שמות תשע"ב (גליון מספר 733)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary



פרשת שמות

גליון מס' 733 תשע"ב
(קישור לדף המקורי)

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת

 אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם

הַשֵּׁנִית פּוּעָה.

וַתִּירֶאן הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים

 וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן

מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּין אֶת הַיְלָדִים

(שמות א, טו)

 

למילדות העבריותלמילדות שהם העבריות.

(רשב"ם

שם, שם)

 

ועוד יש נשים

חסידות גיורות מן הגויים; נשים כשרות אלו הן: הגר, אסנת, צפורה, שפרה,

פועה, בת פרעה, רחב, רות ויעל.

(מדרש תדשא פרק כא,

מובא ב: נ. ליבוביץ, עיונים בספר שמות עמ' 31)

 

דעת חז"ל

ואונקלוס ורשב"ם ורמב"ן

שהיו המיילדות האלה מזרע ישראל. ודעת המתרגם האלכסנדריי

והיירונימוס ויוסיפוס פלאוויוס ודון יצחק אברבנאל, שהיו מצריות מיילדות העבריות וכן

נראה, כי איך ייתכן שציווה לבנות ישראל להכרית את כל בני עמם, ויאמין שלא תגלינה

הדבר?

(שד"ל

שם, שם)

 

"יראת

אלוקים" במקרא היא דרישה הנדרשת מכל אדם הנברא בצלם, ואם אין יראת אלוקים בלבו,

בלב הנכרי, מונה אותו הכתוב בכך, ונחשב לו הדבר כבגידה בכל חובותיו…לעולם יראת

אלוקים ישנה בין אומות העולם, ומי שחשוד על כך שאיננה בלבו, חשוב גם על כל מעשים

רעים… יושם לב לכך שבכל ארבעת המקומות אשר בהם הנכרי (וביניהם יוסף המשחק תפקיד

של נכרי) ישובח, על כי יש בלבו יראת אלוקים או יגונה על כי איננה בו, בכל אותם

מקומות "יראת האלהים" מתבטאת בהתנהגות אל בן

עם אחר, אל בן המיעוט. כי יחס אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות, הוא אבן הבוחן

– אם יש יראת אלוקים בלב או אין. לכן, גם בגלל הביטוי הזה "ותיראנה המיילדות

את האלהים" נראה, שעדיף הפירוש האומר: מצריות

היו… ואין צדיקות או רשעות תוצאה של השתייכות לאומית או גזעיתצ,

וכשם שיצאו רות ונעמה ממואב ומעמון, כן היו שתי צדקניות אלה ממצרים.

(נ.ליבוביץ: עיונים בספר שמות עמ' 32-33)

 

 

"ותרא אותו כי טוב…" – כך נולד מנהיג

נעמה אלדר

לאיל, אישי ועוצם רוחי

פרשת שמות, הפותחת את החומש השני,

מעבירה אותנו מהסיפורים המשפחתיים, ה'בראשיתיים', לסיפור

הציבורי, סיפורם של בני ישראל: "ואלה שמות בני ישראל הבאים

מצרימה…" ולמעשה, לסיפורו של עם: "…הנה עם בני ישראל

רב ועצום ממנו…". תוך כדי המעבר הזה מה'פרטי' ל'ציבורי', מתעכבת התורה על עוד 'סיפור משפחתי' אחד – סיפור

משפחתו של משה: הוריו, אחיו, ילדותו, אשתו, חתנו וקצת מתולדות חייו, עד שהסיפור

המשפחתי של משה, מתחבר שוב אל סיפור ה'עם', אל הסיפור

של כולנו.

אנסה בדבריי, לזהות ולהדגיש את הפרטים

המשמעותיים בעיניי, השייכים לסיפור האישי והמשפחתי, בהם אני רואה את ה'ניצנים' ואת האפשרויות למעבר מסיפור משפחתי 'אלמוני' לסיפור

ציבורי, חברתי לאומי. במילים אחרות, אני מעונינת ללמוד

מסיפור משה, על הקשר בין פרטים שונים בסיפור חייו של אדם, לצמיחתו כמנהיג ולסמל.

1. 

אין צורך

בייחוס – "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי…" משה נולד לאיש ואשה

המופיעים בתחילת הסיפור ללא שם וללא כינוי (למרות שהמדרש קובע שעמרם, גדול הדור

היה, אני בוחרת בפשט). ייתכן ויש כאן רמז לכך ש'צמיחה'

משמעותית יכולה להתאפשר כשאין עליך 'שק' כבד מדיי של ייחוס משפחתי. דוקא כשאתה לא 'בן של' אתה משוחרר לגדול, לפרוח וללמד את עצמך

לבד, להיות מנהיג. בלי פחדים ובלי תיסכולים המאפינים לעתים קרובות 'בנים של…' .

