שמות תש"ף, גיליון 1136

 וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן: לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה;

 וַיֵּלֶךְ, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹקים וַיִּשַּׁק לוֹ.

(שמות ד', כ"ז)

איור: הרי לנגבהיים

ויאמר ה' אל אהרן וגו'. הדא הוא דכתיב 'ירעם אל בקולו נפלאות' (איוב לז ה) אימתי עשה הקב"ה בקולו נפלאות? בשעה שביקש הקב"ה לשלוח משה בשליחות שילך ויגאל את ישראל ממצרים, והיה משה במדין שהיה מתיירא לילך לפני פרעה, כיוון שנגלה עליו הקב"ה ואמר לו 'לך שוב מצרימה', נחלק הדיבור לשני חלקים ולשני דברים, והיה משה שומע במדין 'לך שוב מצרימה' ואהרן היה שומע 'לך לקראת משה המדברה', ומה שבאמצע לא היו שומעין כלום.

(מדרש אגדה שמות ד, כז)

דָּבָר אַחֵר, לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: 'מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי' (שה״‎ש ח, א). יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: 'מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי'. אַתְּ מוֹצֵא, כָּל הָאַחִים שׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה. קַיִן שׂוֹנֵא לְהֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וְגוֹ' (בראשית ד, ח) 'יִשְׁמָעֵאל שׂוֹנֵא לְיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית וְגו' (בראשית כא, ט). וְאֵין מְצַחֵק אֶלָּא שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ' (ש״‎ב ב, יד). עֵשָׂו שׂוֹנֵא לְיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ' וְגוֹ' (בראשית כז, מא). הַשְּׁבָטִים, שָׂנְאוּ לְיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ (בראשית לז, ד) וּכְאֵיזֶה אָח? אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: 'הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד' (תהלים קלג, א). שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִין וּמְחַבְּבִין זֶה אֶת זֶה. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּטַל מֹשֶׁה אֶת הַמַּלְכוּת וְאַהֲרֹן אֶת הַכְּהֻנָּה, לֹא שָׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה, אֶלָּא הָיוּ שְׂמֵחִים זֶה בִּגְדֻלַּת זֶה וְזֶה בִּגְדֻלַּת זֶה.

 (תנחומא שמות כז, א)

ויפגשהו – ולא כתיב 'וימצאהו', אלא 'ויפגשהו', שמצא אותו פרוש ומובדל בדביקות מאד נעלה, עד שלא הרגיש משה בביאת אהרן אליו, עד שפגע בו. ובזה נתפעל אהרן והבין כי גבה ממנו ערך משה. ומכ״ש 'בבואו אל הר האלהים' אשר שם ראה מראה נפלאה בסנה. וגם מיועד להעלות שם לערך שאין כמוהו בקבלת התורה. ע״כ בבואו לשם השיג הערה מיוחדת גם עתה.

(העמק דבר שם, שם)


צדק ושלום נשקו – על המפגש בין משה ואהרון

אילון לנגבהיים

בתנ"ך מוזכרות מספר נשיקות: חלקן מוכרות יותר וחלקן – פחות. הנשיקה שנשק יעקב לרחל, הנשיקה של דוד ויהונתן והנשיקה/נשיכה של עשיו ויעקב הן מהידועות. לעומתן הנשיקה בפרשתנו – בין אהרון למשה כשנפגשו בסיני – זכורה הרבה פחות. לא ברור לגמרי אם המילה "ויישק" מתארת את הפעולה שאנו מכנים היום "נשיקה", או שמדובר במגע הדומה יותר לחיבוק, אך הפשט של המילה "ויישק" הוא מגע פיזי של חיבה. אבל, מדוע מציינת התורה מגע פיזי בין אנשים?

נראה שנשיקות מתלוות בדרך כלל למפגש שמתרחש אחרי, או לפני פרידה ממושכת, שאליה גם מתלווה מצוקה של אחד הצדדים, אם לא של שניהם. כך למשל בנשיקה של דויד ויהונתן בספר שמואל, של עשיו ויעקב בפרשת וישלח, ושל יתרו ומשה בפרשת יתרו1. כך גם מבין זאת המדרש:

"ויישק לו" שנו רבותינו: כל הנשיקות של תפלות הן, חוץ משלש נשיקות: נשיקת פרישות, נשיקת גדולה, נשיקת פרקים. נשיקת פרישות מנין? דכתיב: "ותישק ערפה לחמותה" נשיקת גדולה מנין? דכתיב: "וייקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו". נשיקת פרקים מנין? דכתיב: "וילך ויפגשהו בהר האלוהים ויישק לו" (תנחומא, כ"ח).

