פקודי תשע"ו (גליון מספר 944)




פרשת פקודי

גליון מס' 944 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל

מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.

וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו

הֶעָנָן

 וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.

(שמות

מ, לד-לה)

 

 

"ויכס

הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את הענן" – נראה מזה שכבוד ה' אינו הענן אלא

שהאש והאור, דהיינו כבוד ה' היה נראה מתוך הענן , כי זולת הענן לא היה

אפשרי להסתכל בו, כי באור השמש לא יוכל האדם להסתכל, קל וחומר באור זוהר שכינתו יתברך,

על כן היה האור הקדוש ההוא תמיד נראה מתוך הענן, וכשהוקם המשכן, נבדלו זה מזה [הענן

והכבוד], כי האור האלוהי היה נכנס לתוך המשכן כי שם מקום קדושתו יתברך והענן נשאר מבחוץ…

ולכך אמר כאן: "ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא

המשכן", כי אילו היה כבוד ה' מעורב עם הענן, היה יכול לבוא שמה כמו שנאמר בסוף

פרשת משפטים 'ויבא משה בתוך הענן', כי לפי שאז היה כבוד ה' מכוסה בענן היה אפשרי למשה

לבוא לתוך הענן, אבל עכשיו שנבדלו זה מזה, שהענן היה מבחוץ וכבוד ה' היה בלא ענן תוך

אוהל מועד, על כן היה מן הנמנע למשה לבוא לתוך אוהל מועד…"

(כלי יקר לרבי אפרים לונטשיץ שמות שם, שם)

 

המשכן שנבנה בידי ישראל לשם עבודת ה' מעיד על ה'

ועל הכרת ה' על ידי האדם, וזהו 'כבוד ה", ואין כאן שום עניין מוחשי ושום אובייקט הממלא

את המשכן…

הרמב"ם מניח דבר זה [הבנת מושג כבוד ה'] להבנתו

של הלומד והקורא בתורה בהתאם לרמתו האינטלקטואלית ועומק אמונתו. משמע שאם אמונת המאמין

דורשת המחשה של הכרת ה', רשאי הוא לפרש פסוק זה כהצבעה על תופעה הנראית לעין, כגון

אותה שהכירו ישראל, אולם אם מתעלה האדם לרמה גבוהה יותר מבחינת ההבנה והוא מעמיק באמונה,

הרי שאין הוא מזדקק כלל לביטוי מוחשי זה, אלא הוא מבין יפה מאד כי כבוד ה' האמור כאן

אינו אלא ביטוי מליצי לעבודת ה' במשכן.

(ישעיהו

ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע עמ' 432)

 

 

ויברך אותם משה –

מה ברכה ברכן?

נַחֵם אילן

מלאכת הקמת המשכן מסתיימת בפסוק החגיגי 'וַיַּרְא מֹשֶׁה

אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה

ה' כֵּן עָשׂוּ, וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה' (שמות לט, מג), מבלי

לפרט מה הייתה ברכתו. בחיבורים רבים מימי התנאים ואילך יש 'השלמה' להעדר שבתורה, וכאן

ברצוני להצביע על שבע מגמות עיקריות.

א. הברכה

נסובה על המשכן, ורק משה נטל חלק פעיל במעמד

כך נשנה בתוספתא: 'אומר להם: תשרה שכינה על מעשה ידיכם' (תוספתא

מנחות [צוקרמאנדל], ז:ח). גרסה מורחבת יותר יש בפירוש רש"י על אתר:

'"ויברך אותם משה" – אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, "ויהי

נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו" וגו', והוא אחד

מאחד עשר מזמורים שבתפלה למשה'. התוספת המשמעותית היא ההערה שהוסיף רש"י לגבי

טיב החטיבה הספרותית שבה משובץ המזמור ובו הפסוק 'ויהי נועם'.

ב. הברכה נסובה על המשכן,

ובמעמד נטלו חלק פעיל משה והעם

הנוסח בסדר עולם רבה הוא: 'אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם

אמרו: "ויהי נעם אדני אלהינו עלינו" וגו' (פרק

ו ומקבילות). הדרשן

לא רק השלים את דברי משה אלא קבע תפקיד פעיל גם לבני ישראל. יש כאן אפוא תפיסה שונה

בתכלית לגבי טיבו הראוי של מעמד כה חגיגי.

