קדשים תשע"א (גליון מספר 699)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary



פרשת קדשים – יום השואה

גליון מס' 699 תשע"א
(קישור לדף המקורי)

יהודי

שעבר את

השואה, יהודי

שעבר חמש

מלחמות;

 מלחמת

השחרור, מבצע

סיני, מלחמת

ששת הימים,

מלחמת יום

הכיפורים

ומלחמת של"ג,

מלבד

מלחמת ההתשה – מותר

לו לחשוש

ממלחמה נוספת.

(הרב

עמיטל זצ"ל:

"לשמוע קול

בכיו של

תינוק" – מובא

ב: משה מיה – עולם

בנוי, חרב

ובנוי, עמ' 20)

 

אַשְׁרֵי

הַגַּפְרוּר

שֶׁנִּשְׂרַף

וְהִצִּית

לֶהָבוֹת,

אַשְׁרֵי

הַלְּהָבָה

שֶׁבָּעֲרָה

בְּסִתְרֵי

לְבָבוֹת.

אַשְׁרֵי

הַלְּבָבוֹת

שֶׁיָּדְעוּ

לַחֲדֹל

בְּכָבוֹד…

אַשְׁרֵי

הַגַּפְרוּר

שֶׁנִּשְׂרַף

וְהִצִּית

לֶהָבוֹת.

 (חנה סנש)

 

אנו

עומדים

דוממים לפני

תופעת השואה

ואין בפינו

תשובה.

'ואמונתך

בלילות' – זהו

אחד

הניסיונות

שמנסה הקב"ה

אותנו. למרות הכל,

אנחנו

ממשיכים

לדבוק בקב"ה,

בחינת 'ברחנו ממך

אליך', אבל

תשובה – אין!

חוגים

מסוימים

ורבנים

מסוימים

מספיקים הסבר

ותשובה לכל

צרה ואסון. הם

יודעים לענות,

למשל, למה נהרגו

מספר ילדים.

פעמים רבות הם

תולים זאת בחטאם

של אחרים… מוכנות

לספק תשובות

לעשרה ילדים

שנהרגו משמעה

סילוק השואה

מתודעתנו

הדתית. מי שלא

סילק את השואה

מתודעתו

הדתית, לעולם

לא יאמר: 'יש לי

תשובה'.

(הרב

י. עמיטל זצ"ל:

אף על פי

שמיצר ומימר

לי, מתוך משה

מיה: עולם

בנוי וחרב

ובנוי, עמ' 49)

 

 

פרשת

קדושים

והפטרותיה-

בין תוכחה

לעידוד1

דליה

מרקס

מוקדש

באהבה לגילי

ולתמר, בנות

המצווה

הקריאה

בתורה מחזירה

אותנו בכל שנה

לבריאת העולם,

לסיפורי

האבות

והאמהות,

לשיעבוד

מצרים וגאולתה,

לנדודים

במדבר ולעמידה

על סיפהּ של

הארץ המובטחת.

שונה היא

הקריאה

השבועית

בנביא, כאן

אין רצף

טקסטואלי עקיב

– ההפטרות

נבחרו מתוך ספרות

הנביאים

בכללהּ בשל

זיקתן לפרשה

או לזמן. בקריאה

בתורה אין

בחירה בפרשה

הנקראית, והדבר

נכון הן לגבי מחזור

הקריאה השנתי,

שהיה נהוג

בבבל והן לגבי

המחזור התלת

שנתי, שהיה

נהוג בארץ

ישראל (אם כי

במידה פחותה). ולעומת

זאת, בבחירה

בהפטרות ניכרות

עד היום

מסורות שונות,

מה שעשוי ללמד

שבמקור לא היו

ההפטרות

קבועות וקביעת

הקריאה בנביא

הייתה נתונה להחלטת

קהילות ישראל.

היו

שהסבירו את

הקריאה בנביא

כניסיון

הטעיה של גוזרי

גזירות, שאסרו

על קריאה

בתורה בציבור,

אבל טענה זו

קשה להוכחה.

הפונקציה של הקריאה

בהפטרה היא

הנכחת דבריהם

הנצחיים

של נביאי

ישראל. התורה

נקראת על הסדר

ופרקים

נרחבים

מהכתובים

נכנסו לסידור

התפילה (בעיקר

מספר תהלים)

ונקראים

בחגים (חמש

מגילות), היה

חשש שמא, בלא

לימוד והזכרה,

ייעדרו דברי

הנביאים

מתודעת העם.

זו אולי אחת

הסיבות

להכללתן של

ההפטרות

בצמוד לקריאה

בתורה.

