שמות תשע"ד (גליון מספר 830)




פרשת שמות

גליון מס' 830 תשע"ד
(קישור לדף המקורי)

וַיָּקָם מֶלֶךְ

חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף.

(שמות א, ח)

 

 

ויקם מלך

חדש על מצרים וגו'. לשון קימה לא מצינו במלך, כי הל"ל וימלוך

מלך חדש על מצרים מהו ויקם, ונראה לפי שלשון קימה שייך במי שקם על רעהו להרע לו,

כמ"ש (בראשית ד, ח) ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו. וכתיב (דברים כב,

כו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, כך מלך עריץ זה ע"י התחבולות

אשר חישב לעשות לישראל נגד רצון האל ית', אע"פ שראה כי ה' עמהם במה שהיו פרים

ורבים שלא כדרך העולם, מ"מ רצה להתחכם לו יתברך, ועי"ז גרם שהשיב ה'

עמלם בראשם ע"י המכות עברה וזעם אשר שלח ה' בהם, כמ"ש (שמות י, ז) הטרם תדע

כי אבדה מצרים, ומתוך זה דומה כאילו הוא קם עליהם להביא על המצרים כל המכות ההמה.

ואמר אשר לא ידע את יוסף, כי לא ידע מה שקרה ליוסף, כי אחיו היו משתדלים

בכל עוז להאבידו ולבטל חלומותיו ולא הועילו להם כל נכליהם אשר נכלו, כי רצון האל

ית' היה עם יוסף לגדלו ודבר אלהינו יקום לעולם, כך פרעה אמר פן ירבה נגד רצון האל

ית' שאמר כן ירבה וחשב מחשבות עליהם ולא עלתה בידו כאשר לא עלתה בידי אחי יוסף,

ובכל מה שהיה קם על ישראל אותה קימה היתה על המצרים – ועל קדקדם חמתו ירד.

(כלי יקר שם, שם)

 

ויקם מלך

חדש. מלך אחר מיבעי. אלא משמעות 'חדש' – בדעות חדשות.

שלא ידע להכיר את יוסף אשר הרבה להיטיב עם המדינה. ואמונתו הרבה למלוכה. ומזה הגיע

להמלך לחשדם.

(העמק דבר שם ש,שם)

 

 

לכל איש יש

שם, אבל נשים צריכות לעשות שם לעצמן

ראובן נמדר

רבות דובר, הושר וסופר על משמעותו העמוקה של השם

ומתן-שמות בתרבות היהודית בכלל ובתנ"ך בפרט. מיד לאחר הבריאה אדם מוזמן על

ידי הבורא לתת שמות לנפשות החיות שברא. אדם קורא להן בשמות, ומוציא כך את בריאתן

מן הכוח אל הפועל. מתן השם אם כן אינו רק פעולה ביחסי המסמן והמסומן, יש לו משמעות

עמוקה יותר, משמעות מן המין האונטולוגי. מתן השם מעניק לנושא/ת השם את קיומו

הנפרד, העצמאי והמובחן.

בתורה מופיעות לא מעט רשימות ארוכות, מונוטוניות ומוזרות מעט

של שמות. יש משהו מהפנט בפירוט הפדנטי הזה של השמות המשונים, הארכאיים, שלרוב אינם

מלווים בשום פרט ביוגרפי או סיפורי שיצדיק כביכול את איזכורם. הגניאולוגיות הללו

אינן מקריות. הן מונות שושלות של אנשים שהמקרא מייחס משמעות מיוחדת לקיומם. אזכור

שמם, אפילו ללא פרוט מעשיהם, מרים אותם מעל ההמון שקיומו מובן-מאליו ומעניק להם

מעמד מיוחד של "אנשי שם" – אנשים שקיומם אינו סתמי והוא ראוי להיזכר

בעתיד. מה שמסקרן כאן יותר מכל הוא שהטקסט אינו טורח לפרט את טיבה של אותה משמעות,

ואינו מסביר מדוע זכו יחידים לזהות מובחנת שכזו בעוד אחרים נעלמו אל ים האדם חסר

השם. לרוב ייחודם של אותם אנשי שם הוא בהיותם צאצאים, שלשים ורבעים של דמות

היסטורית כלשהי. אולי ישנה כאן הנחה שהקורא המיועד של הטקסט מכיר את שמותיהם כחלק

מעולם החיים שלו ומזהה אותם כשמותיהם של אבותיהם הקדומים של אומות, שבטים ומשפחות

המאכלסות את אותו עולם חיים.

