תולדת תשפ"ב, גיליון 1224

 וְעַתָּה בְּנִי שְׁמַע בְּקֹלִי

 וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה.

(בראשית כ"ז, מ"ג)

איור: הרי לנגבהיים

שְׁמַע בְּקֹלִי – התבונן בדברי כי גם עתה דיברה בדיוק ובעומק הדעת, כאשר יבואר. ברח לך. לעצמך שלא תפרסם הבריחה כ״א לעצמך תברח.

(העמק דבר שם, שם)

ועתה ברח לך אל לבן אחי, שתהיה בין משפחתך והוא ישמרך מכל רע, וגם אמרה ברח לך לטובתך כי שם תמצא בת זוגך. וישבת עמו ימים אחדים, לא תצטרך לשבת זמן רב, עד אשר תשוב חמת אחיך, מבואר אצלי תמיד ההבדל בין חמה ובין אף, שהחמה הוא הכעס הפנימי בלב, והאף הוא בגלוי מה שרוצה להתנקם, ולעשו היה חמה ואף, חמה בלב נגד יצחק ורבקה שגרמו שיקח ברכתו ולהם לא יכול להראות אף בפועל לעשות להם רע רק חמה בלב, והיה לו אף נגד יעקב להרוג אותו כדי שלא יצטרך להיות עבד, כמ"ש ואת אחיך תעבד, ולא היה לו חמה בלב כי יעקב עשה זאת לטובת עצמו, וע"כ תשב תחלה עד שתשוב חמתו מאביו, שעל ידי כך אמר: 'יקרבו ימי אבל אבי', ואח"כ תמתין.

(מלבי"ם שם, שם)

"עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ" (כז, מד) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ (בראשית כ״ז, מ״ה)

…ולפי שיתחמם האדם בעת כעסו, נקרא הכעס – "חימה", ולכן תרגם יונתן "חימה" – ריתחא, ומילת "אף" – רוגזא. וכן תרגם האשכנזי (רמבמ"ן) "חימה" – היטצע; "אף" – צארן. וחמימות הכעס לא תתיחס אל איש, כי אם אל הכועס בלבד, והחמימות תוליד הרוגז על הנכעס, כי טרם התעכסו תולד בלבו החמימות על הדבר ההוא ולא יוכר אז עדיין על מי יכעס. ומן החמימות יולד הרוגז על הנכעס ואז יוכר לפעמים מי הוא הנכעס.

 (רבי וולף היידנהיים, מובא בנחמה ליבוביץ: גיליונות לפרשתץ השבוע, תשי"ב)


בין יעקב לעשו, בין יהדות ונצרות: האם איבת אבות סימן לבנים?

נדב שיפמן ברמן

יעקב ועשומדמויות לדימויים

פרשת תולדות מגוללת את סיפור הורתו של הדור השלישי במשפחת האבות והאמהות – הולדת יעקב ועשו. בדברים שלהלן נתחקה קמעה אחר השתלשלות היחסים הללו, מיעקב לעשו, משם לישראל ואדום, ולבסוף ליהדות ולנצרות. מה פשר ההתעקשות של קדמונינו לזהות רצף הסטורי בזהויות הקבוצתיות הללו, יעקב = עם ישראל, עשו = אדום = נצרות? האם משמעות הדבר היא שמה שהיה הוא שיהיה, ואין אפשרות לתיקון? האם מעשה אבות ומרמת אמהות ובנים הם 'סימן' לבנים ולבנות, במובן של המשך גלגולן של שנאות העבר ושכפולן בהווה ובעתיד? או שישנו סיכוי לאיחוי, כלומר להשבת האחווה?

