תצוה תש"ף, גיליון 1143

וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ: כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם, תָּמִיד.

 אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר;

 וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.

 (שמות כ"ט, ל"ח-ל"ט)

איור: הרי לנגבהיים

ועוד יראה פי' זה מה שאמר כי 'זה ספר תולדות אדם' הוא כלל יותר, שרצונו לומר כי זה ספר שהיא התורה ראוי הוא אל תולדות האדם, שהם כלל המין, ואליהם שייך הספר הזה, לא אל הפרט, כי הפרט במה שהוא פרט בוודאי ובאין ספק הוא יש בו קצת שינוי במה שהוא פרט זה, ואין התורה רק אל הכלל במה שהוא כלל. ולכך אמר כי זה ספר תולדות האדם הוא כלל יותר, כי כל התורה אינה רק שהיא צורת הכלל, ולכך התורה היא רמ"ח מצוות עשה כמספר אברי האדם כמו שאמרנו למעלה, ודבר זה עמוק מאוד. אבל פי' ראשון עיקר שכך מוכח המדרש ועיין עוד ותמצא בחיבור עין יעקב בהקדמת הכותב שמצא בחיבור מדרש אחד וז"ל: בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא 'שמע ישראל וגו"; בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא 'ואהבת לרעך כמוך'. שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא 'את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו". עמד ר' פלוני על רגליו ואמר: הלכה כבן פזי, דכתיב 'ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו". ופי' מדרש זה כי מאן דאמר: 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' כלל גדול, ר"ל פסוק 'שמע ישראל' על יד מצוה זאת הוא הדבוק בו יתברך לגמרי, ובפרט בתיבת 'אחד' וכמו שהתבאר למעלה בנתיב התפילה ע"ש, וכמו שכתוב אחר זה 'ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך' ובודאי האהבה הוא הדבוק בו יתברך לגמרי כדכתיב 'לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו'. ולכך 'שמע ישראל' הוא כלל גדול בתורה ושאר המצות אינם רק פירוש באיזה ענין יהיה לאדם הדביקות הגמור, וזה כאשר הוא שומר התורה וכל המצוות הם הכנה אל הדיבוק הזה, ובמצות 'שמע ישראל' הוא עצם הדיבוק הזה. ואמר בן ננס: 'ואהבת לרעך כמוך' הוא כלל גדול יותר, וזה כמו שאמרנו כי זה שהוא אוהב רעהו כמותו לגמרי דבר זה מצד שהוא אדם בשלימות, וזה כאשר יש לו צלם אלקים בשלימות, ודבר זה הוא על ידי מצוות התורה, שהם רמ"ח והם משלימים צלם האדם ואז אוהב לריעו כמותו לגמרי, מפני כי רעהו ג"כ נברא בצלם אלקים וצלם אחד להם, כך פירוש זה. מכל מקום נוכל לפרש 'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה, כמו שפירש רש"י, וכך יש לפרש הגמרא ג"כ כי כאשר מה דסני ליה אינו עושה לחבירו, כל שכן וקל וחומר שאינו עושה למי שבראו מה שהוא שנאוי לו יתברך וזהו כל התורה. ועוד דוודאי שנאוי לחבירו כאשר עובר מצות הש"י, ולכך אמר 'ואהבת לרעך כמוך' הוא כלל גדול בתורה, כי כמו שאינו עושה לעצמו דבר שהוא שנאוי לעצמו, כך לא יעשה לחבירו דבר שנאוי, ובוודאי שנאוי לחבירו שיעשה האדם דבר נגד השם יתברך. אך לשון התלמוד שאמר 'מה דסני עלך לחברך לא תעביד' לא משמע פירוש זה, ועוד קשיא לי למה לא אמר בגמרא מה שהוא שנאוי אל אלקיך לא תעשה, ובוודאי כל העבירות שנואים אל השם יתברך, וכן לר' עקיבא דאמר: 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה' למה לא אמר 'ואהבת את ה' אלקיך הוא כלל גדול בתורה', כי מי שהוא אוהב השם יתברך בוודאי אינו עובר את דבריו. ומכל מקום אין זה קשיא כל כך, דלא ידעינן איזה דבר שנאוי אל השם יתברך וא"כ לא למדו כל התורה על רגל אחד, אבל אדם יודע מה שהוא שנאוי לו וזה לא יעשה לחבירו, אבל מכל מקום הוי מצי למימר ואידך הוי פירושו, דבלאו הכי צריך לומר כך. ולפי מה שאמרנו לא קשיא, כי לא בא לומר רק כי מה הוא שלימותו של אדם, ועל זה אמר כי שלימותו האחרונה מה שנברא האדם בצלם אלקים והוא מעלתו העליונה, ומעלה זאת יש לו כאשר אוהב את חבירו כמותו מטעם אשר התבאר, ושיהיה אוהב את חבירו כמותו דבר זה אי אפשר רק כאשר יש לו מעלת הצלם לגמרי, ודבר זה אינו רק כאשר יש לו התורה, שהם רמ"ח מצוות עשה שהם צלם האדם. ואל יקשה לך הרי דרש ר' עקיבא 'וחי אחיך עמך' – חייך קודמין לחיי חברך, ואיך יהיה מקיים 'ואהבת לרעך כמוך', כי דבר זה ענין אחר, דלענין חייו בוודאי חייו קודמים, רק לענין האהבה שיהיה אוהב אותו בזה יהיה אוהבו כמותו. ומה שאמר בן פזי 'את הכבש האחד תעשה בבקר' הוא כלל גדול בתורה יותר, רצה לומר מה שהאדם עובד השם יתברך בתמידות הגמור והוא עבדו, וכמו שהעבד לא סר עבודתו מן אדון שלו רק הוא עובדו תמידי, ולכך אמר 'את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו" שזה נאמר על קרבן תמיד שחר וערב, דבר זה הכלל בתורה, שתכלית המכוון שיהיה האדם עבד להקב"ה, וכל שאר התורה פירושא, שע"י המצות הוא עובד את בוראו לגמרי. ואמר דהלכה כבן פזי משום דכתיב 'ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו', ומדשנה הכתוב לומר 'וכן תעשו' וכבר הזהיר לפני זה על עשיית המשכן, וכפל אזהרה הזאת מפני כי דבר זה הוא כלל גדול בתורה הוא העבודה, ולכך שנה בו לומר 'וכן תעשו' לחזק הדבר ביותר, כי צוואת המשכן הוא על העבודה. ומ"מ התבאר לך בדברים אלו אשר אמרנו כמה גדול הוא אהבת חבירו שהוא כלל גדול בתורה.

