פינחס תשע"ה (גליון מספר 909)




פרשת פינחס

גליון מס' 909 תשע"ה
(קישור לדף המקורי)

לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם

אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן,

 תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ

וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת

מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'.

(במדבר

כז, ד-ה)

 

 

ויקרב משה את משפטן(סנהדרין ח) נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א) 'והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי' (סנהדרין שם).

ד"א: ראויה היתה פרשה זו להִכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן.

(רש"י שם, שם)

 

ויקרב משה את משפטן לפני ה'… אבל הנכון והאמת כדעת

חז"ל שנתעלם ממנו הדין ולא ידעו כלל, ומפני שאינו דין עמוק אבל הוא מן הפשוטים

והתלוי בסברא עד שהאומות מדרך השכל דנין בו, על כן נחשב לו לעונש, כי העלמתו ממנו לא

לעומקו כי אם בעונש, שאמר 'והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי' (דברים א, יז),

ועל כן ויקרב משה את משפטן. ומה שבא אות הנו"ן גדול, רמז לתלמיד חכם שהוא

גדול בתורה, ולמדה תורה דרך ארץ שלא ידון אדם בפני מי שגדול ממנו אלא צריך הוא שיקריב

את המשפט לפניו, שכן עשה משה שלא רצה לדון דין בנות צלפחד עד ששאל מהקב"ה. ואם

אתה אומר לא ידעו, אפשר מי שכתוב בו (במדבר יב, ז) 'בכל ביתי נאמן הוא', והיה בקי בכל סתרי התורה

ותעלומות חכמה, האיך אפשר שלא ידע הדין הקל הזה, אלא שלא רצה לדון עד ששאל כדי ללמד

קל וחומר לדורות. אבל דעת חז"ל שנתעלם הדין ממנו ולא ידעו כלל, יתכן שנאמר שתהיה

אות הנו"ן סימן ורמז על שער החמישים שלא ידעו כלל ולא נמסר לו כי הוא לפני

ה' כענין הפנימיות הדק שאינו מושג, וזה שאמר את משפטן לפני ה', כי נעלם ממנו המשפט

הזה כנו"ן שלפני ה', הוא השער העליון שער החמישים, ואף על פי שאין טעם ההעלמה

בהן שווה, כי זה מצד העונש וזה מצד העומק.

 (רבנו בחיי שם, שם)

 

 

 

פר אחד ושני

אילים או שני פרים ואיל אחד?

אילון לנגבהיים

פרשת המוספים המהווה חלק נכבד מפסוקי הפרשה נוטה לעיתים קרובות

להידחק לשולי דברי התורה מפני חלקיה הדרמטיים יותר של הפרשה. ואכן, כיצד יעז הדרשן

לדלג מעל הפתיחה המסעירה של פרשתנו, להתעלם ממעשה הקנאות, מברית השלום, מבנות צלפחד

ולדון בעניין טכני לכאורה, שהשלכותיו לימינו אנו, אינן נהירות? למרות זאת, אני מעז

הפעם להקדיש את הדיון לפרשת המוספים בשל סוגיא

פרשנית העולה מהשוואת ציווי הקרבנות בפרשתינו למקורות אחרים בספר ויקרא ובספר יחזקאל,

שלא זוכה להתייחסות מספקת. מוקד הסוגיא

הוא במספרי הפרים, האילים והכבשים בקרבנות המוספים ובפרט, קרבן המוסף לחג השבועות.

הציווי על קרבן המוסף לחג השבועות המופיע בפרשתנו מזכיר שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים:

וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'

– בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ

וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַה'; פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם, אַיִל

אֶחָד, שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה (במדבר כח' פס' כו-כז).

ואילו בפרשת אמור מוזכרים בקרבן חג השבועות יחד

עם שבעת הכבשים, פר אחד ושני אילים – בדיוק להיפך מבפרשתינו!

מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי

עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַה'. וְהִקְרַבְתֶּם

עַל-הַלֶּחֶם, שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה, וּפַר בֶּן-בָּקָר

אֶחָד, וְאֵילִם שְׁנָיִם (ויקרא כג, פס' יז-יח).