את היחסים בין העמים (ומאוחר יותר הדתות) שהשתלשלו מיעקב ועשו אפשר לתפוס ולהמשיג באופנים שונים, המקרינים על היחסים שלנו עם הנצרות ועם נוצרים בני זמננו. נקודת המוצא לחשיבה על נפתולי היחסים בין יהדות לנצרות מצויה ביחסי יעקב ועשו, שנרקחו עוד ברחמה של רבקה:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה. וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא, וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ. (בראשית כה, יט-כד)

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (פס' כב). מה משמעות 'התרוצצות' זו? רש"י על הפסוק מסביר בעקבות דברי חז"ל במדרש בראשית רבה (סג, ו), כי "ע"כ [על כרחך] המקרא הזה אומר דרשני שסָּתַם מה היא רציצה זו וכתב 'אם כן למה זה אנכי', רבותינו דרשוהו ל' [לשון] ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי ע"א [עבודת אלילים] עשו מפרכס לצאת. ד"א [דבר אחר] מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות".

לפי הפירוש האחרון, ההתרוצצות היא מריבה, מעין ריצוץ הדדי של יעקב ועשו, בבחינת "אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן" (תהלים עד, יד). בתוך המריבה הזו, רק ידו של אחד מהתאומים תגבר; נצחון האחד יהיה תבוסתו של השני: "ורב יעבד צעיר", כאשר העמימות לגבי הנושא והמושא בפסוק הזה (מי יעבוד את מי?) מאפשרת לפרשנים מאוחרים לזהות גם את יעקב וגם את עשו כמנצחים או כמנוצחים, בהתאם למצב העניינים ההיסטורי שעל הפרק.

הפירוש הראשון במדרש דלעיל ("לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה…") מניח שההתרוצצות האמורה בפסוק היא תכונה, תנועה תזזיתית של העוברים ברחם אמם. בדומה להנחה הרווחת היום, לפיה ישנה השפעה סביבתית גם על עוברים שטרם הגיחו לעולם, הניחו חז"ל שהסביבה החיצונית הביאה לידי ביטוי את הנטיות הגולמיות של יעקב ועשו. כשרבקה הלכה ליד 'בית המדרש של שם ועבר', רגש יעקב העובר וביקש לצאת לעולם; כאשר עברה רבקה ליד בתי עבודה זרה, רגש עשו העובר. לפי המדרש, הנטיות של כל אחד מהאישים הללו, יעקב ועשו, היו גלומות בהם עוד ברחם אמם.

יהדות, נצרות ושאלת הבכורה

אפשר להבין את הניסיון ליצור הבדל מהותי בין יעקב ועשו, שנהיו לשני לאומים ולשתי דתות. אחרי הכל, ישנם הבדלים ניכרים בין הציביליזציות הדתיות שאותן 'ילדו' יעקב ועשו, קרי היהדות והנצרות. אולם לצד זאת, ישנן נקודות דמיון רבות.1 בהקשר הנוכחי, יש בשתי הדתות משקל חשוב לרעיון הבחירה, הבכורה, הנבחרות וה'זכאות' או ה'זכות', וגם (אם להיות כנים) ענין מתמשך בתחזוק של תמונה שלילית של ה'אחר'. רעיון בכורת יעקב נהיה לחרב פיפיות פרשנית בפירושו של פאולוס לרעיון הבחירה (אגרת אל הרומים, פרק ט), אשר ביקש להפוך את טענת הנבחרות היהודית על פיה. לטענתו, הבחירה נעוצה לא בשושלת הגנטית, אלא ברצון האל, המבכר את "בני ההבטחה" על פני "בני הבשר". אלא שכפי שטוענת סוזנה השל, כמה מחוטריה המודרניים המחולנים של המסורת הנוצרית מגלים היאחזות עיקשת בתפיסות גזעניות המשפילות 'בני בשר' כהי עור, גם אם הם נוצרים.2 באופן פרדוקסלי, דווקא הענפים במסורת הנוצרית הנוטים יותר להרחנה (spiritualization), כלומר הענפים הפרוטסטנטיים, נראים כמוּעדים יותר לעמדות של דטרמיניזם 'גזעי' או גזעני.

