ראש השנה תשס"ו (גליון מספר 465)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary – parshat



ראש השנה

גליון מס' 465 תשס"ו
(קישור לדף המקורי)

כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד

לְצַמָּתֵךְ. (שיר השירים ו, ז )

 

 

אמר

ריש לקיש: פושעי ישראל אין אוּר גיהנם שולטת בהן קל וחומר ממזבח הזהב, מה מזבח הזהב

שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עמד כמה שנים ולא שלטה בו האוּר, פושעי ישראל שמליאין

מצות כרמון שנאמר (שיר השירים ו') 'כפלח הרמון רקתך'. ואמר רבי שמעון בן לקיש: אל תיקרי

רקתך אלא ריקתיך, שאפילו ריקנין שבך מליאין מצות כרמון – על אחת כמה וכמה.

 (בבלי עירובין יט ע"א)

 

אמר רבי חנא

בר בזנא, א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה

ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר, מהכא: (עמוס ט') ואגודתו על ארץ יסדה.

(בבלי כריתות ו ע"ב)

 

אוכלים מיני

ירקות ופֵרות שבשמותיהם יש רמז לטובה, כגון: סִלקי, כרתי, רוביא, קרא ותמרי. ובשעת

אכילת כל ירק אומר 'יהי רצון' מענין הרמז שיש בו…

וכשהוא אוכל

רוביא אומר: שירבו זכויותינו.וכן כשאוכל ריִמון אומר 'שירבו זכויותנו כרִימון'

קרא – יקראו לפניך זכויותינו, (נוסח ספרד – שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו וכו').

(ספר התודעה:

ראש השנה – ליל ראשון של ראש השנה)

 

 

שנה טובה לכל קוראינו לכל בית ישראל ולכל

באי עולם

שנת שלום ושלוה

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

וכתבנו בספר החיים, למענך אלוקים חיים

 

 

על חובת לימוד זכות על היחיד ועל הרבים

יעל

לוין

זְכוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ

חֶסֶד וְרַחֲמִים לִפְנֵי כְבוֹדוֹ

(מתוך 'אֵל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים')

