צו תשע"ו (גליון מספר 946)




פרשת צו

גליון מס' 946 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ

יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא

תָמוּתוּ.

 (ויקרא ח, לה)

 

 

'ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה

שבעת ימים'

הזהירם שלא יצאו מפתח אהל מועד יומם ולילה בשעת עבודה, כלומר עד שישלימו כל העבודה

המוטלת עליהם באותו העת, והיא מצוה נוהגת לדורות שלא יניח כהן עבודה ויצא, וזהו

שאמר בכהן גדול 'ומן המקדש לא יצא ולא יחלל' – אימתי אינו יוצא ואינו מחלל? הוי

אומר: בשעת עבודה, ואם עשה כן חייב מיתה, שנאמר פן תמותו, ומכלל לאו אתה שומע הן.

ומה

שהזהירם שלא יצאו מן הפתח לא ביום ולא בלילה, כוונת הפסוק בשעות הראויות לישב שם,

שהרי בשר ודם הוא מוכרח לעשות הענינים הגופניים, כיוצא בו אמר הכתוב בבנין בית

המקדש 'ויבנהו שבע שנים', ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה, שאין לכלול בהם השבתות

והמועדים, כי הכוונה בימים הראוים למלאכה, אף כאן הזהירם שלא יצאו מן הפתח בשעות

הראויות לישב שם. ובמדרש 'ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה' – אלו שבעה ימי אבלות

של נדב ואביהוא, שהרי הקב"ה שמר על עולמו תחילה. ביאורו שהתאבל שבעה ימים

על העולם שעתיד ליחרב בדור המבול, שנאמר 'ויהי לשבעת

הימים ומי המבול היו על הארץ', ואמרו שם ומתאבלין על המת קודם שימות, אלא

אדם שאינו יודע מה שעתיד להיות אינו מתאבל עד שימות המת, אבל הקב"ה שיודע מה

שעתיד להיות שמר על עולמו תחילה, אף כאן אמר הקב"ה 'ופתח אהל מועד תשבו יומם

ולילה שבעת ימים', שמרו על אחיכם שבעה כדרך ששמרתי אני את עולמי שבעה, וזהו שכתוב 'ושמרתם

את משמרת ה".

(רבני בחיי שם, שם)

 

 

מלחמה בעמלק – בימים ההם ובזמן הזה

עינת מלניק

על עמלק, אנו שומעים

לראשונה בבראשית (ל"ו,

י"ב): "וְתִמְנַע הָיְתָה

פִילֶגֶשׁ, לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו, וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז, אֶת עֲמָלֵק…" ובהמשך:

"אֵלֶּה אַלּוּפֵי בְנֵי עֵשָׂו: בְּנֵי אֱלִיפַז, בְּכוֹר עֵשָׂו אַלּוּף

תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר, אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַז. אַלּוּף קֹרַח אַלּוּף גַּעְתָּם,

אַלּוּף עֲמָלֵק; אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱלִיפַז בְּאֶרֶץ אֱדוֹם…" (שם ט"ו-ט"ז).

והסיפור חוזר על עצמו, "וְאֵלֶּה,

הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ, בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ, לִבְנֵי

יִשְׂרָאֵל... וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו,

לְמִשְׁפְּחֹתָם, לִמְקֹמֹתָם, בִּשְׁמֹתָם:

אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה…; אֵלֶּה אַלּוּפֵי

אֱדוֹם, לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם הוּא עֵשָׂו,

אֲבִי אֱדוֹם"  (פסוק

לא, לא).

כלומר, אחרי מלך

מלך לבני ישראל הסיפור שוכתב, וחלק מהאלופים נקראים כעת על שם אמותיהם. אלוף עמלק

מופיע ראשון, וכעת הוא אלוף תמנע. האם זו הדרך בה המקרא מקיים את מצוות זכור? כאילו

אמר: בסדר, מחינו את זכר עמלק, מעכשו הם בני תמנע. והרי

זה פירוש יצירתי למצווה שקשה לעכל.

