שמיני תשס"ד (גליון מספר 338)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary – parshat



פרשת שמיני

גליון מס' 338 תשס"ד
(קישור לדף המקורי)

דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי

יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:

זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר

תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.

לקובץ מוכן להדפסה – לחץ כאן

 

 

מגבלות

הטומאה של בעלי-חיים ודיני שחיטה הם שלב בהתעלות רוחנית גבוהה יותר.

"וזאת החיה אשר

תאכלו": התחיל תחילה בהיתר המאכלים, וכן בדגים וחגבים, משמע מהראוי שלא

לאכול שום בעל חי, לכן הוצרך להתחיל: "דברו אל בני ישראל לאמר: "זאת

החיה אשר תאכלו", כי ההיתר הוא חידוש.

 (מתוך פירוש "תורת משה" לחת"ם

סופר, מובא ע"י פרופ' נחמה ליבוביץ' ב,עיונים חדשים בספר ויקרא, עמ' 127)

 

תלמיד-חכם,

איש רוחני, ועם זה קבוע יהיה לעסוק בזביחת בעלי חיים ונטילת נשמתם, אין זה מסכים

עם רגשי הלב הצלולים. אף- על- פי שהשחיטה, ובכלל אכילת בעלי חיים, היא

מוכרחת עדיין להיות נוהגת בעולם, מכל מקום ראויה מלאכה זאת להיעשות על-ידי אנשים

שלא הגיעו עדיין למידה של התעדנות ההרגשה, והמלומדים בעלי המוסר, הדעה והדת, הם

ראויים להיות פקידים על שמירת התכונה שלא תהיה ההמתה של בעלי חיים ברברית,

ושיכנס בכל העניין הזה של אכילת בשר אור אצילי, שיוכל בעתו להבריק את העולם. וזה

אצור באמת בהלכות שחיטה וטריפות.

(מתוך אגרות הראיה לרב קוק זצ"ל, כרך א, איגרת קעח)

 

 

לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות?!

שלום בחבוט

במובן מסוים, ניתן

לקרוא את ספר בראשית כספר המבשר את הצפוי לנו בחומשים הבאים, בבחינת "מעשי

אבות סימן לבנים", עיקרון פרשני המתייחס בדרך כלל לחלק הסיפורי של התורה ולא

לחלק ההלכתי.

אכן, ספר בראשית איננו

עשיר במצוות והחלק ה"הלכתי" בחומש בראשית איננו מובלט בספרות חז"ל.

יחד עם זאת, בשני הפרקים הראשונים של ספר בראשית, אנו מוצאים – גם בקריאת

"פשט" – מצוות אחדות.

המצווה הראשונה היא:

"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

הציווי השני שנצטווה

בו אדם הראשון בגן עדן הוא: "ומעץ הדעת טוב ורע, לא תאכל ממנו". לאיסור אכילה מעץ הדעת מקדים המקרא ציווי

חיובי, מעין "מצוות עשה": "מכל עץ הגן אכל תאכל".

חז"ל למדו מהפסוק

"ויצו ה' אלוהים…" את שבע מצוות בני נח ואינם מתייחסים למילים

"אכול תאכל" כאל מצווה, אלא כאל היתר לאכול מכל עץ הגן. ניתן

להסיק – גם אם לא ניכנס לפרטי הדיון התלמודי – שניתנו לאדם הראשון חוקים המתייחסים

לחייו הביולוגיים, כיצור חי; החיים הביולוגיים, על כל מרכיביהם והיבטיהם, עומדים

במרכז המצוות, הן במצוות שניתנו לאדם הראשון והן במצוות שניתנו לישראל; מטרתן הברורה

היא לגרום לאדם לקדש בעיקר את ההיבטים בהם הוא דומה לבהמה.

המצווה הרלוונטית

ביותר שניתנה לאדם הראשון מבחינת השלכותיה העתידיות היא ללא ספק האיסור לאכול מעץ

הדעת. אולי יש משמעות לכך שדווקא על אדם הראשון, ה"צמחוני", הוטל רק

איסור אחד ולא במקרה איסור זה מתייחס לאכילה, תחום שיורחב בהמשך במצוות שניתנו לנח

ובניו ולעם ישראל.

אני מציע לקרוא את

הלכות "מאכלות אסורים" מאדם הראשון ואילך, לפי סדר הופעתן.

ל"אדם"

בכלל

א.     

האיסור לאכול מעץ הדעת

ב.     

האיסור לאכול "אבר מן החי"

לאדם מישראל

א.     

איסור גיד הנשה ליעקב ולבניו

ב.     

האיסור לאכול את הדם של חיה, בהמה ועוף.

ג.       

האיסור לאכול את חלב הבהמה הקרבה למזבח.

ד.     

