שלח תשפ"א, גיליון 1203

וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם.

 (במדבר י"ג, כ"ה)

…וְלֹא־תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם.

(במדבר ט"ו, ל"ט)

איור: הרי לנגבהיים

וישובו מתור הארץ הוא כמ"ש (בפסוק כג) שכל הארבעים יום שמרו פקודת משה והיו תרים לא מרגלים, ורק מקץ ארבעים יום שהגיעו לנחל אשכל שבו מתור הארץ, וגמרו במחשבתם להיות מרגלים ולהוציא דיבה.

(מלבי"ם שם, שם)

הלב והעיניים הם מרגלים לגוף, מסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירה.

(רש"י שם, שם)

ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. שהם תרים ומרגלים הנאת הגוף וחומד ממון של גזל ועריות וכשתראו אלו המצות תזכרו שאתם עבדי ולא תרגלו אחריהם לעבור על מצותי.

(בכור שור)

ר' ישמעאל אומר: "ולא תתורו אחרי לבבכם" למה נאמר? לפי שהוא אומר (קהלת י"א) "שמח בחור בילדותך והלך בדרכי לבך"… בדרך ישר או בדרך שתרצה? תלמוד לומר: ולא תתורו אחרי לבבכם.

 (ספרי במדבר)

בביאור דברי ר' ישמעאל: נפש האדם וכוחותיה נבראו באורח ישר, וטבע הלב נוטה אל הטוב, רק שהאדם מקלקל את טבעו ומעלה על לבו ציורים רעים, ועל כן לא יכול לומר "ולא תלכו אחרי לבבכם", שאם היה הולך כפי מה שדרכי הלב סלולות בטבע יצירתו, היו דרכים טובים וישרים, ולכן אמר החכם "שמח בחור והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך", שמדבר ממי שהולך בדרכי לבו הטובים…

(מלבי"ם שם, שם)


שתיים-עשרה המרגלות

יונתן מוס

לרפואת אמי מורתי רבקה חנה בת ציפורה

ולרפואת חמותי היקרה שרה יהודית בת פרל

ויאמר יהונתן… אולי יעשה ה' לנו, כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט. (שמואל א, יד, ו)

המהפכה הפמיניסטית שמעצבת מחדש את העולם בעשורים האחרונים (אם כי בקצב המשתנה ממקום למקום ומחברה לחברה) מושתתת ביסודה על כוח הדמיון. מהפכה מתאפשרת רק במקום שניתן לדמיין מציאות אחרת לחלוטין מהמציאות המוכרת הנתונה. דמיון מציאות אחרת מתאפשר בתורו רק כאשר מבינים את הנחות היסוד שעומדות בבסיס המציאות הנתונה, ומוכנים לנסח הנחות יסוד אלטרנטיביות. הרבה מן התורה של חכמות הפמיניזם קשורה בזיהוי הנחות היסוד הפטריארכליות שעומדות בבסיס תמונת המציאות החברתית, הפוליטית, הפילוסופית, הרפואית, המשפטית, והדתית, שאפיינו דורות על גבי דורות של הקיום האנושי.

תורתנו, כפי שניסחוה חכמי המסורה (או "מעתיקי השמועה", כפי שהרמב"ם מכנה אותם), גם היא מושתתת במידה גדולה על כוח הדמיון, ועל אפשרות איתגורן של הנחות היסוד המכתיבות את המציאות המוכרת. בין אם מדובר בבשורת הגאולה ממצרים כנגד כל הסיכויים, בין אם מדובר ברעיון המשיחי שקורא תיגר על הסדר החברתי-פוליטי הקיים, ובין אם מדובר בכוח הדמיון התלמודי המפותח, המתבטא בכל דף בתלמוד, הן בהלכה והן באגדה, אפשר להסכים עם מכתמם הקולע של חז"ל ש"כל התורה כולה דמויי מדמינן לה".1 כל התורה כולה היא מעשה של הפעלת הדמיון, של שינוי נקודת מבט, של השוואות בין דברים שעל פניהם שונים, של הסתכלות מחודשת על המציאות המקובלת.