קושי נוסף עולה מהשוואת הפסוקים בפרשתינו ובפרשת אמור לפסוקים בהם

יחזקאל מתאר את הקרבת מוספי השבת וראש החודש במקדש שייבנה לאחר גלות בבל. כאן מוזכר

פר אחד, איל אחד ובניגוד לשבעת הכבשים המוזכרים בשני המקורות בתורה, כאן מספר הכבשים

המוקרבים הוא שישה!

וְהָעֹלָה, אֲשֶׁר יַקְרִב הַנָּשִׂיא לַה': בְּיוֹם הַשַּׁבָּת,

שִׁשָּׁה כְבָשִׂים תְּמִימִם ְאַיִל תָּמִים. וּמִנְחָה אֵיפָה לָאַיִל, וְלַכְּבָשִׂים מִנְחָה מַתַּת

יָדוֹ; וְשֶׁמֶן, הִין לָאֵיפָה. וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ, פַּר בֶּן בָּקָר תְּמִימִם; וְשֵׁשֶׁת

כְּבָשִׂים וָאַיִל, תְּמִימִם יִהְיוּ. וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה מִנְחָה,

וְלַכְּבָשִׂים, כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וְשֶׁמֶן, הִין לָאֵיפָה (יחזקאל מו פס' ד'-ז').

למותר לציין שהקשיים הללו וקשיים אחרים הנוגעים לכמויות המנחות

והנסכים, היו ידועים לחז"ל וכדרכם, החכמים מצאו דרך לקרוא את הפסוקים כך שהסתירה

תותר. הפתרון לסתירה הראשונה בין פרשת אמור ופרשת המוספים אצלנו מובא בשם ר' עקיבא

בברייתא בתלמוד הבבלי מסכת מנחות:

ר"ע אומר: יכול הן הן כבשים האמורים כאן (בפרשת אמור) הן הן

כבשים האמורים בחומש הפקודים (בפרשת פנחס)? אמרת, כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן

הן. אלא – הללו (הפרים והאילים בפרשת פנחס) באין בגלל עצמן והללו (הפרים ואילים בפרשת

אמור) באין בגלל לחם. נמצא מה שאמור בחומש הפקודים קרב במדבר ומה שאמור בתורת כהנים

לא קרב במדבר ( מנחות

מ"ה, ע"ב ).

על פי הצעתו של ר' עקיבא, הפסוקים בפרשתינו מתייחסים להקרבת המוספים

במדבר לפני הכניסה לארץ ואילו הפסוקים בתורת כוהנים (בפרשת אמור) מתייחסים לקרבן המוסף

שיוקרב אחרי הכניסה לארץ. השינוי במספר האילים והפר מבטא על פי ר' עקיבא שינוי בצווי

עצמו, מפני שלאחר הכניסה לארץ המוספים בחג השבועות קרבים "בגלל הלחם" כלומר

אגב הלחם, שעשוי מביכורי החיטים. כמו שנכתב בפסוק: "הִקְרַבְתֶּם עַל-הַלֶּחֶם, שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה,

וּפַר בֶּן-בָּקָר אֶחָד, וְאֵילִם שְׁנָיִם". במדבר לא היתה תבואה, לא

היה לחם ולא היו ביכורים, ולכן הקרבן היה שונה מהותית – כך על פי ר' עקיבא.

העמדת הפסוקים באופן זה אינה עולה בקנה אחד עם פשט הכתוב, שכן דווקא

פרשת המוספים בספר במדבר מתארת לכאורה את צווי הקרבת קרבנות התמיד והמוספים לקראת הכניסה

לארץ. הסיבה הראשונה לכך היא העיתוי – ציווי המוספים ניתן בערבות מואב. סיבה נוספת

לקושי אפשרי בשיטתו של ר' עקיבא היא צירוף חיוב ניסוך היין לקרבנות המופיע בפרשתנו.

ניסוך היין מפורט ומודגש לגבי כל אחד מהקרבנות בפרשתינו.1

עובדה זאת מצטרפת להבנה של פשט הפסוקים שקראנו לא מכבר בפרשת שלח שעל פיה הנסכים מהווים

תוספת לקרבנות שבאה בעקבות הכניסה לארץ:

דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ,

אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר אֲנִי, נֹתֵן לָכֶם. וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה',

עֹלָה אוֹ-זֶבַח… וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין, תַּעֲשֶׂה

עַל-הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה

מִנְחָה (במדבר טו,

פס' ב'-ה').

