תזריע תשע"ו (גליון מספר 947)




פרשת תזריע – החודש

גליון מס' 947 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

בָּדָד

יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ.

(ויקרא י"ג , מ"ו)

 

 

בדד ישב – שלא יהיו

שאר טמאים יושבים עמו. ואמרו רבותינו מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד הואיל והוא

הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו אף הוא יבדל.

(רש"י שם, שם)

 

בדד ישב – חמור מכל

הטמאין, שמשתלחל גם ממחנה ישראל, ואילו כתב לבד "בדד ישב", היה מתפרש

שישב בביתו בחדר לבד ואין איש עמו,על כך הוסיף "מחוץ למחנה מושבו",

שמשתלח חוץ לג' מחנות, שלא יהיו הטמאין האחרים יושבים עמו.

(רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם)

 

…ואף בנגעים הבאים על אדם כן, בתחילה הוא

מתחיל בביתו; אם חזר בו, טעונים (בו) חליצה 'וחלצו את האבנים' (ויקרא

י"ד מ'); אם

לא חזר בו, טעונים נתיצה 'ונתץ את הבית' (שם שם מ"ה) ואחר כך הוא מתחיל בבגדיו; אם חזר בו, טעונים

קריעה 'וקרע אותו מן הבגד או מן העור וגו" (שם י"ג

נ"ו);

ואם לא חזר בו, טעונים שריפה 'ושרף את (הבית) [הבגד]' (שם שם

ל"ב)

ואח"כ הוא מתחיל בגופו; אם חזר בו, 'ובא אשר לו הבית' (שם י"ד ל"ה)

ואם לאו 'בדד ישב וגו" (שם י"ג, מ"ו).

 (פסיקתא רבתי פרשה יז)

 

 

 

ביום השמיני מצאתי

לו חברים

לאה שקדיאל

זה נשמע כמו הגדרה מאתגרת של תשבץ היגיון. אז

ככה: אחת הדרכים לפרש את המציאות מבוססת על זיהוי דמיון בין מצבים שונים ואף

רחוקים זה מזה בזמן ובמקום. אנו בונים "קבוצה" מהמצבים הנ"ל סביב

ההיבט המשותף להם, ומקווים שהמוקד המשותף הזה יפענח כל אחד מהמצבים

שב"קבוצה". פרשני התנ"ך בימי הביניים קבעו מדי פעם לגבי מושג

כלשהו, "לא מצאתי לו חבר", או "ויש לו חברים הרבה". כלומר,

"לא מצאתי עוד מקום במקרא בו מופיעה המילה הזאת", או "מה שהסברתי

עכשיו לא מיוחד כל כך, זו תופעה נפוצה במקרא". אז פעם יצאתי לחפש חברים

לביטוי הפותח את פרשת שמיני, וגם מצאתי! אה לא התבלבלתי, אני יודעת שעכשיו זו פרשה

אחרת. דווקא, סבלנות בבקשה.

קודם, העלילה: במסגרת הטקסים לחנוכת המשכן,

עוברים הכהנים תהליך ממושך של הכנות לתפקידם כמשרתים בקודש.

ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים… ושמרתם

את משמרת ה', ולא תמותו… ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני

ישראל…

הכהנים מוזהרים כי תקופת המעבר הזאת לקראת

פולחן יומי מסודר במשכן היא תקופה מסוכנת ביותר, וכי רק ביום השמיני יוכלו לצאת

ממנה, אם יקפידו על כל הטקסים, ולהיכנס לשגרת היום יום. כמה לא מפתיע: בכל

התרבויות, תקופה של שינוי וחציית גבולות ממצב אחד למשנהו נתפשת כתקופה של פגיעוּת

לסכנות פיסיות וגם רוחניות, ולכן היא גדושה תמיד בטקסים שנועדו לגרש את השדים,

להרגיע את החרדות.

