שפטים תשע"ג (גליון מספר 811)




פרשת שפטים

גליון מס' 811 תשע"ג
(קישור לדף המקורי)

כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה …

 נֹפֵל בַּשָּׂדֶה

לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ.

וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ

 וּמָדֲדוּ אֶל

הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל.

(דברים כ, א-ב)

 

 

ומדדו – אפילו נמצא בעליל, מצוה

לעסוק במדידה שמתוך שהיו עסוקים בדבר יבואו מתוך הערים הנמדדות, ומי שהלך מביתו

ולא חזר באים בני משפחתו ומכירים הנרצח. אם מכירין אותו,

מעידים עליו ולא תהיה אשתו עגונה ובניו יורדים לירושת אביהם, ואין ב"ד ממחין בידם, ומתוך כך יהא נודע מי הלך עמו ומי נתלוה עמו ופעמים נתפרסם ע"י כן.

(חזקוני שם, שם)

 

מעשה בשני כהנים שהיו רצין ועולין בכבש, דחף אחד מהן את חבירו

לתוך ד אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו. בא רבי צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר:

שמעוני אחינו בית ישראל, הרי הוא אומר (דברים כא) 'כי

ימצא חלל וגו' ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו' – בואו ונמדוד על מי ראוי להביא

עגלה, על ההיכל או על העזרות? געו כל העם אחריו בבכיה.

ואח"כ בא אביו

של תינוק, אמר להם: אחינו, אני כפרתכם, עדיין בני מפרפר וסכין לא נטמא. ללמדך

שטומאת סכין קשה להם לישראל יותר משפיכות דמים, וכן הוא אומר (מלכים ב כא): 'וגם דם נקי

שפך מנשה הרבה מאוד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה' – מכאן אמרו: בעון שפיכות דמים שכינה נעלית ומקדש נטמא.

(תוספתא יומא א, י)

 

 

"שופטים" ו"דינים" – בין בני נֹח

לעם ישראל

שעיה רוטברג

הפרשה שלנו פותחת בציווי למנות

שופטים ושוטרים. מדובר במצוה לכונן מערכת משפטית מתוקנת

ואפקטיבית. אולי בעצם הכוונה היא למערכת משפטית-מדינית-כלכלית כוללת שתהיה מסוגלת

לתקן את חיי האדם בצוותא על מנת שאפשר יהיה לומר על כולם יחד שהם "בצלם

אלוהים". לכל הפחות, ה' מצווה את ישראל לכונן את מה שהיום היינו קוראים

"שלטון החוק". נראה שזה פחות או יותר איך שהרמב"ן

הבין את המילה "משפט" (ויקרא יח, ד)

אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ

אלו דברים האמורים בתורה שאילו לא נאמרו בדין היה לאומרן, לשון רש"י... ועל דרך הפשט,

" מִשְׁפָּטַי" כמשמען, הדינין

האמורים בפרשת "ואלה המשפטים" ובכל התורה, ולכך יאמר אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה

אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם – כי הדינים נתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום

האדם, ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו.

מכיוון שהמצווה למנות שופטים היא

המצווה לכונן את שלטון החוק, היא קשורה בקשר אמיץ עם מצווה אחרת שמחייבת הרבה יותר

אנשים לכונן את שלטון החוק: מצוות דינים של בני נח. (כיום בני נח מונים

בערך שבעה מיליארד בני אדם והיהודים הם בערך 0.2% מהם). התוצאה היא, אם כן, שגם

היהודים וגם הנכרים מצווים על ידי האלוהים לכונן שלטון של חוק וצדק.

מהו היחס בין מצוות שלטון החוק

של היהודים לבין מצוות שלטון החוק של בני נח? זו כמובן שאלה מורכבת וסבוכה. לדעתי

אמת עמוקה טמונה בשיטתו של הרב חיים הירשנזון (להלן הרח"ה) שרואה במצוות 'שופטים' של היהודים לבוש יהודי מיוחד

של מצות 'דינים' האוניברסלית. הוא סבור שכל עם מתוקן

מגלם לבוש מיוחד שכזה:

…וכן האנושי[ו]ת כלה מציעים לעצמם חוקים ומשפטים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה

אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אין הבדל אם החוקים האלה נעשו ע"י הסכמת עם כהקאנסטאטושין [החוקה] בארצות הברית, או ע"פ עצת חכם

מדיני כחוקי שפארטי על יד ליקורגס,

או ע"פ עצת ה' היא תקום כחוקי ישראל..שמם העקרי

הוא הסתדרות ונמוסים לטובת קיום האומה והאנושי[ו]ת… (מושגי שווא

והאמת עמ' 71)

פשוטם של כלל הדברים שראינו לעיל

מלמד שהאלוהים רוצה בתיקון האדם – כל אדם בכל מקום – באמצעות שלטון החוק. זאת

הסיבה שהוא ציווה על היהודים לכונן את שלטון החוק באמצעות מצוות שופטים וכך ציווה גם

על אלה שאינם יהודים, כלומר 99.8% הנותרים, באמצעות מצוות דינים. אם ברצוננו לקיים

את רצון האלוהים, כדאי שנברר אם יש סיכוי כלשהו שיתקיים שלטון של חוק וצדק בכל העולם.

