שפטים תשע"ב (גליון מספר 763)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary



פרשת שפטים

גליון מס' 763 תשע"ב
(קישור לדף המקורי)

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ

נֹתֵן לָךְ…

וְאָמַרְתָּ: אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל

הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.

 שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה'

אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.

 (דברים, יז, יד-טו)

 

 

ואמרת

אשימה עלי מלך. ר' נהואי אומר: הפסוק

בגנאי ישראל הוא מדבר שנאמר (ש"א ח) 'כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם'.

אמר ר' יהודה: והלא מצוה היא מן התורה לשאול להם מלך, שנאמר 'שום תשים עליך מלך אשר

יבחר ה' אלהיך בו', ולמה נענשו בימי שמואל? לפי שהקדימו על ידם: 'ככל הגוים אשר סביבותינו'.

ר' נהוראי אומר: לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודה זרה, שנאמר שם 'והיינו גם אנחנו

ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצאו לפנינו ונלחם את מלחמתינו'.

(ספרי פרשת שופטים פיסקא יג)

 

ואמרת

וגו'. אין הפירוש אמירה

כמשמעו בפה, אלא כלשון 'ואמרת אוכלה בשר' וכדומה. אכן לפי לשון זה היה במשמע שאין זה

מצוה במוחלט למנות מלך, אלא רשות כמו 'ואמרת אוכלה בשר וגו". והרי ידוע בדברי

חז"ל דמצוה למנות מלך ואם כן למאי כתיב 'ואמרת וגו".

ונראה

דמשום דהנהגת המדינה משתנה אם מתנהג עפ"י דעת מלוכה או עפ"י דעת העם ונבחריהם.

ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה. ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט.

ודבר זה אי אפשר לעשות עפ"י הכרח מצות עשה. שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע

לסכנת נפשות, שדוחה מצות עשה, משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה

בהסכמת העם לסבול עול מלך, עפ"י שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר

נכון. או אז מצות עשה לסנהדרין למנות מלך. והא ודאי אי אפשר לפרש שאין בו מצות עשה

כלל, אלא כמו 'ואמרת אוכלה בשר וגו' וזבחת מבקרך וגו", שאינו אלא לאו הבא מכלל עשה

שלא לאכול בלי שחיטה. הכא נמי נימא דהכי פירושו: 'שום תשים עליך מלך אשר יבחר וגו'

לא תוכל וגו" דוקא אשר יברך. אבל אי אפשר לפרש הכי דאם כן מאי איריא 'וירשתה וישבת

בה' ולא קודם, הא אפילו קודם ירושה שרי לעשות מלך, שהרי יהושע היה כמו מלך כמו

שכתב הרמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ג ופ"ג ה"ח וכ"ה בסנהדרין

די"ט, אלא על כרחך מצוה הוא ומכל מקום אין סנהדרין מצווין עד שיאמרו העם שרוצין

בהנהגת מלך. ומשום הכי כל משך שלש מאות שנה שהיה המשכן נבחר בשילה לא היה מלך, והיינו

משום שלא היה בזה הסכמת העם.

(העמק דבר דברים יז, יד)

 

 

מלך ורצון העם

אריאל רטהאוז

נר

לנשמת אמי מורתי

 ברכה בת יהודה דוד צוקר ז"ל,

 נפטרה בי"א באלול תשד"ם

שיטתו של ר' יצחק

אברבנאל בביאור פרשת המלך שבסדרת "שופטים" (דברים

יז, יד-כ) היא בין הנודעים והמקוריים שבפירושיו לתורה (והדברים הובאו גם

בפירושו לנביאים ראשונים). כהרבה פרשנים אחרים, גם אברבנאל שואל את השאלה הקלאסית

על הסתירה בין פסוקי התורה העוסקים במלך ("ואמרת: אשימה עלי מלך…שום תשים

עליך מלך… וכו'") לבין המסופר בספר שמואל א (ח,

ד-כב),

כאשר בני-ישראל מבקשים מלך והנביא מסרב תחילה להיענות לבקשתם ומזכיר להם כמה יהיה

כבד עולו של מלך על צווארם. אך ייחודו של אברבנאל בכך ששאלה זו רק משמשת נקודת-מוצא

לדיון מקיף ומעמיק בטיב השלטון הרצוי, אצל אומות העולם בכלל ואצל עם ישראל בפרט.

