תולדת תש"ף, גיליון 1129

וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ,

וַתֹּאמֶר: אִם כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי?

 וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'.

(בראשית כ"ה , כ"ב)


איור: הרי לנגבהיים

למה זה אנכי: מקרא קצר, למה הייתי מתאוה ומתפללת על ההריון (רש"י, רמבמ"ן), או למה זה אנכי הרה (אח"ם) ולמה נעתר ה' לי? ורמבמ"ן ורלב"ג פירשו למה זה אני בעולם, הלואי אינני. למה נבראתי, נוח לי שלא נבראתי.

לדרוש את ה': רש"י ורשב"ם פירשו לשאול את פי ה' מן הנביאים, וכן תירגם אנקלוס, וכן דעת רמבמ"ן ורמב"ן פירש ענין תפלה. ונ"ל כי לדרוש את ה' עיקר ענינו תפילה ובקשת רחמים, כמו 'דרשתי את ה' וענני' (תהלים ל"ד ה'); 'דרשוני וחיו' (עמוס ה' ד'); 'וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים' (ד"ה ב' ט"ז י"ב) 'והעם לא שב עד המכהו ואת ה' צבאות לא דרשו' (ישעיה ט' י"ב); 'ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך' (דברים ד' כ"ט), 'נדרשתי ללא שאלו נמצאתי ללא בקשוני' (ישעיה ס"ה א') והנה כל דורש ומבקש הוא מבקש למצוא ומציאת האל היא באחד משני דרכים, אם שיושיע את הדורש ויצילהו מצרתו, ואם שיגיד לו העתיד, כי בשתיים אלה האל מגלה השגחתו ונמצא ונדרש לבני אדם הכול לפי המקום והשעה. והנה דעת רוב המפרשים שהלכה אצל אחד מהנביאים, קצתם אומרים אצל שם, וקלריקוס אומר אצל מלכיצדק; ולדעתי הלכה לאיזה מקום מיוחד לעבודה ולהתבודד (אולי, כדעת אח"ם אל 'באר לחי רואי') והתפללה אל ה', והיה לה דבר ה' דרך נבואה או בחלום.

(שד"ל שם, שם)

ודע שהנה יאמר 'ויאמר ה' לפלוני' ולא היה זה ל'פלוני', ולא היה אותו פלוני נביא, ולא נראה לו חזון כלל, אבל נאמר לו הדבר ההוא על ידי נביא – כמו שבא הכתוב "ותלך לדרוש את ה'" ואמרו בביאור "לבית מדרשו של עֵבר" והוא ענה אותה ונאמר בעבורו "ויאמר ה' לה"; ואף על פי שאמרו ז"ל ""ויאמר ה' לה" – על ידי מלאך" – יפורש בזה שיהיה עבר הוא ה'מלאך' – שהנביא פעמים נקרא 'מלאך' כמו שנבאר; או יהיה רומז ל'מלאך' אשר בא אל עֵבר בזאת הנבואה; או יהיה זה לבאר כי בכל מקום שתמצא דבר מיוחס לאלוה סתם – שהוא על ידי 'מלאך' בשאר הנביאים כמו שבארנו.

(מורה נבוכים ב, מא)


הזיקנה כאתגר

מנחם קליין

"ויהי כי זקן יצחק"  (פרק כ"ז, א'). הפסוק הזה צד את עיני כיוון שבדרך כלל תשומת ליבנו נתונה למעשים ולשינויים. כלומר, מה אבות האומה ומלכיה עשו ומה עבר עליהם. זקנה לעומת זאת היא מצב בתוכו פועלת הדמות המקראית ואנו לא נותנים את הדעת על מצבים. האם ניתן לאפיין את מצב הזקנה? האם יש טיפוסים שונים של זקנה במקרא? האם מתוארת שם תשישות מנטלית, מחלות קשות ומגבלות פיסיות? אנו מכירים את מוסד הזקנים מהמקרא  ("זקני בני ישראל") ומהתורה שבעל פה. זה מוסד שמוגדר קולקטיבית, קולקטיב של חכמה, ניסיון חיים וכושר שיפוט שעוזר לנביא. ענייני כאן אינו בקולקטיב אלא ביחיד, הזקן כתופעה ביולוגית.

