שופטים תשע"ו, גיליון 968

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף

לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ

 אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

(דברים טז, כ)

 Shoftim 2016

  איור: הרי לנגבהיים

 

צדק צדק תרדף – הלך אחר ב"ד יפה למען תחיה וירשת את הארץ, כדאי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתם, לשון רש"י מספרי (שופטים קמד) וטעם הכפל, לומר הדיינין צריכין שישפטו את העם משפט צדק וגם אתה צריך לרדוף הצדק תמיד, שתלך ממקומך אל מקום חכמים הגדולים, אחרי רבן יוחנן בן זכאי ליבנה אחר רבי לבית שערים ור"א אמר צדק צדק פעמים, שירדוף אחרי הצדק שירויח בו או יפסיד, או פעם אחר פעם לחזוק: אבל במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה ידרשו בו סוד, אמרו צדק זו מידת דינו של עולם שנאמר צדק צדק תרדוף, וכתיב בתריה למען תחיה וירשת את הארץ, אם תדין עצמך תחיה אם לאו הוא ידין עליך ותקים בעל כרחך.

 (רמב"ן שם, שם)

 

למען תחיה וירשת – כי המשפט הוא עיקר הכל, ואם ירבה העושק במדינה תישחת עניינה, ואמר 'למען תחיה', כדרך ששנינו 'חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין'.

(רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם)

 


 

" צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"

רמי פינצ'ובר

הדברים מוקדשים לזכרה של אמנו

אסתר אידה לבית פרנקל ע"ה,

שדמעת העשוקים באשר הם נגעה ללבה בכל עת.

"בקשת השלום ורדיפתו אינה עצה טובה אלא מצווה…"1, כך נפתח ספרו החשוב של פרופ' אוריאל סימון "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".

במקרא מצינו מצווה נוספת שאנו מחויבים לרדוף והיא הפתיחה לפרשתנו: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף". מכל מצוות התורה – שתי מצוות שאנו מצווים לרדוף: צדק ושלום. והגדילה פרשתנו בהתנותה את אחיזתנו בארץ2 ברדיפת הצדק ובהכפלת הצדק: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים טז 20), וחז"ל דורשים: "אחד לדין ואחד לפשרה" (בבלי סנהדרין לב ב). אין דין ואין צדק – ללא פשרה.3

בביקורת חריפה על הסנהדרין הגדולה שמפעילה את כח התורה ללא חמלה, יוצאים חז"ל להגנת החפים-מפשע מיד עושקיהם. כך המדרש בפרשת הממזר המקלל, על הפסוק: "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית" (ויקרא כד 10), דורשים חז"ל פסוק בקהלת (ד 1):"וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם":'הָעֲשֻׁקִים' – אילו הממזרים. אימותיהן של אילו עברו עבירה ואילו העלובין4 מרחקין אותם… אביו שלזה בא על ערוה – זה (הממזר) מה עשה? 'וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ' – זה סנהדרין גדולה של ישראל שהיא באה עליהן בכוח התורה ומרחקתן, על שם: 'לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה' (דברים כג 3). 'וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ' אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לנחמן…" (ויקרא רבה (מרגליות) אמור לב ח).5

ע"פ חז"ל, הפעלת כח התורה ככתבו וכלשונו על ידי "בית המשפט העליון" – החריבה את בית המקדש6 ולא מותירה ברירה לקב"ה אלא לנחם בעצמו את הנעשקים מיד עושקיהם. חוט של חסד וחמלה – מחבר בין החזרה בפרשתנו על המילה 'צֶדֶק' והחזרה על המילים: 'וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם'.7

הרב י. סולובייצ'יק מספר מפי דודו, ששאל את סבו ר' חיים מבריסק: 'מה היא תעודת הרב?' ענה ר' חיים ואמר: 'לתבוע עלבונם של גלמודים ועזובים, להגן על כבוד עניים ולהציל עשוק מיד עושקו'8.

הקשר בין הישיבה בארץ ודין צדק, חוזר פעמים רבות בספרות הנבואה ומגיע לשיאו בפסוק: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו א 27).9

ומרחיב הרש"ר הירש בפירושו לפסוק בפרשתנו: "הצדק יהא התכלית העליונה והיחידה של הכלל הלאומי, ויש לשאוף אל הצדק רק לשם הצדק עצמו, ואילו שאר כל השיקולים חייבים להשתעבד לתכלית זו… תפקידו היחיד של ישראל הוא לרדוף את הצדק ללא הרף ובכל ההתמסרות, למען תחיה וירשת וגו', ועל ידי כך כבר עשית את כל הדרוש להבטחת קיומך הגופני ('תחיה') והמדיני ('וירשת'). ההצלחה המדינית התלויה בעשיית משפט וברדיפת צדק קרויה כאן "ירושה" – "וירשת" – גם אחרי שכבר הושלמה ירושת הארץ, שהרי אין ספק שזו התקופה שהפסוק שלנו דן בה. ודבר גדול למדנו מכאן: ירושת הארץ תלויה ועומדת בכל רגע, והמדינה היהודית חייבת לרשת את הארץ תמיד מחדש על ידי הגשמה מלאה של הצדק." (רש"ר הירש דברים טז 20)