נפנה לסיפור בפרשת

בשלח, אותו אנו קוראים בפורים: "וַיָּבֹא, עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם

יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שמות י"ז 8) כלומר, עמלק בא מרחוק להילחם בישראל. מאיפה בא? לפי רבי אברהם אבן עזרא:

מארץ הנגב! למה בא, מה לו ולמלחמה בבני ישראל?

 כשיעקב שב מארם,

עשו עזב את הארץ: "וַיִּקַּח עֵשָׂו

אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו… מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו… וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר" (בראשית לו 6-8)

וכשיעקב ובניו ירדו מצריימה,

הארץ נותרה מיושבת בעמים זרים, שֶמֹּשֶה מונה: "…וְגֵרַשְׁתִּי אֶת

הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (שמות לג 2). תוכנית כיבוש

הארץ לא כללה מלחמה בבני עשו. למשל, כשביקש משה ממלך אדום לעבור

בארצו, וסורב, וויתר. "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה… אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם, כֹּה אָמַר

אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל… נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ… וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר…

וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו" (במדבר כ, י"ד-כ"א). וכן נכתב "לֹא

תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא…" (מקור).

אבל בעת שהות ישראל

במצריים, עמלק, בני נינו של עשו, חזרו לנגב, וזאת הסתבר לראשונה מדיווח המרגלים (להלן). נראה שמשה

הופתע, כי לא כלל את עמלק בין עמי הארץ, ולא ציפה לעימות עימם.

אך עמלק, כששמע על

יציאת ישראל מצריים, ידע מיד לאן פני בני ישראל, אל ארץ האבות המשותפים! עמלק ציפה

לעימות, ופעל כמו צה"ל במלחמת ששת הימים – תקף ראשון! "וַיָּבֹא,

עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שמות י"ז 8).

אלא שבני ישראל, שלא

ידעו אז כי עמלק ישב בנגב, לא ידעו מדוע בא, ולמה חרחר למלחמה. אויביהם הצפויים

למלחמת הכיבוש היו הַכְּנַעֲנִי, הָאֱמֹרִי, וכו', משה הגיב למתקפת עמלק בזעם

נורא: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר… כִּי

מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק… כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה'

בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, י"ד-ט"ו).

 המשך העלילה

בסיפור המרגלים: "וַיִּשְׁלַח אֹתָם

מֹשֶׁה… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר. וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ… וְאֶת

הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ…, וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ…, וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד

חֶבְרוֹן… וַיָּשֻׁבוּ… וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר

שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא…, אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ…

עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי, וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי

יוֹשֵׁב בָּהָר…" (במדבר יג, י"ז-ל).

רק בפרשת המרגלים הסתבר

למשה ולעם שעליהם להילחם בעמלק, ואז הובן גם למה נלחם בם. כנגד הוראת משה, העם עלה

להר, ופרצה מלחמת עמלק השניה: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי

הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד

הַחָרְמָה" (במדבר יד 25).

אך כאן חל מפנה בנדודי

העם – הוחלט שינדדו 40 שנה, לכאורה, כעונש על התלונות לדברי המרגלים, "לוּ

מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (במדבר

יד 2) אלא שבתלונות לא היה חדש, מיציאת מצריים התלוננו: "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ…" (שמות ט"ז 2) מה החדש?

החדש היה שלהמשיך

כמתוכנן כלל מלחמה בבני עשו על ארץ האבות! וה' צווה את משה לפנות מעימות עם עמלק,

"וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק. מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם

הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף" (במדבר

יד 25) כפי שפנו מעימות עם אדום. משה ויהושע לא נלחמו בעמלק שוב.

נותרנו עם

"זכור": "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק… וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ

מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם

לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה 17-19).

