שמיני תשע"ג (גליון מספר 793)




פרשת שמיני – יום השואה

גליון מס' 793 תשע"ג
(קישור לדף המקורי)

וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי

ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'.

(ויקרא י, ב)

 

 

וימותו לפני ה' – כי חשבו שעשו דבר רצוי

לפניו.

(אבן

עזרא שם, שם)

 

…אין ספק שכוונתם היתה רצויה; שהיר הם קרויים "קרובי" גם לאחר

שחטאו; וכוונה רצויה זו באה לידי ביטוי בדברי תורת כהנים: אף הם בשמחתם, כיוון

שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה". אך עובדה היא: בה שבעה שהאומה

זכתה לגילוי קירבת ה', הרי הם חשו צורך בקרבן מיוחד משלהם; ומכאן, שלא פעמה

בלבם רוח נכונה של כהונה. כהני ישראל בטלים בכלל האומה; אין להם מעמד משלהם; כל

עצמם – שהם עומדים בקרב עמם, ומכאן כל מעמדם לפני ה'. נמצא, שעצם קריבתם היה בה

משום חטא.

(הרש"ר

הירש שם, שם)

 

שעה בא

באימות, וצועק בגרון

עת קרוא אחרי

מות, שני בני אהרון.

 

ינתקו כל

מזימות, במשנה שברון

על נשמות

עצומות, נפקדו לפני הארון

 

עת קרוא אחרי

מות, שני בני אהרון .

 (רבי ששון בר' מרדכי : "שעה בא באימות")

 

 

מחשבות על

כשרות

דליה מרקס

לפני כמה שנים

נכחתי בשיחה משעשעת שהתנהלה בערך כך – א': "תאכלי את הסלט, זה רק חסה, לא

משמין", ב': "אבל היא מ… [כאן נאמר שם איזור גידולה של החסה]", ג': "נכון, היא לא כשרה מבחינה פוליטית",

א': "למה? חסה משם היא דווקא מן המובחר מבחינה אידיאולוגית", ד:

"מילא זה, אבל יותר חשוב שאין בחסה הזו סכנה לג'וקים", ב': "מה

עדיף? ג'וקים או כל הריסוסים שהרגו אותם, בעיני כל הכימיקלים האלה לא כשרים",

חברה ה': "לא רק זה, החסה הזו היא גם הרבה יותר יקרה", חברה ג':

"ומה לגבי [שם של חברת מזון בחו"ל] המעסיקה ילדים? האם זה כשר? השיחה המשיכה להתגלגל והדוברות המשיכו להעלות

טיעונים ברוח אלה שהוזכרו כאן…

מכאן, שהשיקולים

להיותו של פריט מזון מתאים – או ביהודית – כשר הם מורכבים ולעתים סותרים,

גם כאשר הכשרות ההלכתית היא ברורה: בריאות, פוליטיקה, אידיאולוגיה, אסתטיקה, מחיר,

צדק חברתי…

בפרשת שמיני אנו קוראים את הניסוח

המלא הראשון לחוקי הכשרות. הפרשה מונה את הקריטריונים לכשרותה של בהמה (ויקרא יא,

8-1) ובהמשך לכשרות של "מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם" (12-9). ואילו בנוגע

לבעלי כנף, הפרשה מספקת רשימה של עופות טמאים (25-13) ואוסרת על אכילת

כל "הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ" (41). ניסוח נוסף של

חוקי הכשרות יופיע בפרשת "ראה". עקרונות הכשרות שנִמנו בתורה זכו לאורך

הדורות להרחבות ניכרות. הדוגמה הקלאסית לכך היא הציווי: "לֹא תְבַשֵּׁל

גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" המופיע שלוש פעמים בתורה (אם כי, לא בפרשתנו). הוא

הובן בדיעבד כאיסור על עירבוב של בשר וחלב, איסור שהביא להפרדת כלים ולדיונים על

הזמן הדרוש להפריד בין אכילת בשר וחלב וכו'.1

עתים עיסוק אינטנסיבי בפרטים מפריע

לראות את התמונה הכוללת. בעוד שאנו נוכחים במדינת ישראל בהקפדה ובהקצנה בכל הקשור

בצדדים הריטואליים, הפוליטיים והטכניים של הכשרות ושל הֵכשרי המזון, ניכרת פחות ופחות

תשומת לב לכשרותו של המזון במובן היסודי והעמוק של המילה. רפורמות מחמירות זוכות

לשבחים בפי רבים, כל המחמיר ידו על העליונה, ואילו הבאים להקל זוכים לבוז. הֵכשרים

המכונים "מהודרים" מפרידים בין ידידים וקרובים שאינם יכולים עוד לסעוד

זה אצל זה, לא בגלל שאלות של כשרות, אלא בגלל שאלות של הֵכשרים.