הקשרים

בין הפרשות

וההפטרות

מגוונים הם – עתים

מפרטת ההפטרה

עניין שנידון

בפרשה, עתים היא

מאירה בפרשה

זווית חדשה,

לא אחת ההפטרה

אינה אלא קריאת

תיגר על ממדים

מסוימים

בפרשה, עתים התורה

מְצווה

וההפטרה

עומדת על טיב

ביצוע הציווי.

עתים הקשר הוא

צמוד וחזק

עתים רופף,

לעתים ביטוי

או צירוף

מילים המזכיר

עניין בפרשה

הוא שקבע את

גורלו של פרק

בנביאים להיקרא

ברוב עם

בתפילות השבת

בבית הכנסת. בשבתות

מיוחדות

קוראים

הפטרות

מיוחדות, הקשורות

במעגל השנה

ולא לפרשת

השבוע, כך

בשלושת השבועות

של בין

המֵצרים לפני

תשעה באב

ובשבעת שבועות

הנחמה שבאים

אחריהם. אבל

בדרך כלל ההפטרה

קשורה לפרשה,

ויותר מכך,

נוכל לטעון

שההפטרה היא

פרשנות קדומה

לפרשת השבוע,

אפשר לקרוא אותה

כמדרש על

הנאמר בתורה.

העובדה שההפטרה

נקראת מיד

בסיום הקריאה

בתורה בשבתות ובימים

טובים קובעת

במידת מה את

ההבנה שלנו את

הפרשה ומעצבת את

תפישתנו את

דברי התורה.

השנה,

אנו קוראים את

פרשת

"קדושים"

כשהיא לעצמה

ולא מחוברת עם

הפרשה הקודמת

לה "אחרי מות". המנהגים

חלוקים לגבי

הפטרת הפרשה, לפי

המנהגים

הנהוגים כיום,

הספרדים

קוראים את נבואת

התוכחה ביחזקאל

כ, 20-2 2

והאשכנזים קוראים

את הנבואה

החותמת את ספר

עמוס (ט, 15-7). ועל כך נאמר

בספר הפרדס, חיבור

מבית מדרשו של

רש"י: "והפטירו

בכאן במגנצא

ובוורמשא

בפרשת קדושים

ב'הלא כבני

כושיים', אע"פ

שהיא קטנה,

וכן עשו מעולם

בכאן בכל שנה

ושנה, לא פחתו

ולא הותירו…

ולא תשנה

ממנהג קהילות.

ואמר רבנו

קלונימוס איש

רומי, שיש להם

הפטרה אחרת

במקומו" (עמ'

שנג). בשורות

הבאות אידרש

בקיצור לשתי

ההפטרות החלופיות

של פרשת

"קדושים"

ואבקש להראות

כיצד מאירה

אותה כל אחת

מהן בדרכה.

הנבואה

הנהוגה

בקהילות ספרד

ותימן היא

נבואת תוכחה

קשה כנגד זקני

ישראל שסררו (ח,

12).

יחזקאל נקרא

להוכיח אותם

על דרכם הרעה

ומודיע להם

שהאל יסתיר

פניו מהם. הוא

מזכיר את חסדו

של האל עִם

ישראל: "בַּיּוֹם

הַהוּא

נָשָׂאתִי

יָדִי לָהֶם

לְהוֹצִיאָם

מֵאֶרֶץ

מִצְרָיִם אֶל-אֶרֶץ

אֲשֶׁר תַּרְתִּי

לָהֶם זָבַת

חָלָב

וּדְבַשׁ צְבִי

הִיא לְכָל-הָאֲרָצוֹת"

(כ,

6) אך העם אינו

מכיר טובה

למושיעו ומשרך

דרכו. ההפטרה

ממשיכה בסקירה

של ציווים

אלוהיים, שהעם

מפר כל אחד

מהם, כתוצאה

מכך האל מבקש

שוב ושוב

להשמיד את עמו

אבל ניחם על

הרעה "לְמַעַן

שְׁמִי

לְבִלְתִּי

הֵחֵל

לְעֵינֵי

הַגּוֹיִם" (כ, 9,

14).

ההפטרה

מסתיימת

בציווי הבנים

של האבות

החוטאים על

שמירת שבת: "וְאֶת

שַׁבְּתוֹתַי

קַדֵּשׁוּ

וְהָיוּ

לְאוֹת

בֵּינִי

וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת

כִּי אֲנִי ה'

אֱלֹהֵיכֶם" (כ,

20).3

ציווי זה חוזר

לציווי האמור

בראשית

פרשתנו (ויקרא

יט, 3),

וממסגר את

הפרשה ואת

הפטרתה.