מצווה זו הביאה ללקיחת

המלוכה משאול, והעברתה לבית דוד: וכך היה הדבר: כשנתיים אחרי שמלך שאול על ישראל,

בא אליו שמואל וציווה אותו (שמואל א' טו, א-ג): "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל שָׁאוּל, אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ

לְמֶלֶךְ, עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה שְׁמַע, לְקוֹל דִּבְרֵי ה'. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: פָּקַדְתִּי אֵת

אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ, בַּעֲלֹתוֹ

מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה

אֶת עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל

עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד

יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר".

ומשחס שאול על הצאן והבקר,

ועל אגג מלך עמלק, אמר לו שמואל, בהמשך הפרק: "…כִּי

מָאַסְתָּה, אֶת-דְּבַר ה', וַיִּמְאָסְךָ ה', מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל"

(פסוק כו).

אלא שמצב מלכות שאול

כלל לא התאימה להגדרה: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב…" למה נשלח

שאול להילחם בעמלק?!!

בסיפור עמלק יש עדות

לשכתוב, הסיפור רווי יצרים קשים, והוביל להעברת המלוכה מבית שאול לבית דוד. עלינו

לנהוג בו בזהירות רבה. מה אנו אומרים ומלמדים את ילדינו בפסוקים אלו? מותר להשמיד

עם? עלינו להנציח איבה? האם אין סכנה שקיום מצוות זכור כפשוטה ולשונה משליכה על

חיינו, בשיח לגבי ערבים, פלסטינים, ואירנים?

הפסוק "עֵת

לַעֲשׂוֹת לַה', הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהילים קיט 126) הוא בסיס

לעיקרון הלכתי לפיו לעתים חייבים להפר חוקי תורה למען ה'? האין עלינו להפר את קיום מצוות "זכור"

כפשוטה וכלשונה , למען ה' ולמענינו?

והרי דברי הרב יהודה

עמיטל ז"ל, מישיבת הר עציון:

"הרמב"ם

בהלכות מלכים (ו',

ד) כותב, שמצוות מחיית עמלק נוגעת רק למקרה שעמלק אינו

משלים עם ישראל, אולם אם הוא משלים עם ישראל, אין מצווה להשמידו. הראב"ד משיג

על הרמב"ם, וכותב שאין די בכך שעמלק ישלים עם ישראל – עליו לקבל על עצמו שבע

מצוות בני נח. הכסף-משנה סבור שלכך התכוון גם הרמב"ם. שבכלל 'השלימו' הוא

קבלת שבע מצוות, שאם קיבלו עליהם שבע מצוות, הרי יצאו מכלל שבעת עממין ומכלל

עמלק, והרי הם כבני נח הכשרים."

אכן, כשעוסקים בעמלק

המקראי- ההיסטורי, קשה להבין למה נבחר "אח", מצאצאי עשיו כדימוי לרשע שעלינו

לנצח. פשעו של עמלק זה, לפי קריאתנו, היה שגם הוא נלחם על ארץ אבותיו. האם זה פשע , או שמא המשך היריבות

בין האחים עשיו ויעקב?

חז"ל במדרש כבר פירשו את

"זכור" כמצווה הקשורה לקריאה, ללימוד ולפיתוח תודעה (פסיקתא רבתי פרשה יב):

אמרו ישראל לפני הקדוש

ברוך הוא: רבון העולמים, אתה אומר לנו הוו זכורים [למחות] את זכר עמלק, בשר ודם

אנו, לשעה אנו, אתה שאתה חי וקיים לעולמי עולמים הוי זכור. אמר להם הקב"ה:

בני, אין לכם אלא להיות (קוראות) [קוראים] פרשת עמלק בכל שנה ומעלה אני (עליהם)

[עליכם] כאילו אתם מוחים שמו מן העולם.

