צו תשע"ט, גיליון 1094

אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה.

(ויקרא ו', ו)

איור: הרי לנגבהיים

 

אש תמיד תוקד – …מטעמי המקרא נראה, כי "לא תכבה" הוא תוספת אל "המזבח"; ועל-פי זה יש לבאר: אש תמיד תוקד על המזבח, אשר בו היא לא תכבה. נמצאת אומר: יש רק מקום אחד לאש-דת, ומשם יש להדליק כל אש במקדש; שם מקור לאש האידיאל של הקטורת, לאור של רוח המנורה ואף לאש ההתמסרות העילאית שביום הכיפורים. החדרת הרוח בחיים תלויה בהקדשת המעשים לתורה. אם אין אש של עולה על מזבח החיצון – אין חיים במזבח הזהב ובמנורה ובין הבדים במקדש הכרובים. אם אין קרבן במזבח החובה, אין התרוממות לנפש, אין אור לרוח, ואין התעלות לאידיאל של התורה, המונחת תחת כנפי הכרובים.

(הרש"ר הירש שם, שם)

מסופר על רבי ישראל מסלנט, שהיה לילה אחד מאוד קר וגשום והיה שעת לילה מאוחר, והוא יצא מביתו לכיוון בית המדרש ללמוד תורה ופתאום רק אור מהחנות של הסנדלר והוא מאוד התפלא מה הסנדלר עושה שם בשעת לילה כזאת מאוחרת. רבי ישראל החליט ללכת ולבדוק וראה את הסנדלר יושב ומתקן נעליים לאור נר קטן, שכל רגע עומד להתכבות. ושאל אותו רבי ישראל את הסנדלר מה אתה עושה כאן בשעה כזאת? והסנדלר ענה לו במשפט שנכנס עמוק עמוק למוחו של רבי ישראל: "כל עוד והנר דולק, אפשר עוד לתקן"…

בזמן האחרון נשמעים אצלנו השכם וערב קולות שמבכים את אובדנה של הדמוקרטיה הישראלית, של התקשורת החופשית, של פתרון שתי המדינות או של מדינת הרווחה. מהצד השני של המפה הפוליטית נשמעים קולות שמספידים את מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון לאור פינוי עמונה, או לנוכח ההבטחות לארצות הברית להגבלת הבניה בהתנחלויות. בעולם האורתודוכסי אנחנו שומעים קולות על כך שאי אפשר למנוע הטרדות מיניות בצה"ל, אז עדיף פשוט להפריד גברים ונשים ולא לאפשר שירות שווה לכולן. ובתחום הכלכלי לרבים אבד החלום על חברה שיש בה צדק חברתי, אז הם מטפחים את המגזר השלישי כאלטרנטיבה למה שהממשלה לא רוצה לעשות. קולות רבים, חשובים ובטוחים בעצמם פונים למחוזות הייאוש ומכריזים על קבורתם של האידיאלים אותם עמלו להגשים. אנשים חכמים ומוכשרים מכל הקשת של המפה הפוליטית מתייאשים מהעקרונות שהנחו אותם כל חייהם, בגלל שהקשיים בדרך נראים בלתי אפשריים. הרבה מאיתנו מפסיקים לבוא להפגנות, מפסיקים לשתף פוסטים פוליטיים, מפסיקים להיות פעילים במפלגה ואחדים אפילו עוזבים את הארץ למקום שלכאורה יותר קל לחיות בו, כמו ברלין או קנדה…

מדרשו של ר׳ ישראל מסלנט לא מצווה עלינו להתעורר ולהמשיך לעבוד, אלא נוקט גישה חינוכית – הוא מעורר בנו השראה. אם אותו סנדלר עני יכול להמשיך לתקן נעליים לאורו של הנר, גם אנחנו יכולים למצוא את מקור האור בחיים שלנו ולהמשיך לתקן את שדורש תיקון. במובן הזה עלינו להגשים את הציווי שמגולם בספר ויקרא: 'אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכובה'. גם אם נדמה לנו שלא וגם כשגובר הייאוש – עדיין אפשר להיאבק על המקום הזה.