האין זה נשמע כחלום מטורף?

אבל נראה לי שאם מביטים על

התפתחות המין האנושי מזווית ראיה של זמן אבולוציוני, רואים שבני אדם צועדים אל

מציאות של שלטון חוק כלל אנושי במהירות די מרשימה. על פי הסיפור שמספר יובל הררי (קיצור

תולדות האנושות), פעם היינו "ציידים-לקטים"

(hunter-gatherers) שהתארגנו בקבוצות של כ-150

אנשים שהכירו אחד את השני אישית. היום כמחצית המין האנושי חיה במדינות

"דמוקרטיות" או "דמוקרטיות חסרות" על פי המדד של המגזין

המכובד "האקונומיסט". אלו מדינות שמקיימות שלטונות

חוק מפותחים שאף שזורים אחד בשני באמצעות החוק הבינלאומי וקשרי תרבות ומסחר.

זאת ועוד. כיום הרוב המוחלט של

בני אדם חיים במדינות שהתחייבו באופן מלא או חלקי ל"אמנת זכויות האדם

הבינלאומית" (The International Bill of

Rights), שמורכב מן ההצהרה האוניברסאלית

בדבר זכויות האדם, שהתקבלה לאחר השואה, ושתי האמנות; אחת המוקדשת לזכויות "אזרחיות

ומדיניות" והשניה לזכויות "כלכליות, חברתיות

ותרבותיות". כלומר, על אף כל הזוועות והכישלונות של המין האנושי, מחצית בני

האדם חיים במדינות שמקיימות גרסה ראויה פחות או יותר של שלטון החוק, והרבה יותר

מזה חיים במדינות שהתחייבו לכבד את שלטון החוק בדמות המשפט של זכויות האדם, גם אם

אין הן עושות זאת בפועל. פסענו אפוא כברת דרך מאז שהשבט היה יכול להכיל רק עד 150 חבר'ה שהכירו אחד את השני אישית. משהו קורה אצל

בני אדם. אמנם, עבור חלק גדול מן האנושות הסדר העולמי נותר רצחני ואכזרי במידה

שקשה להעלות על הדעת. ויתכן שגם מעט הסדר הטוב שהושג ייבלע בתהום של כאוס ואלימות.

אבל לאור ההתפתחות האבולוציונית, יש גם סיכוי שאנחנו בדרך לשלטון כלל אנושי של חוק

המבוסס בין היתר על זכויות האדם.

האם גם אנחנו, העם הנבחר היושב

בציון, מחויבים לתת כתף למאמץ המשותף לקידום שלטון החוק הגלובלי? הרי, אם ברור

שהאלוהים רוצה בשלטון החוק עבור כל אדם ואדם, האין זה מובן מאליו שתורתו תחייב

אותנו לפעול לכיוון זה? באקלים התרבותי של היום, אני חושש שהתשובות שיינתנו מפי

רבים מבני עמנו לשאלה זו עלולות להיות מביכות בהחלט. למרבה המזל, קברניטי מדינת

ישראל חסכו מבוכה זו מאיתנו בכך שהצהירו וחתמו קבל עם ועולם שהמדינה היהודית

מחויבת למשפט הבינלאומי, הכולל את זכויות האדם, ואף קבעה במגילת העצמאות שלה

שהשלטון בישראל יהיה נאמן לעקרונות מגילת האומות המאוחדות שמושתתת אף היא, בין

היתר, על זכויות האדם.

על פי פוסקים חשובים, ביניהם הרח"ה, התחייבות זו של המדינה היהודית בפני כל באי עולם

מחייבת אותנו מצד התורה. הפרת ברית שנכרתה עם העמים היא עבירה חמורה מן התורה, כפי

שמוכח מן העונש שהוטל על הפרת ברית שכזו עם הגבעונים בשמואל א' כא:א-ט. (אם כי, למרבה הצער, לא נוכל היום להוציא עונש כזה אל

הפועל עקב התנגשות עם המשפט של זכויות האדם, וע' שם בספר

שמואל!). הרח"ה, וחכמים האחרים באסכולה שלו, מגייסים

שלל ראיות הלכתיות להוכיח דבר שהוא לכאורה מובן מאליו: האלוהים רוצה שגם היהודים יתרמו

את חלקם לשלטון עולמי של חוק וצדק. במינוח של הרח"ה

(אלה

דברי הברית, כרך א', עמ' 69 ואילך): "אסור לעם ישראל לעבור על חוקי האינטורנאציאנאליטעט [החוק הבינלאומי] אפילו אם אינם לפי חוקי

ישראל" ו"חס ושלום להיות ישראל נחשבים בעיני העמים כפראים רוצחי נפש נגד

חוקי האינטורנאציאנאליטעט [החוק הבינלאומי] ונגד חוקי הציוויליזאציאן [הציויליזציה]".