נתחיל את סקירתנו באברהם. המקרא מאפיין את אברהם כזקן מופלג. "ואברהם זקן בא בימים"  (כ"ד א'). ומיד אחר כך נאמר "וה' ברך את אברהם בכל". אברהם לא היה חסר דבר. תפקודו הפיסי והמנטלי וכושר השיפוט שלו לא נפגעו. את זאת אנו לומדים גם מהאופן בו הוא מארגן את עתיד משפחתו. בערוב ימיו הוא מחפש אישה מתאימה ליצחק אותו הוא מועיד להיות ממשיך דרכו. אברהם יוזם ופעיל. הוא שולח את בכיר משרתיו, אליעזר, למשימה. וכפי שאנו יודעים מהמשך הסיפור צלחה דרכו של אליעזר. הבחירה של אברהם באליעזר כשליח הייתה נכונה ומדויקת.

יצחק לא זכה לזקנה דומה לזו של אברהם. "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות"  (כ"ז א'). הזקנה הכתה בו קשות. על פי פשוטו של מקרא לא רק חוש הראייה שלו נפגע אלא גם כושר השיפוט. רבקה ויעקב הערימו עליו. ביוזמת רבקה, גונב יעקב את הברכה באמצעות התחזות לעשיו אותו רצה אביו לברך. נוצר קרע במשפחה. יצחק ועשיו עומדים מול רבקה ויעקב. גם לאחר שהתבררה ליצחק שהוא נפל קורבן לתרמית, אין הוא נסוג מכוונתו המקורית, ומברך את עשיו. ברכתו לעשיו דומה בסגנונה ותוכנה לברכה שהעניק ליעקב. בשתי הברכות מדובר על בעלות על משמני ארץ, הנאה מטל השמים שאלוהים ייתן, ועל שליטה. נקודה אחרונה זו של שליטה מעניינת כיוון שצירוף שתי הברכות יחד מראה שיצחק אמר לכול אחד מהם שהוא גם ישלוט וגם יישלט. אחר כך המקרא שותק, והוא לא מספר לנו מה אמר יצחק לרבקה לאחר שנחשפה התרמית ואיך היא השפיעה על היחסים ביניהם. האם נסוג יצחק בשתיקה אל עמקי זיקנתו ועיוורונו, נפגע מהבגידה של הקרובים אליו ביותר?

פרשנים רבים חשים לא בנוח עם פשט המקראות והופכים אותם. הם רואים את עיוורונו הפיסי של יצחק כיתרון, עיוורון שמקנה חוש ראייה למרחוק, כושר הבחנה החודר מבעד לפיסי ולמוחשי, מעבר לכאן ועכשיו. עבורם זקנתו של יצחק אינה מאופיינת בהידרדרות פיסית ומנטלית אלא בהתפתחות. עיוורונו הפיסי מאפשר לו מבט לדורות. הצדיק הזקן עומד על סף פרידה מהעולם יכול לראות דורות רבים קדימה. ובדומה הם מעקמים את הכתוב כדי להראות שיעקב לא רימה. למשל רש"י על פסוק כד בו יצחק שואל "אתה זה בני עשיו" ויעקב עונה "אני" ומעיר רשי: "לא אמר 'אני עשיו', אלא 'אני'".

גם שיבתו של יעקב לא הייתה טובה אלא מיוסרת. הוא מסכם את מאה ושלושים השנים שלו במילים "מעטים ורעים היו שני חיי"  (מ"ז ט'). זאת על אף שהוא החל את דרכו כפליט מפני זעמו של אחיו עשיו, אבל מסיים אותם כבעל משפחה מרובת ילדים ונכסים וכאשר בנו הוא משנה למלך מצרים. הזקנה הפכה אותו למריר וכל מה שנותר בזיכרונו אלו שנות הפליטות, עשרים שנות העבודה הקשה כרועה  ("הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני" בראשית ל"א מ') האכזבות שנחל מיד לבן כאשר קיבל את לאה במקום רחל אהובתו, המפגש המתוח עם עשיו, הצער על מות רחל ויוסף האהובים עליו, והחששות פן יאבד גם את בנימין. כמו יצחק אביו, עיני יעקב בגדו בו. "ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות"  (מ"ח י'). וגם כאן אבדן כושר הראייה הפיסי והמגע עם העולם המוחשי מתפרשים כשלב ראשון של המעבר לחיי נצח, ויכולת לראות קדימה לדורות "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים"  (מ"ט א').