 (נתיבות עולם, נתיבת אהבת ריע, א)


מעבדות הלב לעבודת הלב

רמי פינצ'ובר

בספר1 שמות מוזכר לב האדם יותר פעמים מאשר בכל שאר ספרי המקרא מלבד ספר משלי.2 כמחצית מהאזכורים עוסקים בלבו המוקשה והמוכבד של פרעה מלך מצרים, שאטם את לבו והעביד את בני ישראל בפרך, וגרם להם ל"עבדות הלב"3 והמחצית השנייה שייכת ללבם של יוצאי מצרים שיצאו לחירות ועסקו בעבודת משכן ה'.

עיקרה של עבודת המשכן ובית המקדש – כפי שהיא מתוארת מעט בפרשתנו והרבה מאד בספרי ויקרא ובמדבר – הקרבת קורבנות מסוגים שונים, או במילים גסות יותר עבודת בית מטבחיים, הכוללת בין היתר: שחיטה, הפשטה, ניתוח, זריקת דמים, בישול, אכילה ושריפה של בעלי חיים.

קולמוסים רבים נשברו כשעסקו המחזיקים בהם, בטעמים של תורת הקורבנות והאם הייתה נכונה לשעתה בלבד או שגם לעתיד לבא, אך דבר אחד ברור שחורבן בית המקדש הפסיק את פעולת בית המטבחיים בירושלים ובמקומה התפתחה בעם ישראל עבודה שאיננה קשורה לשחיטה ודמים.4

נשוב ללב הדברים שבם פתחנו. תחילה נציין כי במקרא לעיתים הלב משמש כמקור הבינה והמחשבה והרצון ולעיתים כמקור הרגש, אבל עיקר אזכורי הלב מכוונים ל"פנימיותו של האדם"5 והאבן עזרא כתב: "והלב הוא העיקר" (דברים ל 17). ורבנו בחיי כותב: "ודבר ידוע שכל האברים שבגוף הם נמשכים אחר הלב והעיניים, והלב עיקר הכל. צא ולמד, שלמרות עליונות השכל, הלב הוא המקור לתובנות ולמסקנות השכליות"6 (דברים כא 10).

