פקודי תשע"א (גליון מספר 692)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary



פרשת פקודי

גליון מס' 692 תשע"א
(קישור לדף המקורי)

וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב

לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ

 וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ

שַׁעַר הֶחָצֵר

 וַיְכַל משֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה. (שמות

מ, לג)

וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. (בראשית

ב, ב)

 

 

מילת 'ויכל' – על השלמת דבר העומד על תקונו

ואינו חסר עוד (כמו 'ויכל משה את כל המלאכה') וטעמו

המלאכה שגזר עליה הבורא יתברך לעשותה כלתה ונגמרה עד תומה לא חסר בה דבר כי העולם

נברא בצביונו ושלמותו היותר אפשרי.

(הכתב והקבלה בראשית ב, ב)

 

וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד – ורק לאחר

מכן: ' וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד' – בו

ברגע שמשה השלים את מלאכת הקמתו של המשכן, התרחק ממנו בתחילה לגמרי ושב אל קרב

האומה. לא מפעלו שלו בא לכלל ביטוי נראה-לעין במשכן, ולא יחסו שלו אל תורת

ה', שעדותה היתה מונחת שם, ושהיא עשתה את המשכן

ל"מכון שבתו של כבוד ה'" ול"אוהל מועד", בו נועדו יחד ה' עם

עמו. האומה – היא אשר כוננה בו במשכן הזה מושב ומזבח לתורת ה' למען תתמסר

לה. האומה – היא אשר לפניה השכין ה' את כבודו במכון שבתה של התורה עלי

אדמות, למען יהיה הבית למעון כבודו. באותה שעה של התעלות, שעת קירבת ה' אל ישראל,

התרחק אף משה רבנו ושב אל קרב האומה…

(הרש"ר הירש שמות מ, לה)

 

 

הפרטים הקטנים – 'יום

פקודה'

שלמה פוקס

לזכרן של שתי נשים יקרות

חנה ספראי ואורית

סגל ז"ל

שהשבוע יצוין התאריך בו נפקדו מן החיים

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן

מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן (שמות לח', כא').

פ.ק.ד. – שורש המילה מכיל משמעויות שונות: ציווי, ספירה, מינוי, זכר, בכך עולה בזיכרון

הפסוק 'וה' פקד את שרה', גאולת ישראל 'פקוד יפקוד אלוהים אתכם…',

'אם כמות כל האדם ימותון ופקודת כל האדם יפקד

עליהם לא ה' שלחני' (במדבר

טז', כט'), וכן פיקדון!

הפסוק מציין את איתמר בן אהרון כאחראי

על עבודת הלווים, ובעל 'המדרש הגדול' שואל: 'והלא נדב ואביהוא

גדולים ממנו?' ומשיב: 'אלא, צפה משה מה שעתיד לערערן

ואמר: שמא יאמרו ישראל מעוון תרומת הלשכה מתו, לקיים "והייתם נקיים מה'

ומישראל' (במדבר

לב', כב').

משה 'ידע'! לכן, הוא מינה את איתמר על מנת למנוע

לזות שפתיים. ואם ידע בבירור מה יעלה בגורלם של נדב ואביהוא,

נשאלת השאלה: מה עשה משה עם הידיעה על הגורל המצפה להם?

בסיום הפרשה, בהגיענו לחתימת ספר שמות, יתברר

שהרמז למות בני אהרון 'זועק', שהרי אנו נמצאים בעת חנוכת המשכן, ביום השמיני, בו ביום,

מדובר על אותו יום בו ניטל הפיקדון – 'נדב ואביהוא' 'בְּיוֹם

הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד': (שמות מ', ב') ביום זה הוקם המשכן.

הגמרא (בבלי זבחים קטו',

ע"ב) אף מקדימה את הידיעה על מותם הצפוי של בני אהרון למעמד הר סיני:

דתניא: (שמות יט') 'וגם הכהנים הנגשים

אל ה' יתקדשו' במעמד הר סיני.

ר' יהושע בן קרחה אומר: זו פרישות בכורות, רבי אומר: זו

פרישות נדב ואביהוא.

בשלמא למ"ד זו פרישות נדב ואביהוא,

היינו דכתיב: (ויקרא י') "הוא אשר דבר ה' לאמר 'בקרובי

אקדש', אלא למ"ד זו פרישות בכורות, היכא רמיזא (איפה נרמז שה' יתקדש בנדב ואביהו)?