מסקנתו היא ששום עם

אינו צריך מלך – ועל אחת כמה וכמה עם ישראל, שה' הוא מלכו. לאורך כל הדיון נחשפת

צלילותו המחשבתית של הפרשן, ויחד עם זאת סלידתו העמוקה מן העריצות והשחיתות של שלטון-היחיד.

המלכים התחילו למשול "בחוזק יד וכל דאלים גבר", היו אמורים "לעבוד

את העם, והם נעשו אדונים", ובכלל, המלוכה היא "צרעת ממארת" שפשׂתה

בעולם כולו. גם ההיסטוריה של עם ישראל אינה מציגה תמונה חיובית יותר, כי המלכים

"הסבו לבב בני ישראל אחורנית".

לעומת זאת משבח ר'

יצחק אברבנאל את המשטר הרפובליקני. הוא מזכיר את דוגמתה של רומא, שלדעתו

הגיעה לשיא עוצמתה בתקופת הרפובליקה ודעיכתה נגרמה דווקא על ידי הקיסרים, וכן כמה

דוגמאות עכשוויות, הלקוחות מן המציאות הפוליטית של ימיו: הרפובליקה הוונציאנית

עתיקת-היומין ומדינת פירנצה (בה הונהג לתקופה קצרה המשטר הרפובליקני בשלהי המאה

ה-טו, כאשר אברבנאל כתב את פירושו לתורה). קשה להשתכנע שאותן רפובליקות אכן היו מקומות

"שאין בהם נפתל ועקש, לא ירים איש ידו ואת רגלו על כל דבר פשע", כפי

שכותב אברבנאל, אך למרות האידיאליזאציה הקיצונית אין גם לומר שהדוגמאות שרירותיות לגמרי.

יתרה מזו, ללא קשר לדוגמאות חשוב כאן העיקרון: ר' יצחק אברבנאל משבח את המדינות

המנוהלות על ידי "מנהיגים נבחרים לימים קצובים" וברור שזהו בעיניו המשטר

הרצוי לבני-אדם בכלל.

לא בכדי דבריו של

אברבנאל נחשבים לאחד המקורות המשמעותיים לגישה המשלבת תורה ודמוקרטיה, אולם עצם

הרדיקליות של עמדותיו מנעה מהן, ככל הנראה, להשפיע השפעה של ממש. לא רבים הלכו בעקבותיו

והדגישו כמוהו – בדַבּרם על הנהגת השלטון לפי התורה – את ערכי החירות וכיבוד רצון

הרוב. ואף על פי כן לא חסרות, בדורות המאוחרים יותר, דוגמאות של רגישות דומה לאותם

ערכים.

פרשן והוגה-דעות שאיננו

רחוק מהשקפת אברבנאל ואולי הושפע ממנה, הוא הרב אליהו בן אמוזֶג, מחבר הפירוש

לחומש "אם למקרא" (ליוורנו

תרכ"ב-ג/1862-3), דמות מרתקת של מלומד מודרני שהיה גם מקובל הדבֵק באמונה שלמה

בתורת הסוד, מרא-דאתרא בקהילת ליוורנו במחצית השנייה של המאה הי"ט.

גם הרב בן אמוזג חי

באיטליה כאברבנאל (בזמן חיבור פירושיו לתורה), אולם מאז ימי אברבנאל חלו שינויים

מרחיקי-לכת במציאות הפוליטית, באיטליה ובאירופה בכלל. משטר חדש בא לעולם, משטר ששילב

את מוסד המלוכה עם אידיאלים ליברליים ודמוקרטיים: המלוכה הקונסטיטוציונית (חוקתית).