בשניים

מחיבוריו מעלה ר' אליעזר פאפו את הצורך, ולמעשה את החובה, ללמד זכות על ישראל בכל

עת תמיד, אולם באורח מיוחד בתקופת הימים הנוראים. ר' אליעזר פאפו

חי בשנים תקמ"ה–תקפ"ח (1828-1785).1 הוא נולד בסאראייבו בבוסנייה,

וחיבר שורת ספרים שהפכו קלאסיים, ובהם ספר המוסר 'פלא יועץ',2 ו'בית

תפלה' – לקט תפילות רשות פרי עטו, שהתקבלו בכל תפוצות ישראל.3

ההידרשות האחת של ר' אליעזר פאפו לחובה ללמד

זכות מופיעה ב'פלא יועץ' בערך 'סנגוריא'.4 המחבר פותח את התייחסותו

בהזכירו שידוע שהקב"ה 'חפץ שילמדו סניגוריא על ישראל על הכלל ועל הפרט' כאחד.5

הוא מונה תחילה דוגמאות אחדות מספרות חז"ל של אישים דגולים שלימדו קטיגוריה

על ישראל ונענשו, ובהם אליהו6 ומשה רבנו7, ולעומתם זכה

גדעון להושיע את ישראל על שלימד סניגוריה.8 אפשר להצביע על דמיון בקטע

זה עם דברים שכתב החיד"א (תפ"ד-תקס"ו 1806-1724). בחיבורו 'צפורן

שמיר' הוא מזכיר כי לעולם יש ללמד זכות על ישראל על הכלל ועל הפרט, ומציין את

הדוגמה הנוגעת לגדעון,9 וכן מקדיש את הערך 'כבוד ישראל' בספרו 'דבש

לפי' לצורך ללמד זכות על ישראל, ומביא בו הדגמות אחדות.10

העיקרון המונח

בתשתית הרעיון שאין ללמד קטיגוריה על ישראל הוא ש'כל אשר ידבר האיש עושה רושם

ומעורר פמליא של מעלה אם מדבר קטיגוריא מעורר המקטרגים ואם מדבר סניגוריא מעורר

סניגורים ודבריו עושים פירות'. אפשר להפנות אל מקורו של מוטיב זה בזוהר פרשת צו,11

שם נאמר שדיבור למטה מעורר דיבור למעלה; הדיבור למטה עולה ובוקע רקיעים עד שעולה

ומעורר מה שמעורר, אם טוב – טוב, ואם רע – רע.12

מִסִּבָּה זו על

הדרשנים לגלות משנה זהירות ככלל, ובאורח מיוחד בימי הדין, שלא להטיל דופי בעם ושלא

לפרש את חטאיו, מה שמסוגל לעורר עליו את הדין, אלא יש להם לנקוט גישה חיובית

ולציין את הדרך הרצויה שראוי להלך בו. על הבעש"ט (1700–1760) לדוגמה ידוע

שנהג לצאת כנגד המגידים שהיו מוכיחים את הציבור על שאינם מדקדקים במצוות ומפחידים

אותם בייסורי גהנום, ומטילים עליהם תיקוני תשובה קשים.13 גם

החיד"א מאזכר ב'דבש לפי' כי 'הדורש תוכחת[!] לעם' צריך להיזהר ביותר שלא

לזלזל בכבוד ישראל ושלא ללמד קטיגוריה.14

ר' אליעזר פאפו אף

מעלה את הדרישה כי אם יזדמן אדם לבית כנסת 'של עמי הארץ', וישמע שמלמדים קטיגוריה,

עליו לחגור בעוז מתניו וללמד על ציבור זה זכות אפילו בטענות שאינן מחוורות ובסברות

שאינן ברורות. ר' אליעזר פאפו מציין בהקשר זה טיעונים אפשריים ראויים אחדים אשר

יוכל האדם להזכיר; למרות שהעם חי בדחקות כלכלית ובגלות, לא הניח את קיום המצוות,

וחטאיו הם בגדר אונס ושוגג, שאין הוא מודע למהות האיסורים ולחומרתם. ר' אליעזר

פאפו מוסיף ומביא את הרעיון, שמקורו בספרות חז"ל, כי הדן לכף זכות המקום ידון

אותו לכף זכות.15 מכיוון שהקב"ה חפץ חסד,16 הוא מקבל

'כל מין טענה מהמלמד זכות', ומשתמע שגם טיעונים דחוקים שאינם חותרים לחלוטין אל

האמת, ייחשבו לפני המקום כקבילים.

בחיבורו 'דמשק

אליעזר' נדרש ר' אליעזר פאפו בתוספת הרחבה ניכרת למוטיב חובת לימוד זכות על הרבים

ועל היחיד, בערך 'סניגורייא' אף הוא.17 הקטע הפותח מגלה דמיון רעיוני

ולשוני מובהק עם הנזכר ב'פלא יועץ'. ואולם שלא כמו הנאמר ב'פלא יועץ', ב'דמשק

אליעזר' מציין המחבר שעניין לימוד זכות הוא דבר נכון ויאה בימים הנוראים וכן גם על

כל צרה שלא תבוא על הציבור, בין מגזירת שמים בין מגזירת מלכים. בעוד שב'פלא יועץ'

הוא מעלה בקצרה בחלק האחרון של הידרשותו טיעונים ראויים אחדים, חלקה הארי של

התייחסותו ב'דמשק אליעזר' הוא נוסח מפורט ומסועף של כתב סניגוריה בן אלפיים מילים

לערך. ר' אליעזר פאפו ממליץ לאומרו בבתי הכנסת ובבתי המדרש בבכיה, בהתאם לתפיסה

ש'שערי דמעות לא ננעלו',18 וכן קובע כי המועד המתאים ביותר לומר כתב

הגנה זה הוא אשמורת הבוקר שאז מתעוררים הרחמים בעולם. והנה, נוסח זה, שאין ר'

