קדשים תשע"ו (גליון מספר 951)




פרשת קדשים, יום העצמאות

גליון מס' 951 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(ויקרא יט, ב)

 

 

עיקרה של האמונה באלוהים הוא, לא להאמין בדבר שאינו אלוהי, לא

לקדש מה שנובע מצרכים, אינטרסים, מגמות, אידיאלים וחזונות של האדם, גם אם מבחינה

אנושית אלה הם דברים נעלים, וכשדברים אלה נעשים מקודשים יש לשבור אותם. משה

"איש-האלוהים" "עבד-השם", שנמסרו לידיו הלוחות אשר הכתב עליהם

הוא "מכתב אלוהים", שיבר אותם כדי להראות שאין קדושה בשום אובייקט, אם

אותם שהאובייקט הזה נועד להם אינם מתכוונים לעבודת ה', יתר על כן – שהקדושה עשויה ליהפך להם לרועץ. אם אנחנו עומדים היום בפני התופעה המחרידה,

שבדברי בני אדם הנחשבים כממונים על עיסוק בתורה ועל הדאגה לקיום התורה, מופיעים

ניסוחים כגון 'קדושת השם' 'קדושת העם' ו'קדושת הארץ', והכל בצירוף אחד בשילוש של קדושה, הרי זה כלוחות הנמסרים לעם

שאמר על העגל – "אלה אלהיך ישראל". קדושת-ה'

היא ענינה של האמונה, ואם מצרפים לה בנשימה אחת ובהקשר אחד את קדושת-העם ואת

קדושת-הארץ, נהפכת הקדושה לניגודה.

(י. ליבוביץ: קדוש, קדשו ולא קדוש, מתוך מאמר ב"פוליטיקה 1991)

 

 

אבינו שבשמים, ברך את מדינת ישראל ואת יושביה,

הגן עליה באברת חסדיך ופרוש עליה סוכת שלומך

ושלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך

ונתת שלום בארץ ושמחת עולם לכל יושביה.

 

 

"וכי יגור אתכם גר"

עמוס גולדברג

השאלה הפוליטית אולי

החשובה ביותר ביחס לכל ריבונות מדינית היא שאלת גבולות ההשתייכות – מי שייך לגוף

הפוליטי ומי לא? מי בפנים ומי בחוץ? היכן עוברים הגבולות ועד כמה הם קשיחים?

ובעיקר מה מעמדם הפוליטי והחברתי של אלו שאינם בני הקבוצה הדומיננטית וההגמונית? אלו שאלות היסוד המכוננת את אופיו של כל קולקטיב

פוליטי ריבוני.

פרשת קדושים מאפשרת

הצצה לאופן שבו המקרא מתמודד עם אשכול שאלות אלו. בדברים הבאים אעקוב אחר פשוטו של

מקרא ולא אתייחס לאופן שבו חז"ל פירשו את המקראות. אבקש לטעון שבמקרא או

לפחות בתורה, קיים מודל כפול של יחס אל מי שאינו מבני ישראל, אך מתגורר בארץ

ישראל: מצד אחד ישנו הדגם האינקלוסיבי הרדיקלי כלפי הגרים, ומצד שני ישנו הדגם

האקסקלוסיבי והאלים כלפי שבעת עממי ארץ כנען.

בפרשתנו בפרק יט פס' לג-לד נאמר: וכי יגור

אתך גר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר

אתכם ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם.

הפסוקים אינם מגדירים

מיהו הגר ומפשוטו של מקרא מדובר במי שאינו מבני ישראל – הוא הזר, בעל הזהות השונה,

המיעוט – בדיוק כמו אברהם אבינו שהיה "גר ותושב" בארץ ישראל עצמה. המקרא

מניח שהגר הוא אפשרות קיימת והוא גר "אתכם" זאת אומרת המקרא מדבר על

מציאות "רב לאומית" או "רב דתית" כמציאות קיימת וטבעית

שמחייבת התמודדות חוקתית.

