שמיני תשס"ו (גליון מספר 443)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary – parshat



פרשת שמיני – יום השואה

גליון מס' 443 תשס"ו
(קישור לדף המקורי)

דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:

זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ

מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. (ויקרא

יא, ב)

 

'זאת חקת

התורה' – 'אמרות ה' אמרות טהורות' (תהלים יב) אמר רבי יהושע בן לוי: מצינו שעיקם

הקב"ה שנים וג' תיבות בתורה, שלא להוציא דבר טומאה מפיו: (בראשית

ז) 'מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה' 'ומן

הבהמה אשר לא טהורה היא' אמר רבי יודן: אף כשבא ליפתח בסימני בהמה טמאה, לא פתח אלא בסימני בהמה טהורה (ויקרא

יא) 'את הגמל כי לא מפריס פרסה' אין כתיב כאן, אלא 'כי מעלה גרה

הוא', 'ואת הארנבת כי לא מפרסת פרסה' אין כתיב כאן, אלא 'כי מעלת גרה היא' ואת החזיר כי לא מעלה גרה הוא' אין כתיב כאן, אלא 'כי מפריס פרסה הוא'.

(במדבר רבה יט, ב)…

וביאור עניין זה, שסימן טהרה שבכולם מוסיף טומאה על טומאתם. כדרך שאמרו בעשו, שנמשל לחזיר שפושט את טלפיו להראות כאילו הוא כשר,

ותוכו מלא תוך ומרמה.

וזה

מורה על כל מי שאין תוכו כברו, כמידת הצבועים המראים את עצמם כשרים. והמה בלי ספק

גרועים מן הרשע הגמור שתוכו וברו שווין לרעה…ועל כן

הפרסה בחזיר הוא סימן טומאה, לפי שבפרסה זו הוא יכול להטעות את הבריות ולהראות

כאילו הוא כשר: וכן בהפך זה בגמל ושפן וארנבת.

(כלי

יקר ויקרא, יא, ד)

 

 

 "בין שתי בריתות"

אשרת שהם

ויאמר אל אהרון: קח

לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים ואל בני ישראל תדבר

לאמור קחו שעיר עיזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה ושור ואיל כי

היום ה' נראה אליכם… ותצא אש מלפני ה' ותאכל את כל אשר על המזבח… וירא

כל העם וירנו ויפלו על פניהם

טקס דרמטי זה הפותח את

הפרשה, טקס היום השמיני, המסיים את "שבעת ימי המילואים" – ימי ההכשרה של

הכהנים במשכן, בו מעביר משה את שרביט הפולחן אל אהרון והכהנים לאחר אימונם והכשרתם כמתואר בפרשת צו.

טקס היום השמיני נערך

אל מול העם, אשר עומד במתח ובדריכות מחוץ לאוהל מועד, וממתין לירידת האש מן השמים,

ממתין לביטוי רצון האל בהשראת שכינתו על המשכן.

התורה מתארת רגע של

מתח, בעת שאהרון מסיים את הכנת הקרבנות, פורש אותם ודבר לא קורה. אפשר כמעט לשמוע

את הדממה הדרוכה שמשתררת באותו רגע.

המדרש אומר כי רק כאשר

משה נחלץ לעזרת אהרון, ושניהם יחדיו נכנסים לאוהל מועד ומתפללים, רק אז יורדת האש

מן השמים, והשכינה בדמות אש יורדת אל אוהל מועד.

במובנים רבים טקס היום

השמיני אינו סיום לשבעת ימי המילואים לבדם, אלא הינו "טקס סיום מסלול"

לתהליך בניית המשכן – החל מהגדרת החומרים ותיאור הפריטים בפרשת תרומה, דרך בניית

המשכן וכליו, העמדתם והרכבת המשכן, תרומות הנשיאים ופירוט הקורבנות בראשית ספר

ויקרא. סיכומו של תהליך זה הוא בכשרותם הסופית של הכוהנים לעבודה במשכן.

ניתן לראות בתהליך בניית

משכן את המיזם הציבורי הראשון שבוצע על ידי העם, אשר היה שותף בכל חלק ושלב בין

בעצמו ובין באמצעות שלוחיו הנשיאים. עד ל"פרוייקט

המשכן" הולכו בני ישראל והובלו, ותפקידם הוא סביל- הם הוצאו ממצרים, הים נבקע

להם, אפילו התורה ניתנה להם "בעל כרחם" כמאמר המדרש "כפה עליהם הר

כגיגית". רק בבניית המשכן לוקח העם חלק פעיל ומשמעותי בתרומה, בכישרון,

ביצירה ובעבודה.