(מתוך מאמר של ירין רבן – התנועה ליהדות חברתית)


  

אסתר – מאמבט "שֶׁמֶן הַמֹּר" ועד למנהיגות בשעת משבר

עיון נוסף במגילת אסתר1

גילי זיוון

פורים הוא חג של "נהפוך הוא". חג של הפכים. גם גיבורת מגילת החג – אסתר עוברת מהפך דרמטי. אם נעקוב אחר דמותה של אסתר כפי שהיא נחשפת לעיננו במהלך סיפור המגילה, נראה כי אסתר של ראשית המגילה היא אסתר פסיבית, צייתנית, בובת מריונטה שגברים בתפקידים שונים מושכים בחוטיה. 'תהי יפה ותשתקי', זה המסר שהיא מקבלת מהסביבה, והיא מפנימה היטב מסר זה. אולם בחלקה השני של המגילה אנחנו מגלים אסתר שונה לחלוטין: היא אקטיבית, יוזמת, מתמרנת וזוכה למעמד של מנהיגה לא רק בעיני אחשוורוש, אלא גם בין בני עמה.

איך מתרחש מהפך זה? כיצד הופכת אסתר מנערה כנועה וצייתנית לאישה אסרטיבית המגלה תושייה במקום שבו כולם נכשלו? כדי לענות על שאלה זו, אני מזמינה את הקוראים לקרוא אתי מחדש את הפסוקים הידועים ולשים לב לגיבורת סיפורינו ולשינוי הדרמטי שהיא עוברת.

אנו מתוודעים לראשונה לאסתר רק דרך מרדכי: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ … וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם, וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" (אסתר, פרק ב', פס' 5-7 ).

אסתר מתוארת כ"יפת תאר וטובת מראה" – ללא התייחסות כלשהי לתכונותיה. היא נלקחת על ידי מרדכי במות עליה אביה ואמה ואין אנו יודעים דבר על רצונה. גם בפסוקים הבאים, אסתר נלקחת לארמון המלך. האם שמחה? האם פחדה? האם עלה במחשבתה לסרב? אין לנו כל מידע. היא פסיבית לחלוטין ("וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ" "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ", פרק ב' פס' 8 ו16). אין אנו שומעים את קולה בכל הפרק, היא נלקחת כחפץ לארמון (או ליתר דיוק להרמון) ושם עוברת סדרת טיפולים קוסמטיים. היא נושאת חן בעיני הגי שומר הנשים ובעיני כל רואיה, לא רק בגלל יופיה, אלא גם בשל צייתנותה. בפרק ב', פסוק 10 אנו קוראים על צייתנותה למרדכי: "לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ, כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד" וכך גם בפס' 20: "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי, וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּו"ֹ. אך לא רק לדודה היא מצייתת, גם להגי שומר הנשים ככתוב: "וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר … לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים" (שם, פס' 15). אסתר איננה שולטת במצב. היא כחפץ שמעבירים אותו ממקום למקום, ללא רצון משלה. מרדכי צופה בה מרחוק לדעת "וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ" (שם, פס' 11), כלומר: אחרים עושים בה מה שראוי בעיניהם, והיא לא עושה דבר משל עצמה. היא אינה סובייקט בעל רצונות ומטרות משלו, היא אובייקט. בסוף פרק ב' (פס' 22) כשסוף סוף אנו שומעים את אסתר מדברת, מסתבר שגם אז היא עושה את דבר מרדכי: "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי".

פרק ג' המתאר את האסון הנופל על יהודי שושן מתעלם לחלוטין מאסתר. דומה כי היא ספונה בארמון רחוק מ"העיר שושן" ש"נבוכה". פתיחתו של פרק ד' גם היא לא מציינת את אסתר בין היהודים האבלים. היא היושבת בארמון מנותקת לחלוטין מההמון.יהודי שושן קוראים צום מספד ובכי, לובשים שק ומאבלים – אל אסתר עדיין לא יודעת דבר.