התורה מכירה לגמרי שזר

זה זקוק להגנה. הוא מוחלש ומשום כך מדגישה התורה "לא תונו אותו". אסור

לנצל את חולשתו ולרמות אותו במסחר או בכל הקשר אחר. יתירה מכך, הפסוקים שלפנינו

מרחיבים את הציווי לעיקרון יסודי של שוויון: "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם". האזרח על פי פשוטו של מקרא הוא אחד מבני

ישראל, והגר נידון בדיוק כמוהו כחלק מהקהילה הפוליטית של ה"אנחנו".

אולם הפסוק ממשיך אף

מעבר לכך ודורש גם להיחלץ מנרקיסיזם אגוצנטרי לאומי ולאהוב את הגר

"כמוך". ופסוק זה מקביל לחלוטין, במבנהו ובתכניו, לפסוק המפורסם בויקרא פרק יט' פס' יח: "לא תקם ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'. אהבת הגר מקבילה

לחלוטין לאהבת ה"עצמי" הלאומי.

מערכת חוקתית וערכית זו

מעוגנת בתודעה היסטורית: "כי גרים הייתם בארץ מצרים". בניגוד לעמים

עתיקים ומודרניים, סיפור המוצא של עם ישראל אינו של אצילים ושל לוחמים, אלא של

גרים ועבדים. העם היהודי לא מתכחש לעברו ולא ממציא עבר הירואי

אלטרנטיבי, אלא מאמץ את עברו כעבר מחייב מבחינה מוסרית. יתירה מכך מיתוס המוצא של

הגר והזר מעוגן בשתיים מדמויות המופת של העם. אברהם אבינו מגדיר את עצמו אל מול

בני חת – "גר ותושב אנוכי עמכם" וגם משה רבינו

ראה עצמו כגר: " ויקרא שמו גרשם כי אמר גר

הייתי בארץ נכריה". עם ישראל הוא אפוא עם

שהגרות היא ביסוד זהותו הראשונית והעמוקה ביותר. הטריטוריליות

שלו באה מאוחר יותר ומקבלת את משמעותה רק על בסיס חווית היסוד הגרית,

אשר מחייבת אותו באופן מוסרי ופוליטי.

ואכן פעמים רבות במקרא

נקשרים ציוויים מוסריים רדיקליים כלפי הזר והמוחלש לזכרון

זה של העבר הגרי והעבדי של עם ישראל. בהערת אגב, נציין

שבמובן זה הזיכרון המקראי שונה מאד מהזיכרון המודרני. בעוד שבזה האחרון הציווי

המוסרי הוא הזכירה עצמה, במקרא הזיכרון מקבל את תוקפו ומשמעותו רק באמצעות מצווה

דתית ובעיקר מוסרית הנצמדת לו.

משום כך מערכת חובותיו

של הגר כפי שעולה מפסוקי המקרא הן מינימליות ואילו

מערכת זכויותיו היא רחבה ביותר. חובותיו הם: איסור חמץ בפסח; איסור הקרבה מחוץ

לאוהל-מועד, איסור עבודה למולך, איסור אכילת הדם, איסור חילול השם, חלות עליו טומאת

נבלה וטומאת המת, איסור עריות, והוא חייב לקיים מצוות יום הכיפורים. לעומת זאת

זכויותיו הן רבות מאד וביניהן: הבאת קרבנות; מנוחת השבת שישראל המעסיקו מצווה על כך; הגנה משפטית; תמיכה סוציאלית; מעשר עני;

זכיה בהפקר של שביעית ושמיטת כספים; זכות בערי המקלט; הוא

רשאי לקנות עבד מישראל; ואף זכאי להשתתף בעצרת עם. על פי יחזקאל, וכאן אנו סוטים

מעט מעבר לחמשת חומשי התורה, הוא גם נוחל את הארץ: "והיה תפילו אותה בנחלה

לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולידו בנים בתוככם והיו

לכם כאזרח בבני ישראל, אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל." (יחזקאל מז כב'-כג').

