ראה תשע"ב (גליון מספר 762)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary



פרשת ראה

גליון מס' 762 תשע"ב
(קישור לדף המקורי)

כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ

אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ

וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר

 בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר

 כִּי

יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם…

(דברים י"ב, כ'-כ"א)

 

 

כי ירחיב ה' אלהיך

את גבולך ואמרת אוכלה בשר. הורה שאין האדם הומה אחר התאות כי אם מתוך

הרחבה יתירה, ואין ארי נוהם כי אם מתוך קופה של בשר (ברכות לב ע"א), לכך אמר 'כי ירחיב ה' את גבולך'. וזה יביאך

לידי הסרת מסוה הבושה מעל פניך עד שתאמר בפה מלא 'אוכלה

בשר'. ודומה זה קצת לפריקת עול מלכות שמים ולחקור איזהו מקומן של זבחים, והסבה לכל

זה הוא 'כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה" כי כל הקרב הקרב

ביותר אל מקדש ה' יש עליו מורא מלכות שמים ביותר כמו שכתוב 'ומקדשי תיראו' (ויקרא

יט כט) רצונו לומר: מן המקדש נמשך שיהיה עליך מורא

מלכות שמים, אמנם 'כי ירחק ממך המקום' גורם לך שרחוק ה' מכליותיך על כן כל היום תתאוה תאוה גם בוש לא תבוש מלומר 'אכלה

בשר', הנני מתיר לך הדבר וזבחת מבקרך וגו' כאשר צויתיך.

לא בכל עת כי אם לפרקים בעת התגברות התאוה וזהו שכתוב 'אך

כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו'. וכמו שנאמר (שם יח יג)

'כי יצוד ציד חיה או עוף'. ואמרו רז"ל (חולין פד

ע"א):

למדך תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר כי אם בהזמנה הזאת.

(כלי

יקר שם, שם)

 

אומנם גערה נסתרת יש בקמטי תורה באכילת בשר, כי רק אחרי

אשר "תאמר אכלה בשר, כי תאוֶה נפשך לאכול בשר"

– אז "תזבח ואכלת". הנה לא תוכל לעצור בעד נטייתך כי אם על ידי כבישה

מוסרית, וזאת הכבישה עוד לא בא עתה, עוד היא נדרשת לך בשביל חוגים יותר קרובים

אליך, בשגם ההשתלמות הרחוקה צריכה גם כן, אחרי נופלה, התאמצות חומרית, שמילוי

כוח זה ידרוש לפעמים את מזון הבשר.

 (טללי אורות לרב אברהם יצחק הכהן קוק

זצ"ל, פרק ח')

 

 

 

להתווכח, לא

להתגודד

ג'רמי וייל

דבר תורה זה מוקדש לזכר אבי מורי

 שנפטר

לפני 9 וחצי שנים

 ופרשת

ראה הייתה פרשת הבר-מצוה שלו

פרשתנו

מתחיל בשלושה פסוקים הבאים:

רְאֵה

אָנכִי נתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר

תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹת ה' אֱלקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה אִם-לא תִשְׁמְעוּ

אֶל-מִצְוֹת ה' אֱלקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶך

אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת

אַחֲרֵי אֱלקים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לא-יְדַעְתֶּם.

המילה

הראשונה היא "ראה" ביחיד, אבל הפסוק ממשיך ברבים (לפניכם,

תשמעו וכו'). פרשנים מסבירים שהברכה והקללה ניתנו לכל

עם ישראל, אבל ההחלטה באיזו דרך ללכת נתונה בידי כל אדם; יש חופש בחירה.