בדומה לפשט הכתובים הבחין רבי יהודה בר סימון במדרש רבה על פרשתנו  (תולדות פרשה ס"ה, ד') בשלושה דגמים של זקנה אותם מגלמים שלושת האבות. "אמר רבי יהודה בר סימון, אברהם תבע זקנה  (= הזיקנה לא קפצה עליו אלא הוא החליט להביא אותה עליו). אמר לפניו: ריבון העולמים אדם ובנו נכנסים למקום ואין אדם  (= בקהל) יודע למי מכבד  (= את מי יש לכבד). מתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם יודע למי מכבד. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל. מתחילת הספר  (= ספר בראשית) ועד כאן אין כתיב זקנה וכיוון שעמד אברהם נתן לו  (=הקדוש ברוך הוא) זקנה, שנאמר 'ואברהם זקן בא בימים'. יצחק תבע יסורין  (= זקנה מיוסרת, זקנה שונה מזו של אברהם, זקנה שאין בה כבוד מצד הסביבה כולל זו הקרובה). אמר לפניו: ריבון העולמים אדם מת בלא ייסורין מידת הדין מתוחה כנגדו. מתוך שאתה מביא עליו ייסורין אין מידת הדין מתוחה כנגדו  (= הייסורים מכפרים על עוול או עוון שנעשו במרוצת החיים. הייסורים המכפרים של יצחק הם אלו שסבל בפרשת הברכה ליעקב ולעשיו). אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל. מתחילת הספר  (= בראשית) אין כתיב ייסורין וכיוון שעמד יצחק נתן לו ייסורים,  (כמו שכתוב): 'ויהי כי זקן יצחק ותכהין'. יעקב תבע את החולי. אמר לפניו: ריבון העולמים אדם מת בלא חולי אינו מיישב בין בניו. מתוך שהוא חולה שנים או שלושה ימים הוא מיישב בין בניו  (= מחלת האב מגבשת את המשפחה המסוכסכת, לפחות לזמן מה, ומשמרת אותה. כפי שמתואר בשלהי ספר בראשית עימותים קשים התחוללו בין יוסף לאחיו ובין האחים שמכרו את יוסף שהאשימו זה את זה במכירה). אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל,  (שנאמר) 'ויאמר ליוסף הנה אביך חולה'"  (= הזקנה של יעקב מופיעה כמרירות וחוסר תקשורת עם הסובבים. "ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור, שים ימינך על ראשו" (פרק מ"ח פסוק י"ח). וקודם לכן "וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה", (פסוק ח'). תופעות אלו של זקנת יעקב הן הד למריבות בין האחים וחוסר התקשורת ביניהם. על פי מדרש זה כשראו בניו את שקיעתו הם החליטו לשמור על אחדותם, לבל יתפוררו וישקעו אף הם.

ואולי הזיקנה, הייסורים, והחולי או כל משבר שלעתים פוגשים את האדם באותו זמן עשויים להוות אתגר ומנוף לפיוס ולתיקון.

פרופ' מנחם קליין מלמד במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן


ריבוי הפנים של עשו

שמו עשו, שהיה עשוי ונגמר, עשו, בגימטריא שלום, שאלמלא שמו שהוא שלום, היה מחריב העולם, דבר אחר: עשו 'ע' שו' – שוא זה השלים לע' אומות שבראתי בעולמי.

(בעל הטורים בראשית כה, כה)

'שלום': בגימטריא עשו, הוי מקדים שלום לכל אדם ואפילו בשלום גוי.