2. 

עין טובה – "ותהר האשה

ותלד בן ותרא אתו כי טוב…" . מה בדיוק ראתה אמא של משה כשנולד, לא מספרת לנו התורה, ייתכן שזאת הסיבה

שרש"י בעקבות המדרש קובע: "כשנולד, נתמלא הבית כלו אורה" . אני

רוצה לקרוא את הדברים כפשוטם. אמו של משה, בתוך מציאות של חושך וגזירות רעות, ראתה

בלידת בנה ובו עצמו את הטוב. היא הרגישה את הטוב. לאו דווקא נזקקה לאור חיצוני כפי

שקובע המדרש, פשוט ראתה טוב. מי שילדה בן או בת, מכירה את ה'טוב'

הזה… משה התינוק חש אולי את ה'טוב' שראתה בו אמו

בשניות הראשונות לחייו, ואת תחושת הטוב, לקח איתו ל'המשך'.

הצלחה מחייבת הרגשה בסיסית טובה שנטועה כנראה ממש מן הראשית. "טוב אחרית דבר,

מראשיתו" – כשב'ראשית' יש טוב , יש סיכוי גדול גם

לאחרית .

3. 

יחד – "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה

יעשה לו" – יש מי שישאל : האמנם משה הקטן הרגיש

שאחותו שם בשבילו? בעיניי, כן! גם אם לא, אנחנו, ה'צופים'

יודעים שהיא שם בשבילו, ולא רק היא אלא גם אמא שלו

שדואגת לו מהבית ובת פרעה שתדאג בהמשך… משה כמעט אף פעם לא ממש לבד. מנהיגות

מתאפשרת כנראה, גם מתוך תחושת הוודאות שאתה לא לבד. 'מישהו הולך תמיד איתי…' ה'יחד' הזה, שמצד אחד, נותן כח

ומהצד השני מחייב ומזמין עשייה. 'דאגו לי, אוהבים אותי, אני חשוב וכעת 'תורי' לקחת

אחריות'.

4. 

להיות נער – "…ותראהו את הילד והנה נער בכה…" – מוזר!

משה מכונה בפסוק אחד גם ילד וגם נער . אולי כך ניראה משה הקטן בעיני בת פרעה…

(לא כמו בשיר "ובתיבה משה הקטן ילד יפה ורך…"). ייתכן כמו שקובע המדרש

בבראשית רבה: 'ילד היה ומנהגו כנער' – מנהיג צריך לנהוג כנער. נער שמרשה לעצמו קצת

להתנער, לעשות את הדברים אחרת, לנעֵר את המוסכמות, לנוע, לזוז, להעיז… כל

מה שאנחנו מכירים מהנערים והנערות שלנו. משה היה 'נער' עוד בילדותו ותכונה זו

כנראה סייעה לו או שאיפשרה את מנהיגותו.

5. 

חלב אם – "ותאמר לה בת פרעה היליכי

את הילד הזה והיניקהו לי…" אין תחליף לחלב אם! גם אם פרסומות שונות

או פיתוחים חדשים יכריזו אחרת. לא מדובר רק בתזונה האידיאלית אלא בכלל ב'הולכה' – "היליכי את הילד'

אומרת בת פרעה לאמו כשהיא, כנראה, אפילו לא יודעת שזו אמו. כמה כח יש לאמא בשלבים הראשונים של

הגידול, להוליך את הילד. נלמד מכאן שמנהיג ראוי זקוק קודם כל לזרימה הטבעית

הראשונית מאמא לילדה ויחד איתה ל'הולכה'

נשית ואימהית. בלי 'אמא' בתמונה, זה לא יילך.

6. 

ילד אחר – "…ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם…"

שואל הדרשן בבראשית רבה: 'וכי אין הכל גדילים? אלא לאמר לך שהיה גדל שלא כדרך כל העולם…" . מנהיג כנראה

צריך לגדול אחרת. להיות אחר! לגדול בארמון או לגדול בחוסר כל. להיות עם

אחרים או להיות אחר מכולם. לגמגם, להתגעגע, לחלום, לטעות, להיתקל בהרבה קשיים ומשם,

להיות מודע ל'אחר', לראות ב'אחר'

אח ולגלות כמו משה, הזדהות ורגישות כלפיו.

7. 