ג. היעד הרחוק הוא המקדש, ובמעמד נטלו חלק משה

והעם

בתוספתא

הובעה עמדה נוספת: 'ר' מאיר אומר: כך ברכן – "י"י

אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם

אלף פעמים" (דברים א, יא). אמר להם: כשם שנתעסקתם

במלאכת משכן ושָרָת שכינה על מעשה ידיכם, כך תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה

על מעשה ידיכם, והן אומרים "ויהי נועם י"י אלהינו עלינו" וגו' (תהלים צ, יז)' (תוספתא מנחות שם

ומקבילות).

בדברי

ר' מאיר בולטים שני רכיבים: היעד הוא המקדש ('בית הבחירה'); המעמד היה דיאלוגי – והעם הביע את תקוותו במילות המזמור בתהלים.

בספרי

היו ערים לכך שהמקדש אינו ממין העניין, ולכן נוסף בסוף הדרשה 'ואע"פ שאין כתוב

בתורה, מפורש בכתובים, שנאמר "יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ

וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם" (תהלים צ, טז)' (ספרי

במדבר, פיסקא קמג), שהוא הפסוק הקודם ל'ויהי

נועם'! סמיכות הפסוקים נתפסה אפוא כעדות ראויה לכך שיש משהו שיתממש רק בימי הבנים

(במובן הרחב של 'צאצאים'), והוא המקדש.

ד. דברי משה באו לשבח את עצם המלאכה של ישראל

כך נשנו

הדברים במדרש מאוחר מאוד: 'גדולה מלאכה, שלא שרתה שכינה בישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר

"וירא משה את כל המלאכה" וגו' "ויברך אותם משה". ומה ברך אותם?

אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, וכן היה, שנאמר "והענן מלא את המשכן"'

(אוצר המדרשים [אייזנשטיין], גדול וגדולה, עמ' 80). בדרשה ניכרים 'חומרי הגלם' הקדומים, אך המוקד

הוסט לעניין חדש, שהמשכן משמש לו דוגמה אך לא יעד ותכלית – מעלת המלאכה.

ה. הקמת המשכן הייתה מושלמת כמעשה בראשית

בתנחומא

באה דרשה ולפיה זכו בני ישראל בברכה מפני שביצעו את משימתם בשלמות: '"וירא משה

את כל המלאכה" – "את כל מלאכת המשכן" אינו אומר, אלא "את כל המלאכה",

שהיה הכל כמעשה בראשית, כמו שכתוב לעיל' (תנחומא [ורשא], פקודי, יא). בני ישראל 'שחזרו' אפוא את מעשה האל! רבנו בחיי

בן אשר, פרשן המקרא הספרדי בן המאה ה-13,

הרחיב את הדרשה והתפלמס עם רד"ק, פרשן הפשט הצרפתי

שקדם לו. וכה דבריו: 'ובמדרש (תנחומא פקודי יא) "וירא משה את כל המלאכה" – זו מלאכת

בראשית; "את כל מלאכת המשכן" – לא נאמר, אלא להודיעך ששקולה מלאכת המשכן

כנגד מעשה בראשית, מיד "ויברך אותם משה". מה ברכה ברכן? אמר: יהי רצון שתשרה

שכינה במעשה ידיכם! מיד אמר: "ויהי נועם ה' אלהינו

עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו", מפני שתחלתו

"תפלה למשה איש האלהים". וטעם "מעשה ידינו"

– נשיאוּת כפים שעשה אהרן ביום ההקמה, שזה לשון "עלינו", "ומעשה ידינו

כוננהו" – על ההצלחה במעשה ידיהם. ולא כדעת רבי דוד קמחי ז"ל שפי'[רש] שהוא

לשון כפול'. המחלוקת שנראית לשונית נוקבת הרבה יותר, שכן רד"ק

פירש את הפסוק בתהלים כייחול לאחרית הימים: '"וִיהִי נועם אדני אלהינו" – אין הפסוק הזה נאמר אלא על ימי הישועה, ואז בימי

הישועה יהיה מעשה ידינו נכון, כמו שכתוב "לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה"

(ישעיה סה, כג)] וכפל הפסוק לחזק' (בפירוש לתהלים צ,

יז).