קיצורו של דבר, למרות

שהגר אינו אזרח ואינו מבני ישראל ואף אינו חייב לעבוד את השם, הוא נידון כחלק

מהגוף החברתי והפוליטי. משמעות הדבר שהמערכת החוקתית – פוליטית-חברתית המקראית היא

בעלת אופי מכיל בצורה יוצאת דופן ביחס למי שאינו "מאחיך". יתירה מכך,

במסגרת התיאולוגיה הפוליטית המקראית עצם ההבחנה שבין "האזרח"

ו"הגר", היא מדומה לחלוטין משום שכל מבנה הבעלות הכלכלית והריבונות

הפוליטית והטריטוריאלית המקראית מבוססת על מושג הגרות "והארץ לא תמכר לצמתת, כי לי הארץ, כי גרים

ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כה' כג). היחס אל הטריטוריה

ומשום כך גם אל מושגי הבעלות והריבונות, נגזר מהיותם של בני האדם כולם – יהודים

וגרים כאחד – במעמד של גרים אל מול בעלותו המחולטת של הקב"ה. הגרות היא אם כן

עצם יסוד זהותו ההיסטורית, הפוליטית והחוקתית של עם ישראל ומשום כך נגזר מכך יחס

אינקלוסיבי מאד כלפי הגר הלא יהודי.

אולם כפי שציינו בראשית

הדברים, לעומת עמדה מכילה זו מצוי בתורה גם מודל נוסף ביחס ללא יהודי – היחס לעמי

ארץ כנען. וכך למשל נאמר בדברים פרק ז: כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר אתה בא

שמה לרשתה ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי… ונתנם ה' אלקיך

לפני והכיתם החרם תחרים אותם לא תכרת להם ברית ולא

תחנם….ואכלת את כל העמים… לא תחוס אינך עליהם… ונתן מלכיהם בידיך והאבדת את שמם מתחת השמים לא יתיצב

איש בפניך עד השמדך אתם. ציוויים אלימים ורצחניים

שכאלה ביחס לשבעת העממים חוזרים על עצמם פעמים רבות במקרא. זהו דגם הפוך לגמרי

למודל הגר, אשר לא זו בלבד ששולל כל מגע עמם, אלא שמצווה לעקרם מהשורש ולא להשאיר

להם שריד וזכר.

כיצד יש להבין את היחס

הכפול כלפי הלא יהודי? מצד אחד הכלה מלאה בגוף הפוליטי, ומצד שני רצח עם השמדה

ועקירה טוטליים?

נדמה שהתשובה לכך, על

פי פשוטו של מקרא, נעוצה כבר בהבטחה הראשונה של הקב"ה לאברהם בברית בין

הבתרים: ידע תדע כי גר יהיה

זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאת שנה… ודר רביעי ישובו הנה כי לא

שלם עון האמרי עד הנה (בראשית טו יג). עוד לפני שאברהם מתבשר על

ירושת הארץ הוא מתבשר על הגרות. רק לאחר מכן מסביר לו הקב"ה שהבטחת הארץ לבדה

אינה מספיקה בכדי לגרש את עממי כנען. רק בדור הרביעי, משתמלא

סאת חטאיהם, יוכלו בני ישראל לרשת בדין את הארץ אשר תקיא את אותם עמים חוטאים

ומתועבים. ואכן הסבר זה חוזר על עצמו פעמים רבות במקרא כמו למשל בסוף פרשת העריות

המסיימת את פרשת השבוע שעבר, פרשת "אחרי מות": "אל תטמאו בכל

אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם…

ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הגר בתוככם. כי את כל התועבות האל עשו

אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ. ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" (ויקרא יח