והנה ביום השמיני משתבש משהו בסדר המוקפד של

טקס המעבר:

ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו, ויתנו

בהן אש וישימו עליה קטורת, ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציווה אותם. ותצא אש

מלפני ה' ותאכל אותם, וימותו לפני ה'. ויאמר משה אל אהרון: הוא אשר דיבר ה' לאמור,

'בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵש, ועל פני כל העם אֶכָּבֵד'. ויידום אהרון.

כדי להבין מה קרה פה

ולמה, חיפשתי ומצאתי שני "חברים" בספר ויקרא לביטוי "ביום

השמיני". הנה הם:

אישה כי תזריע וילדה זכר, וטמאה שבעת ימים…

וביום השמיני יימול בשר ערלתו… (י"ב, 2-3).

שור או כשב או עז כי ייוולד, והיה שבעת ימים

תחת אמו, ומיום השמיני והלאה יירצה לקרבן… (כ"ב, 27).

אז ב"קבוצה" שלי קורה עכשיו משהו

מפחיד למדי: בהמות טהורות ראויות לעלות לקרבן לה' על המזבח מהיום השמיני ללידתם.

בני אדם כמובן אינם מוקרבים לה' באותו האופן, אבל טקס מילת הזכר ביום השמיני

ללידתו נשמע כמקביל די מדוייק – המילה מְקָרֶבֶת אותו לה', מכניסה אותו

לקהילת הברית בין אברהם לה'. יצחק, בן אברהם, הוא הדמות המכוננת של המעבר מקרבן

הנשחט ונשרף על המזבח לאדם המסתפק במילה בלבד – הוא התינוק הראשון בעולם שנימול

ביום השמיני לחייו, והוא שנעקד על המזבח, אך במקומו הוקרב בסופו של דבר אַיִל. האם

יצחק ניצל כאן ממוות מפני שהוא כבר עבר איזה טקס הגנה בהיותו בן שמונה ימים בלבד?

נדב ואביהוא היו מהולים או לא, מוגנים או לא? אלישבע אמם הבינה או לא הבינה את מה

שהבינה ציפורה אשת משה "בדרך במלון" (שמות ד 24 – מצב לימינלי מסוכן,

מצב גבול, מצב סף, כבר אמרנו?)? הפעולה המתבצעת מאז יצחק אבינו בגופו של הרך הנולד

היא סמלית בלבד, אבל ברקע ממשיכה להדהד האזהרה לכל העם המכונה ממלכת כהנים וגוי

קדוש, לא רק לכהנים בעלי התפקיד הפורמלי אשר צומחים מתוכו, "ושמרתם את משמרת

ה', ולא תמותו!" אם ישתבש משהו, יהפוך היום השמיני ליום קרבן של ממש – כפי

שקרה לנדב ולאביהוא, בניגוד ליצחק. "בקרובי אקדש" – הקרובים

אלי, עלולים גם להיות הקרבן המכפר על הקודש.

בין המדרשים הרבים העוסקים בשאלה, מדוע מתו נדב

ואביהוא באותו יום שמיני, מצאתי עוד "חבר" לקבוצה שלי:

ונועדתי שמה לבני ישראל, ונקדש בכבודי" (שמות כ"ט, 43). זה הדיבר נאמר למשה מסיני, ולא נודע בו, עד שבא המעשה לידו, וכשבא מעשה

לידו אמר לאהרון: אהרון אחי, מסיני נאמר לי, 'עתיד אני להיוועד להן לישראל ולהתקדש

בהן בבית זה, ובאדם גדול אני מקדשו', וסבור הייתי, או בי או בך בית זה מתקדש.

עכשיו נמצאו שני בניך חביבין ממנו [=מאיתנו]. כיוון ששמע אהרון כך, וידע שבניו

ידועי שמים הם, שתק, וקיבל שכר טוב על שתיקתו (ויקרא רבה י"ב, ב).