מה קורה בצומת המפגיש בין שתי מערכות הדמיון הללו? חכמי המסורה, עם כל הדמיון התורני שלהם, רובם ככולם גברים שבעצמם היו, ורבים מהם עודם, רואים את המציאות דרך נקודת מבט פטריארכלית. האם ניתן למצוא מקרים בהם דמיונם המבורך פרץ את גבולות המסגרת הפטריארכלית? האם מתועדים מקרים בהם חכמי המסורה העלו בדעתם אפשרויות של מציאות אחרת, המנוגדת למציאות הפטריארכלית עליה הרבה מתורתם שלהם עצמם מושתתת?

האמת היא שתורתם של חכמי המסורה מלאה במקרים כאלה. ברצוני להתמקד כאן באחד מהם, העוסק בנושא המרכזי של פרשתנו. על בסיס מדרש תנאי, הדרשן ר' שלמה אפרים מלונטשיץ, שחי בפולין ובפראג במפנה המאות ה-ט"ז וה-י"ז, מציע בפירושו לתורה הכלי יקר קריאה רדיקלית ומקורית לפסוקי הפתיחה של פרשתנו: "וידבר ה' אל משה לאמר: שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען…" קריאתו הופכת על פניהן את כל הנחות היסוד המקובלות של הגברים, כולל של אדון הנביאים עצמו, משה רבנו, לגבי אופיים של גברים לעומת נשים. בכך פותח הכלי יקר פתח לדמיון מציאות היסטורית ותורנית השונה בתכלית מזו שהתקיימה בפועל.

המהלך של הכלי יקר מבוסס על המלים "לך" ו"אנשים" שבביטוי "שלח לך אנשים", להן נדרשו פרשנים רבים. מדוע ה' מוסיף את המלת היחס "לך" בציוויו למשה לשלוח מרגלים, ומדוע מתוארים המרגלים הללו דווקא כ"אנשים"?

שלח לך אנשים" – לך נראה כי המה אנשים חשובים כי עיני בשר לך לראות בנגלה לבד באשר הוא שם כי באותה שעה כשרים היו, אבל בעיניי אינן אנשים כשרים כי אני רואה שתי ראיות, בהוה ובעתיד, כי עתידין להיות בעצה רעה.

כבר בתחילת דבריו קורץ הכלי יקר ליסוד הדמיוני של פירושו. ה' רוצה שמשה ישלח מרגלים "חשובים…וכשרים" שיתורו את ארץ כנען. אבל בדבריו רומז ה' שמשה רואה את המציאות באופן מוגבל. מנקודת מבטו של משה, הלכודה בהווה המוכר, האנשים שהוא שולח הם חשובים וכשרים. אבל ה', שרואה גם את העתיד, יודע שהם אינם כאלה באמת. לכן הוא אומר "שלח לך אנשים" – רק לך הם נראים כאנשים כשרים. ממשיך הכלי יקר:

ורבותינו ז"ל אמרו (במדבר רבה טז, ו) שסמיכות המרגלים למרים, לפי שמרים לקתה על עסקי דיבה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר… ומטעם זה פרט כאן אנשים… שלשון הרע מצוי בנשים יותר מבאנשים כי עשרה קבין שיחה ירדו לעולם ט' נטלו נשים כו', (קידושין מט, ב) ולפי שסתם נשים פטפטניות דברניות על כן תלה הדבור במרים כי היא התחילה בקלקלה זו ואהרן היה טפל לה, לכך אמר שלח לך אנשים שאין להם דרך נשים ולא יהיו כמרים שספרה לשון הרע אלא אנשים ממש שאין מדרכן לספר לשון הרע.