הציווי הוא לקרוא,

ללמוד ובהמשך לדברים אלו, ראו פרשנים רבים את עמלק כייצוג של הרוע בעולם ובתוכנו,

שאיננו נחלת עם זה או אחר וכך כותב הרש"ר הירש:

"לא

תשכח": אל תשכח דבר זה אם יבוא יום ותרצה להידמות

לעמלק וכמוהו לא תכיר את החובה ולא תדע את ה', אלא רק תבקש הזדמנות, בדברים קטנים

או גדולים, לנצל את עליונותך כדי להזיק לבריות. אל תשכח דבר זה אם יבוא יום ותבקש

להסיר מלבך את תפקידך ואת שליחותך כישראל, שקיבלת על עצמך בקרב האנושות. אל תקנא

בזרי הדפנה שעולם סכל קולע לאותם המאושרים שהחריבו את אושר הבריות. זכור את האדמה

רווית הדמעות המצמיחה את הדפנה לאותם הזרים. אל תשכח דבר זה כאשר יבוא יום ואתה

עצמך תסבול מהגסות ומהאלימות של עמלק. שמור על קומתך הזקופה! שמור על האנושיות ועל

ערכי הצדק שלמדת מפי אלהיך. העתיד הוא להם, וסוף האנושיות והצדק לנצח את הגסות ואת

האלימות, ואתה בעצמך נשלחת כדי לבשר ולקרב – על-ידי עצם גורלך ודוגמתך – את הנצחון

הזה ואת העתיד הזה.

"לא תשכח" –

וכדי שלא תשכח, "זכור": מזמן לזמן חדֵש בלבך את זכר עמלק ואת מה שנאמר

לך על עתידו.

(מתוך 

פירוש הרש"ר הירש על דברים כה, יט – נכתב בערך ב-1860!!!)

את העמלקיות בתוכנו ובעולם יש לזכור ולמחות, אך איננו מצֻווים על ג'נוסייד;

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

עינת מלניק, עורכת פטנטים, מבין מקימי עמותת

דרך ארץ – نهج

سليم Sound Approach, עמותה

למפגשים וקשרים בין יהודים ופלסטינים, שפונה גם לציבור שומרי מצוות בין היהודים

(המפגשים אינם מתקיימים בשבת, והכיבוד כשר), ומטרתה ליצור מקום להקשבה ושיח בין

יהודים, ערבים ישראלים, וערבים משטחי יהודה ושומרון.

 

 

 

 

 קול קורא

בימים אלה החלטנו

לחדש את פעילותנו, יהודים שומרי מצוות הסבורים כי הגשמת הציונות הדתית בימינו

מחייבת שקידה על דמותה היהודית של החברה בישראל, שלומה, ורמתה המוסרית והחברתית.

אנו מאמינים כי

חביב כל אדם שנברא בצלם, כולל ערבים וכולל להט"בים.

אנו מאמינים כי

תורת ישראל מחייבת אותנו לשמור על זכויות האדם והאזרח של כולנו.

מתוך אמונה כי דרכיה

דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אנו מאמינים כי חובת כולנו היא "בקש שלום

ורדפהו".

צאו מהבדידות

ומהקיטורים והצטרפו אלינו.

מעוניינות/ים

לפעול ציבורית להגשמת המטרות של עוז ושלום?

צרו קשר עם לאה שקדיאל, 0523911181, moshelea@netvision.net.il

קיימים חמישה

סניפים ברחבי הארץ שקיימו לאחרונה מפגשים במוצאי שבת ופעילויות נוספות

במרחב הוירטואלי: :

ניתן לפנות אלינו למייל ozveshalom.netivotshalom@gmail.com;

בפייסבוק:

http://tinyurl.com/oznetivot

ובטוויטר:

twitter:@ozveshalom

הנהלת העמותה

"עוז ושלום" החליטה לחזור לגביית דמי חברות, בסך 40 ₪ לשנת 2016, ולסטודנטים – 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק

לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

 

ולסטודנטים – 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח

למרים פיין רכזת המשרד מייל המודיע על העברת התשלום, כדי שהיא תוכל לעקוב אחר

התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

כדאי לכם – רק

משלמי דמי חברות יהיו בעלי זכות הצבעה באסיפת חברים שאנו מתכננים! ובכלל, תרמו

לעוז ושלום עוד היום, וקבלו פטור ממס לפי סעיף 46א

 

