שמות תשע"ג (גליון מספר 781)




פרשת שמות

גליון מס' 781 תשע"ג
(קישור לדף המקורי)

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף.

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם

מִמֶּנּוּ.

 הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן

יִרְבֶּה

(שמות א, ח-י)

 

נתחכמה – נבקש דרך חכמה שלא ירבה.

(אבן עזרא שם, שם)

 

הבה נתחכמה לו. יש חכמה טובה ויש חכמה רעה, החכמה בתורה

ובמוסר היא חכמה טובה והחכמה בעניני ערמימות היא חכמה רעה, וזה התחכמות לא

חכמה, כי לא אמר הבה נחכמה, ואמר הכתוב (קהלת ז, טז) 'אל תתחכם יותר', הזהיר על ההתחכמות הזה שהוא

מן החכמה הזאת, כי לא אמר אל תחכם יותר.

(רבנו בחיי שם, שם)

 

רק מעט חדש יימצא תחת השמש, והתופעות

ההיסטוריות בכללותן עתיקות הן כהיסטוריה עצמה. כל אימת שביקשו לדכא אומה, מסרו

בידה עם אחר, למעו יענוהו, וימצאו בכך פיצוי ללחץ המופעל מלמעלה. מדיניות זו היתה

המקור לרבות מן הגזירות, שתכליתן לפגוע ביהודים. שיקול דומה אולי הינחה את ממציוא

הראשון של "חוק היהודים" הקדום ביותר. ביקש פרעה לפצות את העם המצרי,

אותו דיכא ביד חזקה, ולשם כך יצר כת של נחותי דרגה, עליהם יוכלו להביט מגבוה כל

יתר הכיתות בבטחון ובגאווה ולדמות את עצמן בני חורין. ואם לא מצא פרעה במה להאשים

את היהודים, אלא בגידולם הרב, ואם לשם הצדקת הגזירות המתוכננות נאלץ להיעזר

בשיקולים של "טובת המדינה", אין זאת כי אם עדות מזהירה על התנהגות

היהודים מבחינה חברתית-מוסרית.

(הרש"ר הירש שם, שם)

 

 

 

העולם הנשי של משה רבנו

מרקו אוטולנגי

פרשת שמות היא

הפותחת את ספר שמות, השני בספרי החומש אשר עיקרו מוקדש להשתלשלותו של עם ישראל

משעבוד במצרים לדרכו הנִסית לחירות ולקבלת התורה. בצד הסיפור המרכזי בפרשת שמות

ניתן לזהות בין השורות עוד נושאים עקרוניים שבדרך כלל אינם מודגשים די צורכם.

כך למשל מעניין

לחקור את המשמעות שאפשר לייחס להגדרת השמות, הן של האנשים והן של האלוקים (ראו פרק ג פסוק יג). כמו כן ראוי להצביע על ריבוי הדמויות הנשיות שסובבות את משה מלידתו ועד

התייצבותו מול פרעה כדי לקיים את שליחותו.

הפרשה מתחילה

במילים: "ואלה שמות בני ישראל…". הפרשן האיטלקי מהמאה השש עשרה,

עובדיה ספורנו, כותב על המילים האלה כך: "אלה הנזכרים בכאן היו ראויים

להיוודע בשם כי כל אחד מהם ראוי להיות נחשב איש, על שמו המורה על צורתו

האישית". כאן ספורנו מדגיש את הערך העקרוני שיש למהות השם ולמשמעותו בחיים של

מי שנושא אותו. אנו מכירים היטב את הרעיון הזה מספר בראשית, שבו אנו מוצאים

ששמותיהם של אברהם, שרה, יצחק וישראל נבחרו וניתנו בידי האלוקים עצמו.

לאור עובדה זו, אנו

מלאים תהיות ואולי לא קולטים עד הסוף את משמעות התופעה שגדול הנביאים שקם לעם

ישראל והאיש שנבחר על ידי האלוקים להנהיג את יציאת מצרים, נושא שם שניתן לו לא

בידי הוריו, לא בידי האלוקים, אלא בידי אישה נוכרייה.

במדרש שמות רבא (א, 26) כתוב:

"'ותקרא שמו משה… כי מן המים משיתִהו'. וכי אביו ואמו לא נתנו לו שם קודם

לכך? אלא הקב"ה גומל טובה לגומלי חסדים. אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא

נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראה לו בתיה בת פרעה, ואף הקב"ה לא קראו בשם

אחר".