בישיבת הפתיחה של האסיפה המכוננת (הכנסת) ביום ט״ו בשבט תש״ט (14 פברואר 1949) נאם הנשיא הראשון ד"ר חיים ויצמן ואמר10: "כל ימי עמלתי וחתרתי לעשות את המדע והמחקר יסוד למפעלנו הלאומי. אבל ידעתי גם ידעתי כי מעל למדע, יש ערכים נשגבים, אשר רק בהם מרפא לנגעי האנושות – ערכי צדק ויושר, שלום ואחוה. "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".11

תחילת הפרשה עוסקת במצווה שכל ישבי הארץ מחויבים בה, מצוות מינוי השופטים בכל השערים. השופטים מצדם מחויבים לשפוט בצדק. אבל מצוות רדיפת הצדק, איננה מכוונת רק לשופטים ולמי שממנה אותם, הפסוק הזה מכוון לכולנו. התורה מחייבת כל אדם באשר הוא אדם לרדוף צדק. אנו לא חיים בבית המשפט, רק חלק קטן מהעוולות והמריבות בעולמנו מגיעות לבית הדין.

בחודשים האחרונים אנו חווים שוב, איך הדיון על המוסר הצבאי בשעת לחימה – מגיע שוב לשערי בית המשפט, ועדיין איננו יודעים את סופו של הדבר. אולם בדברי ימי המדינה היו אירועים מחרידים אף יותר, וכך כתב נתן אלתרמן לאחר טבח "כפר קאסם" בשנת 1956 12.

אומרים: "יהיה משפט – וסוף פסוק. הדין ידון ואת גזרו יפסוק".

אומרים: "נניח זאת לתהליך המשפטי. האם אין די בכך?"

לא. אין זה כל וכל…

'הדין הוא אלף-בית. מושכל ראשון. לא יתכן כי לא יעיר הפשע את החוק.

אך גם לפני בית-דין וגם אחרי בית-דין עוד חסרה הפרשה עיקר גדול…

'לא תיתכן חברת אנוש, לא ייתכן ציבור בר-הכרה
שלא יהום לעת מקרה כזה וגם ישאל בלי הצטרכות למטיפי מוסר,
כיצד קרה מה שקרה? ואיך יכול היה לקרות מה שקרה?
ואיך ומה חייב הוא לעשות כדי שלא תקרה כזאת מחר?13

התורה מכוונת אותנו וקובעת שהצדק איננו שוכן רק בהיכל הצדק, הצדק חייב להיות בכל מקום שבו נמצאים בני אדם, גם בעת מלחמה, וזו משמעות הציווי לרדיפת הצדק בדיוק כפי שכולנו מחויבים ברדיפת השלום. אם אין צדק אין גם שלום, משפט צדק – שאינו רואה את השבת השלום בראש מעייניו, עלול להשאיר צד פגוע ועשוי לעורר מדנים – מכאן חשיבות הפשרה – "לפנים משורת הדין" ולזה כיוון רבן שמעון בן גמליאל באומרו: "על שלשה דברים העולם עומד: על הדין, ועל האמת ועל השלום. שנאמר:'אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם' (זכריה ח)". (משנה אבות א יז)

1. "בקש שלום ורדפהו" עמ'11.

2. ראו סימון שם עמ' 248.

3. ראו הדיון של מורי ודודי ז"ל א.א.אורבך בספרו "חז"ל-אמונות ודעות" עמ' 291 ואילך.

4. העלובין – המרחקים מכונים במדרש זה עלובין!

5. ראו ח.נ.ביאליק "הלכה ואגדה" עמ' נו, מורי ודודי י.פרנקל "מדרש ואגדה" עמ' 742 ו 1088 וכן א. ברקוביץ "ההלכה כוחה ותפקידה" עמ' 116.

6. "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה…ולא עבדו לפני משורת הדין"(גיטין ד, ד ובבלי שם).

7 .כן, מותר לבקר את את הערכאה השיפוטית העליונה וראו זאב פלק "ערכי משפט ויהדות" עמ' 103.

8. "איש ההלכה – גלוי ונסתר" עמ' 80.

9. ראה מאמרו של שעיה רוטברג "צדק ושיבת ציון" בתוך הספר "דרישת שלום" עמ'1

10. אתר הכנסת, http://main.knesset.gov.il/About/Occasion/Pages/birthday/sitting1949.aspx;

11. בריו אלו של ויצמן, מזכירים את הנאום הנבואי והמזהיר שנשא עם סיום תפקידו כראש התנועה הציונית בבזל ב 112.1946 שם יצא חוצץ כנגד הטרור היהודי (אניטה שפירא, "אנו מכריזים בזאת" עמ' 30). וראו גם א.סימון "בקש שלום ורדפה" עמ' 248.