'תיאולוגיית ההחלפה' והעידן המודרני

בכדי להבין את תנועת-הנגד (ריאקציה) הזו, כלומר את הדבקות המפתיעה של דוגלי ההרחנה בזיהוי של ה'ארורים' או ה'נחותים' עם שיוך ביולוגי או קבוצתי מסוים, צריך להזכיר את התפיסה הנוצרית של 'תיאולוגיית ההחלפה' (supersessionism, או replacement theology), תפיסה ששורשיה בברית החדשה, ואשר יש לה בסיס מסוים בתפיסה המקראית הגורסת 'משחק סכום אפס' בין 'נבחרים' ל'מאוסים'. לפי תיאולוגיית ה'החלפה', 'ישראל שבבשר' או עם-ישראל שהוא בבסיסו נצר ביולוגי ליעקב (=בני ישראל), הוחלף לאור כשלונו ב'ישראל שברוח', שהוא כנסיית המאמינים הנוצרית, האוניברסלית. אלא שעוינות בין נוצרים ליהודים יכולה כמובן גם לבוא מהצד היהודי. מעניינת בהקשר זה טענתו של דוד נובק, לפיה גם בקרב יהודים עשויה להימצא 'תיאולוגיית החלפה', באותה מידה שבה הם אינם מוכנים להכיר בערך סגולי כלשהו המצוי בדת הנוצרית.3 תפיסה מעין זו, בגילוייה הקיצוניים, עומדת ככל הנראה בבסיס הצתת 'כנסיית הלחם והדגים' בטבחה שבכנרת בשנת 2015.

הפולמוסים על רעיונות הנבחרות וה'החלפה' לא תמו. דוגמה קשה לכך באה בקריאות "יהודים לא יחליפו אותנו!" בהפגנות הימין הקיצוני בשרלוטסוויל במדינת וירג'יניה בארה"ב בשנת 2017, אשר נטען שהתירו את דמם של היהודים שנרצחו בבית הכנסת בפיטסבורג בסתיו תשע"ט (מאורע זה תודלק ככל הנראה ממתח בין-דתי אחר, אם ניקח ברצינות את דברי הרוצח שהאשים את יהודי פיטסבורג בכך שאירחו פליטים מוסלמים).

בהקשר אחר, יש רבים (ובכלל זאת יהודים) הסבורים שמנגנון הכילוי והגריעה של ה'בלתי-נבחרים', החורז את ספר בראשית,4 הוא 'מערכת ההפעלה' הראויה של העולם עד היום. דינמיקת הבחירה המאפיינת את חומש בראשית, שלפיה הבחירה האלוהית היא 'משחק סכום אפס' שבו האנושות נחלקת ל'ברוכים' ול'ארורים', התגלגלה – כך נדמה – אל אתוס מכונן בעולם המודרני: הדרוויניזם. על פי תורת האבולוציה (ובהתאמה מסוימת לעמדת שפינוזה), עצם ההישרדות והקיום הוא אות ל'נבחרותם' של יחידים ושל מינים טבעיים. בתוך אתוס 'מלחמת המינים' האבולוציונית, המלחמה בין 'יעקב' ל'עשו' (ול'ישמעאל'), בין 'בני אור' ל'בני חושך' נראית כיום לרבים כחוק טבע שאין לערער עליו. הוסיפו על כך את המוטיב החוזר של תוכניות 'ריאליטי' רבות, המשרישות את עקרון הברירה הדרוויניסטי – 'הדחה' בידי 'מועצת השבט' וכיוצא בזה – והרי לכם תפיסת עולם קודרת שבה רעיונות כמו שוויון ערך האדם, שותפות, חסד וחמלה הם זן נכחד.

יעקב ועשו: האם יש סיכוי לפיוס?