הנבואה

הנהוגה אצל

בני אשכנז מתחילה

אף היא בלשון

קשה: "הֲלוֹא

כִבְנֵי

כֻשִׁיִּים

אַתֶּם לִי

בְּנֵי

יִשְׂרָאֵל" (עמוס

ט, 7). אולי

משוחחת קביעה

זו עם הציווי

הראשון בפרשה:

"קְדֹשִׁים

תִּהְיוּ" (ויקרא

יט, 2) – אין

בעם ישראל

קדושה גנטית,

אדרבה, הנביא

מודיענו

שישראל אינו

שונה במהותו

משאר העמים

בני כוש, פלשת

או ארם. גם כאן

באה כוונת האל

להשמיד את עמו

וציון

הימנעותו

מהשמדה גורפת

של העם. במקומה

תבוא פורענות

חלקית כנגד

החוטאים

(דימוי סינון

העם בכברה

מורכב הוא

ואינו יוצא

מידי פשוטו).

חלקה השני של

ההפטרה, הוא

נבואת נחמה

(היחידה

בעמוס) החותמת

את הספר

בהזכרת ברית

העולם שבין

האל ובין עמו. עמוס

מבטיח את התחדשותו

של בית דוד: "בַּיּוֹם

הַהוּא

אָקִים אֶת סֻכַּת

דָּוִיד

הַנֹּפֶלֶת

וְגָדַרְתִּי

אֶת פִּרְצֵיהֶן

וַהֲרִסֹתָיו

אָקִים

וּבְנִיתִיהָ

כִּימֵי

עוֹלָם" (ט, 11). בהמשך

מבטיח הנביא,

איש תקוע,

שגשוג חקלאי

לא שגרתי: "הִנֵּה

יָמִים

בָּאִים

נְאֻם ה'

וְנִגַּשׁ

חוֹרֵשׁ

בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ

עֲנָבִים

בְּמֹשֵׁךְ

הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ

הֶהָרִים עָסִיס

וְכָל הַגְּבָעוֹת

תִּתְמוֹגַגְנָה"

(ט,

13) והשבת

שבות העם

לארצו "וְלֹא

יִנָּתְשׁוּ

עוֹד מֵעַל

אַדְמָתָם" (ט,

15). הבה

נתעכב מעט על

התיאורים של

השפע החקלאי

של הנביא, שהעיד

על עצמו, שהוא "בוֹקֵר

אָנֹכִי

וּבוֹלֵס

שִׁקְמִים" (ז,

13).

התיאור הוא של

שפע מופלא –

עוד קוצרים את

היבול הרב וכבר

תגיע עת החריש,

עוד זורעים

בשדות הרבים

וכבר יגיע זמן

הבציר

והזורעים

יתנגשו עם דורכי

היין בגת. ההרים

יטיפו את

עסיסם מעצמם,

בלי שיהיה

צריך להפיק

אותו מהם

והגבעות יעלו

על גדותיהן

בתנובתן

העשירה.4

התמונה הזו מציירת

גן עדן עלי

אדמות. ההפטרה

הזו פותחת, אם

כן, בזרוּת

ושרירותיוּת ומסיימת

באינטימיות ובהשגחה

הדומות אולי לאלה

של האם המספקת

לעובּרהּ את

כל צרכיו

ובשפע, בלי

שיזדקק כלל

לשאלם.

נקודת

המבט של שתי

ההפטרות והאופק

שאליו הן

מכוונות

שונים למדיי – בעוד

שההפטרה מיחזקאל

עוסקת בזמן

שבין יציאת

מצרים ובין

חטאי האבות

במדבר, ההפטרה

מעמוס פורשת מִנעד

זמן רחב בהרבה,

הן אחורה הן

קדימה – היא

מתחילה

בראשית הזמן ובבריאתם

של העמים

ומסתיימת

בחזון מרהיב

של אחרית

הימים שטעמו

כטעם גן עדן. שתי

ההפטרות

מתייחסות לאיום

שבפרשה: "וּשְׁמַרְתֶּם

אֶת כָּל חֻקֹּתַי

וְאֶת כָּל-מִשְׁפָּטַי

וַעֲשִׂיתֶם

אֹתָם וְלֹא תָקִיא

אֶתְכֶם

הָאָרֶץ

אֲשֶׁר אֲנִי

מֵבִיא

אֶתְכֶם

שָׁמָּה

לָשֶׁבֶת

בָּהּ" (כ, 22), אבל הרושם

המצטבר שנשאר

כתוצאה

מקריאת כל אחת

מהן שונה

למדיי. זו

משאירה אותנו

עם רושמי העבר

המביש ועם ציווי

לעתיד, זו

מותירה אותנו

עם אחד מששים

של טעם גן עדן

הגנוז לעתיד

לבוא.