12. רצח של 43 נשים, ילדים וגברים חפים מפשע בידי חיילי צהל בשנת 1956. ראו דיון מעמיק בספרו של הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר ושופט בית המשפט המחוזי היום ד"ר מנחם פינקלשטיין "הטור השביעי וטוהר הנשק" עמ' 185 ואילך.

13. "תחום המשולש" בתוך "הטור השביעי" ב עמ' 355.

רמי פינצ'ובר הוא מהנדס


'והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח 19) – רדיפת האמת כשלעצמה עלולה להביא חורבן, ולכן חייבים לצרף אליה את רדיפת השלום. האמת תובעת שייקוב הדין את ההר, ואילו השלום לא ייכון ללא התחשבות ופשרה. על אף הניגוד בין שני הערכים הללו, אסור לוותר על אחד מהם, וצריך לאזור עוז ולדבוק בשניהם.

(א. סימון "בקש שלום ורדפהו" עמ' 263).


מבקשים אנחנו את הדין ואת האמת לאמיתו, ומודעים אנו לכך כי "לאמיתו" אין משמעו אמת מוחלטת אלא לפי המקום ולפי הזמן, העניין וטבעו של עולם. מטרתם של הדין והאמת לאמיתו גם יחד – הוא השלום.

(מ. אלון "ציון במשפט תפדה" עמ' 35)


"למותר להדגיש ש'צדק יהודי' איננו צדק התחום ומוגבל רק ליהודים. הוא כולל לא רק את הצדק כלפי היתום והאלמנה, אלא גם צדק כלפי הגר התושב, קרי בן המיעוטים הלא יהודי, ולא רק כלפי המיעוט היושב בינינו, אלא גם כלפי השכן, ולעיתים אפילו כלפי האויב, כפי שמתבטא במצוות הקריאה לשלום בצאתנו למלחמה".

(הרב שג"ר "לוחות ושברי לוחות" עמ' 352).


וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים

הוֹלֶכֶת וּנְמוֹגָה עַל לֶחְיָם.

וְרֵיחַ חַרְצִיּוֹת עָלָה מִן הַבְּקָעוֹת

עִם רֵיחַ שִׁטָּה רַעֲנָן.

וּמֵי נְחָלִים הִתְנַפְּצוּ עַל אֲבָנִים

בְּגַל שֶׁל שִׂמְחָה לְחִנָּם.

וְעַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת הָיוּ מִתְרַחֲצִים

וְרוּחַ לֹא נָשַׁב עַל הַיָּם.

וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיֵּלֵךְ עַל הַגַּלִּים

רַק הָמוֹן סִירוֹת וּמִשְׂחָקִים.

וְרָאִיתִי אֶת דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים.

מִי שֶׁיִּרְצֶה לָקַחַת מִן הָאוֹר הָאוֹר

הוּא נַחֲלָתוֹ.

וְכָל אִישׁ יִהְיֶה חָפְשִׁי כְּמוֹ עָגוּר

לָלֶכֶת וְלָבוֹא,

מִלְּבַד אֶחָד

שֶׁהוּא שֶׁלִּי.

וְטוֹב לָעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר

וּמֵי הַנָּהָר כֹּה חָמִים וּמְתוּקִים

וְדִמְעַת הָעֲשׁוּקִים

מָרָה.

(דליה רביקוביץ)


כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.

(דברים כ , יט)


כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות – קלעריקוס והכורם פירשו: אל תכריתהו, כי אולי תצטרך לו, כי יארכו ימי המצור ויחסר הלחם לאנשי המלחמה ויצטרכו לפירות האילנות. ודון יצחק ורבנו עובדיה ספורנו ובעל מנחה בלולה פירשו כי ממנו תאכל כשתלכוד העיר, לכך לא טוב לך להשחיתו. ולדעתי לא לכך ניתנה תורה, כדי ללמד לבני אדם לעשות חשבונות להנאת עצמם, אבל בהיפך לכך ניתנה, לחזק בליבותנו החמלה והחנינה המתנגדות לתועלתנו. גם פילון וגם יוספוס פלאביוס פירשו המצוה הזאת מצד החמלה והרחמים והרחקת האכזריות. ואשר אני אחזה הוא, כי עיקר המצווה הוא שלא יכרות העץ אחר שאכל מפירותיו, וזה אמנם כדי להרחיק את האדם ממידת כפוי טובה ולהרגילו שיאהב את המיטיב לו ולא ישליכנו אחר גוו בזמן שלא יקווה ממנו עוד תועלת… והנה יש לתמוה, למה במלחמת מואב (מלכים ב', ג, יט) אמר אלישע: 'והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו' – ואף אם היה מנהגם לעשות כן במלחמות, לא היה לו לאלישע לחזק ידי עוברי עברה והיה לו להזהירם שלא יעשו כן. אבל לפי מה שפירשתי, אין כאן תמיהה, כי לא נאסרה ההשחתה אלא לאחר האכילה, כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים ותאכל מפרי העץ אשר בארץ אויביך, לא תכרתהו אחר שאכלת מפריו.

(שד"ל שם, שם)

 

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.