רשימה דומה פותחת את ספר שמות, ונזכרים בה כל הזכרים מבית

ישראל שירדו עם יעקב מצרימה. מכאן ואילך תהיינה הרשימות הגֵניאולוגיות כמעט על

טהרת המין הגברי ומספר הנשים הנמנות בהן ילך ויפחת ככל שהכתוב יתרחק ויעמיק אל תוך

הסאגה שהוא מגולל. ספר בראשית הוא מיתולוגיה מן המין המשפחתי-אינטימי. הוא מתרחש

ברובו במרחב הפרטי, שבו יש לנשים נוכחות ואף מידה לא מבוטלת של עוצמה. שאר הספרים

מעבירים את הסיפור למרחב הצבורי, שבו לא היתה לנשים כמעט שום דריסת רגל ומעט מאד

עוצמה. מרים הנביאה, המשמשת כמעין קטגוריה מתווכחת בין המינים ושאין לה ביוגרפיה

נשית רגילה, היא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. מרים היא סוג של גיבורה טראגית, היא

משלמת את מלוא המחיר על עמידתה מחוץ לקטגוריות.

אבל פרשת שמות עצמה, באופן אירוני ומעניין, היא פרשה שבה

הנשים משחקות תפקיד מרכזי והירואי, הן נקראות בשם בזכות עצמן ולא רק מתוקף היותן

בנות, אחיות ונשים של גברים בעלי שם. יוכבד ומרים אינן נמנות בשם עם הופעתן

הראשונה על במת הספור. הן מבצעות את מעללי הגבורה וההתנגדות שלהן תחת הכותרת של

"בת", "אם" ו"אחות". אבל בדיעבד הן מקבלות את

שמותיהן מתוקף מעשיהן וזוכות לקיום עצמאי משלהן כגיבורות. בת פרעה, שמעשה החסד שלה

מייחד אותה משאר המצרים, לא זוכה אמנם לשם משלה בתורה – אבל מקבלת

"פיצוי" הולם בתלמוד (בבלי מגילה יג, א ובבלי סנהדרין יט, ב)

שמבצע מהלך פרשני מסובך ונפתל מאד כדי להעניק לה את השם היפיפה בתיה. אבל יוצא

דופן וקיצוני יותר הוא המקרה של השמות הנשיים הראשונים הנמנים בפרשה, שמותיהן של

המיילדות העבריות שפרה ופועה. לכאורה לא נחוץ היה להזכיר את שמותיהן כאן. הן אינן

חלק משושלת מוכרת כלשהי ותפקידן ההיסטורי מתחיל ומסתיים בפרשת שמות – אבל הכתוב

מתעקש לתת להן שם ולהעניק לקיומן משמעות העומדת מעבר לזמן. שלא כיוכבד ומרים,

המקבלות את שמן רק בדיעבד, ובהקשר ליחסיהן המשפחתיים עם הגברים שבחייהן ("בת

לוי", "יוכבד בת לוי", יוכבד דדתו" ו"מרים הנביאה אחות אהרון") שפרה ופועה מזוהות מיד עם הופעתן בשמן,

בלי איזכור שם של גבר שאליו הן מתייחסות. אומץ לבן ומעשיהן הראויים לשבח של

המיילדות עשו להן שם, הם בראו להן מרכז כובד סמלי עצמאי שאינו צריך ששם גברי יעמוד

במרכזו.1

1. ואולי, אם נקבל את פירושה של נחמה ליבוביץ, המאמצת את גישתם

של אבן עזרא ואחרים, ניתן להעיר, שהמיילדות שהיו מצריות,"ייראו את

האלהים", שהו, לדברי נחמה ליבוביץ, מילת קוד במקרא לגבי התייחסות נאותה

והוגנת לזר, זכו להיזכר בשמם, כי במעשיהם הם קידשו את השם. (העורך)

ראובן נמדר, יליד ירושלים (1964)

מתגורר כעת בניו יורק ומלמד בה יהדות וספרות עברית. ספרו הראשון "חביב"

זכה בפרס ספר הביכורים של משרד המדע, התרבות והספורט לשנת 2000. הרומן החדש

שלו" הבית אשר נחרב" המשלב באופן מפתיע עלילה עכשווית המתרחשת כולה

במנהטן עם עלילת משנה המתרחשת בבית המקדש ומסופרת בלשון המשנה, יצא זה עתה

לאור בהוצאת זמורה ביתן.