דכתיב: (שמות כט') 'ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי', אל תקרי 'בכבודי'

אלא 'במכובדיי', דבר זה אמר הקב"ה למשה ולא

ידעו עד שמתו בני אהרן, כיון שמתו בני אהרן, אמר לו: אהרן אחי, לא מתו בניך

אלא להקדיש שמו של הקב"ה, כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן, שתק וקיבל

שכר, שנאמר: (ויקרא י') 'וידום

אהרן'.

משה ידע שחנוכת המשכן תדרוש התקדשות בחיי אדם, רק לא ידע מי יהיה הפיקדון

שהופקד עד לחנוכת המקדש, כאשר קידשו נדב ואביהוא את

המשכן, רק אז הבין משה את מה שנרמז לו בעת הציווי לבניית המשכן.

רגע לפני 'חנוכת המשכן' משה מתפנה לנהלים ופוקד את מעשי

המשכן. משה מעוניין לתת דין וחשבון על הוצאות מלאכת המשכן, ובעל המדרש (שמות רבה נא', ו') מוצא שהחשבון לא עלה יפה וחסר היה לו הסבר על 1775 שקלים!

מתברר שמשה הבין שעליו לתת דו"ח מלא על הוצאתיו למרות שפעל ועשה בדבר ה'.

וזה לשון המדרש:

אמר להם משה: 'אלה פקודי המשכן', כך וכך יצא על המשכן עד שהוא

יושב ומחשב, שכח באלף ושבעה מאות וה' וע' שקל מה שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ומתמיה, אמר: עכשיו

ישראל מוצאין ידיהם לאמר 'משה

נטלן', מה עשה? האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוים

ווים לעמודים, אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן – מי גרם לו? ע"י

שישב ופייסן, הוי "אלה פקודי המשכן", ולמה עשה עמהם

חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו, שנא' (במדבר יב) "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", ולמה אמר

להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם? אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים

מאחריו, שנאמר (שמות לג) "והיה כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר

עם משה" (שמות לג') "והביטו אחרי משה" (שם), ומה היו אומרים? ר' יוחנן אמר: אשרי יולדתו של זה ומה הוא

רואה בו כל ימיו הקב"ה מדבר עמו כל ימיו הוא מושלם להקב"ה, זהו "והביטו

אחרי משה", ר' חמא אמר: היו אומרים 'חמי קדל דבריה דעמרם' – ראה עורפו של

בן עמרם וחבירו אומר לו: 'אדם ששלט על מלאכת המשכן אין

אתה מבקש שיהא עשיר?', כששמע משה כך, א"ל משה: חייכם, נגמר המשכן אתן לכם

חשבון, אמר להם בואו ונעשה חשבון, הוי "ואלה פקודי המשכן.

במקום אחר, "מגלה" המדרש (שמ"ר נא', ב') שיש "עודף", וזו לשונו:

נכנס משה אצל בצלאל ראה שהותיר מן המשכן, אמר

לפני הקב"ה: 'רבון העולם עשינו את מלאכת המשכן

והותרנו, מה נעשה בנותר?', אמר לו: לך ועשה בהם 'משכן לעדות'.

והרבי מגור, בעל חידוש הרי"ם,

שואל: הרי לא מצינו שנעשה דבר מהנותר מהמשכן? והוא מבאר בשמו של הרבי ר' שמחה בונם

מפרשיסחא זצ"ל:

נאמר בתפילה 'הבוחר בשירי זמרה', שיש

שלאחר השירה והזמרה מאיר הפנימיות שבלב, שנתמלא חשק ורצון לשורר ולשבח עד עולם

בלי הפסק. וזהו 'הבוחר בשירי זמרה', שהקב"ה בוחר במה שנשאר מהזמרה, החשק

והדביקות, כך גם במשכן, התנדבו למלאכת המשכן ומגודל החשק אשר רצו להתנדב עוד,

כמו שנאמר: 'והמלאכה היתה דים לכל המלאכה, וגו', והותר'

ועל בצלאל שאמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ,

שמלאכת המשכן היה מעין בריאת שמים וארץ אשר היה מסודר, ונאמר על בצלאל 'ולחשוב

מחשבות', שעשה ותקן מכל המחשבה מכל אדם מישראל מה שהוצרך לעשות להסדר, ושאל מה

נעשה בנותר? היינו, מה לעשות מהתנדבות זה אשר המה מתנדבים עוד בלי הפסק, יותר

ויותר, ואמר לו הקב"ה: לך ועשה בהם משכן לעדות, היינו שזה עיקר המעשה משכן

אשר עדות לישראל שהקב"ה שוכן בתוכם בלי הפסק.