אין ספק שבימינו, לפי שיטה זו, המשפט הבינלאומי של זכויות האדם מחייב אותנו מן

התורה. על כן, כאשר ירא שמיים יבקש לדעת את רצון האלוהים, יעיין לא רק בתלמוד, אלא

גם בהצהרה האוניברסאלית של זכויות האדם ובשתי האמנות הנלוות לה.

דברים אלה שופכים אור על משמעות המילים

"ראשית צמיחת גאולתנו" שמופיעות בתפילה לשלום המדינה. מילים אלו נותנות

ביטוי לגודל החשיבות של תחיית האומה הישראלית על אדמת הקודש. הן אומרות שכינון

המדינה היהודית המודרנית היא ראשית צמיחת גאולתנו. ומהו המשך הגאולה? תשובה

ניתנת בפסקה האחרונה של התפילה כפי שהיא מופיעה בסידורים: "הוֹפַע בַּהֲדַר

גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶךָ". אלו מילים המפנות אל

הנביאים. כך התפילה לשלום המדינה נותנת ביטוי לרעיון המצוי גם במגילת העצמאות:

"מדינת ישראל… תהא מושתתה על יסודות החירות,

הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". לאור חשיבות החוק הבינלאומי בכלל

וזכויות האדם בפרט במימוש רצון האלוהים, אנו יכולים להבין מדוע המגילה, מיד לאחר

אזכור חזון נביאי ישראל, ממשיכה במילים "[מדינת ישראל] תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע

ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת

האומות המאוחדות."

מסקנת הדברים היא שכינון מדינת

ישראל היה ראשית צמיחת גאולתנו; משטר עולמי של חוק וזכויות האדם הוא השלב הבא של

הגאולה. המצווה בה פותחת פרשת השבוע, "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים

תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ", משקפת את רצון

האלוהים בתיקון האדם – כל אדם בכל מקום – באמצעות שלטון החוק. יהי רצון שאורו יאיר

את עינינו ונקיים את מלכותו עלינו במהרה ובימינו.

ד"ר שעיה רוטברג מלמד בישיבה הקונסרבטיבית בירושלים.

לדיון מורחב בנושאים אלה,

גלשו ל humanrightstheology.net.


 

בין צדק לניצחון

"כי

תצא למלחמה…" – לומר לך, אם עשית

משפט צדק אתה מובטח שאם תצא למלחמה אתה נוצח. וכן דוד הוא אומר: (תהלים קיט, קכא) 'עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי'.

(רש"י דברים כ , א)

 

"לא תחיה כל נשמה… החרם תחרימם… למען אשר לא

ילמדן אתכם" – מוסר המלחמה בימים ההם, בזמן הזה

מצות עשה להחרים

שבעה עממין שנאמר החרם תחרימם, וכל שבא לידו אחד מהן

ולא הרגו עובר בלא תעשה שנאמר לא תחיה כל נשמה, וכבר אבד זכרם.

(רמב"ם הלכות מלכים

פרק ה הלכה ד)

 

'למען אשר לא ילמדן

אתכם…' – "הא למדת שאם היו חוזרין בתשובה, היו מקבלין אותן" (סוטה

ל"ה, ע"ב) – ההשמדה היתה

חובה רק אם שחיתותם האלילית תיתן בארץ דוגמה מסיתה, והיא לא היתה חובה אם יסכימו לשוב אל חובת המוסר האנושית הכללית.

(הרש"ר הירש דברים כ, יח)

 

"כי תקרב אל

עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" – והנה

הכתוב מדבר בסתם – "כי תקרב אל עיר", ובוודאי כל עיר וכל מלחמה במשמע,

ובין מלחמת הרשות ובין מלחמת מצווה פותחין בשלום, חוץ

מעמון ומואב שהכתוב פירש בהם: "לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים", ואפילו

עמון ומואב שאין פותחין להם שלום, אם השלימו מעצמן מקבלין אותן, ללמדך כמה גדול כוח השלום.

(רבינו בחיי דברים כ, י)

 

'צדק צדק תרדף': וכל דיין

שלוקח שוחד ומטה את הדין, אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות, שנאמר, (שמות כג) 'ושחד

לא תקח כי השחד יעור פקחים וגו'.'

