שמיני תשע"ו (גליון מספר 947)




פרשת שמיני

גליון מס' 947 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:

זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ

מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.

(ויקרא יא, ב)

 

 

 

'זאת חקת

התורה' – (תהלים יב) 'אמרות ה' אמרות טהורות'. אמר רבי יהושע בן לוי: מצינו שעיקם

הקב"ה שנים וג' תיבות בתורה, שלא להוציא דבר טומאה מפיו: (בראשית

ז) 'מן הבהמה הטהורה ומן

הבהמה אשר איננה טהורה' 'ומן הבהמה אשר לא טהורה היא' אמר רבי יודן:

אף כשבא ליפתח בסימני בהמה טמאה, לא פתח אלא בסימני בהמה טהורה (ויקרא

יא) 'את הגמל כי לא מפריס

פרסה' אין כתיב כאן, אלא 'כי מעלה גרה הוא', 'ואת הארנבת כי לא מפרסת פרסה' אין

כתיב כאן, אלא 'כי מעלת גרה היא' ואת

החזיר כי לא מעלה גרה הוא' אין כתיב כאן, אלא 'כי מפריס

פרסה הוא'.

(במדבר

רבה יט, ב)

 

…וביאור

עניין זה, שסימן טהרה שבכולם מוסיף טומאה על טומאתם. כדרך שאמרו בעשו, שנמשל לחזיר

שפושט את טלפיו להראות כאילו הוא כשר, ותוכו מלא תוך ומרמה.

וזה מורה

על כל מי שאין תוכו כברו, כמידת הצבועים המראים את עצמם כשרים. והמה בלי ספק גרועים מן הרשע הגמור שתוכו וברו שווין לרעה… ועל כן

הפרסה בחזיר הוא סימן טומאה, לפי שבפרסה זו הוא יכול להטעות את הבריות ולהראות

כאילו הוא כשר: וכן בהפך זה בגמל ושפן וארנבת.

(כלי יקר ויקרא, יא, ד)

 

 

אל-קנא על גבול החיים והמוות

גיל נתיב

דבר תורה זה מוקדש לכבודה של הגב' קרוליין בן

ארי

חברה בקהילת הכרם בהגיעה לגיל 60

באיחולים לעוד שנים רבות וטובות

"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה

יד, 9).

לעתיד לבוא, כאשר תימלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, יסכימו כל בני אנוש על

הגדרה אחת ועל שם אחד לאלהים, אך כל זמן שבעולמנו אין שפה אחת ודברים אחדים, לא רק

שאין הסכמה על שם אלהים, אלא אין שני בני אדם בישראל ואפילו בכל יושבי תבל

המאמינים באותו אלהים בדיוק. כל אדם יוצר בדמיונו אלהים שתדמיתו נבנית על ידי

חוויותיו, מהלך חייו וכל מה ששמע ולמד מהוריו, ידידיו ומוריו. "דימו אותך ולא

כפי ישך, וישווך לפי מעשיך" טוען מחבר 'שיר הכבוד'. יש מגמות סותרות בין

מאמינים: יש מציירים את אלהים בקווים פשוטים וברורים, בצבעי שחורלבן:

אלהים שבאופן עקבי גומל שכר טוב לעושי מצוותיו ומעניש את העבריינים…אין אצלו

קפריזות (גחמות) או פרץ של חרון-אף… למאמינים רבים יש תדמית אחרת של אלהים:

דרכיו נסתרות, ותגובותיו (או חוסר תגובתו, ז.א. היותו "אילם") בלתי

צפויות ובלתי מובנות…

השאלה המציקה לכל מאמין היא: מדוע אחדים

נקטפים מהחיים כפרחים בתחילת הליבלוב ואחרים זוכים באריכות ימים על פני אדמה? האם

יש עקביות או הגיון בהנהגה האלהית בעולם הזה? סיפור מותם של נדב ואביהו מציב סימני

שאלה קשים: התורה איננה מציגה את מותם כתאונה טרגית, גם לא כ"משחק רשלני

ומסוכן באש" אלא כעונש על הקריבם "אש זרה אשר לא ציוה אותם (ויקרא

י1)". מה היא אותה "אש זרה"? – העובדה

שפרשנים ודרשנים העלו הסברים שונים לחטאם של בני אהרן, ומדרשים המעצימים ומרחיבים

את חטאם, משקפת את הקושי בפשוטו של המקרא…

משה, שזכה לידיעת אלהים "פנים אל

פנים" למד שאלהים "פוקד עוון אבות על בנים" בעקבות חטא העגל (שמות

לד 7) ובמעשה המרגלים (במדבר

יד 18). זו היא הנהגה יחודית לאל-עליון כי לנו אסור

להמית בנים על חטא אבותם או להיפך (דברים כד 16). האם נדב ואביהו מתו כי אלהים פקד עליהם את

עוון אביהם, העוון שאהרן עצמו תיאר: "ואשלכהו באש, ויצא העגל הזה"?

במלים אחרות: האם "אש זרה" שהקריבו נדב ואביהו הזכירה לאלהים את האש

ששימשה את אביהם במעשה העגל?!

חכמת הגויים אומרת "הדרך לגהינום רצופה

כוונות טובות" – כוונת נדב ואביהו היתה לטובה כי אמרו: "אע"פ שאש

יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט" (עירובין סג

ע"א).

כיוצא בזה כוונתו של עוזה כאשר אחז בארון האלהים היתה לטובה "כי שמטו

הבקר" ולמרות זאת הוא עורר עליו את חרון-אף ה' (שמואל ב' ו 6-7) למרות שהאדם רואה לעיניים ואלהים רואה ללבב,

לעתים גם אלהים שופט את האדם לא על פי כוונת לבו, אלא על פי התוצאה בפועל של

התנהגותו…

האם "אש זרה" היא תולדה של

"עבודה זרה"? הגדרת 'עבודה זרה' היתה נושא לויכוח בכל הדורות, כי היא

פושטת ולובשת צורות חדשות בכל דור ודור. מה שנחשב כ"אבק עבודה זרה"

בתקופה אחת הוא "עבודה זרה" מובהקת בדור אחר. אילו היה האר"י נולד

400 שנה קודם זמנו ומלמד את תורתו בחיי הרמב"ם, האם לא היה נחשד במינות

ע"י הנשר הגדול? רבבות בני אדם בעת החדשה האמינו בכל ליבם שקומוניזם או

קפיטליזם או המחקר המדעי יביאו מזור לכל מדווי המין האנושי – האם לא היו אלה בגדר

עובדי עבודה זרה?

השנה שבת פרשת שמיני היא גם 'שבת פרה' – בפסוקי

ה'מפטיר' מציגה התורה את תהליך ההיטהרות מטומאת מת. המסורת רואה מצוה זאת כדוגמא

מובהקת לגזירה ש"אין אתה רשאי להרהר אחריה". הלקח המשותף למותם של נדב

ואביהו בפרשת שמיני ולחוקת פרה אדומה הוא שההגיון האנושי מוגבל ואין ביכולתנו

להסביר את גזירות אלהים מי יחיה ומי ימות, מי בעיתו ומי לא בעיתו… וכן אין

ביכולתנו להסביר את גזירת אלהים בחוק בו משמש אפר פרה אדומה מעורב במים לטהרה

מטומאת מת…

ועוד לקח משותף: התלהבות (אקסטזה) דתית

קיצונית גרמה, כנראה, לחטאם של נדב ואביהו… כך אֵבל וצער קיצוניים עלולים לסחוף

את הקובר את קרובו לחטא, ומי חטאת יטהרו אותו ויסייעו לחזור אל דרך החיים, דרך

האיזון בין הקצוות…

לית מאן דפליג שטומאת מת חמורה מטומאות אחרות.