אין פלא אפוא כי ביום

השמיני, עומד העם, בפתח אוהל מועד, בסיפוק, וממתין בדריכות לאישור האלוהי, לתגובת

ה', לאישורו על ידי ירידת האש והשכנת השכינה.

לעיתים בחינה של לשון

המקרא מובילה אותנו לטקסט דומה במבנהו ובמילים שבו, וההשוואה יכולה לשפוך אור

פרשני. הדמיון המילולי קורא לנו הקוראים ומזמין אותנו לערוך את השוואה הנדרשת לא

רק בהיבט המילולי אלא גם בהיבט הרעיוני.

בעיני, בקריאת טקס

היום השמיני, מהדהד קולה של "ברית בין הבתרים", הברית היסודית שבין ה'

לבין אברהם וצאצאיו:

ויאמר אליו קחה

לי עגלה משולשת, ועז משולשת ואיל משולש ותר וגוזל ויקח

כל אלה ויבתר אותם בתווך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת

הציפור לא בתר ויאמר אל אברהם ידע תדע… ויהי השמש באה ועלתה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה ביום ההוא

כרת ה' את אברהם ברית לאמר

הביטויים "קח

לך" "קחה לי", בחירת מספר בעלי חיים מסוגים שונים, ביתורם והנחתם

הטקסית והמסודרת, ההמתנה לאש האלוהית שתרד על בתרי בעלי החיים, תפאורת הטקס,האלמנט

הדרמטי המותח שבו ובסיכומו האש האלוהית המסיימת את ההמתנה, היא כה דומה עד כי נדמה

שפרשתנו, טקס היום השמיני, מהווה הד לברית בין הבתרים באופן

שאולי אף היה אף ברור לנוכחים בטקס היום השמיני.

ברית בין הבתרים נחשבת

לברית היסודית והמייסדת שבין אברהם וצאצאיו לבין ה', בה ה' נתן את הבטחתו הברורה

והמלאה, תוך תיאור גלות מצרים, השיעבוד, הגאולה והחזרה

לארץ. אולם הברית עם אברהם נעשתה רק לאחר שהוא הוכיח במעשיו ובעמידתו, בדרך חייו

ובאמונתו כי הוא ראוי לברית. לאחר שאברהם טורח ומכין את עצמו לאורך חייו, ובעת

הברית מעמיד את התפאורה, את הבתרים, רק אז יורדת האש האלוהית "לפיד

האש", עוברת בין הבתרים וההבטחה ניתנת.

בסיומו של המאמץ

הקולקטיבי הראשון של עם ישראל, תהליך בניית המשכן, נדמה כי העם היה שבע רצון ומלא

סיפוק מיצירתו וממעשה ידיו, וחש כי הינו ראוי להשראת השכינה במשכן נדבת לבו ומעשה

ידיו. העם עומד ביום השמיני מול בעלי החיים השחוטים הממתינים על המזבח במשכן החדש,

ממתין לאל אשר ציווה על העמדת תפאורה דומה, אם לא כמעט זהה, לזו של ברית היסוד

החרוטה בזיכרון העברי העתיק, ברית בין הבתרים, וממתין כאברהם לאש האלוהית שתרד

ותאכל את הבתרים -את הקרבנות.

העם המתין וציפה לאשרור

מחדש של ברית בין הבתרים, ציפה לתגובת האל כי הוא ראוי להמשך הברית של אברהם, כי

הוא ראוי להשכנת השכינה, כי הוא ראוי לקיומה של ההבטחה שניתנה לאבי האומה.

"ותצא אש מלפני

ה'" ברגע הדרמטי זה בו האש יורדת מן השמים ואוכלת את כל אשר על המזבח, כאותו

לפיד אש אשר עבר בין הגזרים, אז מקבל העם אישור למעשיו, להיותו ראוי, הברית

מאושררת ומקבלת תוקף נוסף בין צאצאי אברהם לבין האל.

העם הרואה במו עיניו

את קיומן של שני חלקיה הראשונים של ברית בין הבתרים – העבדות והגאולה, נדרש לאשרור

ולהבטחה לחלקה השלישי של הברית "ודור רביעי ישובו הנה" ו"לזרעך

נתתי את הארץ הזאת".