משמעותו המקורית של המונח כשר

היא מה שהוא ראוי או נאות. אם נבדוק סביבנו, ניאלץ להסיק שרבים מן

העוסקים בשאלות של כשרות שכחו מה טיבו של עיסוקם. בעוד שענייני הכשרי הכשרות

הולכים ומתרחבים, העיסוק בכשרות עצמה הופך לצר, טכני וחסר מהות פנימית. יהודים

רבים רואים את התהליכים האלה בחוסר שביעות רצון. יותר ויותר אנו שומעים את השאלה מהי

כשרות – מה הופך מזון לכשר, מוסרי וראוי למאכל. כאן אעלה מחשבות אחדות בענייני

כשרות.

 

תורת חיים וכשרות חיים

האם אוכל מהיר, רווי שומן וכולסטרול

הפוגע בבריאותנו ובהרגשתנו הוא כשר?

האם מזון שיוצר על ידי ילדים המועסקים

בתנאי עבדות במדינות העולם השלישי הוא כשר?

האם בעלי חיים שגודלו באכזריות ונשחטו

באטימות לב כשרים?

האם מזון קפוא שחומם והוגש כלאחר יד

לילדים הבוהים בטלוויזיה הוא כשר?

האם מזון שנאכל בכעס ובבדידות וללא

חדווה הוא כשר?

~ * ~

בפרשתנו ניתן הטעם לחיוב בשמירה על

כשרות: "כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים

כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא, 44). מכאן שהסיבה להקפדה על הדרך שבה אנו דואגים לחיותנו ושמחים במזוננו צריכה

לסייע לנו בחובתנו להתקדש, וזו נועדה להידמות לאלוהים "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים

כִּי קָדוֹשׁ אָנִי". הדרישה לחיים של קדושה חורגת מן הדרישה לקיום חוקי

הכשרות המקובלים, זוהי שאיפה מוחלטת אל הראוי והטוב.

אני מבקשת להציע רשימה ניסיונית של

עשר אמות מידה לבחינת כשרות של מזון, מלבד כללי הכשרות ההלכתית, במובן המצומצם של

המונח :

1. צדק חברתי,

דאגה למי שאין להם: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ" (ישעיהו נח,

7)

2. שמירה על

הטבע והימנעות מבזבוז: "בל תשחית" (ע"פ דברים כ, 19)

3. יחס הוגן

לבעלי חיים: "לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כג, 19)

4. העסקה הוגנת:

"לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל" (ויקרא יט, 13)

5. בריאות ושמירת

הגוף: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד, 15)

6. רגש של

הודיה: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָ-הּ" (תהלים קנ,

6)

7.

משפחה: "הִנֵּה מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד" (תהלים קלג, 1)

8. קהילה:

"וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת

שִׂמְחָה גְדוֹלָה" (נחמיה ח, 12)

9. טעם והנאה:

"דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד, 11)

10. מתינות:

"דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" (משלי כה, 16)

אולי יהיה מי שיסבור שחלק מן

הקריטוריונים (או כולם) אינם קשורים בכשרות אבל לדעתי הם חוזרים אל המשמעות

הבסיסית והיסודית של כשרות, כקנה מידה לבחינת מה נכון וראוי להכניס אל גופנו. אחדים

מן הקריטריונים הללו ברורים מאליהם, חלקם פחות. אבל בעולם שבו ילדים חוטפים אוכל

מוכן מול הטלויזיה, חשוב להדגיש את האכילה המשותפת כערך משפחתי ואף קהילתי. בחברה

שבה אנשים רבים כל כך סובלים מבעיות אכילה כאלה ואחרות, חשוב להדגיש את הן את

הצורך בהנאה מן המזון הן את הצורך במתינות באכילה וכו'.

חלק מקני המידה הללו משלימים זה את זה

אבל חלקם נמצאים במתח ואף בסתירה. לדוגמה, מזון של סחר הוגן (fair

trade)

מבטיח שהוא לא יוצר בתנאים של ניצול אבל הוא עשוי להיות יקר באופן ניכר ממוצרים

מקבילים ולכן הוא בעייתי מבחינה חברתית. חלק מן החברות המייצרות מזון אורגני

מעסיקות עובדים בתנאים לא הוגנים. הקפדה על ארוחות משפחתיות יכול לבוא לעתים על

חשבון גיוון המזון ועידונו. ההמתנה למזון במסעדה המעסיקה עובדים עם פיגור שכלי

יכולה להתארך, שימוש בכלים חד פעמיים מקל על כשרות הלכתית אבל אינו טוב לסביבה

וכו'. תורתנו היא תורת חיים, גם האוכל שבו אנחנו מזינים את גופנו ומענגים אותו

צריך להתאים לכשרות חיים.