הסבר אפשרי הוא כי המראה של גווית אדם שנברא בצלם אלהים, במיוחד של אדם שהיכרנו

היטב בהיותו בחיים, עלולה להעלות הרהורים קשים על הנהגת בורא עולם ואדם. טומאה

החודרת מגופו של אדם אל נפשו מחייבת טהרה מיוחדת… את חוסר יכולתנו להבין את

המוות אנו משתדלים לרפא בטקס שאין ביכולתנו להבינו עד תום…

גיל נתיב, רב קהילת 'הכרם' בכרמיאל

הריני להודות לפרופ' אילנה רוזן (אוניברסיטת

בן גוריון) על הערות חשובות לדרשה זו.

 

 

מגבלות הטומאה של בעלי-חיים ודיני

שחיטה הם שלב בהתעלות רוחנית גבוהה יותר.

דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.

"וזאת החיה אשר תאכלו": התחיל תחילה בהיתר המאכלים, וכן בדגים וחגבים,

משמע מהראוי שלא לאכול שום בעל חי, לכן הוצרך להתחיל: "דברו אל בני

ישראל לאמר: "זאת החיה אשר תאכלו", כי ההיתר הוא חידוש.

 (מתוך פירוש "תורת משה" לחת"ם

סופר, מובא ע"י בנחמה ליבוביץ: עיונים חדשים בספר ויקרא, עמ' 127)

 

תלמיד-חכם, איש רוחני, ועם זה קבוע יהיה לעסוק בזביחת

בעלי חיים ונטילת נשמתם, אין זה מסכים עם רגשי הלב הצלולים. אף- על-פי

שהשחיטה, ובכלל אכילת בעלי חיים, היא מוכרחת עדיין להיות נוהגת בעולם, מכל מקום

ראויה מלאכה זאת להיעשות על-ידי אנשים שלא הגיעו עדיין למידה של התעדנות ההרגשה,

והמלומדים בעלי המוסר, הדעה והדת, הם ראויים להיות פקידים על שמירת התכונה שלא

תהיה ההמתה של בעלי חיים ברברית, ושיכנס בכל העניין הזה של אכילת בשר אור

אצילי, שיוכל בעתו להבריק את העולם. וזה אצור באמת בהלכות שחיטה וטריפות.

(מתוך אגרות הראיה לרב קוק זצ"ל, כרך א, איגרת קעח)

 

ויקחו אליך פרה אדומה – לעולם היא נקראת על שמך, המעלה בזה היא מפני שסוד פרה אדומה לא נגלה רק

למשה; לפיכך תלה הכתוב במשה שהוא עשאה, כי הוא היודע דבר על אמתתו.

 (רש"י שם, שם)

 

…אמנם אמרו עוד במדרש רבה (ויקרא פרשה כ"ה), מיוסדים על אדני פז, 'אלו פרשיותיה של תורה שהן נדרשות

לפניהם ולאחריהם', אם כן יש לבאר הסמיכות פרשת פרה לפרשת קֹרח.

והעניין כבר ביארנו בפרשת קֹרח, שהר"ן (250) איש חטאו במה שרצו להתקדש יותר

מגבול שגבלה להם התורה, ומזה הגיעו להריסות התורה ועשו מחלוקת בישראל, וסמוך עניין

לה עסק פרה שאינה אלא לטהרה ולא לקדושה, ומשום הכי כשר בה טבול יום ואונן כאשר

יבואר לפנינו, והצדוקים לא הודו לזה והשתדלו לעשותה במעורבי שמש, והקפידו חכמים על

זה עד שפעם אחת נעשית במעורבי שמש ונפסלה ושפכו את את העפר, כדתניא בתוספתא פרה,

ואמרו שם הטעם 'שלא יוציאו לעז על הראשונות', והטעם הלז אינו מספיק כל כך

בדבר הזה, שלא נעשה אלא בגדולים ואחת בכמה שנים, אלא היה בזה עוד טעם כמוס ודבש

תחת לשונם, ןהיינו משום שהצדוקי רצה להנהיג קדושה בעניין שאינו אלא טהרה, וזהו

הריסות הליכות הדת בכמה עניינים שבתורה, על כן נכתבה סמוך לפרשת קֹרח.