האיסור לאכול בעלי חיים טמאים מן העוף, מן בהמה, מן החיה, מהדגים ומהשרצים.

ה.     

מצוות כיסוי הדם בעופות ובחיות.

ו.       

האיסור לאכול את בשר הבהמה לפני שהובאה כקרבן למזבח.

יש להעיר כי האיסור

האחרון בוטל על ידי "היתר בשר תאווה", מתוך הבנה שהתניית ההקרבה תמנע

כמעט כל אפשרות של אכילת בשר. מתוך התחשבות במציאות של ריחוק מ"המקום",

הסתפקה ההלכה באיסור אכילת הדם ובשפיכתו על הארץ.

נמצא אם כן שהתורה

מייחסת חשיבות רבה לתזונתו של האדם בכלל ושל האדם היהודי בפרט ולאיסורים הנוגעים

לתחום זה ובדרך כלל, היא קושרת את אכילת הבשר להקרבת הקרבנות. אין זה מקרה

שחז"ל אומרים לנו ש"שולחנו של אדם דומה למזבח ומכפר" ובמובן מסוים

ניתן לטעון אולי שחוקי הכשרות מהווים תחליף להלכות המרובות המתייחסות לקרבנות

ולהקרבתם.

אין

ברצוננו להמעיט בערכם של דיני הכשרות למיניהם, אך העצמתו של תחום דתי זה והפיכתה

של הכשרות למרכז הבלעדי של החיים היהודיים, לעתים למטרות רווח, עלולים לעתים לדחוק

לקרן זווית ערכים יהודיים חשובים ביותר דוגמת המצוות הנוגעות למרקם החברתי, ולפגוע

בממד הרוחני העמוק של החיים הדתיים.

רק אם נשכיל לתת

לכל אחד מתחומי המצוות את תשומת הלב הראויה, נוכל ליצור חיים יהודיים בעלי משמעות,

בהם כל נדבך יוכל לתרום להתפתחות מאוזנת והרמונית של אדם יהודי.

הרב דר' שלום

בחבוט, חבר בית הדין הרבני ברומא, מנהל את בית המדרש "תפארת ירושלים" בירושלים.

 

"מאכלות אסורות": תחושות, טעמים

וציוויים

ר' אלעזר בן עזריה אומר: מנין שלא יאמר אדם אי איפשי ללבוש

שעטנז, אי אפשי לאכול בשר חזיר, אי איפשי לבוא על הערוה, אבל איפשי ומה אעשה ואבי

שבשמים גזר עלי כך? תלמוד לומר: 'ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי' נמצא פורש מן

העבירה ומקבל עליו מלכות שמים.

(סיפרא פרשת קדושים פרשה י)

 

אמרו הפילוסופים: שהמושל בנפשו – אף-על-פי שעושה המעשים הטובים

והחשובים – הוא עושה אותם והוא מתאוה אל הפעולות הרעות ונכסף אליהן ויכבוש את

יצרו… אבל החסיד – הוא שנמשך בפעולתו אחר מה שתעירהו תאותו ותכונתו; ויעשה

הטובות – והוא מתאוה ונכסף אליהן. ובהסכמה מן הפילוסופים: שהחסיד יותר חשוב

ויותר שלם מן המושל בנפשו…

וכאשר חקרנו דברי חכמים בזה הענין נמצא להם: שהמתאווה לעברות

ונכסף אליהן – הוא יותר חשוב מאשר לא יתאוה אליהן ולא יצטער בהנחתן; עד שאמרו: שכל

אשר יהיה האדם יותר חשוב ויותר שלם – תהיה תשוקתו לעברות והצטערו בהנחתן יותר

גדול. והביאו בזה הדברים ואמרו: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"…

ויותר מזה – שהם צוו להיות האדם מתאווה לעברות, והזהירו מלומר: שאני בטבעי לא

אתאוה לזאת העברה, ואף-על-פי שלא אסרה התורה, והוא אמרם: "רבי שמעון בן

גמליאל אומר (בגרסתנו: רבי אלעזר בן עזריה): לא יאמר אדם: אי אפשי לאכול בשר בחלב

… אלא: אפשי, ומה אעשה – אבי שבשמים גזר עלי..