אכן, לשאלת כשרותו המהותית של המזון

שאנו מביאים אלי פיותינו בימינו אין פתרונות קלים. אך ההבחנה בין כשר ובין מה

שאינו כשר עומדת בבסיס החשיבה היהודית. אכילה מודעת היא חיונית, מפני שמה שאנחנו

מכניסים אל תוך גופנו הופך להיות מה שאנחנו, ועל כן יש להיזהר במזונותינו מאד. וגם

אם לא נגיע לתשובות חותכות בכל השאלות האלה וגם אם לא עלינו המלאכה לגמור בעניין

זה, אין אנו בני חורין להיבטל מהן.

בסמוך לסיום פרשתנו ולסיום הדיון בכשרות

אנו מצטווים להיות קדושים: "כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם

וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (יא, 44), בהמשך נאמר: "כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם

מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי

קָדוֹשׁ אָנִי" (יא,

45). היציאה ממצרים, שאותה חגגנו זה עתה, והכניסה לארץ מלווה בעליה. עליה זו

והחיוב בהתקדשות קשורות בטבורן לתודעת החירות של האדם הגאול.

1. הרב קוק ראה את הכשרות האידיאלית בצמחונות

ובהימנעות מאכילת בשר. לאחרונה אני תוהה האם היה מקום לאסור על אכילת שניצל, למשל.

הרי העוף במעטפת הביצה הוא דוגמה קרובה לאיסור המקראי על גדי בחלב אמו. גילוי נאות

– אני צמחונית ותוהה ביני לביני האם אכילת בשר כשלעצמה היא "כשרה".

ד"ר

דליה מרקס מלמדת ליטורגיה ומדרש בהיברו יוניון קולג' בירושלים. ספרה העוסק בביקורת

פמיניסטית של התלמוד עתיד לראות אור בקרוב (באנגלית)

 

 

מגבלות

הטומאה של בעלי-חיים ודיני שחיטה הם שלב בהתעלות רוחנית גבוהה יותר

"וזאת החיה אשר תאכלו": התחיל תחילה

בהיתר המאכלים, וכן בדגים וחגבים, משמע מהראוי שלא לאכול שום בעל חי, לכן

הוצרך להתחיל: "דברו אל בני ישראל לאמר: "זאת החיה אשר תאכלו", כי ההיתר

הוא חידוש.

 (מתוך פירוש "תורת משה" לחת"ם

סופר, מובא ע"י פרופ' נחמה ליבוביץ' ב,עיונים חדשים בספר ויקרא, עמ' 127)

 

תלמיד-חכם, איש רוחני, ועם זה קבוע יהיה לעסוק

בזביחת בעלי חיים ונטילת נשמתם, אין זה מסכים עם רגשי הלב הצלולים. אף- על-

פי שהשחיטה, ובכלל אכילת בעלי חיים, היא מוכרחת עדיין להיות נוהגת בעולם, מכל מקום

ראויה מלאכה זאת להיעשות על-ידי אנשים שלא הגיעו עדיין למידה של התעדנות ההרגשה,

והמלומדים בעלי המוסר, הדעה והדת, הם ראויים להיות פקידים על שמירת התכונה שלא

תהיה ההמתה של בעלי חיים ברברית, ושיכנס בכל העניין הזה של אכילת בשר אור

אצילי, שיוכל בעתו להבריק את העולם. וזה אצור באמת בהלכות שחיטה וטריפות.

(מתוך אגרות

הראיה לרב קוק זצ"ל, כרך א, איגרת קעח)

 

 

עולם כמנהגו נוהג – אין להסיק מגורלו

של אדם על צדקתו או רשעותו

'אחרי מות שני

בני אהרן' – רבי שמעון פתח: (קהלת ט) 'הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע' לצדיקזה נח,

שנאמר בו (בראשית ו) 'איש צדיק' אמר ר' יוחנן בשם רבי

אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי נח כשיצא מן התיבה הכישו הארי ושברו ולא היה כשר

להקריב והקריב שם בנו תחתיו, ולרשע זה פרעה נכה, כיון שביקש לישב

על הכסא של שלמה, לא היה יודע מנהגיו הכישו ארי ושברו – זה מת צולע וזה מת צולע

היינו דכתיב 'מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא' לטוב – זה משה,

שנאמר (שמות ב) 'ותרא אותו כי טוב הוא'; ר' מאיר אומר שנולד

מהול, ולטהור זה אהרן, שהיה עוסק בטהרתן של ישראל שנאמר (מלאכי ב) 'בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון' ולטמא – אלו מרגלים; אלו