אליעזר פאפו מוסר כל פרטים על אודותיו, הוא גירסה מורחבת של טקסט רעיוני דומה, אבל

קצר בשני שלישים לערך, המובא בחיבורו של ר' אליהו הכהן האיתמרי (נפטר בשנת

תפ"ט 1729)19 'מדרש תלפיות'.20 טקסט זה מופיע ב'ענף גרושים וּמְלִיצוּת גדול על ישראל', אולם אינו מובא בהקשר

לדיון כלשהו בנושא לימוד זכות, וכן הַמְּלִיצָה לטובת ישראל אינה מוצגת באורח גלוי

כטקסט לאמירה בפועל.

ר' אליעזר פאפו מנסח

שורת טיעונים, וממקד את דבריו בסבל שהוא מנת חלקם של ישראל ובדבקותם בשמירת

המצוות. הטיעון הראשון והמרכזי קשור בלימוד זכות על יושבי ארץ ישראל. יש בני אדם

ששמו את נפשם בכפם, עזבו את בני משפחותיהם, ועלו לארץ הקודש. ואולם הם חיים בה

בחרפת רעב, 'אנשים ונשים וטף בחורים עם זקנים', ונאלצים לחזר על הפתחים. חרף כל

זאת, 'בגלותם ובשפלותם ובדלותם' שומרים הם את המצוות 'ואפי'[לו] ריקנין שבישראל

מלאים מצות כרמון'.21 העניות מעבירה את מי שחוטאים על דעתם, וחלים

עליהם 'דין שכור ודין שוטה… שנשתטה מרוב הצרות'. האומה הקדושה, קובע הוא, 'אין

בה שום מום והקב"ה מעיד עליה "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" (שה"ש

ד, ז)', ובנקודה זו מונה ר' אליעזר פאפו שורה ארוכה של מצוות שישראל מקיימים

למרות רוב ייסוריהם.

ואולם הסבל הפוקד את

ישראל מַקְנֶה להם גם זכות; הוא פועל לנקותם מעוון, וּמַפְקִיעָם מחיובם על

חטאותיהם. מחמת ריבוי הצרות 'כבר הם מחולים מכל חטא ועון ופשע'. על כן מי שמקטרגים

עליהם ומדברים סרה על אודותיהם עתידים ליתן את הדין. שכן בנוהג שבעולם אין לאדם

לקטרג על בן המלך בפני המלך אף בשעה שקיים מקום לקטרג, על אחת כמה וכמה שדבר זה

כוחו יפה בשעה שאדם מקטרג על בן מלך שכבר 'קיבל בכפל על עונותיו בשפטים גדולים'.

רעיונות אלה מצויים גם ב'מדרש תלפיות'.

אל מול ריבוי הצרות

שחלפו על ישראל, אפילו המקטרג הגדול – סמאל – נאלץ ומוכרח להיאלם דום, 'אין לו פה

להשיב נגד ישראל כי לא נשארו לו פנים לקטרג ממה שעברו על ישראל מהצרות'. על מלאכי

השרת לבקש את החשת ישועת ישראל, שחוצפה אפילו כלפי שמים מועילה,22 גם

אם השואל אינו ראוי. קל וחומר באשר לישראל, שישועתם היא ישועת השכינה ושהם ראויים

לה.