השראת השכינה במשכן,

ביצירתו של העם, ברגע ירידת האש בטקס היום השמיני, היא האישור לקיומה ולחידושה של

ברית בין הבתרים, ואולי לא בכדי כאברהם בשעתו המגיב ללפיד האש בנפילה על פניו

"וירא כל העם, וירנו ויפלו על פניהם"

אשרת שהם היא חברת קהילת פלך בירושלים

ופרקליטה פלילית בפרקליטות מחוז ירושלים.

 

 

'וידֹם אהרֹן' – שתיקה של כאב או של השלמה?

נהפך לבו

כאבן דומם ולא נשא קולו בבכי ובמספד כאָב על בים, גם לא קיבל תנחומים ממשה, כי לא

נותרה בו נשמה והדיבור אין בו.

(אברבנאל ויקרא י, ג)

 

ולא אמר

"וישתוק", כי הבדל בלשון הקודש בין הפעלים הנרדפים "דממה",

"שתיקה": "שתיקה" איננה מורה אלא שתיקה לבדה מדיבור או מבכי

ואנחה וכן הפסקה משאר תנועות חיצוניות, כמו: אחר שאמר (תהילים קז, כז): "יחוגו

וינועו כשכור", אומר אחר כך "וישמחו כי ישתקו"; אבל דממה מורה גם

שקט הלב ומרגוע הנפש בפנימיות… לכן העיד הכתוב על אהרון קדוש ה' שלא שתק לבד,

אלא "וידום", שגם לבו שקט ונפשו הרגיעה בפנימיותה, כי לא הרהר אחר

מידותיו של הקב"ה כלל, אלא צידק עליו את הדין.

(הרב אליעזר ליפמן ליככטנשטיין – "שם

עולם" מובא בעיונים חדשים לספר ויקרא לפרופ' נ.ליבוביץ)

 

אש זרה

הנה זו

הנקודה המבדילה בין יהדות לאליליות; האליליות מבקשת לשעבד את האל בקרבן – למען

יעשה את רצון האדם; ואילו אשי ישראל משעבדים את האדם לעבודת ה' – למען יקבל על

עצמו את עול מצוותיו. משום כך כל הקרבנות עשויים על-פי מתכונת של מצוה; והמקריב נודר לעשות את המצוה

נר לרגליו. משום כך קרבנות הבדויים מלב אדם חותרים תחת אותה אמת, שהקרבן בא לתת לה

ביטוי; הם משליטים סובייקטיביות שרירותית – תחת השמיעה בקול ה' וקבלת עול מצוותיו.

(מתוך פירוש הרש"ר הירש על ויקרא

י, ב)

 

'וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה' (במדבר ג, ד): אמר רבי יוחנן: וכי לפני ה' מתו? אלא,

מלמד שהוא קשה לפני הקדוש ברוך הוא בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקין

מן העולם בחייהם.

(תנחומא אחרי מות סימן ו)

 

איסורי אכילה

אמר רבי אלעזר

בן עזריה: מנין שלא יאמר אדם 'אי אפשי לאכול בשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים אי

אפשי לבא על הערוה', אלא אפשי, אבל מה אעשה ואבי שבשמים

גזר עלי? תלמוד לומר: 'ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי' – נמצא הפורש מן העבירה

מקבל עליו עול מלכות שמים.

(ילקוט שמעוני קדושים רמז תרכו)

 

וידוע כי

הפרי הבא עד שלש שנים אין בו תועלת ומזיק, כאשר יזיק לגוף כל דג שאין לו סנפיר

וקשקשת ויזיק לנפש החכמה בשר כל עוף דורס והבהמות הטמאות, והמשכיל יבין.

 (אבן עזרא ויקרא יט,

כג)

 

אמנם

המטמאים את הנפש בלבד, והם דגים ועופות וחגבים ושאר שרצים שאין בהם טומאת מגע כלל

יזכור בהם שיקוץ, כאמרו 'שקץ הם לכם', 'לא יאכלו שקץ הם',

'שקץ הוא לא יאכל', 'לא תאכלום כי שקץ הם'.

(ספורנו ויקרא יא, ב)

 

איסורי

אכילה באו להבדיל מן העמים וגם לרומם הנפש, שאכילת הדברים המאוסים מביאה פחיתות

הנפש, ואין הטעם לשמירת הבריאות, כי אמנם בשרהגמל הוא

טוב לבריאות, והוא חביב מאד לאנשי המזרח.