כשסוף סוף נראה לראשונה את אסתר יוזמת דבר מה, תהיה זו יוזמת המלבושים הנקיים: "וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד, וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו". היא אינה קולטת את גודל הצרה. היא עדיין חושבת שהכי חשוב זה 'איך אתה נראה?' במקום לשאול את מרדכי על מה ולמה הוא מתאבל? איזה אסון קרה? היא שולחת בגדים להחלפה. הוא מסרב ומעביר לאסתר מידע על האסון הממשמש ובא.

בשלב זה דורש מרדכי מאסתר לעשות מעשה, אך היא, שכל חייה הורגלה לציית – מסרבת. ללא הזמנת המלך אין היא מעיזה לגשת אליו, אך מרדכי מבקש מהאשה הצייתנית, היפה והכנועה לפרוץ את המוסכמות להן הורגלה: "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים: כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת: (פרק ד' פס' 13-14)

מילים אלו יוצרות את המהפך הדרמטי בהתנהגותה של אסתר. הן מוציאות מן הכוח לפועל את המנהיגה האמיצה שהייתה חבויה בתוככי אישיותה של האישה הכנועה והצייתנית. מכאן ואילך מתגלה היוזמת והפעילה – המנהיגה. לאחר דברי מרדכי אנו קוראים: "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי: לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם, גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן, וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (שם, פס' 15-17). מרגע זה אסתר היא הנותנת פקודות למרדכי ולא להֵפך. היא מצווה עליו לכנס את כל יהודי שושן, מבקשת "צומו עלי", או במילים אחרות היא אומרת לעם 'אני זקוקה לתמיכתכם, לבד אינני שווה דבר, אך אם אתם תעמדו מאחורי אולי ימצא בי הכוח לבוא אל המלך אשר לא קרא לי'.

המהפך שחל באישיותה של אסתר הוא אם כן בעל כפל פנים:

הראשון, אסתר הופכת מאישה שנהגה לקבל הוראות למי שנותנת הוראות לאחרים. ואכן הכתוב מציין: "וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר" (שם, פס' 17).

והשינוי השני, היא הופכת, עתה, מנערה יפה העסוקה רק בעצמה, זו ששפר עליה גורלה והיא נותקה מצרות עמה והובלה לארמון הבטוח למנהיגה שכל עמה עומד מאחוריה. היא אינה מנותקת מגורל בני עמה "אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם", ולא עוד אלא שהיא לוקחת סיכון גדול על עצמה "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי".

אסתר אכן הופכת לגיבורה המובילה מעתה ואילך את השתלשלות העניינים. מרדכי אמר לה: "לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ" (שם, פס' 8), אך היא מבינה כי לא תחנונים יועילו כאן. היא קוראת היטב את הסיטואציה ואת עולמו האינטרסנטי של אחשוורוש והיא הולכת בדרך משלה, שמתגלה לנו כדרך להצלה. היא מעוררת את קנאת המלך בהמן. מסתבר כי לאסתר יש תוכניות משלה שמרדכי אינו מודע להן.

במדרש קדום כבר עמד ר' חנינא על השינוי שחל בדמותה של אסתר, וכך אנו קוראים במסכת מגילה דף ט"ו, עמ' א:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת". בגדי מלכות מבעי ליה!? (היה צריך להיות כתוב שהיא לבשה בגדי מלכות!) – אמר רבי אלעזר, אמר ר' חנינא: מלמד שלבשתה רוח הקודש

כלומר, השינוי שחל באסתר הוא שינוי עצום. היא שואבת כוחה ותבונתה מרוח הקודש, המכונה "מלכות".

מפרק ה' ואילך אסתר תמשיך ותמשוך בחוטים באופן סמוי וגלוי, תמנה את מרדכי: "וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן" (פרק ח', פס' 2), תיזום משתאות, תיזום את ביטול גזירת המן (פרק ח', פס' 5), תקבל דיווחים ישירים מחמ"ל אחשוורוש, ולבסוף אף תמסד את האירוע בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי לדורותיו: "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף, לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית…" (פרק ט', פס' 29) ובהמשך: "וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר" (שם, פס' 32).

