"יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ. כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתו" (ויקרא כ"ה, יא-יג) טֹוב לָאָדָם / זַלְמָן שַׁזָּר טֹוב לָאָדָם הֱיֹות פַּעַם בָּדָד. לֹא סֵפֶר, לֹא רֵעַ, לֹא צִבּור וְלֹא פְּרָט, רַק הוּא עִם לִבּוֹ, עִם הַלֵּב רַק בִּלְבַד. טֹוב לָאָדָם הֱיֹות פַּעַם בָּדָד. וְטֹוב כִּי יֵצֵא פַּעַם רֵיק מִנְּכָסָיו. לֹא בַּיִת, לֹא שָׂדֶה, לֹא נִדרָשׁ, לֹא חַיָּב. רַק יָקְשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְיַחְִרישׁ חֶרֶשׁ רַב. טֹוב כִּי יֵצֵא הָאָדָם מִנְּכָסָיו. כִי יָקְשִׁיב אֶל לִבּוֹ...
"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם. וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח." (ויקרא כ"ה י"ז-י"ח) הישיבה בארץ לבטח תלויה בקיומה של חברה מתוקנת. (על פי רש"י והמדרשים) "ועשיתם את חוקותיי ואת משפטיי תשמרו ועשיתם אותם" – ליתן שמירה ועשייה לחוקים, ושמירה ועשייה למשפטים. "וישבתם על הארץ" – ולא גולים, "לבטח" – ולא מפוזרים. (ספרא בהר פרשה ג פרק ד סימנים ג-ד) כי מה נשתייר להם שלא נגעלו ולא נמאסו?! והלא כל מתנות טובות שנתנו להם, ניטלו מהם. ואילולי ספר תורה שנשתיירה להם לא היו משנים (ס"א משונים) מאומות העולם כלום! (ספרא,...
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי. (ויקרא כ"ה, כ"ג) כי לי הארץ – אל תרע עינך בה, שאינה שלך. (רש"י שם, שם) הכלל העולה: יושבי הארץ צריכין להיותן בהכנע וכמו גרים, לא יעשו העיקר להתיישב באיתן מושבו. וזה שאמרו רז"ל (ב"ר פד, א): וישב יעקב בארץ כנען (בראשית לז, א) ביקש לישב בשלוה, אמר הקב"ה: לא דיין לצדיקים כו', רק יהיה בארץ מגורי, גר אנכי, ויהיה ארץ כנען, ויהיה מגורי אביו סוד פחד יצחק הוא מידת הדין מגור מסביב וסביביו נשערה מאוד (תהלים נ, ג). וזהו (ויקרא כה, כג): כי...
וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. (ויקרא כו, יב) והתהלכתי בתוככם. אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן עֵדֶן כְּאֶחָד מִכֶּם, וְלֹא תִהְיוּ מִזְדַּעְזְעִים מִמֶּנִּי, יָכוֹל לֹא תִירְאוּ מִמֶּנִּי? תַּ"לֹ: "וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים" (ספרא). (רש"י שם שם) והתהלכתי בתוככם. פירש"י: "אטייל עמכם בגן עדן כו'", דעתו לסלק מעל תורתנו הקדושה כל טוען ומערער האומר יש לי מקום ללון ולומר מאחר שלא נזכר בתורה עיקר השכר לנשמה, אם כן ודאי אין כוח במצוות אלו להנחיל עושיהם השכר הנפשי לעולם הבא, ותכלית עשייתם אינו כי אם לקבל השכר בעולם הזה האחוז בחבלי בוז וכבר נתעוררו על ספק זה שלמים וכן רבים ובאו...
אַף אֲנִי אֶֽעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ… (ויקרא כ"ו, ט"ז) וטעם בהלה. שתבהלו ולא תדעו מה תעשו. וטעם מכלות עינים. שאלה החליים יחשכו עינים וידאבו הנפש. (אבן עזרא שם, שם) בהלה. מַכָּה הַמְבַהֶלֶת אֶת הַבְּרִיּוֹת, וְאֵי זוֹ? זוֹ מַכַּת מוֹתָן. (רש"י כו, יז) מכת מותן. יש מפרשים שהוא לשון המתנה, כלומר שהבריות ממתינין וצופות שכל שעה יקל ממנו החולי וירפא וכשמת נבהלים הבריות שמת מיתה פתאומית. ויש מפרשים אותו לשון מתניים ר"ל מכה המתחלת ממתניים, ואותה מכה מבהלת אותו, ולשון מותן מלשון אוזן ששמע על הר סיני וכו' כלומר שהיה...