קשה, לא? כולנו אוהבים

הרבה יותר את ההסברים המפשפשים ומוצאים איזה חטא של הכהנים הצעירים המצדיק עונש

מוות ביום השמיני דווקא, הפסוק עצמו שולח אותנו לכיוון הזה בטענה שהם הקריבו אש

זרה. כולנו בעצם רעיו של איוב, הממשיכים להתעקש איתו בכיוון זה שהוא דוחה שוב ושוב,

כי זה לא מתאים בכלל לחוויה הקיומית האותנטית שלו. אהרון שותק, כמו איוב בתחילה,

המסרב לקבל את עצת אשתו. האם גם אהרון ואלישבע הוצפו במנחמים עם כוונות טובות

שיעצו להם לבדוק את מזוזות האוהל או להוסיף איזו חומרה בהלכות שבת? איך הם הרגישו

כאשר זקני העדה באו ופירשו להם את החטאים של בניהם, כמו כל מיני מדרשי חז"ל

על הפרשה? המשיכו לשתוק או התפרצו כמו איוב בדרישה מהקב"ה, "אם יש

אלהים, יופע נא בכבודו ובעצמו ויגיד לנו משהו"? נראה לי כי דבריו של משה

לאחיו על פי המדרש שציטטתי כאן נשמעו להורים השכולים בזמן אמת בלתי צפויים,

נועזים, אבל אותנטיים יותר. אלהים לא עובד אצלנו, אמרה לא מזמן אֵם אחת להמוני

בנות שבאו להתפלל עימה בכותל המערבי. הן אולי היו משוכנעות שתפילה המונית כזאת

תפעל את פעולתה בשמים ובנה החטוף יחזור אליה בשלום. האמונה שלה בה' היתה אמונה

מסוג אחר, האוטו-סוגסטיה הזאת מסביבה לא היתה אותנטית מבחינתה לחווייה הדתית שלה,

אולי אפילו מסוכנת להמשך החינוך לאמונה בה'.

הפרשה שלנו מנסחת סוף

סוף בתור מצווה מחייבת לדורות את מה שאנחנו מכירים עוד מ"בריתו של אברהם

אבינו" בבראשית י"ז, למול כל זכר ביום השמיני ללידתו. והחברים של הפסוק

הזה מזכירים לנו שקיום המצווה הזאת, כמו קיום של כל מצווה אחרת, אינו מבטיח הגנה

מאגית אלילית על מקיימי המצווה, אלא משמש אות בלבד, סימן, לברית בינינו לקדוש ברוך

הוא.

קשה, לא? אפשר להתנחם בעוד

"חבר" בקבוצה שלנו:

בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות,

שבעת ימים לה' […] ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם […] עצרת היא (ויקרא כ"ג, 34-36). ביום השמיני עצרת תהיה לכם (במדבר כ"ט, 35).

היום השמיני יכול וצריך להיות, אם כן, יום חג

שבו לא מוקרבים לה' בני אדם, אלא רק בעלי חיים טהורים בני שמונה ימים ומעלה, כאמור

לעיל.

הניסוח הזה שלי לא גרם לכם עדיין להיאנח

לרווחה? אתם ממשיכים לרדוף לא רק צדק (דברים ט"ז, 20) ושלום (תהילים ל"ד, 15), אלא גם לרדוף אחר עולם שבו אפשר יהיה להיטהר מכל חטאותינו, בלי

"לכפר" עליהן, כלומר בלי לכסות אותן, בדם, לא רק בדם אדם, אלא אולי גם

לא בדם שהוא הנפש, גם אם הוא הנפש של בהמה טהורה? אז אני רוצה להזכיר לכם כי זוהי

שנה מעוברת ופרשת תזריע לא מחוברת לפרשת מצורע. חכו לשבוע הבא. ספוילר: במקום אש

אוכלת קרבנות כסממן של קדושה, יהיו שם "מים חיים", וגם "טהרה"

ביום השמיני (אופס, עוד "חבר" בקבוצה). אגב, זה בערך גם מה שקורה בפרשת

שמיני, בהמשכה, ושם אפילו היה לנו "מקווה מים", מלשון תקווה. בקיצור, יש

עתיד, ברוך השם.

לאה שקדיאל, אשת חינוך ופעילה חברתית, ירוחם. גרסה קודמת נכתבה עבור חניכיי

במכינות קדם צבאיות לקראת חג השבועות תשס"ו.