הכלי יקר מסביר שטעותו של משה לא הייתה רק לגבי אופיים האמיתי של המרגלים. הייתה פה גם טעות מגדרית-חברתית. משה סבר, על בסיס הנחה פטריארכלית מקובלת, המשתקפת גם במקומות שונים בדברי חז"ל, שהלקח שהיה עליו ללמוד ממעשה לשון הרע שאמרו מרים ואהרון מיד לפני כן, הוא שיש לשלוח דווקא גברים ולא נשים לתור את הארץ. הרי רק מרים נענשה על הרכילות שספרו אהרון והיא. כנראה, כך סבר משה לתומו, שמרים נענשה ביתר חומרה כי היא נכשלה ברכילות באופן חמור יותר מאהרון, וזאת, כך סבר משה, היא עשתה בגלל מגדרה הנשי. אם ישלח אנשים, ולא נשים, יהיה יותר סיכוי שהם לא יוציאו דיבה רעה על הארץ.

וזו הייתה טעותו הגדולה. ממשיך הכלי יקר ומסביר שההפך היה נכון:

…לכך פרט אנשים, לפי שאמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני פנחס תשעג)2 האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' (במדבר יד, ד) והנשים היו מחבבות הארץ ואמרו 'תנה לנו אחזה' (במדבר כז, ד) ועל כן אמר הקב"ה: לפי דעתי, שאני רואה בעתיד, היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה, אבל לך, לדעתך, שאתה סבור שכשרים המה, ואתה סבור שהארץ חביבה עליהם, תשלח אנשים. וזהו 'שלח לך' – לדעתך, 'אנשים', אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור.

חז"ל הסיקו מהשוואה בין יחסן של בנות צלפחד לארץ לבין יחסם של המרגלים שנשות דור המדבר חיבבו את הארץ ואילו הגברים שנאוה. את הדברים הללו מקשר הכלי יקר ללשון צוויו של ה' למשה בראשית פרשתנו. משה סבור שהאנשים ראויים יותר מהנשים לתור את הארץ, אבל ראייתו הפטריארכלית מוגבלת. האמת, לפי הכלי יקר, היא בדיוק הפוכה, ולה ה' רומז, באומרו כביכול: "לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים".

קריאה רדיקלית זו בפסוקי הפתיחה של פרשתנו מדמיינת עולם חברתי הפוך מהעולם הפטריארכלי המוכר, שבו אנשים תופסים תפקידי הנהגה ועשייה ציבורית ונשים נחשבות כ"פטפטניות דברניות" שכל כוחן בלשונן, וגם כוח זה עושה יותר נזק מאשר תועלת. הכלי יקר מדמיין מציאות בדיוק הפוכה מזו המוכרת למשה ולשאר החברה הפטריארכלית.

אם נגזור את המסקנה המתבקשת מהפרשנות הרדיקלית הזו של הכלי היקר, הרי שניאלץ לדמיין מציאות היסטורית-דתית שונה בתכלית מזו שהתרחשה הלכה למעשה. הרי, מה היה קורה לוּ משה אכן היה שולח שתים-עשרה מרגלות במקום שנים-עשר מרגלים? אם מרגלות היו נשלחות, הן היו משבחות את הארץ במקום להוציא את דיבתה רעה. אם היה נמנע חטא המרגלים, ממילא היו נמנעות כל התוצאות שנגרמו בעטיו: האסון הגדול של המתת דור יוצאי מצרים, הארכת המסע במדבר בשלושים-ושמונה שנה, ומניעת כניסתו של משה לארץ.3

במהלך אחר של דמיון מציאות אלטרנטיבית, מספר פרשנים מארצות האסלאם מסביבות תקופתו של הכלי יקר מציינים מאמר חז"ל (אם כי דומני שאינו מתועד במקורות החז"ליים שבידינו) שגורס שכל תולדות עם ישראל היו שונים בתכלית אילו משה היה נכנס לארץ:

כך ניסח זאת ר' חיים בן עטר בפירושו אור החיים:4

אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב, שאין אומה ולשון נוגעת בו.