אנו מכירים את

שמותיו הנוספים של משה (ירד, גֶדוֹר, חֶבֶר, שׂוֹכוֹ, יקותיאל וזַנוֹח) מדרשה של

רב שמעון בן פזי (בבלי מגילה יג, ע"א) על פסוק מדברי הימים, אך בסופו של דבר בכל

התורה כולה הוא נקרא רק בשם שניתן לו בידי בת פרעה.

אפילו במעמד הסנה

הבוער, שבו זוכה משה להתגלות אלוקית המשנה את כל חייו ומייעדת את שארית ימיו

למשימה שאין לה תקדים, אנו מופתעים לגלות שציון דרך כזה לא מלווה בהחלפת שמו. בספר

בראשית אנו עדים לכך ששינוי משמעותי בחיי האבות מביא אתו גם ציווי אלוקי לשינוי

השם: "וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם,

כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית יז,

ה); "וַיֹּאמֶר-לוֹ

אֱלֹהִים, שִׁמְךָ יַעֲקֹב: לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי

אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, יִשְׂרָאֵל" (בראשית לה, י).

אם כן, השאלה היא מדוע אין שינוי שם כאשר משה נקרא על ידי האלוקים להוציא את עם

ישראל ממצרים, ומדוע אין שינוי שם לפני אירוע מתן התורה.

בהתחשב בדברי

ספורנו בעניין השתקפות אופיו של אדם הטמונה בשם, אפשר להציע את ההסבר הבא: משה

ניצל בידי אישה לא יהודייה שמרדה נגד הפקודות של אביה, כי לא יכלה לסבול ולראות את

אי-הצדק שבהריגת כל הילדים הזכרים. החמלה שלה כלפי משה הייתה מעבר להשתייכותו לעם

זה או אחר. כותב על כך רב שמשון רפאל הירש: "'וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד,

וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה,

וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ' (שמות ב, י). במתן שם זה

ביקשה לומר: אל ישכח כל ימי חלדו שהושלך אל המים ונמשה מתוכם על ידי. על כן יהיה

כל ימיו בעל לב רך, וקשוב לייסורי הזולת ויהיה נכון תמיד להיות מושיע בעת צרה,

להיות 'מושה'. במילים אחרות, לגבי משה אין צורך בשינוי שמו כי הייעוד העיקרי של

חייו כבר טמון בשם שקיבל מבתיה בת פרעה, דהיינו, להיות רגיש לצורכי הזולת ולהגן על

החלשים ולהצילם. משימה זו לא הוגבלה לעם ישראל בלבד.

מעניין לציין שלא

רק את השם קיבל משה מדמות נשית. אנו למֵדים מפשוטו של המקרא כי משה חי הודות למספר

נשים ובזכותן, החל ביוכבד אמו ומרים אחותו, עבור בבתיה בת פרעה וכלה בציפורה בת

יתרו. סביר להניח, אם כן, שמשה בדאגתו לחלשים רגיש במיוחד למעמדן של הנשים

ולגורלן. מידות אלה נקלטו באישיותו של משה ואנו עדים לתכונות של רדיפת צדק וחוסר

יכולת לסבול מעשים המנוגדים לו מיד כשהוא גדל ויוצא לפגוש את אחיו. צעדיו הראשונים

של משה הם התערבות נגד האיש המצרי המכה איש עברי ומיד לאחר מכן התערבות נוספת

במריבה בין שני האנשים העברים. שני מעשיו אלה נעשו מעמדה של כוח יחסי, היות ומשה

היה אז במעמד של בן בית אצל פרעה מלך מצרים. שונה המצב כאשר משה מציל את בנות

יתרו, שכן אז הוא נמצא במצב של פליט נודד ובודד הבורח מפני מבקשי רעתו. בהזדמנות

זו משה מגלה במלואה את אישיותו הגלומה בשמו ולא יכול לעמוד מנגד כשהוא רואה מעשה

בריונות של גברים נגד נשים. על פי פירוש רש"י, האלימות של רועי מדין נגד בנות

יתרו נובעת מנידוי שנגזר על משפחת יתרו. מקור הנידוי קשור בהחלטת יתרו לעזוב את

פולחני העבודה הזרה, וזאת למרות העובדה שהוא היה מבכירי כוהני

הדת של מדין.

במאורע זה, אם כן,

אנו עדים לתופעה (המוכרת לנו גם היום) של יוהרה ושל כוחנות גברית נגד נשים באמתלה

של סיבות דתיות. חשוב לציין, על כל פנים, שהתורה מציגה לנו את התופעה הזאת כמעשה

של עובדי עבודה זרה והמתקומם נגדה בכל כוחו ולמרות הסיכונים, הוא גדול הנביאים משה

רבנו, נאמן לאישיותו ונאמן לשמו.