שתי

ההפטרות החלופיות

לפרשת

"קדושים" מייצגות

שתי דרכים חינוכיות

ופסיכולוגיות,

עתים יש צורך (ולפחות

נראה שיש

צורך) באיום

ובהפחדה, ועתים

ציור של

אפשרויות

העתיד מאיר

הפנים הוא זה

שיכול להביא

ללימוד

ולשינוי.

1. אני

מודה לפרופ'

אלכסנדר רופא

ולפנחס לייזר

על הערותיהם

הטובות.

2. התימנים

מסיימים

בפסוק 15,

האיטלקיים

קוראים אף הם

הפטרה זו.

קצרה היריעה

מלהיכנס

במסגרת הזו

לריבוי

המנהגים

הקשורים

בקביעת

ההפטרות לפרשה

זו כשהיא

נפרדת וכשהיא

מחוברת

ל"אחרי מות"

(ראו את

הפרשנים

לשו"ע או"ח

תקח, ח).

3. ההפטרה

מסתיימת

למעשה באמצע

רשימת

הציווים

והפרתם, מיד

לאחר מכן

נאמר: "וַיַּמְרוּ-בִי

הַבָּנִים" (כ,

21) ולאחר מכן

מובע שוב זעם

האל, הרצון

לכלות את העם

וההימנעות

מכך.

4. השוו

לתיאור ביואל:

"וְהָיָה

בַיּוֹם

הַהוּא

יִטְּפוּ

הֶהָרִים

עָסִיס

וְהַגְּבָעוֹת

תֵּלַכְנָה

חָלָב" (ד, 18), גם שם

הפסוק בא בסוף

הספר.

ד"ר

דליה מרקס

מלמדת

ליטורגיה

ומדרש בהיברו יוניון

קולג'

בירושלים.

ספרה "בעת

אישן ואעירה" –

על תפילות

שבין יום ובין

לילה יצא

לאחרונה בהוצאת

ידיעות ספרים

 

 

בחירת

ישראל – אתגר

מוסרי עם

ייעוד

אוניברסלי

וּשְׁמַרְתֶּם

אֶת כָּל חֻקֹּתַי

וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי

וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם

וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם

הָאָרֶץ אֲשֶׁר

אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם

שָׁמָּה לָשֶׁבֶת

בָּהּ. וְלֹא תֵלְכוּ

בְּחֻקֹּת הַגּוֹי

אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ

מִפְּנֵיכֶם, כִּי

אֶת כָּל אֵלֶּה

עָשׂוּ וָאָקֻץ

בָּם.

וִהְיִיתֶם

לִי קְדֹשִׁים

כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי

ה', וָאַבְדִּל

אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי.

(ויקרא

כ; כב, כג,

כו)

 

ואבדיל אתכם מן

העמים להיות ליאם אתם מובדלים

מהם, הרי אתם שלי;

ואם לאו הרי אתם

של נבוכדנצר וחבריו.

רבי אלעזר בן עזריה

אומר: מנין שלא

יאמר אדם נפשי

קצה בבשר חזיר,

אי אפשי ללבוש

כלאים, אבל יאמר

אפשי, ומה אעשה

ואבי שבשמים גזר

עלי? תלמוד לומר

ואבדיל אתכם מן

העמים להיות לי,

שתהא הבדלתכם מהם

לשמי, פורש מן

העבירה ומקבל עליו

עול מלכות שמים.

(רש"י ויקרא

כ , כו)

 

אל יעלה על

הדעת, שבחירת

ישראל יש בה

משום דחיית כל

האנושות. בחירת

ישראל איננה

אלא התחלה;

היא מתחילה

לחזור ולבנות

את בניינה

הרוחני

והמוסרי של

האנושות; כל

עצמה איננה

אלא צעד ראשון

לקראת אותו

עתיד שנאמר

בו: "ונלוו

גוים רבים

אל-ה' ביום

ההוא והיו לי

לעם ושכנתי

בתוכך" (זכריה

ב, טו) . מקדש

ישראל עתיד

להיות לא רק

מרכז לישראל,

אלא מרכז כל

האנושות

הנגאלת בה'.