 

 

התנהגות מוסרית היא

אבן בוחן ליראת אלוקים

ותִּירֶאןָ

הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ

מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם

לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה, וַתְּחַיֶּיןָ

אֶת הַיְלָדִים?

(שמות

א, טו-יח)

 

…מי שעומד בניסיון

כזה, ומשליך נפשו מנגד ומוכן ליהרג ולא לעבור, בידוע שיש אלוקים בלבו, אלוקי

אמת…"יראת אלוקים" במקרא היא דרישה הנדרשת מכל אדם שנברא בצלם, ואם אין

יראת אלוקים בלבו, בלב הנכרי, מונה אותו הכתוב בכך, ונחשב לו הדבר כבגידה בכל

חובותיו. הנה אברהם אומר: "כי אמרתי רק אין-יראת אלהים במקום הזה,

והרגוני על דבר אשתי".

משמע, שלעולם יראת

אלוקים ישנה בין אומות העולם, ומי שחשוד על כך שאיננה בלבו, חשוד גם על כל המעשים

הרעים. וכן נאמר בעמלק: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך – ואתה עיף

ויגע – ולא ירא אלהים." ויושם לב לכך, שבכל ארבעת המקומות אשר בהם

הנכרי (וביניהם יוסף המשחק תפקיד של נכרי) ישובח, על כי יש בלבו יראת אלוקים או

יגונה על כי איננה בו, בכל אותם מקומות "יראת אלהים" מתבטאת בהתנהגות אל

בן עם אחר, אל בן המיעוט. כי היחס אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות, הוא

הוא אבן הבוחן – אם יש יראת אלוקים בלב או אין. לכן גם בגלל הביטוי הזה

"ותראנה המיילדות את האלוקים" נראה שעדיף הפירוש האומר: מצריות היו.

(נ. ליבוביץ: עיונים

חדשים בספר שמות, עמ' 32-33)

 

וַתֵּרֶד

בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר… וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה… וַתִּפְתַּח

וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר

מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה…וַיִּגדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה

וַיְהִי לָהּ לְבֵן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר: כִּי מִן

הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.

…לא "משוי", מי שנמשה מן המים, קראה את שמו, אלא "משה"

– המציל מן המים. אולי בא זה לרמוז על מגמת החינוך, שהעניקה הנסיכה לבנה

המאומץ, והרושם העמוק שעיצב את אופיו משחר ילדותו. במתן שם זה ביקשה לומר: אל ישכח

כל ימי חלדו, שהושלך אל המים, ונמשה מתוכם על ידי. על כן יהיה כל ימיו בעל לב רך,

וקשוב לייסורי הזולת, ויהיה נכון תמיד להיות מושיע בעת צרה, להיות "מוֹשֶה.

ועוד: שמו העברי יעלה תמיד על לבו את מוצאו. אין זאת אלא הנסיכה נועצה באמו, כיצד

להביע רעיון זה בשפת עֵבר. לולא כן, יהתה קוראת לו שם מצרי. בכל אלה ניכרת אצילות

הנפש של מי שהצילה את משה.

(הרש"ר הירש שמות ב, י)

 

 

משה, גם בעת בריחתו, אינו מפסיק ללחום למען הצדק

'ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר. ויבאו הרועים ויגרשום,

ויקם משה ויושיען וישק את צאנם'. בא משה וישב על הבאר 'ויבאו הרועים, ויגרשום ויקם

משה ויושיען וישק את צאנם'. בא משה וישב עליהם בדין, אמר להם: מנהגו של עולם אנשים

ממלאין ונשים משקות, כאן נשים דולות ואנשין משקין, עוות הדין יש כאן.