לפי

נחמה לייבוביץ, התורה משתמשת במושג "ראייה" בשלושה

מובנים: בבראשית כתוב על האור: "וירא אלקים

כי טוב" – דהיינו ה' ראה ושמח במעשיו. כמו כן, הרב שמשון רפאל הירש (רשר"ה) כותב בפירושו על הפסוק הראשון בפרשתנו:

"ראה"

– אין זו תורה שיש לקבל אותה על סמך מהימנותו של אחר, אלא אני פונה אליך על יסוד

כל הדברים שראיתי בעיניך…

במובן

השני כתוב לפני המבול: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק

רע כל היום". זאת ראייה אחרת – של סבל ואמפתיה. במובן זה, משה מבקש מאיתנו

בכל ראייה להרגיש את הסבל של אחרים, אפילו אם הסיבה לסבלם היא שהם בחרו לטעות

ולחטוא.

אבל

יש גם מובן שלישי: לפני לידת יצחק כתוב "וירא ה' לאברהם" שזה

יותר בכיוון "הגיע להסכמה" או "נתן הבטחה". כאן משה אומר לבני

ישראל: ה' הבטיח להביא אתכם לארץ ישראל. ה' עשה את שלו ועכשיו עליכם ליישם את

המטלות שלכם. אם תעשו, תהיה ברכה ואם לא, קללה.

האם

יש לנו באמת בחירה חופשית? מדענים דטרמיניסטיים סבורים שהכל

הוחלט מראש לפי חוקי הפיזיקה וסטיסטיקה. אם כך, למה יש

שכר ועונש? כולם מתנהגים לפי כללים ברורים ולכן אין להם ברירה. גם בכלכלה קרל מרקס

טען שמקור כל התנהגות כלכלית תלוי במעמד החברתי והכלכלי של האדם.

אנשים

מתנהגים כאילו אין בחירה ואומרים דברים כמו "זה הגורל" או "אין לי שליטה

על הכעסים שלי" או "אין מה לעשות" או "כתוב בכוכבים". הם

היו צריכים לקרוא את שייקספיר כאשר הוא כתב ב-Julius Caesar: "the fault, dear Brutus, is not in our stars but

in ourselves". התורה

כתבה את זה הרבה לפני-כן: "ראה נתתי לכם היום ברכה וקללה". הכל כתוב בפירוש – אתם יכולים לבחור. שום דבר לא ימנע מכם

לבחור בטוב או לבחור ברע. אנחנו אחראים על כל ההחלטות שלנו בגלל שבתוכנו יש נפש בעלת

יכולת להחליט.

במסכת

אבות (פרק ג' משנה י"ט) כתוב: "הכל צפוי

והרשות נתונה…" ידיעת האל את העתיד אינו מונעת מאיתנו את הבחירה החופשית (וגם הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ה' מתמודד

עם סוגיה זו).

הרש"ר הירש טוען שאפשר ללמוד אותו דבר מההרים עצמם.

הרי גריזים ועיבל הם אחד ליד

השני. לשניהם יש את אותה האדמה, מקבלים את אותו גשם וטל באותן כמויות; בכל זאת להר

גריזים יש שיפוע עדין, הוא ירוק עם הרבה עצי פרי, לעומת

הר עיבל שהוא תלול, שומם ושום דבר אינו גדל שם. כך גם עם

בני אדם. שני אנשים עם אותה ילדות ואותו מצב חיצוני יכולים להחליט ללכת לכיוונים

שונים לחלוטין.

הוא

אפילו מרחיק לכת ואומר שאין כאן שכר ועונש, אלא שהברכה היא התורה והקללה היא עצם הבחירה

לא לחיות לפי התורה. לדעתו, הדברים נמצאים במילים עצמן: ברכה – המילה "ברכה"

בא מבֶּרֶך (האיבר שצריך להשתמש כדי להתקדם)… מבָּרָק (יצירת חשמל מהעננים)… מפֶּרֶץ

(לפרוץ קדימה)… מפֶרֶק (להוריד משא)… וקללה – בא מקַל, קָלִיל – ריק,

ללא תוכן, ללא עומק, ללא ערך, ללא משקל.