נראה לי שהאזכורים הרבים של הלב הקשורים למשכן מצביעים לנו על כוונת התורה שאין מקדש בלי לב ובלי רגש הבאים מתוך פנימיותו של האדם, ואכן רוב הפסוקים העוסקים בעבודת המשכן עניינם הוא לבם של העוסקים במלאכת הקמת המשכן.

ויפים הדברים שכתבה אילנה פרדס על העשייה האמנותית של אנשים ונשים במשכן: "כדי להיות אמן יש צורך בחוכמה מיוחדת הנובעת מן הלב, בלי הבדל מעמד ומגדר. הלב מופיע בביטוי נוסף המשמש בהקשר זה. את התרומות האמנותיות למשכן יש לתת בלב שלם: 'וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב' (שמות לה 22). האמנות איננה רק עניין של כישורים ואמצעים, עליה לכלול גם מחווה של רצון ליצור קשר עם האלהי, כלומר נכונות פנימית לקבל את החוכמה האלהית. רק מי שלבם פתוח יכולים לקחת חלק בבנייה הקדושה של משכן האל, לב הקהילה".7

אם כך הדבר, איך הלב משתלב ומתקשר לאכזריות8 המתבטאת בפולחן המרכזי של המשכן ובית המקדש – עבודת הקורבנות?

כאן צריך לציין שמעל לכל האזכורים של הלב בספר שמות עומדים שני פסוקים בפרשתנו המתארים את עבודת המקדש הראויה לרוח הדברים הרחוקים מרחק רב מפולחן הקורבנות: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד. וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (שמות כח 29-30).

שני פסוקים מופלאים אלו, זכו להתייחסות מועטה של הפרשנים והקשר בינה לבין עבודת הלב. רש"י כתב:9 "שהחושן מכפר על מעוותי הדין". אברבנל מתייחס ומדייק בפירושו לפסוק הראשון: "וביאר התכלית בכלי המקודש הזה ואמר: 'וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד', רוצה לומר שזה יהיה סיבה שאהרן יישא על לבו ותשוטט מחשבתו בשמות בני ישראל המפותחים על חשן המשפט שהוא מונח על לב אהרן וזה יישירהו10 שתבואהו ההודעה במה שיקרה להם גם שיתפלל עליהם באופן שיזכרו לפני ה' לטובה."

והרחיב בדבר הרש"ר הירש:11 "אורים ותומים אלה – טיבם סוד כמוס הוא, אך שמותיהם מורים על 'הארה ותמימות מוסרית'… "משפט בני – ישראל" אינו מתגלה אלא באמצעות האורים והתומים, הווה אומר: מטרותיו ושאיפותיו של ישראל יעוצבו רק בהשפעתם של האורים והתומים, כלומר בהתאם למידת "האמת והטוב" היוצאת מדבר ה'. לפיכך זה פירושו של 'וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד': אהרן יישא את משאלות ישראל ושאיפותיו על לבו תמיד לפני ה'; וכן הוא אומר: 'וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי ה' קְרֹבִים אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ'"12 (מלכים א' ח, 59).

לאחר שפסקה עבודת הקורבנות – שלדעתי רחוקה היא לחלוטין מעבודת הלב, התפתחה בעם ישראל עבודת הלב, אותה עבודה שהאברבנל מזכיר וכפי שאמרו חז"ל: "'ועבדתם את ה' אלהיכם' – זו תפלה13 וכן הוא אומר 'ולעבדו בכל לבבכם' (דב' יא יג) איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפלה" (מכילתא דרשב"י כג 28).

בובר14 מתייחס לשלש המידות של האדם החסידי האידיאלי: חכמה, חֲרֵדוּת15 וטוב לב16. בובר מצטט את ר' פנחס מקוריץ שאומר: "חביבה עלי חֲרֵדוּת מחכמה ומשתיהן חביב עלי טוב-לב". רק אדם ששלוש מידות נמצאות בו הוא עובד את ה' בשלמות.17 על הרבי מקוצץ מספרים שאמר: "מהו כהן מושלם? בגדי זהב מפוארים מבחוץ, ולב שבור מבפנים".18

לסיכום הדברים ניתן לומר, שהנצנוץ הראשון של עידון הפולחן והפיכתו מפולחן של בשר ודם לפולחן של עבודת הלב, החל בתהליך הקמת המשכן ע"י שיתוף הנשים והאנשים חכמות וחכמי הלב, והמשיך בצווי לאהרון לשאת "אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד".