אם נצרף דברים אלו למהלך של הכלי יקר, הרי שנוכל לומר, שאם משה היה שולח מרגלות, כפי שה' רצה, הרי שבית המקדש הראשון היה עדיין עומד היום על תלו! כל ההיסטוריה היהודית הייתה שונה בתכלית.

מאין נובעת היכולת לדמיין מציאות אלטרנטיבית לזו המקובלת? הכלי יקר מסביר במקום אחר, שוב בדרכו המקורית, שמה שמאפשר את היכולת הזאת הוא מרחק. כך, את דברי משה "אסורה נא ואראה" (שמות ג, ג) בסנה הבוער, הכלי יקר מפרש לא כמבטאים התקרבות לסנה, כפי שפשט הפסוק מורה, אלא כהתרחקות ממנו. זאת מפני שהתרחקות מאפשרת פרספקטיבה.

'אסורה נא ואראה'. ענין הסרה זו היא להתרחק מן המקום ההוא כי כל עוד שיתרחק מן המקום ההוא ביותר שלטה בה עינא (=שולטת בו העין). צא ולמד מאור השמש שכל עוד שיתקרב האדם אל האור ההוא אינו יכול להסתכל בו וכשהשמש במזרח או במערב הכל מסתכלים בה לגודל המרחק. כך אור זה שהיה בסנה לגודל אורו לא היה יכול משה להסתכל בו ולהתבונן במהותו, וכן אמר ירמיה (לא, ג) "מרחוק ה' נראה לי" – משמע אבל לא מקרוב, וכן פירשנו למעלה ריש פרשת וירא בפסוק "וירא את המקום מרחוק" (בראשית כב, ד). ולפיכך אמר "אסורה נא" מכאן, להתרחק מן המקום ההוא, כי אז אראה בו מדוע לא יבער הסנה.

התורה הפמיניסטית יכלה להתנסח דווקא על ידי נשים כיוון שהן, מתוקף מרחקן היחסי ממוקדי הכוח בחברה, רואות דברים שהאנשים המצויים במוקד הכוח אינם רואים. על מנת להגיע לתובנות דומות, חכמי המסורה צריכים גם הם, כך מלמדנו הכלי יקר, לתפוס מרחק מנקודת המבט הקרובה והמוכרת, ולדמיין מציאות אחרת – צודקת יותר, חכמה יותר, ואלוקית יותר.5

1. בבא בתרא קל, א (וראו בפירוש הרשב"ם על אתר, המפנה גם לעירובין כא, ב).

2. תקדים לכך נמצא בספרי במדבר קלג.

3. ישנה מחלוקת מפני מה לא נכנס משה לארץ. הרמב"ן (דברים א, לז), סבור שהוא נענש על חטאו במי מריבה (שאירע לאחר מעשה המרגלים). אור החיים (שם) סבור שכניסתו נמנעה בגלל כשלון העם בחטא המרגלים והאברבנאל (שם) סבור שמשה נענש על חטאו שלו במעשה המרגלים. לפי כל אחת מהדעות הללו אם לא היה חטא מרגלים, היה משה נכנס לארץ.

4. אור החיים (שם). ראו לפניו את האלשיך (שם), וכן את פרשת דרכים לר' יהודה רוזאניס, דרך הקודש, דרוש שמיני.

5. ההבדל הקריטי שעושה נקודת מבט עולה גם במגוון פרשנויות לפסוקים שונים בפרשת המרגלים. ראו במדבר יג, כד ("נחל אשכול"), עם ספורנו, ושם, לב ("ארץ אוכלת יושביה"), עם רש"י, ושם, לג ("ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"), עם סוטה לה, א.