לא פלא אפוא שלנגד עיני הרב מליוורנו לא עמדה דוגמת הרפובליקה הוונציאנית, שלא

היתה קיימת עוד, אלא דפוס-מלוכה הקרוב ברוחו ובעקרונותיו למלוכה החוקתית. בפירושו

לפרשת המלך מדגיש בן אמוזג, ראשית כול, שהמלך בישראל איננו מקור החוק,

אלא מפקד הצבא העליון ושופט הכפוף לחוק ככל אחד אחר. דווקא אי-הבנת עניין זה היתה

טעותם הגדולה של בני-ישראל כאשר באו לבקש מלך משמואל, ועל כך גער בהם הנביא:

ולא היה [המלך לפי התורה] בשום אופן ליג'יסלאטור (מחוקק),

ופעמים יקָרא שופט היוצא ובא לפניהם במלחמה, אם להיות הוא עצמו ראש הדיינים, ואם

להרחבת הלשון בלבד, וכששאלו להם ישראל מלך, אִילו לא הוסיפו לאמור 'לשפטני ככל

הגוים' לא היה בזה עוון…רק הם לא אבו שיהיה המלך רק שר הצבא כמשפטי התורה וכמלכי

קצת גויים קדמונים, אבל [=אלא] שישפוט אותם ככל הגויים, שיהיה המשפט מסור בידו,

אל כל אשר יחפוץ יטנו… ("אם

למקרא", דברים יז, ח)

בני-ישראל בימי שמואל

רצו אם כן להמליך עליהם שליט אבסולוטיסטי, שיוכל לשנות ולעוות את החוק כאוות-נפשו,

בניגוד גמור לכוונת התורה. זו דרך מקורית להסביר את הסתירה בין הפסוקים בפרשתנו לבין

הסיפור בספר שמואל, אולם, בעצם הגדרת צביון המלוכה לפי התורה אין הדברים חורגים מן

המקובל. ההלכה קובעת בפירוש שהמלכים אינם מעל לחוק ושדנים אותם, לפחות את מלכי בית

דוד (להבדיל ממלכי ישראל, שלא דנים אותם מפני "שאין נכנעים לדברי תורה"

– רמב"ם, "משנה תורה", הלכות סנהדרין פ"ב ה"ה). דבריו של

הפרשן רק מעמידים הלכה זו במרכז הזירה, הופכים אותה לדין המבטא את אופי מוסד

המלוכה בישראל.

אולם המשך דיונו של

הרב בן אמוזג יש בו כדי להפתיענו. הוא נזקק לשאלה החוזרת ונשנית מאז ימי התנאים,

האם "שׂום תשים" הוא מצווה או רק רשות, ולאור התשובה לשאלה זו הוא מנסה

להבהיר את משמעות המשפט "ואמרת: אשימה עלי מלך":

ודעת המעתיקים [=החכמים] זיכרונם לברכה, שזה מצווה ודבריהם אמת,

שאין לך דבר שיועיל או יזיק יותר מתיקון המלכות ולא יתכן שהתורה תניחהו לבחירת

האדם מבלי שתורנו הדרך הטוב ותרחיקנו משכנגדו – ואם תאמר: למה תלה הכתוב באמירת 'אשימה

עלי' וגו'? אומר אני, שפירושו: סופך שתאמר, ובא ללמדנו שאין מינוי המלך מבלעדי

רצון העם, ובחירת העם (עם משיחת ה') היא הנותנת כוח לעשות חיל, ובהעדרה, אינו

רק נוגשׂ ומושל בחזקה ולא מלך. ולהם ז"ל דברים יקרים בזה, תמיה אני אם

ימצאו בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם בזמן רבותינו, וזה לעֵד [=לראייה] כי לדבריהם

מקור עליון אלוהי, והוא אומרם [רות רבה, פ"ה,

ו]:

כל אותם שישה חודשים שהיה בורח דוד מאבשלום לא עלו לדוד ממניין שני מלכותו, שהיה

מתכפר בשׂעירה כהדיוט (כלומר, לא היה נחשב למלך, רק הדיוט שמביא שעירה על

שגגתו). (שם, דברים יז, יד)

מן הראוי להשוות

דברים אלו למה שכתב הנצי"ב בפירושו "העמק דבר", שראה אור רק כמה

שנים אחרי "אם למקרא". גם הנצי"ב תוהה על משמעות המילים

"ואמרת: אשימה עלי מלך", וגם הוא מפרש אותן כרומזות לכך שמינוי המלך תלוי

איכשהו "בהסכמת העם" (כלשונו), אלא שהסכמה זו מתבטאת באופן אחר. לדעת הנצי"ב,

יש מדינה שטוב לה להיות מונהגת "על פי דעת העם ונבחריהם" ויש מדינה

"שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט": התורה השאירה את הבחירה בסוג