את

הברכה אשר תשמעו (לא "אם" תשמעו) כאשר תשמעו ותעשו, זוהי כבר

הברכה. משה מסביר לבני ישראל מדוע לבחור לעשות דברים לפי חוקי ה' כאשר הוא אומר

"בנים אתם לה' אלקיכם". אתם בנים לה' – הוא הידיד

ובן-משפחה הכי קרוב אליכם. ולכן אפילו אם אנחנו טועים או חוטאים, אנחנו ממשיכים

להיות בני אלקים. אם כולנו בני המלך, אז כולנו נסיכים,

וכנסיכים אנחנו חייבים להיות מודל לחיקוי לכל מי שמסתכל עלינו.

ולכן כתוב: "לא תִתְגדְדוּ וְלא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם

לָמֵת". אסור לכם לעשות נזק לעצמכם בגלל שאתם בנים לה' – יש לכם אחריות כלפי

ה'. הגמרא במס' יבמות מוסיף רעיון נוסף – שגם במישור הלאומי "לא תתגודדו"

– יש באפשרותכם להתווכח, אבל לא עד כדי להאבת הדבר לידי

יצירת "גדודים" – ריב בתוך קהילה. לא להיות כמו היהודי הטוב, החי

על אי בודד שצריך שני בתי כנסת – אחד בו הוא מתפלל והשני אליו הוא לא יעיז להתקרב.

אסור כך "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלקֶיךָ

וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל

פְּנֵי הָאֲדָמָה". כל המילים בפסוק בלשון יחיד – עם, אתה, בך – שתהיו

מלוכדים ביחד. תהיה קדוש בגלל שה' בחר בך להיות עם סגולה מכל העמים.

ואולי מן הראוי להתפלל ולפעול

כך שנזכה לחיות חיים של בחירה חופשית; שנוכל להחזיק בדעות שונות ואף מנוגדות ובכל

זאת ללכת יחד לקראת היעד של 'עם סגולה מכל העמים'.

ג'רמי וייל גר בבאר שבע ונותן יעוץ וליווי לעסקים

בתחום מסחר בינלאומי.

 

 

ר' אלעזר בן

עזריה אומר: מנין שלא יאמר אדם אי איפשי ללבוש שעטנז,

אי אפשי לאכול בשר חזיר, אי איפשי לבוא על הערוה. אבל איפשי ומה אעשה ואבי

שבשמים גזר עלי כך? ת"ל: 'ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי' נמצא פורש מן

העבירה ומקבל עליו מלכות שמים.

(סיפרא קדושים פרשה י)

 

 

"לא תאכל כל תועבה": האם האדם נרתע

באופן טבעי ממאכלות אסורים?

משמעות

תועבה הוא מה שטבע אנושי מרחק מצד שהוא אדם, אבל לשון כל תועבה משמע כל שתיעבתי

לך, ונפש ישראלי ראוי לתעבו כענין "ותעב

תתעבנו", שמרגיל עצמו להתרחק ממאכל איסור עד שנפשו קצה בהם ממש, וככתוב במסכת

בכורות דנבילות וטריפות נפשו של ישראל קצה בהם. ובספרי

הוסיפו לכלול בלשון כל תועבה, מה שנקרא בתורה תועבה, היינו קדשים בעלי מומין שנקראו תועבת ה'.

 ("העמק דבר"

לנצי"ב מוולוז'ין דברים

י"ד, ג)

 

 

"החסיד

והמושל בנפשו": מי עדיף?

אמרו הפילוסופים: שהחסיד יותר חשוב ויותר שלם מן המושל

בנפשו שתשוקתו לרע היא תכונה רעה בנפש… וכאשר חקרנו דברי חכמים בזה הענין נמצא להם שהמתאוה

לעברות ונכסף אליהן – הוא יותר חשוב ויותר שלם, מאשר לא יתאוה

אליהן ולא יצטער בהנחתן… בתחילת המחשבה שני המאמרים סותרים זה את זה – ואין הענין כן; אבל שניהם אמת ואין מחלֹקת ביניהם כלל. והוא שהרעות

אשר הן אצל הפילוסופים רעות… הם הענינים המפורסמים

אצל כל בני האדם שהם: "רעות" כשפיכות דמים, וגנבה, וגזלה, ואונאה,

ולהזיק למי שלא הרע לו, ולגמול רע למטיב לו, ולבזות אב ואם וכיוצא באלו. והן

המצוות שאמרו עליהו החכמים, זכרונם

לברכה: "שאלו לא נכתבו, ראויות הן לכתב… ואין ספק שהנפש אשר תכסֹף לדבר מהם ותשתוקק אליו – שהיא חסרה…אבל הדברים שאמרו

עליהם החכמים שהכובש את יצרו מהם הוא יותר חשוב וגמולו יותר גדול – הם

"התורות השמעיות", וזה אמת; שאלמלא התורה לא היו רעות כלל.