(העמק דבר שם,

שם)

 

 

שמונה שנים לפטירתו של פרופ' ג'רלד קרומר ז"ל

(כ"ג באדר),

ממייסדי נתיבות שלום, איש חזון ומעשה.

לפני כחודשיים, בעצרת

תמיכה בנשיא ריבלין שאורגנה ע"י תג מאיר, שאלה אותי מכרה: מה היה אומר ג'רלד

היום? שאלה זו עולה אצלי פעמים רבות לנוכח התפתחויות מדאיגות בחברה הישראלית.

בעיניי, חשוב שגם מי

שלא הכיר את חברי היקר ג'רלד יידע שהוא יזם את פרסום עלון "שבת שלום",

כי הרגיש את החשיבות בהפצת קול ציוני-דתי ייחודי בבתי הכנסת. יוזמה זו היא רק אחת

היוזמות המבורכות מתוך רבות.

ג'רלד היה אחד ממייסדי

קהילת ידידיה בירושלים, קהילה שהדגישה את ערכי השלום והצדק ואת הכבוד לכל אדם

שנברא בצלם, ללא הבדל דת, גזע ומגדר.

כמו-כן, הוא עמד מאחורי

הקמת בי"ס אפרתה בשכונת בקעה בירושלים, תוך מגמה להקים במסגרת החינוך

הממלכתי-דתי בית ספר אינטגרטיבי המחנך לשלום, סובלנות ושוויון.

על אף היותו בעל השקפת

עולם שאינה מקדשת אדמה ושטחים, בהיותו מודע למחיר הכואב שחש חלק גדול מהציבור סביב

ההתנתקות מגוש קטיף, הוא ארגן בתשעה באב תשס"ה מפגש של שיח בגן הפעמון

בירושלים בין דוברים בעלי עמדות שונות לגבי החלטת הממשלה תחת הכותרת "על אלה

אני בוכיה".

רעיונות רבים עוד

התרוצצו במוחו, אך שירת חייו באמצע נפסקה. והותיר לנו את השלמת המשימה, והמשך

התקווה והעשייה למען חברה ישראלית צודקת החותרת לשלום עם שכניה

חבר, אתה חסר.

פנחס לייזר, עורך

 

 

 קול קורא

בימים אלה החלטנו לחדש

את פעילותנו, יהודים שומרי מצוות הסבורים כי הגשמת הציונות הדתית בימינו מחייבת

שקידה על דמותה היהודית של החברה בישראל, שלומה, ורמתה המוסרית והחברתית.

אנו מאמינים כי חביב

כל אדם שנברא בצלם, כולל ערבים וכולל להט"בים.

אנו מאמינים כי תורת

ישראל מחייבת אותנו לשמור על זכויות האדם והאזרח של כולנו.

מתוך אמונה כי דרכיה

דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אנו מאמינים כי חובת כולנו היא "בקש שלום

ורדפהו".

צאו מהבדידות

ומהקיטורים והצטרפו אלינו.

מעוניינות/ים לפעול

ציבורית להגשמת המטרות של עוז ושלום?

צרו קשר עם לאה

שקדיאל, 0523911181, moshelea@netvision.net.il

קיימים

חמישה סניפים ברחבי הארץ שקיימו לאחרונה מפגשים במוצאי שבת ופעילויות נוספות

במרחב הוירטואלי: : ניתן לפנות אלינו למייל ozveshalom.netivotshalom@gmail.com;

בפייסבוק: http://tinyurl.com/oznetivot

ובטוויטר: twitter:@ozveshalom

הנהלת העמותה "עוז ושלום" החליטה

לחזור לגביית דמי חברות, בסך 40 ₪ לשנת 2016,

ולסטודנטים – 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912

מספר חשבון 09973803.

 

ולסטודנטים –

20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912

מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח למרים

פיין רכזת המשרד מייל המודיע על העברת התשלום, כדי שהיא תוכל לעקוב אחר התשלומים –

ozveshalomns@gmail.com.