אמרו שבחה של ארץ ישראל ואלו אמרו גנאי, אלו לא נכנסו ואלו לא נכנסו היינו דכתיב

'לטוב ולטהור ולטמא' 'כטוב כחוטא' כטוב – זה דוד שנאמר (שמואל א טז) 'וישלח ויביאהו והוא טוב רואי' – א"ר יצחק: טוב ראי בהלכה כל הרואהו

נזכר לתלמודו, כחוטא – זה נבוכדנצר, שנאמר (דניאל ד) 'וחטאיך בצדקה פרוק' זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה וזה החריב בית המקדש

ומלך מ' שנה – הוי 'מקרה אחד… דבר אחר: 'מקרה אחד' אלו בני אהרן דכתיב בהון (מלאכי ב) 'בשלום ובמישור', לרשע – זה עדת קרח דכתיב בהון (במדבר טז) 'סורו נא' אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופין ואלו נכנסו להקריב שלא

במחלוקת ויצאו שרופין.

 (ויקרא רבה, כ)

 

 

מיתתם של צדיקים קשה לפני הקב"ה

ומכפרת

אמר

רבי אבא בר אבינא: מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה? אלא, מלמד שכשם שאפר הפרה

מכפר, כך מיתת הצדיקים מכפרת.

אמר

רבי יודן: מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות? אלא מלמד שהיה קשה לפני

הקב"ה מיתתו של אהרן כשבירת לוחות.

א"ר

חייא בר אבא: בא' בניסן מתו בניו של אהרן, ולמה מזכיר מיתתן ביום הכפורים? אלא

מלמד שכשם שיום הכפורים מכפר, כך מיתתן של צדיקים מכפרת, ומנין שיום

הכפורים מכפר? שנאמר (ויקרא טז)

'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם' ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת, דכתיב (שמואל ב כא) 'ויקברו את עצמות שאול' וכתיב 'ויעתר אלהים

לארץ אחרי כן'.

 (ויקרא רבה, כ)

 

 

השואה כהקדמה וכתנאי לתקומה לגאולה?!

בעבר נאמרו דברים חמורים ביותר ביחס לשואה: היו שטענו כי

השואה היא מכשיר, מעין מחיר שעם ישראל היה צריך לשלם כדי שתקום מדינת ישראל. יש

שטענו שמדינת ישראל היא פיצוי לחורבן השואה. טענו גם שזו היתה הדרך היחידה, שגרמה

ליהודים, או למעשה אילצה אותם, לעלות לארץ ישראל. אלו הם דברים חמורים ביותר שקשה

לשמוע אותם.

 (מתוך הרב י. עמיטל: 'אף על פי שמיצר ומימר לי', מובא

בתוך: מ. מיה: 'עולם בנוי, חרב ובנוי, עמ' 64)

 

אין בעולם הישג ואין בעולם ברכה שיכולים לשמש פיצוי על

שריפת אותם הרבבות שלא טעמו טעם חטא. כל הדברים בהקשר הזה על תקומת המדינה בעקבות

השואה – הם דברים נבובים. לא מדינת ישראל שבמציאות, זו שמיד פעם מקיזה את דמה על

קיומה, אף לא מדינת ישראל האידיאלית, שבחזון 'איש תחת גפנו ותחת תאנתו' יכולה

להצדיק במשהו את מה שעבר על עם ישראל בשנות השואה.

(הרצאת הרב עמיטל ביום הקדשי הכללי – אות

ועד, פרקי עיון ומידע , מובא בתוך: מ. מיה: 'עולם בנוי, חרב ובנוי, עמ' 64)

 

 

הכתובת להקדשת

גיליון, לתיאום תרומות פטורות ממס, לקבלת גילינות ולהפצתם היא מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות

ולתיאום דברי תורה: pleiser@netvision.net.il

 

לכל קוראינו

ואוהדינו

 

כדי שקולה

של הציונות הדתית המחויבת לשלום ולצדק

ימשיך

להישמע

כדי שנוכל

להפיץ את שבת שלום במאות בתי כנסת בארץ

באינטרנט

ודוא"ל ללא הפסקה, בעברית ובאנגלית,

אנא,

שילחו את המחאותיכם לפקודת "עוז ושלום"

לעוז

ושלום- נתיבות שלום ת.ד 4433

ירושלים

91043

ציינו

על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת ל"שבת שלום"

לפרטים

נוספים (פטור ממס, הקדשת גיליון וכו')

אנא,

פנו למרים פיין 0523920206

ozveshalomns@gmail.com