ובתלמוד (מגילה ז' ע"א) ממשיכים החכמים ומעצימים את דמותה של אסתר ומציגים אותה כבת בית בבית המדרש, כמי שמתווכחת עם החכמים ומשכנעת אותם לפרסם את המגילה.

שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות.

שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי פרס ומדי.

אסתר אמנם נאלצת להשתמש ב"כליו של האדון", כדברי אודרי לורד, כדי לשנות עולמות, והיא משתמשת לפי סיפור המגילה בכל תכסיס נשי אפשרי כדי לעורר את חמת המלך על המן, אך חז"ל העצימו את דמותה ונתנו לה מקום של כבוד כשותפה לדיון, וכמי שמשכנעת את החכמים החוששים מלפרסם את דבר המגילה.

ידידתי, המשוררת אסתר שקלים (בעלת שורשים פרסיים משלה) תיארה בשירה הנפלא את השינוי העמוק שחל באישיותה של אסתר, ההופכת ל"אימה של מלכות".

אֶסְתֵּר – אִמָּהּ שֶׁל מַלְכוּת /אסתר שקלים

"דוֹחְתָרֶ נַגִ'יבּ"-

נַעֲרָה פָּרְסִיָּה, צְנוּעָה וּכְנוּעָה

כַּיָּאוּת

הָיִיתִי

אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ נִלְקַחְתִּי

צַו דּוֹדִי קִיַּמְתִּי

וְאֶת אֲשֶׁר עִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי

וְדָבָר לֹא בִּקַּשְׁתִּי

צוֹפָה

מָה יֵעָשֶׂה בִּי

וְאָז יָדַעְתִּי

כִּי לָעֵת הַזֹּאת הִגַּעְתִּי לַמַּלְכוּת

וְנַהֲפוֹךְ הוּא

לֹא עוֹד הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי

מִמֶּנִּי

וְלֹא עוֹד אַחֲרִישׁ

אֶלְבַּשׁ מַלְכוּת

אֶת מָרְדְּכַי אֲצַוֶּה

וּדְבַר הַמַּלְכָּה

בְּמֵּאָה עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינוֹת

אָרִיץ

כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא

וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא

וְהַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לִמְלָכוֹת

הוּא יִהְיֶה בְּעֶזְרִי

קְבָעוּנִי לְדוֹרוֹת

לִהְיוֹת כֹּל אִשָׁהּ

שׂוֹרֶרֶת עַל לִבָּהּ

וּפֹעַל יָדֶיהָ תִּרְצֶה

אֶסְתֵּר –

אִמָּהּ שֶׁל מַלְכוּת

  1. דבריי כאן נשענים בעיקרם על מאמרה של רבקה לוביץ:

"A Feminist's Look at Esther" Judaism: A Quarterly Journal of Jewish Life and Thought Vol. 42 No. 4 Fall 1993

דר' גילי זיוון, חברת קיבוץ סעד, מרצה ומנחה במרכז יעקב הרצוג ובמכון מנדל למנהיגות חינוכית.


הפנים הרבות של "רוח הקודש"

תניא, רבי אליעזר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ו') 'ויאמר המן בלבו'. רבי עקיבא אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ב') 'ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה'. רבי מאיר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ב') 'ויודע הדבר למרדכי'. רבי יוסי בן דורמסקית אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ט'): 'ובבזה לא שלחו את ידם'. אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו (אם הייתי שם, הייתי אומר דבר שעולה על הכל) שנאמר 'קימו וקבלו': קימו למעלה מה שקיבלו למטה.

(בבלי מגילה ז, ע"א)


שיקולים של רגישות מוסרית בעריכת כתבי הקודש

אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות. שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס.

(בבלי מגילה ז, ע"א)


'קנאה את מעוררת עלינו': שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן.

(רש"י מגילה ז, ע"א)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.