(הרש"ר

הירש שם, שם)

 

'ועשית הישר והטוב

בעיני ה" – על דרך הפשט

יאמר תשמרו מצות

השם ועדותיו וחקותיו

ותכוין בעשייתן

לעשות הטוב והישר

בעיניו בלבד. ולמען

ייטב לך – הבטחה,

יאמר כי בעשותך

הטוב בעיניו ייטב

לך, כי השם מטיב

לטובים ולישרים

בלבותם. ולרבותינו

בזה מדרש יפה, אמרו

זו פשרה ולפנים

משורת הדין. והכוונה

בזה, כי מתחלה אמר

שתשמור חקותיו

ועדותיו אשר צוך,

ועתה יאמר גם באשר

לא צוך תן דעתך

לעשות הטוב והישר

בעיניו, כי הוא

אוהב הטוב והישר.

וזה ענין גדול,

לפי שאי אפשר להזכיר

בתורה כל הנהגות

האדם עם שכניו

ורעיו וכל משאו

ומתנו ותקוני הישוב

והמדינות כלם,

אבל אחרי שהזכיר

מהם הרבה, כגון

לא תלך רכיל (ויקרא

יט טז), לא תקום ולא

תטור (שם יח), ולא תעמוד

על דם רעך (שם

טז), לא

תקלל חרש (שם

יד), מפני שיבה

תקום (שם לב), וכיוצא

בהן, חזר לומר בדרך

כלל שיעשה הטוב

והישר בכל דבר,

עד שיכנס בזה הפשרה

ולפנים משורת הדין,

וכגון מה שהזכירו

בדינא דבר מצרא

(ב"מ קח א), ואפילו מה

שאמרו (יומא

פו א) 'פרקו נאה ודבורו

בנחת עם הבריות'

– עד שיקרא בכל ענין

תם וישר.

(רמב"ן

דברים ו , יח)

 

כאזרח מכם

יהיה לכם הגר

הגר אתכם ואהבת

לו כמוך כי-גרים

הייתם בארץ

מצרים אני

יהוה אלהיכם.

ואהבת לו

כמוך :

הגוים

הקדמונים היו

אוהבים רק את

בני עמם ולא

היתה הונאת

הנכרים נתעבת

בעיניהם ,

לפיכך אמר כאן

'ואהבת לו

כמוך' התנהג עמו

כמו שתחפוץ

שינהגו אחרים

עמך אם היית

גר , והוא על

דרך מה שכתבתי

למעלה (פסוק י " ח) על 'ואהבת

לרעך כמוך'.

(שד"ל

ויקרא יט, לד)

 

 

הודעה

חשובה

לקוראינו

הכתובת

להקדשת

גיליון,

לתיאום

תרומות

פטורות ממס,

לקבלת

גילינות

ולהפצתם היא

מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות

ולתיאום דברי

תורה: pleiser@netvision.net.il

 

הספר

דרישת שלום

נמצא

עכשיו

בחנויות

הספרים! (בחלק

מהחנויות גם

במבצע)

ספר

זה, לזכרו של

חברנו ג'רלד

קרומר, בהוצאת

ידיעות-ספרים,

ובעריכת

צבי מזא"ה

ופנחס לייזר, מכיל

מבחר מאמרים

המבוססים

על דברי תורה

שפורסמו

בגיליונות 'שבת

שלום'

ועוסק

במפגש בין

ערכי השלום

והצדק

השאובים

ממקורות

ישראל

למציאות

המורכבת של

מדינה יהודית

ריבונית בארץ

ישראל.

הספר

יצא בסיוע

הקרן לזכרו של

ג'רלד

קרומר, פורום

יב בחשוון, עוז ושלום,

קרן

הולנדית למען

השלום, וחברים

רבים.

 

לכל

קוראינו

ואוהדינו

כדי

שקולה של

הציונות

הדתית

המחויבת

לשלום ולצדק

ימשיך

להישמע

כדי

שנוכל להפיץ

את שבת שלום

במאות בתי

כנסת בארץ

באינטרנט

ודוא"ל ללא

הפסקה, בעברית

ובאנגלית,

אנא,

שילחו את

המחאותיכם לפקודת

"עוז ושלום"

לעוז

ושלום- נתיבות

שלום

ת.ד

4433

ירושלים

91043

 

ציינו

על גב הצ'ק

שהתרומה

מיועדת ל"שבת

שלום"

לפרטים

נוספים (פטור

ממס, הקדשת

גיליון וכו')

אנא, פנו למרים

פיין 0523920206

ozveshalomns@gmail.com

 

תודה

מערכת שבת

שלום עוז                                   ושלוםנתיבות

שלום