כד-ל). מצוות עקירת אותם גויים אינה טריטוריאלית בעיקרה, אלא היא על שום התועבות

שיבצעו אותם עמים בתחום העריות ובתחום הפולחן – שני תחומים שלעיתים קרובות היו

קשורים זה לזה. דווקא משום שהטריטוריה היא של האל, היא לא יכולה לסבול תועבות

שכאלו. יתירה מכך, הפיתוי של אותן תועבות מיניות-פולחניות אשר התאפיינו בין השאר

בהקרבת אדם, הוא כה גדול עד שבני ישראל עלולים להידבק בכך ואז "תקיא

הארץ" גם אותם בדיוק כמו ש"קאה את הגוי אשר

לפניכם". משום כך, ועל פי פשוטו של מקרא, הגרים שבשום מקום לא נאמר שעליהם

לעבוד את השם, מחויבים גם הם להימנע מפולחנים מתועבים אלה.

המקרא מציג אפוא מודל

כפול ביחסה של הריבונות היהודית אל הלא יהודי: מצד אחד המודל האינקלוסיבי

והשוויוני של הגר, ומצד שני המודל האלים והאקסקלוסיבי של עממי כנען. בהמשך באו

חז"ל ונתנו פירוש מצמצם לשניהם. מבחינה היסטורית אנו חיים כמובן במסגרות

פוליטיות ותפישות ריבונות שונות לחלוטין. אולם העקרונות בעינם עומדים וגם בדורנו

עלינו להחליט את העקרונות של מי מבין שני המודלים המקראיים אנו מאמצים. ציבור

יהודי גדול נוטה לאמץ את המודל השני האלים והרצחני, אולם

נדמה לי שדווקא על רקע הזיכרון ההיסטורי היהודי של "כי גרים הייתם בארץ

מצרים" ואף בארצות אירופה ובארצות האיסלם, חובתו

של העם היהודי לאמץ דווקא את עקרונות הדגם הראשון האינקלוסיבי והשוויוני.

דר' עמוס גולדברג מלמד

היסטוריה יהודית מודרנית בעיקר של השואה

קול

קורא

בימים

אלה החלטנו לחדש את פעילותנו, יהודים שומרי מצוות הסבורים כי הגשמת הציונות הדתית

בימינו מחייבת שקידה על דמותה היהודית של החברה בישראל, שלומה, ורמתה המוסרית

והחברתית.

אנו

מאמינים כי חביב כל אדם שנברא בצלם, כולל ערבים וכולל להט"בים.

אנו

מאמינים כי תורת ישראל מחייבת אותנו לשמור על זכויות האדם והאזרח של כולנו.

מתוך

אמונה כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אנו מאמינים כי חובת כולנו היא

"בקש שלום ורדפהו".

צאו

מהבדידות ומהקיטורים והצטרפו אלינו.

מעוניינות/ים

לפעול ציבורית להגשמת המטרות של עוז ושלום?

צרו

קשר עם לאה שקדיאל, 0523911181, moshelea@netvision.net.il

קיימים

חמישה סניפים ברחבי הארץ שקיימו לאחרונה מפגשים במוצאי שבת ופעילויות נוספות

במרחב

הוירטואלי: : ניתן לפנות אלינו למייל ozveshalom.netivotshalom@gmail.com;

בפייסבוק:

http://tinyurl.com/oznetivot

ובטוויטר: twitter:@ozveshalom

הנהלת

העמותה "עוז ושלום" החליטה לחזור לגביית דמי חברות, בסך 40 ₪ לשנת 2016, ולסטודנטים – 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק

לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

 

ולסטודנטים – 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק

לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

לא

לשכוח לשלוח למרים פיין רכזת המשרד מייל המודיע על העברת התשלום, כדי שהיא תוכל

לעקוב אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

כדאי

לכם – רק משלמי דמי חברות יהיו בעלי זכות הצבעה באסיפת חברים שאנו מתכננים! ובכלל,

תרמו לעוז ושלום עוד היום, וקבלו פטור ממס לפי סעיף 46א

 

 

עמדת תנועת עוז ושלום-נתיבות שלום

תפיסתנו הציונית-דתית רואה בתקומתנו הלאומית בארץ ישראל אתגר מוסרי ורוחני ומאמינה שתורת

ישראל יכולה לשמש מצע לבניית חברה מוסרית וצודקת, החותרת לשלום והמכבדת כל אדם

שנברא בצלם

שלום צודק – השלום הינו ערך דתי ומטרה חיונית בחיי הפרט

והכלל. כמו העלייה ובניין הארץ, אין להשאיר אותו בגדר של משאת נפש לימות המשיח.

