעת המינים האמורים בפ' כי תבא 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה'. בעלותך ברגלים אז תביא ביכורי.  לא תבשל גדי בחלב אמו – דרך העזים ללדת שני גדיים יחד – ורגילים היו לשחוט אחד מהם ומתוך שרוב חלב בעזים, כדכתיב 'ודי חלב עזים ללחמך וגו", היו רגילים לבשלו בחלב האם ולפי ההווה דבר הכתוב. וגנאי הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים. ודוגמא זו ב'אותו ואת בנו' ושילוח הקן,...