פסח תשע"ט, גיליון 1098

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע,

ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול.

(מתוך ההגדה של פסח ומקורות נוספים)

איור: הרי לנגבהיים

 

תני ר' חייה: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה; בן חכם, בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאול.

בן חכם מהו אומר? (דברים ו) 'מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו?' אף אתה אמור לו (שמות יג) בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים.

בן רשע מהו אומר? (שמות יב) 'מה העבודה הזאת לכם?' מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה? מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו (שם) 'בעבור זה עשה ה' לי' לי עשה, לאותו האיש לא עשה. אילו היה אותו האיש במצרים, לא היה ראוי להיגאל משם לעולם.

טיפש מה אומר? (שם) 'מה זאת'? אף את למדו הלכות הפסח, שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת.

בן שאינו יודע לשאול, את פתח לו תחילה. א"ר יוסה: מתניתא אמרה כן 'אם אין דעת בבן אביו מלמדו'.

 (ירושלמי פסחים ע, ע"ב)

כנגד ארבעה בנים כו'. נראה שהוא נגד הארבע לשונות של גאולה. שהגאולה היה מכל הד' גליות. ושאלות הללו יש בכל איש ישראל. מצד חקירות השכל שעל ידי זה היצר הרע מהרהר אחר החוקים ועל זה צריך להיות התשובה מוכן בלב האדם כי לעשות רצון השם יתברך יש מזה יותר טעם ושמחה מהבנת טעם המצוה. וזה 'אין מפטירין כו". שטעם מצוה של מצה אף שאין בו טעם, מתוק לו יותר ממטעמים. והרשע פורק עול ממש. 'מה העבודה?'. ואומרו לכם פירוש מה כוחו של בשר ודם לעבוד לשם יתברך. ועל ידי זה מהרהר אחר השגחה עליונה כמ"ש בספרים. והתשובה. בעבור זה. פי' ע"י שהוא בשר ודם ואין לו שכל כראוי חשוב לפניו ית' עבודתינו יותר ממלאכי עליון. ושאלת התם ע"י התמימות כשהקב"ה נותן איזה הארה בחסדו בא האדם לידי התנשאות באומרו מה זאת. וצריך לידע שהוא רק בחסד עליון. וזה התשובה 'בחוזק יד כו" בלי זכיות האדם. ושאינו יודע לשאול הוא בגלות המר שאינו יודע כלל איך לפתוח הלב וע"ז נאמר 'את פתח לו'. וע"ז נותנים השבח. שגאולת מצרים היתה בכל הד' מיני גליות בכלל ובפרט שנמצא בחינת אלו בכל אחד מישראל. ונקודת בנים שבאמת נגמר הבנין ע"י החקירות הללו בלב האדם כשזוכה לבוא לדרך האמת, ולצאת מהבלי עולם הזה ועניניהם.

(שפת אמת ויקרא פסח, ד)

יש בי רתיעה מסטריאוטיפים. מהדבקת תוויות. לכן אומר: כנגד ארבעה בנים שיש בכל בן. ארבעה קולות שיש בכל אישיות – דיברה תורה. בכל בן יש את החכם שבו, הרשע, הטיפש, ושאינו יודע לשאול. צירוף מיוחד של קולות ומרכיבים מונח ביסוד כל אחד מאיתנו. ויש , כך אני מאמין, בכוח המשעה החינוכי לשנות את המאזן הפנימי שביניהם.

 (יריב בן אהרון, מתוך מישאל ציון עם נעם ציון: הלילה הזה – הגדה ישראלית , עמ' 43)


 

ארבעת העבדים

חיים ויצמן

משפחת ויצמן מקדישה גיליון זה של "שבת שלום" ודברי תורה אלו

לזכר בננו ואחינו נאות ז"ל שנלקח מאתנו בדמי ימיו בחג הפסח לפני שמונה שנים.

"עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם / עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי" שר ריה"ל. הוא מתייחס לתפיסה שלפיו בעת שיצאו ממצרים לא יצאו בני ישראל מעבדות לחרות אלא מעבדות לעבדות. במצרים היינו עבדים לפרעה, וכשיצאנו ממצרים הפכנו לעבדים לה'. במצרים היינו תחת עול המלך פרעה, ומאז נמצאים אנו תחת עול המצוות של מלך מלכי המלכים.