ו. בין העולם הזה לעולם הבא

בתנחומא

נשמרה דרשה מרחיקת לכת אף יותר: '"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה, ויברך

אותם משה" – ומה ברכה ברכן? אמר להם: תשרה שכינה במעשה ידיכם. בעוה"ז [בעולם

הזה] ברכן משה, אבל לעה"ב [לעולם הבא] הקב"ה בעצמו

ובכבודו מברך אותם, שנאמר "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים" וגו' (תהלים

קכח, ה)' (תנחומא [ורשא], נשא, כז).

במוקד הדרשה הזאת, שעניינה חנוכת המזבח, כמתברר ממקומה בקובץ הדרשות, המוקד טמון ב'קץ ההיסטוריה', והמשכן משמש רק נקודת ייחוס להשוואה כדי ללמד

על מעלתו של העולם הבא וממילא גם על מעלתם שם השוהים בו.

ז. ברכת משה הייתה כללית

לפי שתי

מסורות ביזנטיות מן המאה האחת עשרה הייתה ברכת משה: 'אמר להם: יהי רצון שלא תשלוט בכם

עין רע ולא אויב במעשה ידיכם, שהרי המשכן נגנז במחילות המקדש' (מדרש

אגדה [בובר], שמות לט), ובנוסח קצר יותר: 'אמר להם: יהי רצון שלא ישלוט

אויב במעשה ידיכם, שהרי המשכן נגנז במחילות המקדש' (פסיקתא

זוטרתא [לקח טוב], שמות לט). לפי שתי הגרסאות הללו המבחן העיקרי איננו כשהמשכן

והמשכו המקדש עומדים על תלם ומתפקדים, אלא דווקא בשעת שבר. אז מתברר גם שהברכה שהושמה

בפי משה התייחסה דווקא למשכן. המקדש חרב פעמיים, אולם המשכן 'נגנז במחילות המקדש' וממילא

ניצל מהרס. לפי גישה זו היה לברכת משה בעת השלמת המשכן תוקף בלתי מוגבל מבחינת הזמן!

שבע המגמות

שהצגתי ממחישות עד כמה קראו הדרשנים את הפסוק קריאה יוצרת. מיעוטם ביקשו להשלים פרטים

חסרים באירוע של השלמת מלאכת המשכן, ומצאו ראיה במזמור שאין מתאים ממנו לכך, שכן כותרתו

היא 'תפילה למשה'. חלקם האחר התעניינו בסוגיות אחרות ו'גייסו' את

הפסוק לצרכיהם – להבעת משאלה על הקמת המקדש, להאדרת המלאכה או לקידום רעיונות אחרים.

כך מתברר שוב, שגם פסוק 'דיווחי' לכאורה יכול לשמש כר פורה ותוסס לדרשות, המלמדות מעט

על הפוטנציאל הטמון בטקסט המקראי והמלמדות הרבה על עולמם של הדרשנים.

פרופ' נחם אילן עומד בראש בית הספר ליהדות בקריה האקדמית אונו

– קמפוס ירושלים

 

 

המשכן כוויתור של הקב"ה כביכול וככפרה על חטא העגל

'ויברך אותם משה' מה ברכה ברכם? 'יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם

ה עלינו …' (תהלים צ יז) – פירש רבינו

בחיי: לפי שנאמר בתחילת המזמור 'תפלה למשה איש האלהים

וגו' ואין זה מספיק אל הכוונה אם בכל המזמור אין רמז לבנין המשכן ואומר אני שיש רמז

נכון אל בנין המשכן בתחילת המזמור ובסופו, כי בתחילה אמר 'ה' מעון אתה היית לנו

בדור ודור' והוא ע"ד שאמר שלמה בתפלתו כשחנך המקדש (מלכים א ח כז) 'הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואף כי הבית הזה זה"ש