נשוב ליעקב ועשו גיבורי פרשתנו. האם יש סיכוי להעמקת הפיוס בין יהודים לנוצרים? ועידת ותיקן II (שנת 1962), שבה הוסר האישום הנושן כנגד היהודים על צליבת ישו, היא בהחלט פתח לתקוה. 'הסכמי אברהם', מצדם, נוסכים תקוה להעמקת שיתוף הפעולה היהודי-מוסלמי. כדברי ישראל י' יובל, "בדורות האחרונים גוברת המודעות לפרספקטיבות הדדיות של תרבויות ולאופן שבו בני אדם מדמים לעצמם את דמות דיוקנו של 'האחר' החי בקרבם. מודעות זו היא המעניקה תקווה ליתר סובלנות והבנה ביחסים הבין-אישיים, הבין קהילתיים והבין-לאומיים".5 לתקווה זו צריכה להתלוות בחינה עצמית מתמדת וכנה של בני ובנות כל אחת מדתות אברהם (והדתות האחרות) לגבי בורות ייקוש רעיוניים המצויים בהן, העלולים לגרום למאמיניהן לעיוורון מוסרי ולאטימות כלפי הזולת.

1. על סוגיה זו ראו בהרחבה בספרו של ישראל י' יובל, שני גויים בבטנך: יהודים ונוצרים – דימויים הדדיים (עם עובד, תל-אביב תש"ס).

2. ראו Susannah Heschel, “The Slippery Yet Tenacious Nature of Racism: New Developments in Critical Race Theory and Their Implications for the Study of Religion and Ethics”, Journal of the Society of Christian Ethics 35:1 (2015), pp. 3-27

3. ראו: David Novak, "Supersessionism Hard and Soft", First Things (Feb. 2019)

4. לטענה מרתקת לפיה משה זכה לגדולתו כיון שהעז לקבול בפני הקב"ה על דינמיקת הכילוי הזו, לאחר חטא העגל, אז ביקש האל לכלות את עם ישראל ולעשות את משה לגוי גדול, ראו אבשלום אליצור, 'אבל אשמים אנחנו על אחינו: על ה"אחר" בספר בראשית', האחר: בין אדם לעצמו ולזולתו, עורכים: חיים דויטש ומנחם בן-ששון (ידיעות אחרונות, תל-אביב 2001), עמ' 307–341.

5. שני גויים בבטנך, עמ' 45.

ד"ר נדב ש. ברמן הוא עמית קרייטמן לפוסט-דוקטורט במחלקה למחשבת ישראל באונ' בן-גוריון בנגב


המקדש השלישי ייבנה רק מתוך שלום

ובבאר השלישי לא רבו עליה, כי בית המקדש השלישי יבנה ע"י מלך המשיח שנאמר בו: (ישעיה ט, ו) "למרבה המשרה ולשלום אין קץ", כי אך שלום ואמת יהיה בימיו, על כן נקרא רחובות כי אז ירחיב ה' את גבולם, כי בזמן שהמריבה מצוייה או שני עברים נצים, אף בהיותם בעיר גדולה כאנטוכיא לא נשא אותם לשבת יחדיו, ואף במקום רחבת ידים מאוד, צר להם המקום ולא יסבלם, אשר בעונינו עוד היום מנהג זה מצוי בינינו, ובהפך זה בזמן ששלום על ישראל אע"פ שפרינו בארץ ויהיו הדרים עליה רבים עד מאוד, מ"מ רחבת ידים להם ואין צר להם… שבזמן מציאת השלום, "ופרינו בארץ", כי לא יצטרכו לצאת מתוכה.

 (כלי יקר בראשית כ"ו, כ"ב)

ריבוי הפנים של עשו

שמו עשו, שהיה עשוי ונגמר, עשו, בגימטריא שלום, שאלמלא שמו שהוא שלום, היה מחריב העולם, דבר אחר: עשו 'ע' שו' – שוא זה השלים לע' אומות שבראתי בעולמי.

(בעל הטורים בראשית כה, כה)

'שלום': בגימטריא עשו, הוי מקדים שלום לכל אדם ואפילו בשלום גוי.