 

עמדת תנועת עוז ושלום-נתיבות שלום

תפיסתנו הציונית-דתית רואה בתקומתנו הלאומית בארץ ישראל אתגר

מוסרי ורוחני ומאמינה שתורת ישראל יכולה לשמש מצע לבניית חברה מוסרית וצודקת,

החותרת לשלום והמכבדת כל אדם שנברא בצלם

שלום צודק – השלום הינו ערך דתי ומטרה חיונית בחיי הפרט

והכלל. כמו העלייה ובניין הארץ, אין להשאיר אותו בגדר של משאת נפש לימות המשיח.

עלינו לחתור ליצירת מציאות מדינית של שלום עם שכנינו המבוססת על כבוד הדדי ושיתוף

פעולה – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". שלום אמת

לא ייכון אלא על בסיס של צדק. הכלל הגדול "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך"

חל גם על היחסים שבין עמנו ובין העם הפלשתינאי.

חביב אדם שנברא בצלם – מדינה יהודית נדרשת

להקפיד על כבודו של כל אדם- יהודי וערבי כאחד. "ממלכת כהנים וגוי קדוש"

אינה רשאית לכפות את שלטונה על אוכלוסיה ערבית גדולה, המחוסרת כל זכויות פוליטיות,

לצד מתיישבים יהודים בעלי זכויות אזרח מלאות. עינינו רואות כיצד השליטה הממושכת

רבת השנים על העם הפלשתינאי מעוותת את דמותנו היהודית וערכינו הדמוקרטיים, מערערת

את שלטון החוק, מקהה את רגישותנו המוסרית, מעודדת מגמות אלימות בשני הצדדים

ומנציחה את הסכסוך ושפיכות הדמים המתמשכת. אנו מצווים להשיב את קדושת החיים, שלום

הבריות וכבוד הבריות לראש סולם העדיפויות של הציונות הדתית – "שאין משפטי

התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".

הר הבית והמקומות הקדושים – שאלת השליטה

על הר הבית מאיימת להפוך את הסכסוך בינינו ובין הפלשתינאים מסכסוך לאומי לסכסוך

בין דתי. גישה דתית אמיתית שוללת את הפיכת האמונה הדתית לתביעה לשלטון על מקום,

יהיה קדוש ככל שיהיה. להיפך – מקום קדוש ראוי לו שלא יהיה בבעלותו של אף גורם

אנושי, ויהיה פתוח לכל המאמינים.

גאולת העם בארצו – ציונות של אמת חותרת

לא רק לגאולה הארץ, אלא לגאולת העם בארצו. תפיסה זו מחייבת שינוי בסדר העדיפויות

הלאומי – הקצאת משאבים לצמצום פערים חברתיים וכלכליים, לחינוך ולטיפוח סובלנות

דתית ופוליטית.

 

 

קוראים יקרים

 

אנחנו זקוקים

לעזרתכם על מנת שנוכל להמשיך את מפעל "שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה

והפצה.

המחאות לפקודת

עוז ושלום (לציין שהתרומה היא עבור שבת שלום) ניתן לשלוח לידי מרים פיין,

דוסטרובסקי 9, ירושלים, 933806

ניתן גם לתרום באמצעות העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח

למרים פיין, רכזת המשרד, מייל המודיע על העברת התשלום,

כדי שהיא תוכל

לעקוב אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

התרומות מוכרות

לצורך פטור ממס לפי סעיף 46א

להפצת המהדורה

המודפסת, לקבלת המהדורה האלקטרונית ולבירורים:

052-3920206 ozveshalomns&gmail.com

עורך אחראי – פנחס לייזר; מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות ולתיאום

דברי תורה:  pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום – נתיבות

שלום

http://www.netivot-shalom.org.il