אבא מספר – "… ותלד (צפורה) בן ויקרא את שמו גרשם

כי אמר גר הייתי בארץ נכריה" . משה, האבא, כבר

יודע לספר את סיפור חייו. הוא מבין שסיפור ילדותו בארץ נכריה

הוא זה שעיצב אותו כבוגר וכעת כאבא, עליו להנכיח אותו ולמסור אותו לדור הבא. משה

האב מביט בעיני ילדו ומספר לו באמצעות שמו, את סיפור חייו, בתקוה

לעתיד טוב ומאוזן יותר. אולי ניתן ללמוד מכאן שמנהיג ראוי הוא זה שיודע להביט

אחורה, על תולדות חייו , לשזור אותם לסיפור, לספר אותו לילדיו וממנו לצמוח ולנסות

להצמיח עתיד טוב יותר לדור הבא.

השבוע, אישי היקר איל בן חמישים. בן,

אח, נער, איש, אבא… מנהיג. לעוד שנים רבות בבריאות, אהבה ומשמעות.

נעמה אלדר מלמדת תורה בגליל

 

 

וַתֵּרֶד

בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר

וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה… וַתִּפְתַּח

וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל

עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה… וַיִּגדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן, וַתִּקְרָא

שְׁמוֹ מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר: כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.

 

ט' נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן

ירד, ואליהו ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור,

ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת

אשר, ויש אומרים אף ר' יהושע בן לוי.

(מסכת דרך ארץ זוטא פרק ראשון, משנה ח)

 

ואשתו היהדיה ילדה

את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח

ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד.

(דברי הימים א ; ד, יח)

 

'ואלה בני בתיה בת פרעה אשר

לקח מרד': אמאי קרי לה (למה קוראים לה) יהודיה? על שום שכפרה

בעבודה זרה, דכתיב (שמות ב) 'ותרד בת פרעה

לרחוץ על היאור' ואמר רבי יוחנן: שירדה לרחוץ מגילולי בית

אביה. ילדה?! והא רבויי רביתיה

(הרי היא רק גידלה אותו) ? לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה עליו

הכתוב כאילו ילדו. ירד זה משה, ולמה נקרא שמו ירד? שירד

להם לישראל מן בימיו, גדור שגדר פרצותיהן של ישראל, חבר שחיבר

את ישראל לאביהן שבשמים, סוכו שנעשה להם

לישראל כסוכה, יקותיאל שקוו ישראל לאל

בימיו, זנוח שהזניח עונותיהן של ישראל, אבי אבי

אבי, אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות. 'ואלה בני בתיה

אשר לקח מרד'; וכי מרד שמו, והלא כּלֵב שמו? אמר הקדוש ברוך הוא: יבא

כָּלֵב שמרד בעצת מרגלים וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה.

(בבלי מגילה יג,

ע"א)

 

…לא "משוי",

מי שנמשה מן המים, קראה את שמו, אלא "משה"המציל

מן המים. אולי בא זה לרמוז על מגמת החינוך, שהעניקה הנסיכה לבנה המאומץ, והרושם

העמוק שעיצב את אופיו משחר ילדותו. במתן שם זה ביקשה לומר: אל ישכח כל ימי חלדו,

שהושלך אל המים, ונמשה מתוכם על ידי. על כן יהיה כל ימיו בעל לב רך, וקשוב לייסורי

הזולת, ויהיה נכון תמיד להיות מושיע בעת צרה, להיות "מוֹשֶה. ועוד: שמו העברי

יעלה תמיד על לבו את מוצאו. אין זאת אלא הנסיכה נועצה באמו, כיצד להביע רעיון זה

בשפת עֵבר. לולא כן, יהתה קוראת לו שם מצרי. בכל אלה

ניכרת אצילות הנפש של מי שהצילה את משה.

(הרש"ר הירש שמות ב, י)

 

 

"וימת

מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו"

חרה להם מיתת

המלך אף על פי שהיה רשע, מפחדם פן יקום אחריו רשע יותר ממנו .

 (רבינו בחיי שמות ב, כג)

 

כל זמן שאותו

מלך חי, היו מצפין שמא כשימות זה יתבטלו גזרותיו מעלינו, שכן מנהג כשמלך מת, מיד

מתירים כל החבושים שבכל עיר ועיר. וכשמת זה, לא נתבטלו גזרותיו אמרו: מעתה אין

לדבר סוף, לפיכך 'ויאנחו'.

(חזקוני שמות ב , כג)

 

מניסיון

ההיסטוריה האנושית מכירים אנו את הסיטואציה, לפיה השמחה על נפילת שלטון כושל הופכת

לתוגה ומגינת-לב, כאשר מגלים מה טיב האופוזיציה שירשה את מקום השלטון הקודם, והרבה

חילופי שלטון ומהפכות מדיניות, אשר מגמתם היתה מלכתחילה

לתקן עיוותים ולבער מן העולם רשע ועוולות, סופם היה שנוספה רעה על רעה, ומבחינה זו

לא נשתנה הרבה בעולמנו באותן 3500 השנים מאז חילופי פרעה הראשון בפרעה השני.