המשטר בידי העם, מאחר שהנהגת המדינה היא עניין של פיקוח-נפש ואי-אפשר לכפות על עם

משטר שאינו הולם אותו. לכן לשיטתו העם יכול לבחור, באורח פרדוקסאלי (וכפי שאכן קרה

לפעמים בהיסטוריה, ואולי עוד יקרה), במשטר "חזק" שיגביל את חרויותיו

ויחסוך ממנו את הצורך ואת הטורח לבחור פעם נוספת.

להבדיל מדברי

הנצי"ב, דומה שלפי הרב בן אמוזג אין בחירה בסוג המשטר: התורה רוצה שימשול בבני-ישראל

מלך, אבל מלך זה הוא בפירוש מונרך קונסטיטוציוני, הוא צריך למשול ברצון העם, ומרצון

העם הוא שואב את כל הלגיטימיות שלו. בלי הסכמת נתיניו הוא "רק נוגש ומושל

בחזקה ולא מלך". אמנם נכון שהוא צריך גם את "משיחת ה' " כדי למלוך,

אבל רצון העם יכול לבטל גם את תוקפה של משיחה זו. הרי דוד נמשח למלך בידי שמואל,

אבל כאשר העם בחר באבשלום במקומו (ככתוב: "היה לב איש ישראל אחרי

אבשלום", שמואל ב טו, יג) והוא נאלץ לברוח שישה חודשים, איבד על פי ההלכה

את הלגיטימיות שלו והיה צריך להקריב קורבן כאזרח פשוט ולא כמלך, כפי שרמזו

חז"ל במדרש שהקדים כל כך את זמנו, לדעת בן אמוזג, שיכול היה להיכתב רק בהשראה

אלוהית.

אפשר להתווכח כמובן עם

הפירוש המוצע כאן לאותו מדרש, אבל זוהי בסופו של דבר אסמכתה בעלמא. למותר לציין

שלא המדרש הוא מקור השקפתו של הרב בן אמוזג, אלא עצם הבנתו את משמעות תורת ישראל.

כמו אצל אברבנאל, תפיסתו בעניין המלך נובעת מאמונה עמוקה שלא ייתכן כי התורה

דגלה בעריצות, ושרק עם של בני-חורין יוכל לממש את המשימה החיונית מכולן – לדבוק

בדרך ה' מתוך בחירה חופשית, לבחור בברכה ולדחות את הקללה.

דר' אריאל רטהאוז, חוקר ספרות ומתרגם,

מלמד באוניברסיטה העברית בירושלים

 

 

על מלחמה ושלום: היבטים מוסריים ורעיוניים

"להלחם

עליה" ולא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה מיתת תחלואים.

"וקראת

אליה לשלום" גדול השלום, שאפילו מתים צריכים שלום; גדול השלום, שאפילו במלחמה

של ישראל צריכים שלום; גדול השלום שדרי רום צריכים שלום, שנאמר "עושה שלום

במרומיו" (איוב כ"ה); גדול השלום שחותמים [בו] ברכת כהנים ואף משה היה אוהב

שלום, שנאמר "ואשלח מלאכים ממדבר קדמות [וגו'] דברי שלום" (דברים ב').

 (סיפרי פרשת שופטים פיסקא קצט)

 

 

"הירא

ורך הלבב" – קטגוריה רוחנית, פסיכולוגית או מוסרית?

'ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך

הלבב ילך וישב לביתו'.

רבי עקיבא אומר: 'הירא ורך הלבב' – כמשמעו,

שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.

רבי יוסי הגלילי אומר: 'הירא ורך הלבב' – זהו המתיירא

מן העברות שבידו, לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו, שיחזור בגללן.

(משנה סוטה ח , ה)

 

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ

אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

 (בראשית לב, ח)

 

'ויירא' – שמא יֵהָרֵג,

'ויצר

לו'אם יהרוג הוא את אחרים.