המדרש טוען שנשיקות המוזכרות בתורה הן ציון של אירוע מעבר משמעותי. המילה "פרקים", המתייחסת לנשיקת משה ואהרון בפרשתינו – מציינת להבנתי מפגש לאחר פרק זמן של פרידה ולמעשה שני המושגים "נשיקת פרקים" ו"נשיקת פרישות" מתייחסים למגע של אחרי או לפני פרידה ומבטאים את עוצמת הרגש של הפרידה או הפגישה המחודשת. הסוג השלישי, "נשיקת גדולה" מהווה סוג מעניין נוסף של מגע: שמואל נושק לשאול לאחר שהוא מושח אותו למלך, כלומר נשיקה שמתלווה להסמכה של חניך גם היא בעלת ערך ואינה "נשיקה של תפלות".

במקרה הספציפי של פרשתינו, המדרש לא מסתפק בציון העובדה שהנשיקה של אהרון ומשה מבטאת רגש עוצמתי, ומציע משמעות סימלית נוספת:

"לך לקראת משה" זה שאמר הכתוב: "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו" (תהילים פה). חסד זה אהרן, שנאמר" וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך". ואמת זה משה, שנאמר "בכל ביתי נאמן הוא", הוי, חסד ואמת נפגשו. צדק ושלום נשקו: צדק זה משה, שנאמר "צדקת ה' עשה" ושלום זה אהרן, שנאמר "בשלום ובמישור הלך אתי" (תנחומא, כ"ח).

המדרש טוען שהמפגש בין אהרון ומשה, מזכיר לנו באמצעות הפסוק מתהילים, את השותפות של משה ואהרון כחיבור של ערכים. הערכים הנוקשים יותר של משה – אמת וצדק, פוגשים את הערכים הרכים של אהרון – חסד ושלום – ונושקים להם. המדרש רומז כי השותפות בין משה ואהרון אינה רק אינסטרומנטלית: אהרון אינו רק הדובר של משה המגמגם, ערל השפתיים, אלא מרכיב משמעותי במבנה הערכי של הנהגת עם ישראל. הנשיקה היא המגע המחבר בין אהרון ומשה ובין ערכי השלום והצדק. בעל "מי השילוח" טוען כי החיבור הזה בין משה ואהרון היה נחוץ כי משה לא היה מסוגל לראות את פרעה והמצרים מתעללים בבני ישראל:

וגם משה שהיה מידתו אמת, מאד הרעים בנפשו מדוע דרך רשעים צלחה, ואיך יוכל פרעה לעבוד עם ישראל וישראל יהיו נכנעים מפניו, הלא הוא בשקר, כי באמת פרעה הוא רשע גמור… ואהרון אחיו היה מידתו מידת חסד והוא למד תמיד דעת לסבול הכל ולקבל באהבה בלי שום טענה נגד הש"י. (מי השילוח, פרשת שמות, ד"ה וילך ויפגשהו בהר האלוהים)

משה היה זקוק לאהרון, שמידתו חסד. מידה זו מאפשרת לאדם להבליג על השקר ולספוג את אי הצדק המתגלה בעולם. מכאן שכשהיה במצרים לפני שברח, לא היה משה עדיין בשל למפגש עם אהרון הפשרן ורודף השלום. בהקשר זה, מזכיר בעל "מי השילוח" מדרש נוסף על הפסוק מתהילים, המופיע בבראשית רבה:

אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב"ה לבריאת אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים: אל יברא, ומהם אומרים: יברא. הדא הוא דכתיב "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו" חסד אומר: יברא, שהוא (כלומר, האדם) גומל חסדים. ואמת אומר: אל יברא, שכולו שקרים. צדק אומר: יברא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר: אל יברא, דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב "ותשלך אמת ארצה" (בראשית רבה, ח, ה').

על פי המדרש, המלאכים משתמשים בפסוק מתהילים כדי לטעון בעד ונגד בריאת האדם: בעד, כי באדם יש מידות טובות ("כולו חסדים") ונגד – כי הוא מלא מידות רעות ("כולו שקרים"). הדיון במדרש מסתיים באקט רדיקלי המאפשר את בריאת האדם – השלכת האמת ארצה. בעל "מי השילוח" שואל על המדרש שתי שאלות: האחת, שאלה כללית על המדרש: "מה עשה עם שלום, הלא לא מצינו שהשליך גם את השלום ארצה"? הרי גם מידת השלום התנגדה לבריאת האדם כי כולו קטטה, ומדוע לא השליך הקב"ה גם אותה? והשנייה "כי משה היה אמת וצדק – איך מצד אחד אומר 'ייברא', ומצד השני אמר 'אל ייברא'?". כלומר, שתי המידות שנכרכו באישיותו של משה2, שעל פניו הן דומות – מובילות למסקנות הפוכות לגבי בריאת האדם! בתשובה לשאלות אלה מציע בעל "מי השילוח" הסבר נפלא לתהליך שעבר משה לקראת אותו מפגש/נשיקה עם אהרון אחיו.