תיאור זה של סיפור יציאת מצרים בעייתי. בראש ובראשונה, הוא לא מסתדר עם מעמד העבד בתורה ובהלכה. עבד, כידוע, שמחויב לפחות מצוות מישראל בן-חורין (מדובר, כמובן, בגברים בלבד). התפיסה לפיה ביציאת מצרים נותרנו עבדים אף צורמת לנו כיום, לאור הסלידה הרווחת מעבדות וראייתה כמצב שמגלם חוסר צדק קיצוני. ספק אם מי מבין קוראי דבר תורה זה יכול אפילו לדמיין חיים כאדם קנוי שאינו רשאי לקום וללכת כרצונו ושתלוי לגמרי בחסדי אדונו.

במלים אחרות, יהודים דתיים שהם גם בני התרבות המערבית המודרנית ואזרחי מדינות דמוקרטיות אינם יכולים לחוש בנוח עם התמונה הזאת של סיפור יציאת מצרים. הרעיון לפיו אנו עבדים – אפילו של הקב"ה – אינו מתיישב עם אורח החיים של מי שחי במדינת חוק שאינה נשלטת ע"י מלך, אלא ע"י נבחר ציבור, שנתון לשלטון החוק ולפיקוח רשויות השלטון האחרות, העם, והתקשורת. הכרתנו בסמכות כרוכה כיום בזכותנו לבקר, להטיל ספק, לאתגר ולהיות שותפים ביצירת הנורמות שלהן אנו כפופים.

ואולם, הגם שהאימרה שעבדים היינו לפרעה במצרים והיום עבדים של מלך מלכי המלכים היא כל-כך שגורה בפינו, אינני סבור שזו הגישה שעולה מההגדה של פסח. מסקנתי עולה מהתבוננות בשימוש במילה "עבד" בהגדה.

המילה "עבד" ונגזרותיה מופיעות כ-30 פעמים בנוסח ההגדה . אלא שהוראתה אינה שווה בכל מקום. ניתן להבחין בין ארבעה מובנים שונים של המילה:

  1. עבודה זרה: "ועבדו אלהים אחרים". העבד במקרה זה הוא איש טועה ואבוד, המקדיש את עצמו לשרת אל כזב.
  2. עבדים לפרעה: "עבדים היינו לפרעה במצרים… וירעו אותנו המצרים ויעננונו, ויתנו עלינו עבדה קשה". כאן העבד הוא אדם שאינו בן-חורין ואף נכפה לעבודה קשה ומענה.
  3. משרת של ה' ומנהיג העם: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"; "וזיכרון בן דוד עבדך". משה ודוד מוזכרים כמגשרים בין ה' לעם, ע"י מנהיגות, מתן חוקים, הובלה במלחמה – וגם על ידי שירה.
  4. עבדי ה': "הללויה הללו עבדי ה', הללו את שם ה'". עבדים אלה הם עם ישראל המהללים את העולם שהקב"ה ברא.

השימושים הללו במילה עבד אינם מובחנים רק במשמעותם, אלא הם גם משקפים את תולדות עמנו ואת התמורות שאנו עוברים בליל הסדר.

הסקירה ההיסטורית בהגדה מתחילה באברהם אבינו אשר היה בראשית ימיו עובד עבודה זרה (אם נבין את הכינוי "ארמי אובד אבי" כנסוב על אברהם, שהוא ככל הנראה הפשט). בהמשך לכך מתוארת התקופה של היותנו עבדים לפרעה אשר שלל ממנו את חירותנו והטיל עלינו עבודה קשה ועינויים. באופן דומה, את ליל הסדר אנו פותחים כאנשים תועים, שאינם מבינים את משמעות החופש.

בשלב שני בתולדות ישראל, פרעה שלל מאיתנו את חירותנו והטיל עלינו עבודה קשה ועינויים. זה הוא גם השלב השני בהגדה: עבדים היינו לפרעה במצרים. במשך החלק הראשון של הסדר, אנחנו לומדים מה היא המשמעות של עבדות כפויה לאדם אחר.

ההצלה של בני ישראל ממצרים נעשית על-ידי ה' ובתיווך של משה עבדו המביא לעם את התורה. תקופה היסטורית זו מצוינת בהגדה החל מהמילים "רבן גמליאל היה אומר", שמובילות לעיקר מצוות הערב, אכילת פסח, מצה, ומרור. כאן ההגדה פונה ממה שהיה במצרים למה שאנחנו עושים היום כדי לזכור את שיעבוד מצרים. כידוע, משה אינו מופיע בהגדה במפורש, אך בכך שאנחנו מקיימים את מצוות הפסח אנחנו מקיימים את תורת משה, ובכך תופסים את מקומו והופכים כולנו לשליחים של הקב"ה המוציאים את עצמינו מעבדות לחירות.