אם נחבר את שני חלקי המדרש, על פי פירוש זה, נאמר

שמשה הבין שיש צורך בדו"ח מדויק על ההוצאות כשלב בהקמת המשכן, בתיעול

ובמיסוד רוח ההתנדבות. מכאן שמלאכת המשכן אינה מסתיימת; היא ממשיכה במעשה ובתפילה

היומיומית.

בדרך זו ניתן להסביר את דברי הפסוק המתאר את

מצב המשכן: 'וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד

ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן' (שמות מ', לד'): המשכן התמלא!

נראה שאין הכוונה למילוי פיזי, אלא מליאות של

גמר ביצוע. כפי שנאמר על בצלאל (שמות לה', לא') 'וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה'.

כך גם נאמר על כלב 'וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה

רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה'

(במדבר יד', כד') או (דברים

א', לו': יהושע יד', יד') 'זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן

יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ

וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה". וכן לגבי מנהיגותו של יהושע 'וִיהוֹשֻׁעַ

בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו

וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה' (דברים לד', ט').

הענן מכסה וכבוד ה' מלא – זו משמעותם של 'ימי

המילואים' היה זה ל'מלא אחרי דבר האל' וכפירוש

החסידי כוונת המליאות, השלמות – לעשות מעל ומעבר ולהמשיך לרצות ולעשות.

פרשנות זו עולה בקנה אחד עם ההסבר למותם של

נדב ואביהוא בכך שחטאם היה בהתלהבות יתרה:

'ויקחו שני בני

אהרן' – אף הם בשמחתם, כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה, 'ויקחו' – אין קיחה אלא שמחה" (ספרא שמיני פרשה א').

באופן פרדוקסלי, המשכן

התמלא, והמילוי – ההתלהבות – הביא לחוסר, למות של בני אהרון שהביא לכך שמשה לא

יכול היה להיכנס אל הקודש, ואכן, משה חיכה להזמנה, לקריאת ה' להיכנס וקריאה זו

נשמעה ממש בתחילת ספר ויקרא.

המדרש הגדול חותם את פירושו לפרשה ולספר שמות

בדברי המדרש (פסיקתא דרב כהנא א', ה'):

ד"א 'ביום כלות משה' (במדבר ז')… ר' יוחנן אמר ביום כלות משה, ביום שכלת איבה מן העולם, שעד

שלא הוקם המשכן היתה איבה וקנאה ותחרות ומצותא ומחלוקת בעולם, אבל משהוקם המשכן ניתנה אהבה וחיבה וריעות וצדק ושלום בעולם. ומאי טעמא

'אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל

חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה… חֶסֶד וֶאֱמֶת

נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק

מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף… צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו.' (תהלים פה', ט' – יד')

אמר ריש לקיש: מה לי למד ממקום אחר, נלמד ממקומו,'וישם לך שלום'

(במדבר ו',

כו').

מוסיף המדרש הגדול:

הרחמן ישפיע שלומינו ויגן בעדינו,

כמה שנאמר 'כציפורים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט' (ישעיה לא', ה') ואומר 'ה' צבאות יגן עליהם' (זכריה ט', טו')

כן יגן על עמו בשלום. כן יאמר בעל

הרחמים רחם עלינו.

ומדרש פסיקתא דרב כהנא מוסיף:

להקים את המשכן" (במדבר ז, א'), ר' יהושע בשם ר' שמעון בן יוחאי 'להקים המשכן' אין כתיב כאן,

אלא "להקים את המשכן", מה הוקם עמו? עולם הוקם עמו, שעד

שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם.

השנה נקרא למפטיר את 'פרשת שקלים' – ברוח הדברים לעיל ניתן לומר שההתנדבות באה לידי

ביטוי במתן קבוע ובסכום השווה לכל נפש, רוח הדברים חשובה ולא הכמות, מחצית השקל

מסמלת את הצורך בחיבור על מנת להגיע לשלמות, על האדם לחפש את 'החתיכה החסרה' על

מנת להתמלא ולמלא את המשכן. 'בלבבי משכן אבנה'…

שלמה פוקס מלמד בהיברו יונין קולג', בבית שמואל ובקולות.

 

 

וַיְכַס

הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל

אֹהֶל מוֹעֵד, כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.