עלינו לחתור ליצירת מציאות מדינית של שלום עם שכנינו המבוססת על כבוד הדדי ושיתוף

פעולה – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". שלום אמת

לא ייכון אלא על בסיס של צדק. הכלל הגדול "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך"

חל גם על היחסים שבין עמנו ובין העם הפלשתינאי.

חביב אדם שנברא בצלם – מדינה יהודית נדרשת להקפיד על כבודו של כל

אדם- יהודי וערבי כאחד. "ממלכת כהנים וגוי

קדוש" אינה רשאית לכפות את שלטונה על אוכלוסיה ערבית גדולה, המחוסרת כל

זכויות פוליטיות, לצד מתיישבים יהודים בעלי זכויות אזרח מלאות. עינינו רואות כיצד

השליטה הממושכת רבת השנים על העם הפלשתינאי מעוותת את דמותנו היהודית וערכינו

הדמוקרטיים, מערערת את שלטון החוק, מקהה את רגישותנו המוסרית, מעודדת מגמות אלימות

בשני הצדדים ומנציחה את הסכסוך ושפיכות הדמים המתמשכת. אנו מצווים להשיב את קדושת

החיים, שלום הבריות וכבוד הבריות לראש סולם העדיפויות של הציונות הדתית –

"שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".

הר הבית והמקומות הקדושים – שאלת השליטה על הר הבית מאיימת להפוך את

הסכסוך בינינו ובין הפלשתינאים מסכסוך לאומי לסכסוך בין דתי. גישה דתית אמיתית

שוללת את הפיכת האמונה הדתית לתביעה לשלטון על מקום, יהיה קדוש ככל שיהיה. להיפך –

מקום קדוש ראוי לו שלא יהיה בבעלותו של אף גורם אנושי, ויהיה פתוח לכל המאמינים.

גאולת העם בארצו – ציונות של אמת חותרת לא רק לגאולה הארץ,

אלא לגאולת העם בארצו. תפיסה זו מחייבת שינוי בסדר העדיפויות הלאומי – הקצאת

משאבים לצמצום פערים חברתיים וכלכליים, לחינוך ולטיפוח סובלנות דתית ופוליטית.

 

 

קוראים

יקרים

 

אנחנו

זקוקים לעזרתכם על מנת שנוכל להמשיך את מפעל "שבת שלום" על הוצאותיו

הצנועות,

הכוללות

הדפסה והפצה.

המחאות

לפקודת עוז ושלום (לציין שהתרומה היא עבור שבת שלום) ניתן לשלוח לידי מרים פיין, דוסטרובסקי 9, ירושלים, 933806

ניתן גם לתרום באמצעות העברה ישירה לבנק לאומי

סניף 912 מספר חשבון 09973803.

לא

לשכוח לשלוח למרים פיין, רכזת המשרד, מייל המודיע על העברת התשלום,

כדי

שהיא תוכל לעקוב אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

התרומות

מוכרות לצורך פטור ממס לפי סעיף 46א

להפצת

המהדורה המודפסת, לקבלת המהדורה האלקטרונית ולבירורים:

052-3920206

ozveshalomns&gmail.com

עורך

אחראי – פנחס לייזר; מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות

ולתיאום דברי תורה:  pinchas.leiser@gmail.com

עוז

ושלום – נתיבות שלום

http://www.netivot-shalom.org.il