(רש"י שם, שם)

 

 

"משרבו הרצחנים – בטלה עגלה ערופה"

כיצד

יש להבין את דברי חז"ל אלה, בדבר ביטול "עגלה ערופה" ו"מים

מרים" בגלל ריבוי הרצחנים והמנאפים? התשובה היא כי מיצוות אלה הקשורות בטקסי

כפרה מרשימים, נערכו במקרים חריגים ביותר, ונועדו לסתום פרצות בגדר הקיימת…

כאשר

נהרסות אשיות חיי התורה והטהרה, כמו בימינו בהם מקרי רצח, שפיכות דמים, אינוס

וניאוף הפכו כמעט להיות כרוניקה יומית באמצעי התקשורת, ובמסגרת חברה בה רצחנים

פועלים בגלוי, יש אפילו משהו מגוחך ודוחה, כאשר ארגונים ועמותות מקדשים מלחמה כנגד

תופעות אלה, ועינינו הרואות כיצד מה שהיה בעבר מוסד משפטי ואקט בעל השפעה מתקנת,

נעלם ובטל כאשר אין הדור ראוי לו.

משל למה הדבר דומה?

לרבנות שהיתה יוצאת באיסור חמור על השימוש בסכין פגומה בידי הקצב השוחט חזיר;

והדברים אמורים גם כלפי המאבק עליו אנו שומעים חדשים לבקרים בחוצותינו, על פגיעה

בקברים.

(מתוך י. ליבוביץ : שבע שנים של שיחות על

פרשת השבוע, עמ' 858)

 

 

התנאים והייעוד של גאולת מצרים

"כפר לעמך"

אלו החיים," אשר פדית" אלו המתים; מלמד שהמתים צריכים כפרה

נמצינו למדים ששופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים.

"אשר פדית"

על מנת כן פדיתנו שלא יהיה בנו שופכי דמים.

(סיפרי פרשת

שופטים פיסקא רי)

 

ופירשו

חז"ל שמלמד שעל מנת כן פדה אותנו שלא ימצא בשום דור מן הדורות שופכי דמים,

ועתה שנמצא שופכי דמים התגלה למפרע שיוצאי מצרים לא היו ראוים אל הפדיון, וכל

הנסים שעשו להם היו ללא צורך והרי על ידי חטא זה חזר האשמה על יוצאי מצרים שנודע

שלא היו ראוים, שאם היו ראוים היה זכותם מציל את בניהם והם צריכים כפרה…

 (מתוך פירוש המלבי"ם על הספרי)

 

 

"ולא תקים לך

מצבה אשר שנא ה' אלהיך": אין לסגוד לאבנים

מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה, ואפילו

לעבוד את ה', שכן היה דרך עובדי כוכבים, שנאמר 'ולא תקים לך מצבה' וכל המקים

מצבה לוקה וכן אבן משכית האמורה בתורה, אע"פ שהוא משתחוה עליה לשם,

לוקה, שנאמר 'ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה' מפני שהיה דרך עובדי כוכבים

להניח אבן לפניה להשתחוות עליה. לפיכך אין עושין כן לה'…

 (משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודת כוכבים ו , ו)

 

 

הודעה חשובה לקוראינו

הכתובת להקדשת גיליון, לתיאום

תרומות פטורות ממס, לקבלת גילינות ולהפצתם היא מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pleiser@netvision.net.il

 

לכל קוראינו ואוהדינו

כדי שקולה של הציונות הדתית

המחויבת לשלום ולצדק

ימשיך להישמע

כדי שנוכל להפיץ את שבת שלום

במאות בתי כנסת בארץ

באינטרנט ודוא"ל ללא הפסקה, בעברית ובאנגלית,

אנא, שילחו את המחאותיכם לפקודת "עוז ושלום"

לעוז ושלוםנתיבות שלום ת.ד 4433

ירושלים 91043

ציינו על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת ל"שבת שלום"

לפרטים נוספים (פטור ממס, הקדשת גיליון וכו')

אנא, פנו למרים פיין 0523920206

ozveshalomns@gmail.com

תודה

מערכת שבת שלום             עוז ושלוםנתיבות שלום