דר' יונתן מוס מלמד בחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית בירושלם


וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ… – מבחינת טובתם של ישראל אין זה חשוב כלל, אם האוכלוסיה היא חזקה או חלשה. אין כאן שאלה של או-או, ולפיכך השאלות כתובות רק זו בצד זו, באפשרויות שונות, ולא כניגודים. ובכך קיבלה שליחות זו אופי שונה לחלוטין ממה שהעם נתכוון לו תחילה. עליהם להכיר את הארץ כמו שהיא עתה – לא לצורך כיבוש – אלא כדי ללמוד מוסר השכל לדורות. אם ימצאו חסרונות בארץ וביושביה, יספרו עליהם לבניהם אחריהם, שיזכו ויבחינו; כי עתידה הארץ לפרוח ויושביה עתידים לשגשג – על ידי שמירת ה' וברכתו. אם ימצאו בארץ שפע ועושר, יבינו מאליהם לאיזו ברכה היא עוד תגיע כשה' ישים בה את עינין לטובה. ומעל לכל: כשיראו את עוצמתו של הכנעני יושב הארץ, תהיה זו להם אזהרה לדורות: כי הכוח והעוצמה לא יצילו אומה מאבדון אם תעבור על חוק המוסר האלוהי.

 (הרש"ר הירש יג, יח)

יש ענקים וחגבים מסוגים שונים

…בארץ ישראל נשתיירו אפוא שרידים של הנפילים מלפני המבול, ועובדה זו מתאימה יפה לשיטה (זבחים קי"ג, ע"א) שלא ירד מבול בארץ ישראל ונשתמר בה אפוא הכוח השורשי-מקורי של הארץ. בהיותה תחת אוכלוסייה כנענית נתגלה כוח זה רק בגידול ענקים, בעלי שיעור קומה גופנית. אך באותה מידה יש בכוח זה כדי להכשיר את הארץ להיות קרקע לעם ה', שהרי עם זה ישמור בה את תורת ה' וכך ישוב העולם לימי נעוריו והארץ תהיה כגן עדן. ואל נשכח את מאמר חז"ל שבריאות וכוח גופני הם מתנאי ההתפתחות הרוחנית העליונה (שבת צב, ע"א). ואולי לא נטעה אם נאמר שזה היחס שבין כוח הארץ לבין תכונת יושביה: במקום שעבודת הרוח שובתת, יפה כוח הארץ לגדל ענקים בעלי שיעור קומה גופנית; אולם אם שוכנים בה אנשים שמגמתם היא רוחנית, ינוצל כוח הארץ לפעילות רוחנית ולא לקומת ענק של הגוף.

(הרש"ר הירש במדבר י"ג, ל"ג)

"ועשו להם ציצית" – השלמת הבגד כמטאפורה לשותפות האדם עם הקב"ה בתיקון עולם

…הבריאה היאכמו מעטה להמאציל, עד כי איש בער לא ידע ונבל יחשוב בליבו אין אלוהים. ולכן נקרא כללות הבריאה בשם בגד. ולפי הקדמתנו קודם, כי הבריאה עדיין לא נגמרה, והניח הבורא יתברך להבחירי (לאדם), שהוא ישלים אותה והוא יוציאנה לשלמותה… ולכן העיר הבורא אותנו במצות ציצית ולהורות, כי המציאות היא בגד, שמשני צדדיו יש עדיין חוטים שלא נארגו, ולכן צריך גדיל וענף, והיינו להורות, שגם בפעולות שהאדם יעשה בבחירתו בחיים ובטוב ולהלוך בדרכי ה', גם בזה עזר ממרום תסעדהו… ואתה בן אדם, אם תארוג את הבריאה, תעשה שותף להשי"ת במעשה בראשית, וכמאמרם "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו… מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית", וזהו שאמרו בסנהדרין צ"ט "כל העוסק בתורה לשמה… כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה, שנאמר לנטוע שמים וליסד ארץ, ואולי יש לומר על הך "ועשיתם אֹתָם" – ועשיתם אֲתֶּם, שהוא כאילו עשאו לעצמו.

(משך חכמה במדבר טו, מ)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.