(י. ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ'

198)

 

 

משה, גם בעת בריחתו, אינו מפסיק ללחום למען הצדק

'ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר.

ויבאו הרועים ויגרשום, ויקם משה ויושיען וישק את צאנם'. בא משה וישב על הבאר 'ויבאו הרועים, ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם'. בא

משה וישב עליהם בדין, אמר להם: מנהגו של עולם אנשים ממלאין

ונשים משקות, כאן נשים דולות ואנשין משקין, עוות הדין יש כאן.

(אבות דרבי נתן פרק עשרים משנה א)

 

"בוא וראה ענותנותו

של משה; אע"פ שהיה בורח כאחד ההדיוטים, ראה בנות

יתרו מצטערות, ולא נתגאה מלעמוד ולדלות להן, והוא היה בנפשו כבן-בתו של המלך"

– כלומר, משה רבנו על אף היותו מודע לכך שהוא מבית המלכות של פרעה הגדול, עובדה זו

לא מנעה בעדו מלעמוד לצידן של אותם עלובות שנעשקו על ידי רועי מדין, ולפעול לטובתן

במצוקתן, וכבר מראשית דרכו בצאתו אל אחיו, ובראותו איש מצרי מכה איש עברי, מוצא

הוא לנכון להתערב ולפגוע במכהו ולהורגו, וארועים אלה מעידים על רגישותו לסבלם של בני אדם ועל כושרו

למנהיגות, ומזה אנו למדים כי ראוי הוא להיות רועה הנאמן של עמו.

(י.ליבוביץ:

שבע שנים של שיחות על פ' השבוע, עמ' 195-196)

 

 

טובתנו אינה בהכרח על חשבון סבלם של אחרים

וטעם 'ראה ראיתי': אמנם ראיתי, וזה טעם המקור בכל מקום כשיושם לכפל, כמו

עלה נעלה יכול נוכל, כי ענינו כטעם אמנם להורות שהאמת כך הוא, אף על פי שיטעון הטוען ויאמר הפך זה, כענין ידעתי

בני ידעתי כלומר, אף על פי שראיתי את עני עמי אשר במצרים, כמו שהורה היות המלאך

בתוך הסנה, ואף על פי שעל צריהם אשיב ידי כמו שהורה האש בסנה, מכל מקום לא

יסופו המצרים הצרים אותם בכל מכות שאשלח בם, כמו שהורה ענין

והסנה איננו אכל, כי אמנם אין הכוונה במכות שאביא עליהם להכריתם

ולהושיב ישראל במקומם, אבל להציל ישראל מידם ולהושיבם במקום אחר.

(ספורנו שמות ג, ז)

 

הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה

טובא (בריונים אלו שגרו בשכנותו של רבי מאיר ציערו אותו

רבות) . הוה קא בעי רבי מאיר

רחמי עלויהו כי היכי דלימותו (ורבי מאיר היה מתפלל עליהם שימותו). אמרה ליה ברוריא דביתהו (אמרה לו ברוריה

אשתו): מאי דעתך משום דכתיב (תהלים ק"ד) 'יתמו חטאים' מי כתיב

חוטאים (האם כתוב חוטאים?)? חַטָאים כתיב'! ועוד שפיל לסיפיה

דקרא (לך לסופו של הפסוק) 'ורשעים עוד אינם' כיון 'דיתמו חטאים, ורשעים עוד אינם' אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד

אינם (אלא תתפלל עליהם שיחזרו בתשובה). בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה (התפלל עליהם וחזרו בתשובה).

(בבלי ברכות י, ע"א)

 

 

 

הכתובת להקדשת גיליון, לתיאום

תרומות פטורות ממס, לקבלת גילינות ולהפצתם היא מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות ולתיאום דברי תורה:pleiser@netvision.net.il

 

לכל קוראינו ואוהדינו

כדי שקולה של הציונות הדתית המחויבת

לשלום ולצדק

ימשיך להישמע

כדי שנוכל להפיץ את שבת שלום במאות

בתי כנסת בארץ

באינטרנט ודוא"ל ללא הפסקה,

בעברית ובאנגלית,

אנא, שילחו את המחאותיכם לפקודת

"עוז ושלום"

לעוז ושלום- נתיבות שלום ת.ד

4433

ירושלים 91043

ציינו על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת

ל"שבת שלום"

לפרטים נוספים (פטור ממס, הקדשת

גיליון וכו')

אנא, פנו למרים פיין 0523920206

ozveshalomns@gmail.com

תודה

מערכת שבת שלום            עוז ושלום-נתיבות שלום