 

 

המילים

'החודש הזה לכם ראש חדשים' מקבלות את משמעותן האמיתית: התחדשות-ירח זו תהיה לכם

התחלה של התחדשויות, כלומר, בהבחינכם בחידושו של אור הירח, תתעוררו לקבל עליכם

התחדשות כדוגמתו; תקופות-חודש לעצמכם תקבעו על-פי הבחנה זו. לא נאמר "החודש

הזה ראש חדשים", אלא "לכם ראש חדשים", לא קביעת חדשים

אסטרונומיים היא התכלית, כי אם קביעת החודשים שלנו. על כן נקראו ראשי

החודשים והחגים "חדשיכם" ו"ומועדיכם", ואילו היום

השביעי, הקבוע, לעולם לא ייקרא "שבתכם"…קידוש החודש היהודי הוא אפוא

מוסד, שתכליתו עבור ישראל: חידוש נעורים רוחני ומוסרי, אליו יחתור תמיד לבקרים,

ועדיו יגיע על-ידי שובו להתוועד עם אלוהיו… גם משמעות ראש חודש, עליו מצביע שעיר

ראש חודש, מצטמצמת בעיקר בתפקיד "לכפר על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא

בתחילה ולא בסוף", כלומר לפעול נגד אותה התנכרות לכל קודש, אשר ללא ידיעתנו

נקלענו לתוכה, ואשר אף לא חדרה לתודעתנו. לולי כל חיינו שבנו תמיד מחדש אל ה'…

היינו הולכים ורוחקים ממנו בדרך חיינו, ונפשנו, בלי משים, היתה הולכת ונאטמת לאור

רוחו, הולכת ומתקדרת. ולבנו כה היה חזק וכבד – כשל פרעה – עד אשר גם אותות מתמיהים

ומופתים מכאיבים לא יצלחו עוד לרענן ולהחיות מחדש את נפשנו. אולם מושג הכפרה

היהודי קשור לא רק בתחייה רוחנית ומוסרית של עצמותנו, אלא גם בעיצוב מחדש של

יחסינו החיצוניים. תחייה פנימית היא הצעד הראשון, תחייה חיצונית – תוצאתו…האלילות

אינה מכירה "חידוש" לא בתבל, לא באדם ולא באלוהיו או באליליו, אותם

תעמיד מעל תבל ואדם…הכל נסחף, לדידם, בזרם עיוור של כורח בלתי משתנה.

 (הרש"ר

הירש שמות יב, ב)

 

 

 

 

 קול קורא

בימים אלה החלטנו

לחדש את פעילותנו, יהודים שומרי מצוות הסבורים כי הגשמת הציונות הדתית בימינו

מחייבת שקידה על דמותה היהודית של החברה בישראל, שלומה, ורמתה המוסרית והחברתית.

אנו מאמינים כי

חביב כל אדם שנברא בצלם, כולל ערבים וכולל להט"בים.

אנו מאמינים כי

תורת ישראל מחייבת אותנו לשמור על זכויות האדם והאזרח של כולנו.

מתוך אמונה כי דרכיה

דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אנו מאמינים כי חובת כולנו היא "בקש שלום

ורדפהו".

צאו מהבדידות

ומהקיטורים והצטרפו אלינו.

מעוניינות/ים

לפעול ציבורית להגשמת המטרות של עוז ושלום?

צרו קשר עם לאה

שקדיאל, 0523911181, moshelea@netvision.net.il

קיימים חמישה

סניפים ברחבי הארץ שקיימו לאחרונה מפגשים במוצאי שבת ופעילויות נוספות

במרחב

הוירטואלי: : ניתן לפנות אלינו

למייל ozveshalom.netivotshalom@gmail.com;

בפייסבוק:

http://tinyurl.com/oznetivot

ובטוויטר: twitter:@ozveshalom

הנהלת העמותה

"עוז ושלום" החליטה לחזור לגביית דמי חברות, בסך 40 ₪ לשנת 2016, ולסטודנטים – 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק

לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

 