התמורה האחרונה בסדר באה עם אמירת ההלל מסביב לסעודת החג ובכך הופכים אנו לעבדי ה' במובן האחרון, כמשבחי ה' ועולמו. צא ולמד: העבד בשיא ההגדה אינו דומה לא לעובד עבודה זרה ולא לעובד עבודת פרך במצרים. עבדי ה' אינם עובדים מתוך כורח או טעות, אלא מתוך שמחה וכבני חורין לכל דבר ועניין.

אלא שאם כך הדבר, נשאלת השאלה מדוע ההגדה, ופרקי התהילים המצוטטים בה, משתמשים במילה "עבד"? אם העבד של ההלל כה שונה מהעבדים "הרגילים" מדוע לא להשתמש במונח אחר?

התשובה לכך טמונה בעובדה שהאדם המקיים את ליל הסדר והיושב לסעודת המצווה תוך כדי אמירת ההלל הוא אותו האדם שהתחיל את הערב כעבד במובנים אחרים. מי שהתיישב בשעת שקיעת השמש כעבד הפך לאורך הערב לבן או בת חורין.

התבוננות זו על תפיסת העבדות בהגדה מעניקה משנה תוקף לאימרה בסוף הסדר ש-"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים." בליל הסדר אנו מצווים לא רק להיזכר בעבדות במצרים, אלא גם לעבור, בזעיר אנפין, את אותו התהליך שבני ישראל עברו בדרכם מעבדות לחירות.

חיים ויצמן הוא סופר ומתרגם וחבר קהילת ידידיה


 

שבועת האהבה , גאולת מצרים והגאולה העתידית

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

 (שיר השירים ב, ז) 


"השבעתי אתכם בנות ירושלים" – מה תגידו לו? שחולת אהבה אני; מה חולה זו מצפה לרפואה, כך הדור שבמצרים מצפה לגאולה.

(שיר השירים רבה ה)


"השבעתי אתכם בנות ירושלים… את האהבה" – איזו היא האהבה? זו ירושלים, שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בניתם את בית המקדש וחרב, לא תבנו עוד עד שתשמעו קול מן השמים, לקיים מה שנאמר 'כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו' (ישעיה יח, ג')…

'בצבאות או באילות השדה' – אם מרדתם על המלכיות, הרי דמיכם כצבי וכאיל.

 (שיר השירים זוטא, ב)


אמר רבי יוסי בר חנינא: שלוש שבועות למה? (למה נאמר שלוש פעמים "השבעתי" בשה"ש)?

אחת, שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה, ואחת שהשביע את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את האמות שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי.

ורבי לוי אמר: שש שבועות הללו [אם מחשיבים את הלשון הכפולה "אם תעירו ואם תעוררו"] למה? שלוש, כפי שנאמר ואידך (והנוספות): שלא תגלו את הקץ, ושלא תדחקו את הקץ, ושלא תגלו את סוד העיבור.

(ילקוט שמעוני, שיר השירים ב, סימן תתקפ"ו)


שמחת החג בפסח, שבועות, ראש השנה וסוכות – היבט אנושי ומוסרי.

אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג: 'ושמחת בחגך', 'והיית אך שמח', 'ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים', אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת. למה? אתה מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה השנה תבואה אם אינו עושה , לפיכך אין כתוב שם שמחה.

דבר אחר: בשביל שמתו בו המצריים. וכן אתה מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה? משום 'בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך', וכן אתה מוצא שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת, דכתיב 'ועשית חג שבועות לה' אלהיך ושמחת אתה וביתך', ולמה כתב בה שמחה אחת? מפני שהתבואה נכנסת בפנים. ומה טעם אין כתוב שם שתי שמחות? לפי שפירות האילן נידונין, אבל בראש השנה אין כתיב שם אפילו שמחה אחת, שהנפשות נידונות ומבקש אדם את נפשו יותר מממונו, אבל בחג, לפי שנטלו הנפשות דימוס ביום הכפורים כמו שנאמר 'כי ביום הזה יכפר עליכם', ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתב שלש שמחות 'ושמחת בחגך', 'ושמחתם לפני ה' אלהיכם', 'והיית אך שמח'.

(ילקוט שמעוני על התורה תרנד)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.