והנה משה רבינו עליו השלום, אחרי שברח מפני פרעה למד דעת להיות סבלן… וזה פירוש חסד ואמת נפגשו: פגישה – היינו שהיו מתנגדים זה לזה, כי אהרון היה מידת חסד ומשה היה מידת אמת, והנה כאשר הוצרך משה לנוס מפרעה אז נקרא "ותשלך אמת ארצה", ואז נשתווה מידת האמת לחסד ונעשה ממידת אמת – צדק, היינו כאהרון ואמר גם כן ייברא. ואז כשנשתוו – אז צדק ושלום נשקו, היינו כי אז גם שלום אמר 'ייברא' (מי השילוח, שם).

הבריחה של משה אל המדבר והמפגש עם האלוהים בסנה, לימדו את משה להיות סבלן ולראות שלמרות שהעולם מלא בשקר, הצדק יתגלה לאיטו. משה למעשה ויתר על ההתעקשות לחשוף את השקר, והחליף אותה בציפיה למימוש הצדק. מידת הצדק כמו גם מידת החסד, מזהות את ההיבטים החיוביים בבריאת האדם. לכן, החלפת ההצמדות למידת האמת במידת הצדק, מאפשרת למשה להתחבר אל אהרון אחיו. במילים אחרות, "מי השילוח" מסביר את הפסוק מתהילים כתהליך דו-שלבי: בהתחלה מידת החסד והאמת נפגשו, כלומר הייתה התנגשות בין מידת החסד והאמת, אבל אחר כך, כאשר משה ברח למדבר, ונעשה סבלן – האמת נעשית ציפיה לצדק ומתאפשר החיבור בינו ובין אהרון – צדק ושלום נשקו. מכאן מתברר מדוע מידת השלום לא הושלכה בהתחלה – כי הקטטות מתפתחות דווקא בעולם בו אנשים לא מתפשרים על האמת. כך קרה שבמהלך קטטה משה הרג את המצרי שהיכה את אחיו העבד. אבל ההליכה למדבר שינתה את משה, ריככה אותו. הרדיפה אחר האמת הומרה לציפיה לצדק, וכך התאפשר החיבור עם אהרון. "וילך ויפגשהו בהר האלוהים, ויישק לו".

מי ייתן שנזכה גם אנחנו להנהגה רודפת צדק, גומלת חסד ומשכינה שלום.

1. המפגש בין יעקב לרחל שונה, והוא גם דוגמא יחידאית לנשיקה בין גבר לאישה.

2. גם המידות שנכרכו באהרון – חסד ושלום – מביאות למסקנות הפוכות, אך מכיוון שהשלום לא הושלך ארצה, הסתירה לכאורה בין המסקנות הנוגעות לבריאת האדם – נראית פחות צורמת.

אילון לנגבהיים חוקר ומלמד בתוכנית להוראת מדעים וטכנולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב


התנהגות מוסרית היא אבן בוחן ליראת אלוקים

וַַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים?

(שמות א, טו-יח)

…מי שעומד בניסיון כזה, ומשליך נפשו מנגד ומוכן ליהרג ולא לעבור, בידוע שיש אלוקים בלבו, אלוקי אמת… "יראת אלוקים" במקרא היא דרישה הנדרשת מכל אדם שנברא בצלם, ואם אין יראת אלוקים בלבו, בלב הנכרי, מונה אותו הכתוב בכך, ונחשב לו הדבר כבגידה בכל חובותיו. הנה אברהם אומר: "כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, והרגוני על דבר אשתי".

משמע, שלעולם יראת אלוקים ישנה בין אומות העולם, ומי שחשוד על כך שאיננה בלבו, חשוד גם על כל המעשים הרעים. וכן נאמר בעמלק: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך – ואתה עיף ויגע – ולא ירא אלהים." ויושם לב לכך, שבכל ארבעת המקומות אשר בהם הנכרי (וביניהם יוסף המשחק תפקיד של נכרי) ישובח, על כי יש בלבו יראת אלוקים או יגונה על כי איננה בו, בכל אותם מקומות "יראת אלהים" מתבטאת בהתנהגות אל בן עם אחר, אל בן המיעוט. כי היחס אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות, הוא הוא אבן הבוחן – אם יש יראת אלוקים בלב או אין. לכן גם בגלל הביטוי הזה "ותראנה המיילדות את האלוקים" נראה שעדיף הפירוש האומר: מצריות היו.