ה 'מעון אתה היית' אתה מעונו של עולם ואין העולם מקום ומעון לך, ואם כן איך יעלה

על הדעת לומר שיכינו לך בית להתקומם בו? ונתן מופת על זה שהרי 'בטרם הרים יולדו ותחולל

ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל' ואם היה הקב"ה צריך להתקומם במקום, אם כן קודם

שנברא העולם באיזו מקום היה מתקומם? אלא ודאי שאין העולם מקומו, ואדרבה הוא

יתברך מקום ומעון לכל העולם, ואיך יתכן שיצוה לו

הקב"ה לבנות לו בית, כאילו היה מתקומם במקום על זה, אמר כמתרץ ואמר 'תשב אנוש

עד דכא ותאמר שובו בני אדם' הוצרך הקב"ה לוותר על כבודו ולעשות לו מדור

בתחתונים כדי למחול להם עון העגל, כי לדעת רז"ל (תנחומא

פקודי ו) היה המשכן כולו כפרה על מעשה העגל.

(כלי יקר שמות לט,

מג)

 

 

 

על החזרתיות בתיאור

המשכן

נשים אל לבנו שהמשכן לכל חלקיו אינו אלא סמל, וששום

דבר אין לו קיום סמלי אלא אם כן נעשה בכוונת מכוון לשם תכלית סמלית זו. – נשים אל לבנו,

שאפילו ה"כתב והמכתב" שהם כל כך סמליים עד שאין להם שום מובן אחר מאשר המסומל

על ידם, בכל זאת מותנה שימושם בקודש בכוונת הסופר בכתבו, עד שלספר תורה יש קדושת

ספר תורה אך ורק כשנכתב בכוונה "לשם קדושת ספר תורה"… נשים עוד אל לבנו

שתודעת המשמעות הסמלית של כלי המשכן בזמן עשייתם והתקנתם נדרשת ביותר, מפני

שאותם הכלים – ארון, שולחן, מנורה, פרוכת, בגדים, קיימים גם מחוץ למשכן בשימוש רגיל

יום יומי.

ואם ניתן דעתנו על כל אלה, נבין מה מה חוזרת ונשנית כל עשיית המשכן לפרטיה, ולמה שוב חוזרת התורה

(פרק לט)

ומונה את כל המשכן אחד לאחד בהבאתם אל משה? ולמה היא חוזרת עליהם בהקמת המשכן (פרק מ)?… ואם לא נטעה, הרי כוונת כל החזרות והפירוטים

האלה היא ללמדנו: הן בעשיית המשכן, הן בהבאתו אל משה, הן בהקמתו היו כל הכוונות וכל

המשמעויות המסולות במשכן ובכליו לנגד עיני העושים במלאכה,

והכל – בכללו ובפרטיו – נעשה והובא והוקם ברוח אותן כוונות.

(מתוך פירושו של הרש"ר

הירש על התורה, תורגם והובא על-ידי פרופ' נחמה ליבוביץ'

בעיונים לספר שמות, עמ' 458)

 

 

על דבקות

ועבודת ה'

"ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו": באשר ידוע שישראל נתאוו מאד שתהיה השכינה שרויה בתוכם, היה עולה על הדעת

שבשביל זה עשו הכל; משום הכי פירש הכתוב שרק "כאשר

צוה ה' את משה כן עשו".

(העמק דבר על שמות לט, לב)

 

דברים אלו של ראש ישיבת וולוז'ין אמורים ומכוונים

כנגד רעיון הדבֵקות, ההתפעלות וההתרגשות כדרגה העליונה של עבודת ה'. מכאן שהוא בא

להעמידנו על-כך שעבודת ה' אין תכליתה התלהבות ועילוי הנפש או התרוממות רוח האדם,

אלא היא צריכה להיות – "כאשר צוה ה' את משה",

וכך בלבד יש לעשותה.

מה שעושה האדם לצורך עילוי נפשו, הריהו עושה זאת למען עצמו, ואין בכך

מאומה משום עבודת ה'. אין מדובר על מצות תפילה בלבד, אלא משמעות המצוות כולן אינה

משום מתן סיפוק לדחפיו של האדם בעבודתו את ה', שהרי עבודה כזאת פוסקת מלהיות עבודת

ה' והופכת כאמור שרות שהאדם נותן לעצמו.