(שמות מ, לד-לה)

 

כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל

הָאָרֶץ, הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי

הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי (מלכים

א ,ח)

אחד

שהיה אומר והולך: כאשר אהבתנו היתה עזה, שכבנו על רוחב

הסייף; עכשיו שאין אהבתנו עזה – מיטה בת שישים אמות, אין דיה לנו. אמר רב הונא: הדברים נכתבו בפסוקים – מתחילה נאמר "ונועדתי לך

שם ודיברתי אתך מעל הכפורת" ולמדנו בברייתא שהארון היה גבוה תשעה טפחים

והכפורת עצמה טפח, הרי כאן עשרה ומתחילה כשהיתה חיבת ה'

לישראל, היתה שכינה מתגלה אף במקום מצומצם זה – ובבית

המקדש נאמר: "והבית אשר בנה שלמה לה' שישים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלושים אמה

קומתו" ולבסוף כתוב: "כה אמר ה', השמים כסאי

והארץ הדום רגלי – איזה בית אשר תבנו לי – שכאשר חטאו ישראל, בית המקדש כולו אינו

רחב למדי שתשרה בו שכינה.

 (בבלי סנהדרין ז ע" א

בתרגום הרב עדין שטיינזלץ)

 

 

מחצית השקל

כמטאפורה לפער בין האין סוף למעשה הנדרש מהאדם

רבי יהודה

בר סימון אמר: שלושה דברים שמע משה מפי הגבורה, ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמר לו

'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' אמר: רבונו של עולם, הנה

השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. אמר לו: משה, לא כשם שאתה סבור, אלא עשרים קרש בצפון,

ועשרים בדרום, ושמונה במערב, ושמונה במזרח, ואצמצם שכינה שלי ואשכון ביניהם.

וכתיב, 'ונועדתי לך שם ודברתי' (שמות כה כב). וכשאמר לו: 'צו את בני ישראל את קרבני לחמי' (במדבר כח ב), אמר משה: רבונו

של עולם, אם מכניס אני כל החיות שבעולם וכל הבהמות אין בהם העלאה אחת, ובכל העצים

שבעולם אין בהם הבערה אחת, שנאמר: 'ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה' (ישעיהו מ טו). אמר לו: משה, לא כמו שאת סבור, אלא 'את הכבש אחד תעשה בבקר'

(במדבר

כח ד), ולא שנים בבת אחת, לפי שאין לפני אכילה ושתיה. למה? אלמלא היה לפני אכילה ושתיה,

כשהיית אצלי ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכלת. ואם היה לפני אכילה, היית

אוכל. אלא 'ריח ניחוחי' (שם שם ב), הריח

תשמרו להקריב (שם). וכשאמר 'ונתנו איש כפר נפשו', תמה ואמר, מי יוכל לתת

פדיון נפשו? שנאמר "ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם" (תהלים מט ט), 'אח לא

פדה יפדה איש לא יתן לאלהים

כפרו' (שם שם ח). אמר לו: לא כמו שאת

סבור, אלא זה יתנו, כזה יתנו. רב הונא

בשם רב אמר, 'שדי לא מצאנוהו שגיא כח' (איוב לז כג), אין הקדוש ברוך

הוא בא בטרחות עם ישראל. כששמע משה כך, אמר, אשרי העם שככה לו (תהילים קמד טו), 'אשרי שאל יעקב

בעזרו' (שם קמו ה).

(תנחומא כי תשא סימן י)

 

 

הספר דרישת שלום

נמצא עכשיו בחנויות הספרים! (בחלק מהחנויות גם במבצע)

ספר זה,

לזכרו של

חברנו ג'רלד קרומר,

בהוצאת

ידיעותספרים,

ובעריכת צבי מזא"ה ופנחס

לייזר, מכיל מבחר מאמרים

המבוססים על דברי תורה

שפורסמו בגיליונות 'שבת שלום'

ועוסק במפגש בין ערכי השלום

והצדק השאובים ממקורות ישראל

למציאות המורכבת של מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל.

הספר יצא

בסיוע הקרן לזכרו של ג'רלד קרומר, פורום יב בחשוון, עוז ושלום,

קרן הולנדית

למען השלום, וחברים רבים.

 

לכל קוראינו ואוהדינו

כדי שקולה של הציונות הדתית

המחויבת לשלום ולצדק

ימשיך להישמע

כדי שנוכל להפיץ את שבת שלום

במאות בתי כנסת בארץ

באינטרנט ודוא"ל ללא הפסקה,

בעברית

ובאנגלית,

אנא,

שילחו את

המחאותיכם לפקודת "עוז ושלום"

לעוז ושלום

נתיבות

שלום

ת.ד 4433

ירושלים 91043

 

ציינו על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת ל"שבת שלום"

לפרטים נוספים (פטור ממס, הקדשת גיליון וכו')

אנא, פנו למרים פיין 0523920206

ozshalom@netvision.net.il

 

תודה

מערכת "שבת שלום"              "עוז ושלוםנתיבות שלום"