(בעל הטורים במדבר ו , כו)

…אולם הרבה יותר עמוק הוא ההסבר שנותן 'בעל הטורים' במקום השני בו הוא אומר "שלום בגימטריא עשו…" וכאמור מדובר כאן בברכת כוהנים, משמע – ברכת השלום לישראל איננה שלה, כל עוד לא יהיה שלום גם עם עשו.

ניתן לומר כי ב'תולדות' הגימטריא של עשו היא שלום כדי לרסן את עשו, ואילו בברכת הכוהנים הגימטריא של עשו היא שלום, כדי שידע עם ישראל עד כמה מצווה הוא על השלום, וכי לא יהיה לישראל שלום, כל עוד לא יכון שלום בין יעקב לבין עשו.

(י.ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע , עמ' 110)

"ועל חרבך תחיה" : קללה, ברכה או הכרח

ועל חרבך תחיה: בשכר שלקחת תליך וקשתך במצותי. 'ואת אחיך תעבד': אמר עשו – מאחר ששמתו גביר לי, הוא ינהוג בי מנהג בזיון אמר אביו 'ועל חרבך תחיה' – תשמישך יהיה בחרב ואין זה מנהג בזיון. אמר עשו: אף על פי כן, בתשמיש חרב יטריחני יותר מדאי. אמר לו 'ואת אחיך תעבד' – בתשמיש זה וירחם עליך.

 (חזקוני בראשית כז, מ)

וטעם 'ועל חרבך תחיה', כמו בחרבך, וכן 'כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם' (דברים ח ג), בלחם, ואין הברכה שתהיה מחייתו משלל האויבים בחרבו, כי הנה נתן לו משמני הארץ ומטל השמים ובה יחיה, אבל הענין לומר שיחיה במלחמותיו כי ינצח ולא יפול בחרב אויב, ועל כן אמר 'ואת אחיך תעבוד', שלא תתגבר עליו, והוא יגבר עליך.

(רמב"ן בראשית כז מ)

אנטונינוס ורבי: מפגש בין תרבויות

'ויאמר ה' לה: שני גוים בבטנך' – אמר רב יהודה אמר רב: אל תקרי גוים אלא גֵיים' זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, דאמר מר: צנון מחתך אוכל חזרת מהפך מאכל קישות מרחיב מעיים .

 (בבלי, עבודה זרה יא, ע"א)

אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין; כיצד? גוף אומר: נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני, הריני מוטל כאבן דומם בקבר, ונשמה אומרת: גוף חָטא שמיום שפירשתי ממנו, הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה: אמשול לך משל – למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא, אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס, אמר להן: בכורות נאות היכן הן? אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות? מה עשה? הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד.

אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד, שנאמר (תהלים נ') 'יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא' . 'אל השמים מעל' – זו נשמה 'ואל הארץ לדין עמו' – זה הגוף.

(סנהדרין צא, ע"א)

המקדש השלישי ייבנה רק מתוך שלום

ובבאר השלישי לא רבו עליה, כי בית המקדש השלישי יבנה ע"י מלך המשיח שנאמר בו: (ישעיה ט, ו) "למרבה המשרה ולשלום אין קץ", כי אך שלום ואמת יהיה בימיו, על כן נקרא רחובות כי אז ירחיב ה' את גבולם, כי בזמן שהמריבה מצוייה או שני עברים נצים, אף בהיותם בעיר גדולה כאנטוכיא לא נשא אותם לשבת יחדיו, ואף במקום רחבת ידים מאוד, צר להם המקום

ולא יסבלם, אשר בעונינו עוד היום מנהג זה מצוי בינינו, ובהפך זה בזמן ששלום על ישראל אע"פ שפרינו בארץ ויהיו הדרים עליה רבים עד מאוד, מ"מ רחבת ידים להם ואין צר להם… שבזמן מציאת השלום, "ופרינו בארץ", כי לא יצטרכו לצאת מתוכה.

 ("כלי יקר" בראשית כ"ו, כ"ב)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.