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. (ויקרא כ"ה, ל"ה) איור: הרי לנגבהיים וחי עמך – אם אין לו להחיות עצמו, חזקהו להחיותו, והיא מצוות עשה על פיקוח נפש. (רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם) כשכיר כתושב יהיה עמך – מדרך בני אדם שינהגו עם שכיר ותושב בדרך כבוד, ולאיכבידו עליהם, וכן יהיה העבד עמך. (רג'יו כה, מ) החוקה הסוציאלית של התורה בדומה לחוקה הריטואלית של עבודת הכהונה שנידונה בסדרה "אמור" הקודמת, מחציתה הראשונה של סדרת "בהר" היא עיקרה של החוקה הסוציאלית בתורה, ואם ניתנת היא בכלל להגשמה, הרי שהיא יוצרת משטר חברתי...
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ (ויקרא כה, לה) איור: הרי לנגבהיים גר ותושב – אַף אִם הוּא גֵּר אוֹ תוֹשָׁב; וְאֵיזֶהוּ תוֹשָׁב? כָּל שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲבוֹד ע"ז וְאוֹכֵל נְבֵלוֹת (עי' ספרא). (רש"י שם, שם) גר ותושב – הואיל וגר צדק הוא בכלל "אחיך", יש לפרש את "גר ותושב" כעין האמור באברהם "גר-ותושב אנכי עמכם" (בראשית כג, ד); באתי אליכם מן הנכר, והריני יושב עמכם; לא נולדתי כאן ולאהתאזרחתי ביניכם – אך אני יושב עמכם. והרי זה המושג של "גר תושב". הוא לא נכנס לכלל ישראל; אך הוא פרש מעבודה זרה וקיבל על עצמו מצוות בני...
וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד. (ויקרא כו , ה-ו) איור: הרי לנגבהיים וישבתם לבטח בארצכם. בארצכם אתם יושבים לבטח ואין אתם יושבים לבטח חוצה לה. (תורה תמימה ויקרא שם, שם) ונתתי שלום – שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ מכאן שהשלום שקול כנגד הכל וכן הוא אומר (ישעיה מה) עושה שלום ובורא את הכל. וחרב לא תעבר בארצכם – (ת"כ) א"צ לומר שלא יבאו למלחמה אלא אפילו לעבור דרך ארצכם ממדינה למדינה. (רש"י שם, שם) ונתתי שלום בארץ. לפי שיש בני אדם בעולם...
פרשת בהר, ל"ג בעומר גליון מס' 952 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וכבר היתה נהוגה הדלקת הנרות בעסק גדול על קבר רשב"י בל"ג בעומר עוד מימים קדמונים, ורבנו עובדיה מברטנורא במכתבו לאחיו משנת רמ"ט, כך הוא כותב: 'בי"ח באייר יום מיתתו (של רשב"י), באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, לבד מה שמדליקים עליה נר תמיד'. (ספר התודעה – פרק עשרים ושבעה) ויקרא לו יעקב גלעד. הפסוק הזה מרמז על ל"ג בעומר, כי גל הוא אותיות ל"ג. ויבואר הענין על ידי מאמר חכמינו ז"ל בים סוף נדמה להם כבחור במתן תורה נדמה כזקן. המשל בזה לתינוק שמרגילין אותו לילך לבית...
פרשת בהר גליון מס' 900 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. והחזקת בו – אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד. למה זה דומה? למשאוי שעל החמור עודהו על החמור, אחד תופס בו ומעמידו; נפל לארץ, חמשה אין מעמידין אות. גר ותושב – אף אם הוא גר או תושב, ואיזהו תושב? כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"א ואוכל נבלות. (רש"י שם, שם) גר ותושב – אם ימוך איש שאין תקוה שישלם כמו גר ותושב שאין לו אחוזה בארץ. והוא הדין אחיך כהאי...