וראוי לסיים בדברים הקושרים את הלב לבריאת העולם ולמעשה האלהי בעולם, בדברי המדרש הנהדר על הפסוק: "אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף"19   (קהלת ג 11) "ר' ברכיה ורבי אבהו בשם ר' יונתן אמר: "גם את העולם נתן בלבם" – אהבת עולם נתן בלבם, אהבת תינוקות נתן בלבם."

1. הדברים נכתבים לזכרם של הורינו שהפסוק שמתאר את חייהם: "ולהורות נתן בלבם" (על פי שמות לה 34).

2. בספר שמות מוזכר הלב 39 פעמים ובספר משלי 51 פעמים.

3. בעקבות דברי הרב קוק המתאר את עבדות מצרים כך: "העבד, שנפשו היא עבדותית, חייו הם שפלים אבל אינם מרים. לא תוכל הנפש העבדותית להרגיש את היסורים שבשפלות שבעבדות, כי השפלות הזאת הלא מתאימה היא לתכונתו ואפיו, ויוכל להיות לפעמים ג"כ מלא רצון ממנה ולקרא בשביל כך: לא אצא חפשי. אנו אמנם גם בעבדותינו היינו עבדים משועבדים בלחץ תחת ידי מענים." ("מאמרי הראיה – בין עבדות לחירות").

4. בשאלת הפולחן לעתיד לבא ואזכורו בתפילה, העמיק יעקב לוינגר "בין שגרה לחידוש" עמ' 112 ואילך.

5. לפי לוינשטם ב"אנציקלופדיה מקראית" בערך "לב".

6. הדברים מזכירים את עבודותיהם של דניאל כהנמן (חתן פרס נובל) ועמוס טברסקי שטענו: שהפסיכולוגיה האנושית "מונעת מאנשים להיות רציונליים במובן הנדרש על ידי תורת התועלת". (היכן ראשית הציטוט – שמתי מירכאות היכן שנראה היה לי)

7. "הביוגרפיה של עם ישראל – ספרות ולאומיות במקרא" עמ' 75.

8. ישנם קוראים שאולי לא יסכימו עם קביעה זו, אולם מקובלת עלי קביעתם של חז"ל: "והכשר שבטבחים-שותפו של עמלק" (קידושין ד יד)

9. רש"י על הפסוק בעקבות חז"ל בויקרא רבה, י, ו, "וחשן מכפר על מטי דין". וכן שיר השירים רבה (וילנא) ד.

10. נראה שכוונת האברבנל היא שחושן המשפט יכוון את מחשבתו המשוטטת של הכהן לעתידם של בני ישראל ותפילתו תזכירם לטובה.

11. שמות סוף פרק כח.

12. דברי שלמה בחנוכת בית המקדש ושם מוזכר לראשונה המקדש כמקום תפילה: 'וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה:' (שם 33), אם כי הראשונה שמוזכרת שהתפללה במשכן היא חנה אם שמואל (שמואל א א).

13. בשאלה האם התפילה הייתה חלק מעבודת הכוהנים המקדש, עסקו רבים וטובים ובניהם: יחזקאל קויפמן: "תולדות האמונה הישראל" ב עמ' 486) מו"ר משה גרינברג בערך "תפילה" באנציקלופדיה מקראית" ו"על עידון מושג התפילה במקרא" בתוך "על המקרא ועל היהדות", מנחם הרן "העבודה והתפילה" בתוך "הגות במקרא ג'" וישראל קנוהל: "מקדש הדממה". ולדעת כולם "עובדה חותכת היא שבעוד שהבאת הקרבנות הוזכרה תכופות בתורה כחובה קטיגורית, אין בתורה זכר לעצם המצווה להתפלל לה'… בימי בית ראשון ובזמנים שלפניו נמצאה התפילה בפריפריה של הפולחן…מקומה היה מחוץ למעגלה של הכהונה ובודאי צדק יחזקאל קויפמן שתיאר את עבודת הכוהנים במקדש כ"פולחן של דממה".(מ. הרן שם עמ' 124) וגרינברג קצת פחות נחרץ וכותב: "…אולם תפילת הבקשה וההודיה עשויה להתלוות לקרבנות." ("על המקרא" עמ' 180).

14. "בפרדס החסידות" עמ' קיא.

15. לפי בובר (שם) הכוונה להתמחות דתית – ש"היה ידוע לחסידות בצורת מתחסדים שלא שקדו אלא על ענייני שמים בלבד."

16. לפי בובר (שם) "משמעה כאן: התייחסות לעלם בחיבה, עם שמבקש אדם לקיים את רצון אלהים בברואיו."