ראוי לציין

עוד כי בחיבורו של ר' אליהו דסלר (תרנ"ב-תשי"ד 1953-1892) 'מכתב מאליהו'

נאמר כי אדם עלול להפסיד בדין בראש השנה, ולא לזכות לרחמים שהוא זקוק להם, אם אינו

נוהג לדון את הזולת לכף זכות.23

ר' אליעזר פאפו עשה שימוש במוטיבים שונים

המצויים בכתביהם של גדולי ישראל לפניו, אולם גיבש ופיתח משנה סדורה ושלמה יותר,

תיאורטית ומעשית, בנוגע לחובת לימוד זכות על ישראל. תפיסת עולמו של ר' אליעזר

פאפו, אשר כמדומה לא זכתה לתשומת הלב הראויה לה, צריכה שתיבחן עוד. יש מקום להוסיף

ולהשוותה לתפיסות אחרות שבוטאו בידי חכמי ישראל, ולְמַקְּמָהּ לחד גיסא במסגרת

מכלול הנושא של לימוד זכות בהגות היהודית לדורותיה ולרבדיה; מספרות חז"ל ועד

ספרות החסידות וכן בספרות הנוגעת לשואה, ולאידך גיסא בקונטקסט הרעיוני של משמעות

הסבל.

ד"ר יעל לוין

פרסמה מחקרים ועיונים הנסבים בעיקרם על היבטים שונים של האישה ביהדות, וכן חיברה

שורת תפילות.

[1]        על אודותיו ראו ד'

יהודיוף, 'מבוא', בתוך: ר' אליעזר פאפו, חסד לאלפים: שולחן ערוך יורה דעה, ירושלים

תשל"ז, עמ' 11-31.

2        ר' אליעזר פאפו, פלא יועץ, קושטנדינה

[תקפ"ד].

3        קובץ זה ראה אור בבילוגראדו בשנת תר"כ.

4        ר' אליעזר פאפו, פלא יועץ (לעיל הערה 2),

ערך 'סנגוריא', נא ע"ב-נא ע"א.

5        ראו שיר השירים רבה, א, ו, ט

ע"א-ע"ב.

6        ראו לעיל הערה 5. ועיינו עוד מכילתא דרבי

ישמעאל, מהד' ח"ש האראוויטץ וי"א רבין, בא, מסכת דפסחא, פרשה א, עמ' 4;

פסיקתא רבתי, מהד' מ' איש שלום, איכה ישבה בדד, קלח ע"א; אבות דרבי נתן, מהד'

ש"ז שכטר, נוסחא ב, פרק מז, עמ' 129.

7        ר' אליעזר פאפו מזכיר קצרות ב'פלא יועץ'

לגבי משה 'וגדולה מזאת מצינו שמשה רבינו ע"ה נענש על שאמר והן לא יאמינו לי'.

עניין זה מופיע בלשון קרובה גם בהתייחסותו השנייה ב'דמשק אליעזר', ראו להלן הטקסט

ליד הע' 17. למקורו של רעיון זה ראו תנחומא, שמות, כג; מדרש שמות-רבה, מהד' א'

שנאן, ג, יב(1), עמ' 134-135.

8        ל' גינצבורג, 'מהדורות חדשות של התנחומא על

ספר דברים, פרשיות ואתחנן, שפטים.', גנזי שעכטער, ספר א, קטעי מדרש והגדה, נויארק

תרפ"ח, עמ' 132; תנחומא, שופטים, ד.

9        חיד"א, חורש מצ"ל, צפורן שמיר,

ליוורנו [תקמ"ו], סימן ט, אות קמב, נג ע"א.

10       חיד"א, דבש לפי, ליוורנו [תקס"א],

מערכת כ, אות ח"י, לו ע"ב.

11       ראו זוהר, צו, לא ע"ב.

12       לנוסח עברי זה ראו ספר הזהר על חמשה חומשי

תורה, כרך ז, ספר ויקרא והשמטות לספר ויקרא, ירושלים תשנ"ח, עמ' קעב.

13       ראו לדוגמה א' ירון, 'אחרית', בתוך:

ש"י עגנון, סיפורי הבעש"ט, מהדורה שנייה, ירושלים תשס"ג, עמ'

233-234.

14       חיד"א, דבש לפי (לעיל הערה 10), שם.

15       שבת קכז ע"ב; אבות דרבי נתן, מהד'

ש"ז שכטר, נוסחא א, פרק ח, עמ' 37.