(נ. ליבוביץ: עיונים חדשים בספר שמות, עמ' 32-33)

ההורג, גם כאשר יש הצדקה למעשהו, אינו יכול למחוק את זכרון ההריגה

אמר לו הקב"ה למשה: "משה, בן מי אתה?" אמר לו:"בן עמרם". – "ועמרם בן מי הוא? "אמר לו : "בן קהת"… אמר לו הקב"ה: "נשאר מהם שום אדם חי?" אמר לו: "כולם מתו". אמר לו הקב"ה: "ואתה רוצה לחיות?!" אמר לו: "רבונו של עולם, אדם הראשון גנב ואכל מה שלא רצית וקנסת עליו מיתה, ואני – גנבתי כלום לפניך?! וכבר כתבת עלי 'עבדי משה בכל ביתי נאמן' – ואיך אמות?"… אמר לו: "כלום אתה גדול מאברהם שניסיתי אותו בעשרה נסיונות?" אמר לו: "אברהם – יצא ממנו ישמעאל שיאבדו בניו את בניך". אמר לו: "האתה גדול מיצחק?" אמר לו: "יצחק – ייצא מחלציו מי שיחריב את ביתך ובניו יהרגו את בניך". אמר לו הקב"ה: "כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי?" אמר לו משה: "ואתה הרגת כל בכורי מצרים ואני אמות בשביל מצרי אחד?!" אמר לו הקב"ה: "ואתה דומה אלי, ממית ומחיה? כלום אתה יכול להחיות כמוני?"

(מתוך המדרש "פטירת משה", "בית המדרש". מובא בנחמה ליבוביץ: עיונים לספר שמות, עמ' 39)

 
 

וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו

חרה להם מיתת המלך אף על פי שהיה רשע, מפחדם פן יקום אחריו רשע יותר ממנו .

 (רבינו בחיי שמות ב, כג)

כל זמן שאותו מלך חי, היו מצפין שמא כשימות זה יתבטלו גזרותיו מעלינו, שכן מנהג כשמלך מת, מיד מתירים כל החבושים שבכל עיר ועיר. וכשמת זה, לא נתבטלו גזרותיו. אמרו: מעתה אין לדבר סוף, לפיכך 'ויאנחו'.

(חזקוני שמות ב , כג)

מניסיון ההיסטוריה האנושית מכירים אנו את הסיטואציה, לפיה השמחה על נפילת שלטון כושל הופכת לתוגה ומגינת-לב, כאשר מגלים מה טיב האופוזיציה שירשה את מקום השלטון הקודם, והרבה חילופי שלטון ומהפכות מדיניות, אשר מגמתם היתה מלכתחילה לתקן עיוותים ולבער מן העולם רשע ועוולות, סופם היה שנוספה רעה על רעה, ומבחינה זו לא נשתנה הרבה בעולמנו באותן 3500 השנים מאז חילופי פרעה הראשון בפרעה השני.

 (י. ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 198)

סוד ההתגלות והגאולה היא בהשתתפות בצער

אמר רבי ינאי: מה התאומים הללו, אם חשש אחד בראשו, חבירו מרגיש כן, אמר הקדוש ברוך הוא: כביכול, "עמו אנכי בצרה" (תהלים צא, טו). דבר אחר מהו "עמו אנכי בצרה"? כשיש להם צרה, אינם קוראים אלא להקדוש ברוך הוא. במצרים: "ותעל שועתם אל האלהים" (שמות ב, כג), בים: "ויצעקו בני ישראל אל ה'" (שם יד, י), וכאלה רבים, ואומר: "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג, ט). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער, כשם שישראל שרוים בצער?! הוי יודע: ממקום שאני מדבר עמך מתוך הקוצים, כביכול אני שותף בצערן.

 (מדרש שמות רבה פרשה ב)

"המקום אשר אתה עומד עליו אדמת-קֹדש הוא": מהו מקום?

גם בפירוש "המקום" הוא משל, והנמשל הוא ערכו של משה גבוה מאד, וכאמור "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב".

("העמק דבר" שמות ג, ה)

"ואברהם שב למקומו": לאנשותו, שלא הוסיף להתבודד ולהתפלל, אף על גב שאפשר להתבודד ולהתפלל גם בלא גלוי שכינה, מכל מקום הסיר עליו עיון האלהות אחר שהבין רצון ה' ושב למקומו.

("העמק דבר" בראשית יח, לג)

"ואלכה אל מקומי ולארצי": לערכי, שלא אהיה עובד לאחרים, וכך פירושו בבראשית רבה, על הפסוק "וישב לבן למקומו" – לסורו.

("העמק דבר" בראשית ל, כה)

…ועל דרך השאלה זו נאמר "ברוך ה' ממקומו", כלומר כפי מעלתו ורוממות כבודו במציאות, וכן כל היכן שנזכר מקום כלפי ה', אין הכוונה בו אלא מעלת מציאותו יתעלה אשר אין לה משל ולא דמוי.

(מורה נבוכים לרמב"ם א', ח)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.