17. בהמשך מביא בובר ציטוט שמוצאו מחסידות קארלין: "חכמה שאין עמה לב אינה ולא כלום. היות חָרֵד סֶלֶף הוא". והוא מפרש: "זיקה מכוונת לאלהים שאין עמה משום זיקה לעולם, אפשר ורמיה אין כאן אבל רמיה עצמית יש כאן;… כל האומר: אין לי אלא יראת שמים בלבד, אף יראת שמים אין לו."

18. הרב שמואל אבידור הכהן בספרו "לקראת שבת".

19. אחותי רות העירה ש"פסוק זה מעניין בזיקה שלו לאלמנט ה'אורקל' שיש ב'אורים ותומים'. אמנם האדם לא יכול למצוא את המעשה שנעשה מראש ועד סוף, אך אם העולם והאדם בכל זאת בליבו, וחכמת לב לה או לו יוכל להשיג בדעתו הבנת עבר ולכוון בכוונת לב אל עתיד טוב שמעבר לו ולפעול למימושו" והדברים מזכירים את שירו הנפלא של מאיר אריאל: "מודה אני לפניך ולך על כל החסד והאמת…" https://www.youtube.com/watch?v=GI4GsYyofas

רמי פינצ'ובר הוא מהנדס


התכונות הנחוצות לבניית המשכן

'ואמלא אותו': כמו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, וכתוב 'ונחה עליו רוח ה", ופירושו מה היא רוח ה'? והיא רוח חכמה ובינה, החכמה היא הצורות האצורות באחרונית מוח הראש, ומלת תבונה, גם בינה מגזרת בין, והיא הצורה העומדת בין צורת הדעת ובין צורת החכמה כנגד הנקב האמצעי במוח הראש, כי החכמה כנגד הנקב האחרון, והדעת המתחברת בנקבי המוח על המצח מההרגשות  והנה בצלאל היה מלא כל חכמה בחשבון ומדות וערכים, ומלאכת שמים, וחכמת התולדות, וסוד הנשמה, והיה לו יתרון על כל אנשי דורו שהיה יודע כל מלאכה כי רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת על כן כתוב ובכל מלאכה בוי"ו.

(אבן עזרא שמות לא , ג)

 "ויבא עמלק"…"ולא ירא אלהים"

רק עמלק לבדו לא פחד: "ולא ירא אלהים". הוא לבדו ירש את תכונתו של אותו העם, אשר בחר בחרב לנחלה לו ואשר מבקש את תהילתו בזרי דפנה טבולים בדם הוא העם אשר שואף להגשים את סיסמת "נעשה לנו שם" (בראשית יא, ד), שבה פחד נמורד הזקן את ההיסטוריה העולמית – ולהגשים במה? בהשמדת שלום עמים ואושר בני האדם.

(הרש"ר הירש שמות יז, ח)

"ובבזה לא שלחו את ידם" – הבחנה בין הצלה לגאולה

"ובבזה לא שלחו את ידם" (אסתר ט, י) אף על גב דנכתב בשם המלך "ושללם לבוז", מכל מקום לא לקחו שללם, מפני שלא יאמר המלך כי לא היה כוונתם להציל עצמם מן שונאיהם, רק ליטול שללם, ולכך "בביזה לא שלחו ידם" לדעת שהם נקיות מזה. ועוד יש לך לדעת, כי היו נוהגים כמו שראוי אל נס הזה, כי הנס לא היה כדי שיקנו ישראל ממון, רק להפיל את שונאיהם והוא החלוק שיש בין הגאולה הזאת לשאר הגאולות, כי שאר הגאולות היה הרווחה להם, כי כאשר יצאו ממצרים שהיתה הגאולה להעלות את ישראל ולהיותם בני חורין והיו מרוויחים בגאולה, אבל נס זה לא היה רק לסלק האויב ולא להרוויח יותר ממה שהם להם קודם, כי אף אחר שנעשה להם נס הזה, עדיין היו תחת אחשורוש. ואם כן לא קנו ישראל בימי אחשורוש יותר ממה שהיה להם בראשונה, אף כי נפל פחד יהודים עליהם היה זה לסלק האויב ולא ישלוט בהם וכמו שיתבאר בסמוך. ואם היו לוקחים אם ממונם, כאלו היה הנס להרוויח להם הגאולה, זאת בודאי אין כאן הרווחה כאשר עדיין היו בגלות.

(אור חדש לפורים למהר"ל מפראג, עמוד רח)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.