16       ראו

מיכה ז, יח.

17       ר' אליעזר פאפו, דמשק אליעזר, ירושלם

תרנ"ב, אות סמך, סניגורייא, אות ב, לא ע"א-לב ע"ב.

18       ברכות לב ע"ב; בבא מציעא נט ע"א.

19       על ר' אליהו הכהן ראו ז' גריס, ספרות ההנהגות,

ירושלים תש"ן, עמ' 2-3, 99-101.

20       ר' אליהו הכהן, מדרש תלפיות חלק ראשון,

אזמיר [תצ"ו], קד ע"ג-קה ע"א.

21       ברכות נז ע"א; עירובין יט ע"א;

מגילה ו ע"א; חגיגה כז ע"א; סנהדרין לז ע"א.

22       סנהדרין קה ע"א; ירושלמי תעניות

פ"ב ה"א, סה ע"ב.

23       ר' אליהו אליעזר דסלר, מכתב מאליהו: חלק

חמישי, בעריכת א' כרמל, ירושלים תשנ"ז, עמ' 87.

 

 

"ובכן תן

פחדך ה' א-לוהינו על כל מעשיך"… "ובכן תן כבוד ה' לעמיך"

אין להתעלם מן העובדה, כי בתודעה העממית של דורות רבים, צמחה הקונספציה

המשובשת שאיננה אמת, לפיה כביכול יש לשם-יתברך יחס מיוחד לישראל ולטיפול

בענייניהם.

נכון אמנם שקיים יחס מיוחד, אולם הוא מקבל ביטוי לא בזכויות יתר, אלא

מבחינת החובות והמשימות המוטלות על ישראל, להיותם מקבלים על עצמם להיות

עֵדֵי-ה' בעולם, לפעול לתיקון העולם במלכות שדי, ובמסגרת תיקון עולמי זה, ורק

בעקבות הכמיהה – 'ובכן תן פחדך ה' אלוהינו על כל מעשיך', יבוא גם התיקון של – 'ובכן

תן כבוד ה' לעמיך, תהילה ליראיך, תקוה טובה לדורשיך, ופתחון פה למיחלים לך, שמחה

לארצך וששון לעירך'.

הציפייה לגאולת ישראל איננה באשר הוא עם ישראל, אלא באשר הוא 'עם-יראיך', ואם

הוא איננו כזה, אין כל יחס מיוחד אליו.

מכאן שראש השנה נועד לכל אדם שמבחינת תודעתו הכֵּנה, הריהו רואה עצמו כאדם

מאמין, המקבל על עצמו לבדוק האם מסוגל הוא לעבוד את ה' באהבה. אדם כזה איננו זקוק

בכלל לתפילת 'ונתנה תוקף' עם תיאורי יום הדין בשמים, אלא הוא מקבל את ראש השנה

כיום בו האדם הוגה ברעיון העילאי של תיקון העולם במלכות שדי, ואילו גאולת ישראל

מקבלת משמעותה בהגשמת רעיון זה, שעם ישראל נועד להיות נושאו בעולם.

 (י.ליבוביץ: שיחות על חגי ישראל ומועדיו, עמ' 169-170)

 

רק א-ל דעות יודע להעריך מיהו חוטא

ומיהו צדיק

אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא

מת ברשעו, שנאמר: 'על רוב עונך' וכן מדינה שעונותיה

מרובין

מיד היא אובדת, שנאמר: 'זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו" וכן כל העולם

כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן,

מיד הן נשחתין, שנאמר: 'וירא ה' כי רבה רעת האדם' ושקול זה

אינו לפי מנין הזכיות והעונות, אלא לפי גודלם;

יש זכות שהיא כנגד כמה עונות, שנאמר: 'יען נמצא

בו דבר טוב' ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות, שנאמר:

'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה' – ואין שוקלין

אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין

הזכיות כנגד העונות.

(משנה תורה

לרמב"ם, הלכות תשובה ג, ב)