(אבות דרבי נתן פרק עשרים משנה א)

 

"בוא וראה ענותנותו של משה; אע"פ שהיה בורח כאחד ההדיוטים, ראה בנות

יתרו מצטערות, ולא נתגאה מלעמוד ולדלות להן, והוא היה בנפשו כבן-בתו של המלך"

– כלומר, משה רבנו על אף היותו מודע לכך שהוא מבית המלכות של פרעה הגדול, עובדה זו

לא מנעה בעדו מלעמוד לצידן של אותם עלובות שנעשקו על ידי רועי מדין, ולפעול לטובתן

במצוקתן, וכבר מראשית דרכו בצאתו אל אחיו, ובראותו איש מצרי מכה איש עברי, מוצא

הוא לנכון להתערב ולפגוע במכהו ולהורגו, וארועים אלה מעידים על רגישותו לסבלם של

בני אדם ועל כושרו למנהיגות, ומזה אנו למדים כי ראוי הוא להיות רועה הנאמן של עמו.

(י.ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על פ' השבוע, עמ' 195-196)

 

 

טובתנו אינה בהכרח על חשבון סבלם של אחרים

וטעם 'ראה ראיתי': אמנם ראיתי, וזה טעם המקור בכל מקום

כשיושם לכפל, כמו עלה נעלה יכול נוכל, כי ענינו כטעם אמנם להורות שהאמת כך הוא, אף

על פי שיטעון הטוען ויאמר הפך זה, כענין ידעתי בני ידעתי כלומר, אף על פי

שראיתי את עני עמי אשר במצרים, כמו שהורה היות המלאך בתוך הסנה, ואף על פי שעל

צריהם אשיב ידי כמו שהורה האש בסנה, מכל מקום לא יסופו המצרים הצרים אותם בכל

מכות שאשלח בם, כמו שהורה ענין והסנה איננו אכל, כי אמנם אין הכוונה במכות

שאביא עליהם להכריתם ולהושיב ישראל במקומם, אבל להציל ישראל מידם ולהושיבם

במקום אחר.

(ספורנו שמות ג, ז)

 

הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא

(בריונים אלו שגרו בשכנותו של רבי מאיר ציערו אותו רבות) . הוה קא בעי רבי מאיר

רחמי עלויהו כי היכי דלימותו (ורבי מאיר היה מתפלל עליהם שימותו). אמרה ליה ברוריא

דביתהו (אמרה לו ברוריה אשתו): מאי דעתך משום דכתיב (תהלים ק"ד) 'יתמו

חטאים' מי כתיב חוטאים (האם כתוב חוטאים?)? חַטָאים כתיב'! ועוד שפיל לסיפיה דקרא

(לך לסופו של הפסוק) 'ורשעים עוד אינם' כיון 'דיתמו חטאים, ורשעים עוד אינם' אלא

בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם (אלא תתפלל עליהם שיחזרו בתשובה).

בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה (התפלל עליהם וחזרו בתשובה).

(בבלי ברכות י, ע"א)

 

 

סיימנו 16 מחזורים של "שבת שלום" והתחלנו מחזור חדש

אנו מביאים לכם

מדי שבוע, קוראים יקרים, מאמרים,

דברי תורה, דרשות ופרשנויות

המבטאים, מתוך מקורותינו והגותנו, מסרים של צדק, שלום

וכבוד לכל אדם

שנברא בצלם.

 

קרן הולנדית

התומכת בשלום ובדוקיום מאפשרת לנו

לעמוד בהוצאות

הכרוכות בהפקת הגיליון ובהפצתו

אנו שמחים

בשותפותכם הערכית, בתמיכתם הרגשית, בדברי התורה , בעזרתכם בהפצת שבת שלום

ובתרומות

המסייעות

להמשך קיום

מפעלנו המשותף.

 

בשנים האחרונות, חלה ירידה משמעותית

בשערי החליפין

של היורו ושל הדולר

והדבר משפיע על

תקציבנו

לכן, כדי שנוכל להמשיך בפרסום

ובהפצת "שבת שלום"

בארץ ובעולם, ללא פרסומת מסחרית

אנו זקוקים

לכם יותר ויותר

כשותפים

נאמנים

 

את תרומתכם

הפטורה ממס יש לשלוח

בהמחאה לפקודת

עוז ושלום

לעוז ושלום (לידי מרים פיין)

רחוב

דוסטרובסקי 9, דירה 4

ירושלים 9339806

לפרטים נוספים, ניתן לפנות למרים פיין

בטל. 0523920206

או בדוא"ל:ozveshalomns@gmail.com

 

בתודה ובברכה

לשנה של צדק ושלום

מערכת "שבת שלום"             "עוז ושלוםנתיבות שלום