(משנה פאה ח, ט)

 

 

ירושת הארץ תלויה בעשיית צדק

"צדק צדק תרדֹף": הצדק יהא התכלית העליונה והיחידה של הכלל הלאומי, ויש לשאוף

אל הצדק רק לשם הצדק עצמו, ואילו שאר כל השיקולים חייבים להשתעבד לתכלית

זו. ואין "צדק" אלא עיצוב כל היחסים של היחיד ושל הכלל על פי הדרישות של

תורת ה'. תפקידו היחיד של ישראל הוא לרדוף את הצדק ללא הרף ובכל ההתמסרות, 'למען

תחיה וירשת', ועל ידי כך כבר עשית את כל הדרוש להבטחת קיומך הגופני

("תחיה") והמדיני ("וירשת"). ההצלחה המדינית התלויה בעשיית

משפט וברדיפת צדק קרויה כאן "ירושה" – "וירשת" – גם אחרי

שכבר הושלמה ירושת הארץ, שהרי אין ספק שהפסוק שלנו דן בה. ודבר גדול למדנו

כאן: ירושת הארץ תלויה ועומדת בכל רגע, והמדינה היהודית חייבת לרשת את הארץ

תמיד מחדש על ידי הגשמה מלאה של הצדק.

(הרש"ר הירש

דברים ט"ז, כ, בתרגום הרב ברויאר)

 

 

לא ימצא בך מעביר בנו בתו באש… קֹסם קסמים וכו…": אין להאמין בדברי הבל.

ודברים

האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות, כדי

שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות

על לב שיש תועלת בהן, שנאמר 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל' ונאמר 'כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו

ואתה לא כן וגו". כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה,

אבל התורה אסרתן, אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת… אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו

בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו

בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו

ההבלים 'תמים תהיה עם ה' אלהיך'.

(משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודת

כוכבים יא , טז)

 

 

האדם

והעץ

כִּי

תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂה,ּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ

עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת,

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.

(דברים כ, י"ט)

 

אליהו הנביא בא לבשר שלום – גם שלום שבין הקודש שבשטח לקודש

שלמעלה מן הטבע – ובנשמה הפנימית של האומה, זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא

מתקרב והולך אל הקודש. כולנו מתקרבים והולכים אל הטבע,

והוא מתקרב אלינו, נכבש לדרישותינו האציליות הבאות ממקור הקודש. בעצם עומק

הטבע, תביעה גדולה מתגברת לקדושה ולטהרה, לעדינות הנפש ולזיכוך

החיים.

(הרב אברהם י. קוק זצ"ל , עפ"י:

מועדי הראי"ה)

 

ההלכה מעדיפה ריסון. היא מעדיפה צמצום על התפשטות, היא מוכנה

להקריב מידת מרץ ואומץ בחברה לשם יציבות ושלום, להשיג מנוחת הנפש ומנוחת

הגוף תמורת מיתון מסוים בכמות החיים, בעיקר בשטח הכלכלי והטכנולוגי. היא

שואפת לשפר את איכותם של החיים, ולא רק מתוך מגמות

חברתיות, אלא, ואולי בעיקר, לשם עיצוב דיוקנו המוסרי של כל יחיד ויחיד. בנקודה

זו אנו מגיעים למאזן בנפש האדם עצמו, מאזן נפשי בין דרישות האדם לחובתו. מוסר

היהדות עומד איתן על בסיס של ריסון, הסתפקות והתאפקות. בלא בסיס זה יהיו לשווא כל

האמצעים האקולוגיים שבעולם. ביסודה של כל גישה לבעיית האקולוגיה מוכרחים

להיות צמצום התאווה, רגישות לצרכי האחרים הן לחברה והן ליצורי כפיו של

הקב"ה.

(הרב אהרן ליכטנשטיין, הגות ד',

יהדות בחברת ימינו)

 

 

 

הכתובת להקדשת גיליון, לתיאום תרומות פטורות ממס, לקבלת גילינות ולהפצתם היא מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pleiser@netvision.net.il

 

לכל קוראינו ואוהדינו

כדי שקולה של הציונות הדתית

המחויבת לשלום ולצדק ימשיך להישמע

וכדי שנוכל להפיץ את שבת שלום במאות בתי כנסת

בארץ

באינטרנט ודוא"ל ללא הפסקה, בעברית ובאנגלית,

אנא, שילחו את המחאותיכם לפקודת "עוז ושלום"

לעוז ושלוםנתיבות שלום ת.ד 4433

ירושלים 91043

ציינו על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת

ל"שבת שלום"

לפרטים נוספים (פטור ממס, הקדשת גיליון וכו')

אנא, פנו למרים פיין 0523920206

ozveshalomns@gmail.com