 (מתוך שמונה פרקים

לרמב"ם, פרק שישי)

 

 

 

"כי לא

יהיה בך אביון" – "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ": הבטחה? תביעה?

בשמיטת כספים נאמר: "כי לא יהיה בך אביון, כי ברך יברכך

ה' בארץ.." ובמצות צדקה, בקשר ל"א תקפוץ את ידך…פתוח תפתח את

ידך", נאמר: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".

הסתירה בין שני פסוקים אלו היא מדומה. את "לא יהיה בך

אביון" אין להבין כהבטחה, אלא כדרישה המכוונת לאדם. מוטל עלינו למנוע מציאות

אביון בקרבנו על-ידי קיום מצוות שמיטת כספים וכל הדינים האחרים שמשמעותם היא

סוציאלית. בלעדי סידורים אלו, שאנחנו חייבים להנהיגם, יתקיים הפסוק האחר: "לא

יחדל אביון מקרב הארץ". האביון איננו מתבטל מעצמו, ז.א.: משטר שיש בו עוני

ודלות איננו מתבטל מעצמו, ואף אין להטיל את ביטולו על ה"פותח את ידו ומשביע

לכל חי רצון", אלא ה' דורש ממנו שנדאג שלא יהיה אביון בקרב הארץ.

 (י. ליבוביץ: הערות

לפרשיות השבוע עמ' 121)

 

 

עם קדוש" ו"עם סגולה": גורל, ייעוד או

אתגר?!

"כי עם קדוש אתה לה' אלהיך":

קדש את עצמך במותר לך דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי לנהוג היתר

בפניהם.

 (סיפרי פרשת ראה פיסקא קד)

 

 

כתב הרמב"ם ז"ל: אע"ג שכל המשפחות בחזקת כשרות

הן ומותר לישא מהם לכתחילה, שתי משפחות מתגרות זו בזו תמיד

או משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד או איש שהוא מרבה מריבה תמיד עם

הכל והוא עז פנים ביותר, חוששין

להם וראוי להתרחק מהם שאלו הן סימני פסלות. וכן כל הפוסל אחרים תמיד כגון שנותן

שמץ פסול במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהם ממזרים, חוששין

לו שמא ממזר הוא ואם אומר עליהם שהם עבדים חוששין לו

שמא עבד הוא, שכל הפוסל במומו פוסל. וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות

ושונא הבריות ואינו גומל חסד, חוששין לו שמא גבעוני הוא

שסימני ישראל עם קדוש ביישנין רחמנים וגומלי חסד.

(טור אבן העזר סימן ב)

 

"קדשים תהיו כי קדוש אני…" "והתקדשתם והייתם

קדשים כי אני ה' אלוהיכם…" אלה הם צווים וייעודים נעלים ביותר,

ועם זה אין כמותם פסוקים, ביטויים וניסוחים המסוכנים יותר מבחינת האמונה.

שהרי הם ניתנים להתפרש, וכך פורשו – בשגגה, ולפעמים גם בזדון – כאילו יש בעם ישראל

מטבעו משהו שמקנה לו משמעות של קדושה. תפיסה זו משחררת את האדם מישראל מן

האחריות, ומקנה לו בטחון לגבי דברים אשר אסור שיהיה האדם בעל בטחון לגביהם, משום

שהם מן הדברים שהם מגמה ותכלית וחיוב ומשימה ופרוגרמה,

ואינם נתונים. הפיכת מושג הקדושה, כתפקיד וכמשימה המוטלת על עם ישראל, לתכונה

המושרשת וטבועה בעם ישראל – זו הפיכת האמונה לעבודת אלילים… אנחנו נצטווינו להיות

עם קדוש – ולא היינו עם קדוש.