(בעל הטורים במדבר ו, כו)

…אולם הרבה יותר עמוק הוא ההסבר שנותן 'בעל הטורים' במקום השני בו הוא אומר "שלום בגימטריא עשו…" וכאמור מדובר כאן בברכת כוהנים, משמע – ברכת השלום לישראל איננה שלה, כל עוד לא יהיה שלום גם עם עשו. ניתן לומר כי בתולדות הגימטריא של עשו היא שלום כדי לרסן את עשו, ואילו בברכת הכוהנים הגימטריא של עשו היא שלום, כדי שידע עם ישראל עד כמה מצווה הוא על השלום, וכי לא יהיה לישראל שלום, כל עוד לא יכון שלום בין יעקב לבין עשו.

 (י.ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע עמ' 110)

"ועל חרבך תחיה": קללה, ברכה או הכרח

ועל חרבך תחיה: בשכר שלקחת תליך וקשתך במצותי. 'ואת אחיך תעבד': אמר עשו – מאחר ששמתו גביר לי, הוא ינהוג בי מנהג בזיון אמר אביו 'ועל חרבך תחיה' – תשמישך יהיה בחרב ואין זה מנהג בזיון. אמר עשו: אף על פי כן, בתשמיש חרב יטריחני יותר מדאי. אמר לו 'ואת אחיך תעבד' – בתשמיש זה וירחם עליך.

(חזקוני בראשית כז, מ)

וטעם ועל חרבך תחיה, כמו בחרבך, וכן 'כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם' (דברים ח ג), בלחם, ואין הברכה שתהיה מחייתו משלל האויבים בחרבו, כי הנה נתן לו משמני הארץ ומטל השמים ובה יחיה, אבל הענין לומר שיחיה במלחמותיו כי ינצח ולא יפול בחרב אויב, ועל כן אמר ואת אחיך תעבוד, שלא תתגבר עליו, והוא יגבר עליך.

 (רמב"ן בראשית כז, מ)

כל הלילה היתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבקר 'והנה היא לאה', אמר לה: בת הרמאי, למה רמית אותי? אמרה לו: ואתה למה רמית אביך?! כשאמר לך 'האתה זה בני עשו', ואמרת לו 'אנכי עשו בכורך', ואתה אומר למה רימיתני?! ואביך לא אמר 'בא אחיך במרמה?, ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו התחיל שונאה.

(תנחומא בובר, ויצא י״א, א׳)

כשבאים להבין את ההווה על סמך העבר, יש מקום לזהירות

ויש בברכות אלו כמה שאלות קשות. אם הברכה היתה נבואה, איך לא ידע את מי יברך?… והנכון בעיני, שברכת הנביא כעין תפילה היא, והשם שמע תפילתו, כי עיקר זאת הברכה על זרעם. וישנים שלא הקיצו משנת האיוולת יחשבו, כי אנחנו בגלות אדום, ולא כן הדבר, רק אדום היה תחת יד יהודה, וכן כתוב 'ויפשע אדום מתחת יד יהודה' (מלכים ב'; ח, כב). 'גם יואב הכרית כל זכר באדום' (מלכים א; יא, טז). ובעבור שהיה תחת יד יהודה שמחו ביום אידינו והיו אומרים לבבליים 'ערו ערו עד היסוד בה' (תהילים קלז, ז). ויותר היה קשה על ישראל החרפה, שהיה אדום מחרף אותם מרעתם… גם בימי אגריפס, כאשר נלכדה ירושלים באו גדודי אדום לעזור ליהודה, ואומה שהגלתנו הוא מזרע כתים, וכן אמר המתרגם 'וצים מיד כתים' (במדבר כד, כד), והיא מלכות יוון בעצמה כאשר פירשתי בספר דניאל. והיו אנשים מתי מספר, שהאמינו באמונה חדשה, וכאשר האמינו בימי קונסטנטין שחידש כל הדת ולא היו בעולם שישמרו התורה החדשה חוץ מאדומיים. גם כן יקראו היום אנשי מצרים ושבא וארץ עילם ישמעאלים, ואין בהם מי שהוא מזרע ישמעאלים, כי אם מתי מעט.

(אבן עזרא בראשית כז, מ)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.