מרקו אוטולנגי הוא עורך דין, בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה

העברית בירושלים, ומלמד יהדות באוניברסיטת מילאנו.

 

 

יש להציל עשוק מיד עושקו, ללא קשר להשתייכות הלאומית.

וַיֵּצֵא בַּיּוֹם

הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה

תַכֶּה רֵעֶךָ? וַיֹּאמֶר: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט

עָלֵינוּ, הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי. וַיִּירָא

מֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.

(שמות

ב,

יג-יד)

 

'שני אנשים עברים' – להגיד

שבחו של משה, שלא הרג תמול את המצרי בעבור היותו מצרי ולפי שנפשו קשורה בנפש אחיו,

אלא להציל העשוק מיד עושקו, והראיה כי ביום השני גער באיש אחד שעורר מדנים

את רעהו, אף על פי שהיו שניהם עברים והיה ראוי לחמול גם על המעול בהיותו מאחיו.

(רבי יצחק שמואל ריג'יו, איטליה שם, שם)

 

 

ההורג, גם כאשר יש הצדקה למעשהו, אינו יכול

למחוק את זכרון ההריגה

אמר לו

הקב"ה למשה:" משה, בן מי אתה ?" אמר לו:"בן עמרם". "ועמרם

בן מי הוא?".אמר לו: " בן קהת"… אמר לו הקב"ה: "נשאר

מהם שום אדם חי ?"אמר לו:"כולם מתו". אמר לו הקב"ה:"ואתה

רוצה לחיות?!" אמר לו: "רבונו של עולם, אדם הראשון גנב ואכל מה שלא

רצית וקנסת עליו מיתה, ואני – גנבתי כלום לפניך?! וכבר כתבת עלי "עבדי משה

בכל ביתי נאמן" – ואיך אמות?… אמר לו:" כלום אתה גדול מאברהם שניסיתי

אותו בעשרה נסיונות?" אמר לו:"אברהם- יצא ממנו ישמעאל שיאבדו בניו את

בניך". אמרלו:"האתה גדול מיצחק?" אמר לו:" יצחק – ייצא מחלציו

מי שיחריב את ביתך ובניו יהרגו את בניך" אמר לו הקב"ה:"כלום

אמרתי לך שתהרוג את המצרי" אמר לו משה:"ואתה הרגת כל

בכורי מצרים ואני אמות בשביל מצרי אחד?!" אמר לו

הקב"ה:" ואתה דומה אלי, ממית ומחיה? כלום אתה יכול להחיות

כמוני?"

(מדרש "פטירת משה",

"בית המדרש" – מתוך נחמה ליבוביץ : עיונים בספר שמות עמ' 39)

 

 

סוד ההתגלות והגאולה היא בהשתתפות בצער

אמר רבי ינאי:

מה התאומים הללו, אם חשש אחד בראשו, חבירו מרגיש כן, אמר הקדוש ברוך הוא כביכול:

'עמו אנכי בצרה' (תהלים צא, טו).

דבר אחר:

מהו "עמו אנכי בצרה"? כשיש להם צרה, אינם קוראים אלא לקדוש ברוך הוא.

במצרים: 'ותעל שועתם אל האלהים' (שמות ב, כג) בים (שם יד, י): 'ויצעקו בני

ישראל אל ה" וכאלה רבים, ואומר: 'בכל צרתם לו צר' (ישעיה סג, ט) – אמר לו

הקדוש ברוך הוא למשה: אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער, כשם שישראל שרויים בצער, הוי יודע

ממקום שאני מדבר עמך מתוך הקוצים, כביכול אני שותף בצערן.

(שמות רבה פרשה ב)

 

 

המקום אשר אתה עומד עליו אדמת-קֹדש הוא":

מהו מקום?

גם בפירוש

"המקום" הוא משל, והנמשל הוא ערכו של משה גבוה מאד, וכאמור

"מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב".

("העמק דבר" שמות ג, ה)

 

"ואברהם

שב למקומו": לאנשותו, שלא הוסיף להתבודד ולהתפלל, אף על גב שאפשר

להתבודד ולהתפלל גם בלא גילוי שכינה, מכל מקום הסיר עליו עיון האלהות אחר שהבין

רצון ה' ושב למקומו.

 ("העמק דבר" בראשית יח, לג)

 

"ואלכה

אל מקומי ולארצי": לערכי, שלא אהיה עובד לאחרים, וכך פירושו

בבראשית רבה, על הפסוק "וישב לבן למקומו" – לסורו.