(ישעיהו ליבוביץ: הערות לפרשיות

השבוע, עמ' 77-78)

 

…כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם

יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם.

(דברים

יב, לא)

 

אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם

אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא

תִגְרַע מִמֶּנּוּ.

(דברים

יג, א)

 

"לא תסף עליו" – חמשה טוטפות בתפילין, חמשה מינין

בלולב, ארבע ברכות בברכת כהנים.

(רש"י

שם, שם)

 

 

הקב"ה חפץ חיים ואינו מעוניין בהקרבת חיי אדם.

"לא תסף עליו" – כי אולי תוסיף דבר נמאס אצלו יתברך, כמו שיהיה אם

תרצה להוסיף מיני עבודות

 לא-ל יתברך, שלפעמים תהיה העבודה

הנוספת דבר נמאס אצלו יתברך כמו שרֵפת הבנים.

 (ספורנו דברים שם, שם)

 

כתיב "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" וכתיב לעיל בסמוך "כי גם את

בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם", אבל במצוות דעלמא לא הזהיר

הקב"ה שלא להוסיף כיד לעשות סייג וגדר לתורה.

 (חזקוני דברים ד, ב)

 

…אין די שתימנע מלעבוד

את אלוהיהם בדרכים אלה, אלא יהיה זה פשע אם תפנה עבודות אלה לאל היחיד, שהוא

אלוהיך. שכן משמעות עבודת אלוהיהם היא הניגוד הגמור למה שרצוי לאלוהיך, כדרך

שאלוהיך הוא השלילה הגמורה של אלוהיהם. אלוהיך הוא אלוהי החיים ואלוהי הבליהם הם

אלוהי המוות. אלוהי הבליהם מתענגים על ההשמדה ורצון אלוהיך הוא ההתעלות וחידוש

החיים.

 (הרש"ר

הירש שם, שם)

 

 

ואכן , מלחמות דת מסוכנות ועקובות מדם

'ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה" – על מה היו מדיינים?

אמרו: בואו ונחלוק את העולם – אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין, אמר האחד שאתה עומד עליה שלי היא , והשני אמר מה

שאתה לובש, זה אמר: חלוץ, וזה אמר: פרח, מתוך כך: 'ויקם

קין אל הבל אחיו ויהרגהו'.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את

הקרקעות, ושניהן נטלו את המטלטלין,

ועל מה היו מדיינין? אלא זה אומר בתחומי בית המקדש

נבנה, וזה אומר בתחומי בית המקדש נבנה, שנאמר: "ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה

אלא בית המקדש, כפי שנאמר (מיכה ג) "ציון שדה תחרש", ומתוך כך (בראשית ד) "ויקם קין אל הבל אחיו וגו'…"

(בראשית

רבה פרשה כב)

 

 

הודעה חשובה לקוראינו

הכתובת להקדשת גיליון, לתיאום תרומות פטורות

ממס, לקבלת גילינות ולהפצתם היא מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pleiser@netvision.net.il

 

לכל קוראינו ואוהדינו

כדי שקולה של הציונות הדתית המחויבת לשלום ולצדק

ימשיך להישמע

כדי שנוכל להפיץ את שבת שלום במאות בתי כנסת

בארץ

באינטרנט ודוא"ל ללא הפסקה, בעברית ובאנגלית,

אנא, שילחו את המחאותיכם לפקודת "עוז

ושלום"

לעוז ושלום- נתיבות שלום ת.ד 4433

ירושלים 91043

ציינו על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת ל"שבת

שלום"

לפרטים נוספים (פטור ממס, הקדשת גיליון וכו')

אנא, פנו למרים פיין 0523920206

ozveshalomns@gmail.com

תודה

מערכת שבת שלום             עוז ושלום-נתיבות שלום