ולפי המובן מפשוטי שני המאמרים בתחילת המחשבה הם סותרים זה את

זה – ואין הענין כן; אבל שניהם אמת ואין מחלוקת ביניהם כלל. והוא: שהרעות אשר הן

אצל הפילוסופים רעות, אשר אמרו: שמי שלא יתאוה אליהן יותר חשוב מן המתאוה אליהן

ויכבוש את יצרו מהן – הם הענינים המפורסמים אצל כל בני אדם שהם רעות

כשפיכות דמים, וגנבה וגזלה ואונאה, ולהזיק למי שהרע לו, ולגמול רע למטיב לו,

ולבזות אב ואם וכיוצא באלו. והן המצוות שאמרו עליהן החכמים זכרונם לברכה:

"שאילו לא נכתבו, ראויות הן להיכתב, ויקראו אותן קצת מחכמינו

האחרונים…"מצוות השכליות" ואין ספק שהנפש אשר תכסוף לדבר מהם ותשתוקק

אליו – שהיא חסרה; ושהנפש החשובה לא תתאוה לאחד מאלו הרעות כלל, ולא תצטער בהמנעה

מהם. אבל הדברים שאמרו חכמים שהכובש את יצרו מהם הוא יותר חשוב וגמולו יותר גדול –

הם: "התורות השמעיות", וזה אמת שאלמלא התורה לא היו רעות כלל, ומפני זה

אמרו: שצריך האדם שיניח נפשו אוהבת אותן ולא יהיה לו מונע מהן רק התורה.

(מתוך שמונה פרקים לרמב"ם, פרק שישי)

 

אש זרה

הנה זו

הנקודה המבדילה בין יהדות לאליליות; האליליות מבקשת לשעבד את האל בקרבן – למען

יעשה את רצון האדם; ואילו אשי ישראל משעבדים את האדם לעבודת ה' – למען יקבל על

עצמו את עול מצוותיו. משום כך כל הקרבנות עשויים על-פי מתכונת של מצוה; והמקריב

נודר לעשות את המצוה נר לרגליו. משום כך קרבנות הבדויים מלב אדם חותרים תחת אותה

אמת, שהקרבן בא לתת לה ביטוי; הם משליטים סובייקטיביות שרירותית – תחת השמיעה בקול

ה' וקבלת עול מצוותיו.

(הרש"ר הירש ויקרא י, ב)

 

השואה כהקדמה וכתנאי לתקומה לגאולה?!

בעבר נאמרו

דברים חמורים ביותר ביחס לשואה: היו שטענו כי השואה היא מכשיר, מעין מחיר שעם

ישראל היה צריך לשלם כדי שתקום מדינת ישראל. יש שטענו שמדינת ישראל היא פיצוי

לחורבן השואה. טענו גם שזו היתה הדרך היחידה, שגרמה ליהודים, או למעשה אילצה אותם,

לעלות לארץ ישראל. אלו הם דברים חמורים ביותר שקשה לשמוע אותם.

(מתוך הרב י.

עמיטל: 'אף על פי שמיצר ומימר לי', מובא בתוך: מ. מיה: 'עולם בנוי, חרב ובנוי, עמ'

64)

 

אין בעולם

הישג ואין בעולם ברכה שיכולים לשמש פיצוי על שריפת אותם הרבבות שלא טעמו טעם חטא.

כל הדברים בהקשר הזה על תקומת המדינה בעקבות השואה – הם דברים נבובים. לא מדינת

ישראל שבמציאות, זו שמיד פעם מקיזה את דמה על קיומה, אף לא מדינת ישראל האידיאלית,

שבחזון 'איש תחת גפנו ותחת תאנתו' יכולה להצדיק במשהו את מה שעבר על עם ישראל

בשנות השואה.

(הרצאת הרב

עמיטל ביום הקדשי הכללי – אות ועד, פרקי עיון ומידע , מובא בתוך: מ. מיה: 'עולם בנוי, חרב ובנוי,

עמ' 64)

 

 

אל קוראינו

בשלושת החדשים האחרונים, המשכנו להפיץ את

גיליונות "שבת שלום" באתר האינטרנט ובדואר אלקטרוני. בעזרתכם, לא נדם קולנו

לחלוטין ורבים מכם התנדבו להדפיס את הגיליונות ולהפיצם בבתי הכנסת. תודתנו נתונה

לכם על כך.

החל מהשבת הבאה (פרשת תזריע-מצורע, גיליון יום

העצמאות), נחדש את הפצתו של הגיליון במתכונתו הקודמת.

במידה וייעשה עוד מאמץ קטן מצדכם, נוכל להבטיח

את הפרסום עד סוף השנה הזו.

המחאות לפקודת "עוז ושלום" (לציין

בגב ההמחאה: עבור שבת שלום) יש לשלוח

לעוז ושלום-נתיבות שלום, ת.ד. 4433 ירושלים

91043.

הגיליונות (בעברית ובאנגלית) מופצים גם באתר

האינטרנט: www.netivot-shalom.org.il

אם ברצונכם לברר אפשרויות של הקדשת גיליון או

של תרומות המזכות בפטור ממס הכנסה, ולהציע רעיונות נוספים לעזרה, אנא פנו למרים

פיין בטל. 053-920206 או בדוא"ל:ozshalom@netvision.net.il

בעזרת ה' ובעזרתכם, עלה נעלה.

מערכת "שבת שלום"                                                      

הנהלת "עוז ושלום-נתיבות שלום"