("העמק דבר" בראשית ל, כה)

 

…ועל דרך

השאלה זו נאמר "ברוך ה' ממקומו", כלומר כפי מעלתו

ורוממות כבודו במציאות, וכן כל היכן שנזכר מקום כלפי ה', אין הכוונה בו

אלא מעלת מציאותו יתעלה אשר אין לה משל ולא דמוי.

 (מורה הנבוכים לרמב"ם חלק א', ח)

 

"ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל

האלהים" – גנאי או שבח?

'ויאמר: לא תוכל

לראות את פני' (שמות ל"ג): תנא משמיה דרבי יהושע

בן קרחה: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה, איני

רוצה. ופליגא דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר

רבי יונתן: בשכר שלש זכה לשלש; בשכר (שמות ל"ד) 'ויסתר משה

פניו' זכה לקלסתר פנים, בשכר 'כי ירא' זכה (שמות ג') ל'וייראו מגשת

אליו', בשכר 'מהביט' זכה (במדבר י"ב) ל'ותמונת

ה' יביט'.

(בבלי ברכות ז, ע"א)

 

נאמר שמשה

הסתיר פניו "כי ירא מהביט אל האלהים" והרי זהו משה שאחר כך נאמר עליו

"ודבר ה' אל משה פנים אל פנים", וגם "ותמונת ה' יביט". אין

סתירה בין הדברים האלה. "תמונת ה' יביט" – הכרת אלהים אמיתית – היא

דווקא ההכרה שאין האדם מכיר את האלהים. ולכן משה "מסתיר את פניו", משום

שהוא הכיר את האלהים.

ודבר זה אמר

בצורה נוקבת ביותר רש"י, שבו אנו רואים את מגלם האמונה התמימה אך השלמה, על

דברי הגמרא: "כל הנביאים הסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, ומשה רבנו נסתכל

באספקלריא מאירה". רש"י מוסיף ומסביר: "כל הנביאים הסתכלו

באספקלריא שאינה מאירה – וחשבו שראו אותו, ומשה רבנו הסתכל באספקלריא מאירה – וידע

שלא ראהו בפניו". זאת היא הכרת האל הטרנסצנדנטי.

(ישעיהו ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע

, עמ' 41)

 

 

"אדמת קודש"

פירשו רז"ל

(בבא בתרא, עה) 'פני משה כחמה ויהושע

כלבנה' כי כמו שהלבנה מאירה מצד אחד וחשוכה מצד שני, כך יהושע האיר מצד השכל, והיה

חשוך מצד החומריות שנשאר בו, אבל פני משה כחמה המאירה מכל צד, כך משה נזדכך

גם בחלק החומריות שבו כל כך עד שזכה לקירון עור פני החומר, כי נזדכך ע"י שעמד

בהר מ' יום בלא אכילה ושתיה והיה ניזון מן זיו שכינתו יתברך, לכך נאמר למשה 'של

נעליך' – שנַים במשמע – רמז לשלילות החומריות מן כל שני חלקיו, הן זיכוך כח השכלי

מן התערבות החומריות שבו, הן זיכוך כח החומרי עצמו ולכך אמר כנותן טעם 'כי המקום אשר

אתה עומד עליו אדמת קודש' ושם מקום מורה על המדריגה, ואמר כי

המדריגה אשר אתה עומד בה היא שאפילו חלק האדמה שבך קודש הוא זה שאמר הכתוב:

'אדמת קודש הוא' ולפי שאתה במדריגה גדולה כזו, על-כן אמרתי 'אל תקרב הלום' להציץ

בשכינה 'כי לא יראני האדם וחי' ואפילו המלאכים אינן מתקרבים אליו יתברך להביט במהותו

יתברך, כל שכן האדם בהיותו בחיים בעולם הזה.

(כלי יקר שמות ג , ה)

 

 

הכתובת להקדשת גיליון, לתיאום תרומות פטורות ממס, לקבלת גילינות ולהפצתם היא מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pleiser@netvision.net.il

 

לכל קוראינו ואוהדינו

כדי שקולה של הציונות הדתית המחויבת לשלום ולצדק

ימשיך להישמע

כדי שנוכל להפיץ את שבת שלום במאות בתי כנסת בארץ

באינטרנט ודוא"ל ללא הפסקה, בעברית ובאנגלית,

אנא, שילחו את המחאותיכם לפקודת "עוז ושלום"

לעוז ושלוםנתיבות שלום ת.ד 4433

ירושלים 91043

ציינו על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת ל"שבת שלום"

לפרטים נוספים (פטור ממס, הקדשת גיליון וכו')

אנא, פנו למרים פיין  0523920206

ozveshalomns@gmail.com

תודה

מערכת שבת שלום                     עוז ושלוםנתיבות שלום