איסורי

אכילה הם איסורי קדושה, כדי שיהיו ישראל ממלכת כהנים

וגוי קדוש, כי כמו שהכהנים אצל שאר האומות היו מובדלים

ומופרשים בחוקים מיוחדים ובאיסורים פרטיים, כן יהיה כל אחד ואחד מישראל מובדל

בחוקים ותורות מן האומות העובדות אלילים, ומתוך כך תתרומם נפש כל אחד ואחד מישראל

ולא ילמד ממעשה האומות, וידבק תמיד באלהי אבותיו

ובדרכים הישרים והקדושים ולא ימיר כבודו בגילולי הגויים

ההם.

 

השואה כהקדמה וכתנאי לתקומה ולגאולה?!

בעבר נאמרו

דברים חמורים ביותר ביחס לשואה: היו שטענו כי השואה היא מכשיר, מעין מחיר שעם

ישראל היה צריך לשלם כדי שתקום מדינת ישראל. יש שטענו שמדינת ישראל היא פיצוי

לחורבן השואה. טענו גם שזו היתה הדרך היחידה, שגרמה

ליהודים, או למעשה אילצה אותם, לעלות לארץ ישראל. אלו הם דברים חמורים ביותר שקשה

לשמוע אותם.

(מתוך הרב י.

עמיטל: 'אף על פי שמיצר ומימר

לי', מובא בתוך: מ. מיה: 'עולם בנוי, חרב ובנוי, עמ' 64)

 

אין בעולם

הישג ואין בעולם ברכה שיכולים לשמש פיצוי על שריפת אותם הרבבות שלא טעמו טעם חטא.

כל הדברים בהקשר הזה על תקומת המדינה בעקבות השואה – הם דברים נבובים. לא מדינת

ישראל שבמציאות, זו שמדי פעם מקיזה את דמה על קיומה, אף לא מדינת ישראל האידיאלית,

שבחזון 'איש תחת גפנו ותחת תאנתו' יכולה להצדיק במשהו את מה שעבר על עם ישראל

בשנות השואה.

(הרצאת הרב עמיטל ביום הקדשי הכללי – אות ועד, פרקי עיון ומידע, מובא בתוך: מ. מיה: 'עולם בנוי, חרב ובנוי,

עמ' 64)

 

אל כל קוראינו,

אנו שמחים

שעלה בידינו בעזרת ה', בעזרתכם ובעזרת תרומה נדיבה מהולנד, לפתוח מחזור תשיעי של

"שבת שלום". יש לציין שיכולתנו לעמוד במשימה זו במשך שמונה שנים היא

בגדר נס, שהתרחש כאמור בעזרת ה' ובעזרתכם, קוראים יקרים.

השנים

שעברו הוכיחו את חשיבות הפצתם של גיליונות שבת שלום. נראה לנו שבעת הזו, כאשר

קיימת מחלוקת עמוקה בעם ובציונות הדתית על סדר העדיפויות הלאומי וכאשר מחלוקת זו

בוודאי תלווה הכרעות ערכיות ומדיניות בעתיד, חשוב שקולנו יישמע וחשוב לא פחות שהמחלוקת

תוכל להתנהל מתוך כבוד הדדי ומתוך מחויבות לערכי הדמוקרטיה.

כדי

שנצליח לפרסם ולהפיץ את הגיליון עד סוף השנה התשיעית, אנו זקוקים לסכום של עוד

20000 $ ואנו מקווים שאתם, הקוראים והקוראות, תוכלו לסייע לנו במשימה חשובה זו.

אין צורך

לומר שמבחינתנו "דין פרוטה כדין מאה" ולכן, כל תרומה תתקבל בברכה.

לתרומות מחו"ל (אנגליה וארה"ב) ניתן להשיג פטור ממס. הדבר אינו אפשרי

עדיין לתרומות בארץ.

ניתן

להקדיש גיליון לכבוד אדם או אירוע היקר לכם, או לזכרו של אחד מקרוביכם וידידיכם

שהלך לעולמו. בדבר פרטים, נא לפנות לגב' מרים פיין,

מרכזת המערכת בטלפון: 0523920206 או בדוא"ל:ozshalom@netvision.net.il

תודה

מערכת שבת

שלום                           עוז

ושלום-נתיבות שלום