(י. ליבוביץ : שבע שנים של שיחות על פרשיות השבוע , עמ' 431)

 

 

 

                                                    מהנעשה בתנועה

הוקם צוות הידברות

בדרום: נרקמת פעילות של הידברות בין-דתית להכרת האחר במטרה להוריד מחסומים רגשיים ומחשבתיים

בתחום הבין-דתי. הפעילות תתקיים במוסדות החינוך בבאר שבע והסביבה. יוזמים את הפעילות:

הרב מאוריסיו בלטר, הרב של בית

הכנסת הקונסרבטיבי אשל אברהם בבאר שבע, רוקסנה גולן, יושבת

ראש לשעבר של הקהילה הקונסרבטיבית מגן אברהם בעומר, ואמירית

רוזן. זהו קידוש השם ממש, אנו תומכים.

צוות

תגובות לענייני השעה בראשות פרופ' צבי מזא"ה פעיל ומגיב בתקשורת וברשתות החברתיות.

מתקיימים

חוגי בית במקומות שונים בארץ

קיימים

חמישה סניפים ברחבי הארץ שקיימו לאחרונה מפגשים במוצאי שבת

במרחב

הוירטואלי: : ניתן לפנות אלינו למייל ozveshalom.netivotshalom@gmail.com;

בפייסבוק: http://tinyurl.com/oznetivot

ובטוויטר: twitter:@ozveshalom

 

הנהלת

העמותה "עוז ושלום" החליטה לחזור לגביית דמי חברות, בסך 40 ₪ לשנת 2016,

ולסטודנטים – 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק לאומי

סניף 912 מספר חשבון 09973803.

לא

לשכוח לשלוח למרים פיין רכזת המשרד מייל המודיע על העברת התשלום, כדי שהיא תוכל

לעקוב אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com. כדאי לכם – רק משלמי דמי חברות

יהיו בעלי זכות הצבעה באסיפת חברים שאנו מתכננים! ובכלל, תרמו לעוז ושלום עוד

היום, וקבלו פטור ממס לפי סעיף 46א.

 

 

קול קורא

בימים אלה החלטנו לחדש את פעילותנו,

יהודים שומרי מצוות הסבורים כי הגשמת הציונות הדתית בימינו מחייבת שקידה על דמותה

היהודית של החברה בישראל, שלומה, ורמתה המוסרית והחברתית.

אנו מאמינים כי חביב כל אדם שנברא

בצלם, כולל ערבים וכולל להט"בים.

אנו מאמינים כי תורת ישראל מחייבת

אותנו לשמור על זכויות האדם והאזרח של כולנו.

מתוך אמונה כי דרכיה דרכי נועם

וכל נתיבותיה שלום אנו מאמינים כי חובת כולנו היא "בקש שלום

ורדפהו".

צאו מהבדידות ומהקיטורים והצטרפו

אלינו.

מעוניינות/ים לפעול ציבורית להגשמת

המטרות של עוז ושלום?

צרו קשר עם לאה שקדיאל,

0523911181, moshelea@netvision.net.il

 

 

 

קוראים יקרים

 

אנחנו זקוקים לעזרתכם על מנת שנוכל

להמשיך את מפעל "שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה והפצה.

המחאות לפקודת עוז ושלום (לציין

שהתרומה היא עבור שבת שלום) ניתן לשלוח לידי מרים פיין, דוסטרובסקי

9, ירושלים, 933806

ניתן

גם לתרום באמצעות העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912

מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח למרים פיין, רכזת

המשרד, מייל המודיע על העברת התשלום,

כדי שהיא תוכל לעקוב אחר התשלומים –

ozveshalomns@gmail.com.

התרומות מוכרות לצורך פטור ממס לפי

סעיף 46א

להפצת המהדורה המודפסת, לקבלת

המהדורה האלקטרונית ולבירורים:

0523920206 ozveshalomns@gmail.com

עורך אחראי – פנחס

לייזר; מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום – נתיבות שלום

http://www.netivot-shalom.org.il