ולסטודנטים – 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח

למרים פיין רכזת המשרד מייל המודיע על העברת התשלום, כדי שהיא תוכל לעקוב אחר

התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

כדאי לכם – רק

משלמי דמי חברות יהיו בעלי זכות הצבעה באסיפת חברים שאנו מתכננים! ובכלל, תרמו

לעוז ושלום עוד היום, וקבלו פטור ממס לפי סעיף 46א

 

 

עמדת תנועת עוז ושלום-נתיבות שלום

תפיסתנו הציונית-דתית רואה בתקומתנו הלאומית בארץ ישראל אתגר

מוסרי ורוחני ומאמינה שתורת ישראל יכולה לשמש מצע לבניית חברה מוסרית וצודקת,

החותרת לשלום והמכבדת כל אדם שנברא בצלם

שלום צודק – השלום הינו ערך דתי ומטרה חיונית בחיי הפרט

והכלל. כמו העלייה ובניין הארץ, אין להשאיר אותו בגדר של משאת נפש לימות המשיח.

עלינו לחתור ליצירת מציאות מדינית של שלום עם שכנינו המבוססת על כבוד הדדי ושיתוף

פעולה – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". שלום אמת

לא ייכון אלא על בסיס של צדק. הכלל הגדול "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך"

חל גם על היחסים שבין עמנו ובין העם הפלשתינאי.

חביב אדם שנברא בצלם – מדינה יהודית נדרשת

להקפיד על כבודו של כל אדם- יהודי וערבי כאחד. "ממלכת כהנים וגוי קדוש"

אינה רשאית לכפות את שלטונה על אוכלוסיה ערבית גדולה, המחוסרת כל זכויות פוליטיות,

לצד מתיישבים יהודים בעלי זכויות אזרח מלאות. עינינו רואות כיצד השליטה הממושכת

רבת השנים על העם הפלשתינאי מעוותת את דמותנו היהודית וערכינו הדמוקרטיים, מערערת

את שלטון החוק, מקהה את רגישותנו המוסרית, מעודדת מגמות אלימות בשני הצדדים

ומנציחה את הסכסוך ושפיכות הדמים המתמשכת. אנו מצווים להשיב את קדושת החיים, שלום

הבריות וכבוד הבריות לראש סולם העדיפויות של הציונות הדתית – "שאין משפטי

התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".

הר הבית והמקומות הקדושים – שאלת השליטה

על הר הבית מאיימת להפוך את הסכסוך בינינו ובין הפלשתינאים מסכסוך לאומי לסכסוך

בין דתי. גישה דתית אמיתית שוללת את הפיכת האמונה הדתית לתביעה לשלטון על מקום,

יהיה קדוש ככל שיהיה. להיפך – מקום קדוש ראוי לו שלא יהיה בבעלותו של אף גורם

אנושי, ויהיה פתוח לכל המאמינים.

גאולת העם בארצו – ציונות של אמת חותרת

לא רק לגאולה הארץ, אלא לגאולת העם בארצו. תפיסה זו מחייבת שינוי בסדר העדיפויות

הלאומי – הקצאת משאבים לצמצום פערים חברתיים וכלכליים, לחינוך ולטיפוח סובלנות

דתית ופוליטית.

 

 

קוראים יקרים

 

אנחנו זקוקים

לעזרתכם על מנת שנוכל להמשיך את מפעל "שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה

והפצה.

המחאות לפקודת

עוז ושלום (לציין שהתרומה היא עבור שבת שלום) ניתן לשלוח לידי מרים פיין,

דוסטרובסקי 9, ירושלים, 933806

ניתן גם לתרום באמצעות העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח

למרים פיין, רכזת המשרד, מייל המודיע על העברת התשלום,

כדי שהיא תוכל

לעקוב אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

התרומות מוכרות

לצורך פטור ממס לפי סעיף 46א

להפצת המהדורה

המודפסת, לקבלת המהדורה האלקטרונית ולבירורים:

052-3920206 ozveshalomns&gmail.com

עורך אחראי –

פנחס לייזר; מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות ולתיאום

דברי תורה:  pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום – נתיבות

שלום

http://www.netivot-shalom.org.il