כדאי לכם – רק משלמי

דמי חברות יהיו בעלי זכות הצבעה באסיפת חברים שאנו מתכננים! ובכלל, תרמו לעוז

ושלום עוד היום, וקבלו פטור ממס לפי סעיף 46א

 

 

עמדת תנועת עוז ושלום-נתיבות שלום

תפיסתנו הציונית-דתית רואה בתקומתנו הלאומית בארץ ישראל אתגר

מוסרי ורוחני ומאמינה שתורת ישראל יכולה לשמש מצע לבניית חברה מוסרית וצודקת,

החותרת לשלום והמכבדת כל אדם שנברא בצלם

שלום צודק – השלום הינו ערך דתי ומטרה חיונית בחיי הפרט

והכלל. כמו העלייה ובניין הארץ, אין להשאיר אותו בגדר של משאת נפש לימות המשיח.

עלינו לחתור ליצירת מציאות מדינית של שלום עם שכנינו המבוססת על כבוד הדדי ושיתוף

פעולה – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". שלום אמת

לא ייכון אלא על בסיס של צדק. הכלל הגדול "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך"

חל גם על היחסים שבין עמנו ובין העם הפלשתינאי.

חביב אדם שנברא בצלם – מדינה יהודית נדרשת

להקפיד על כבודו של כל אדם- יהודי וערבי כאחד. "ממלכת כהנים וגוי קדוש"

אינה רשאית לכפות את שלטונה על אוכלוסיה ערבית גדולה, המחוסרת כל זכויות פוליטיות,

לצד מתיישבים יהודים בעלי זכויות אזרח מלאות. עינינו רואות כיצד השליטה הממושכת

רבת השנים על העם הפלשתינאי מעוותת את דמותנו היהודית וערכינו הדמוקרטיים, מערערת

את שלטון החוק, מקהה את רגישותנו המוסרית, מעודדת מגמות אלימות בשני הצדדים

ומנציחה את הסכסוך ושפיכות הדמים המתמשכת. אנו מצווים להשיב את קדושת החיים, שלום

הבריות וכבוד הבריות לראש סולם העדיפויות של הציונות הדתית – "שאין משפטי

התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".

הר הבית והמקומות הקדושים – שאלת השליטה

על הר הבית מאיימת להפוך את הסכסוך בינינו ובין הפלשתינאים מסכסוך לאומי לסכסוך

בין דתי. גישה דתית אמיתית שוללת את הפיכת האמונה הדתית לתביעה לשלטון על מקום,

יהיה קדוש ככל שיהיה. להיפך – מקום קדוש ראוי לו שלא יהיה בבעלותו של אף גורם

אנושי, ויהיה פתוח לכל המאמינים.

גאולת העם בארצו – ציונות של אמת חותרת

לא רק לגאולה הארץ, אלא לגאולת העם בארצו. תפיסה זו מחייבת שינוי בסדר העדיפויות

הלאומי – הקצאת משאבים לצמצום פערים חברתיים וכלכליים, לחינוך ולטיפוח סובלנות

דתית ופוליטית.

 

 

קוראים יקרים

 

אנחנו זקוקים לעזרתכם

על מנת שנוכל להמשיך את מפעל "שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה והפצה.

המחאות לפקודת עוז

ושלום (לציין שהתרומה היא עבור שבת שלום) ניתן לשלוח לידי מרים פיין, דוסטרובסקי

9, ירושלים, 933806

ניתן גם לתרום באמצעות העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח למרים

פיין, רכזת המשרד, מייל המודיע על העברת התשלום,

כדי שהיא תוכל לעקוב

אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

התרומות מוכרות לצורך

פטור ממס לפי סעיף 46א

להפצת המהדורה

המודפסת, לקבלת המהדורה האלקטרונית ולבירורים:

052-3920206

ozveshalomns&gmail.com

עורך אחראי – פנחס

לייזר; מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי

תורה:  pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום – נתיבות

שלום

http://www.netivot-shalom.org.il