הלחם, כמו גם היין, לא היו מצויים במדבר, ולכן סביר להניח שהקרבת

הקרבנות במדבר לא חויבה בניסוך היין. כך למשל רוב קרבנות היחיד – הנדבה, החטאת, האשם

והשלמים – המוזכרים בראשית ספר ויקרא אינם מזכירים את חיוב ניסוך היין, גם מתנות הנשיאים

בפרשת נשוא אינן כוללות יין. ההיפוך שעשה ר' עקיבא ביחסו את תיאור המוספים בפרשתנו

לקרבנות המדבר ואת התיאור בפרשת אמור – לקרבנות שנצטוו עליהם עם הכניסה לארץ, אינו

עולה יפה. ואכן לא כל החכמים הסכימו עם שיטתו של ר' עקיבא.

הגמרא במסכת מנחות הציעה פתרון מעט שונה לסתירה בין הפסוקים. על

פי הגמרא, למדו חכמים משינוי סדר הבהמות בפסוקים והשינוי במספר הבהמות המוקרבות, על

כך שניתן להתגמש בהקרבת הקרבן ושאם אחת הבהמות חסרה, עדיין ניתן להקריב את השאר:

משנה: הפרים האילים והכבשים אינן מעכבים זה את זה. גמרא: הני פרים

וכבשים דהיכא (של איזה חג)? אילימא דחג (סוכות) "כמשפט", "כמשפטם"

כתיב בהו. אלא דראש חודש ועצרת דחומש הפקודים (מנחות מד, ע"ב).

הגמרא מסבירה שהסדר והכמויות של הקרבנות בראש חודש ועצרת (שבועות)

אינן מעכבים זה את הקרבתו של זה, בניגוד לאלו של חג הסוכות שלגביהם נאמר "כמשפט",

כלומר צריך לעשות אותם בדיוק על פי הסדר והכמויות שנכתבו בתורה. בהמשך, מיישמת הגמרא

את עיקרון הפרשנות הקלאסי – שני כתובים המכחישים זה את זה (בויקרא ובפרשתינו) – יבוא

הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. הכתוב השלישי מיחזקאל – מציין כמות מינימלית של בהמות

הדרושים לקרבן, וממנו לומדים שהפסוקים הללו באים ללמד על כך שניתן להתגמש במספר הכבשים

האילים והפרים, אם לא מוצאים בהמה ראויה לקרבן.

קתני (יחזקאל

מו) "וביום החדש פר בן בקר תמים וששה כבשים ואיל

תמימים יהיו" פר, מה תלמוד לומר – לפי שנאמר בתורה "פרים"? ומנין שאם

לא מצא שנים מביא אחד – תלמוד לומר פר. "ששה כבשים" מה תלמוד לומר

– לפי שכתב בתורה "שבעה"? ומנין שאם לא מצא שבעה יביא ששה תלמוד לומר "ששה"

ומנין שאם לא מצא ששה, יביא חמשה; חמשה, יביא ארבעה; ארבעה, יביא שלשה; שלשה, יביא

שנים – ואפילו אחד? – תלמוד לומר "ולכבשים כאשר תשיג ידו". ומאחר דכתיב הכי

(מאחר שנכתב כבר "ולכבשים" כלומר, כל מספר של כבשים) "ששה כבשים"

למה לי ? דכמה דאפשר להדורי מהדרינן (כמה שאפשר להדר – להביא יותר מביאין) (מנחות מה ע"א).

מכך שמוזכרים ביחזקאל פר אחד, ושישה כבשים (בניגוד לתורה שם מוזכרים

שני פרים ושבעה כבשים) לומדים חכמים שבמקרה שאין ידם של ישראל משגת להעמיד את הכמות

הרצויה של הצאן והבקר לעולה, ניתן לשנות את מספר הפרים, האילים והכבשים. מהפסוק ביחזקאל

"ולכבשים – כאשר תשיג ידו" ניתן היה להבין שמותר להביא כל מספר של כבשים

הקטן או שווה לשבע, ולכן בא המספר "שישה כבשים" לציין שגם כאשר אין מספיק

כבשים, רצוי להביא את המספר הקרוב ביותר למספר הבהמות שמופיע בתורה.

הארכיאולוגיה והמדעים הצמיחו כיוונים חדשים לפרשנות ולחקר המקרא.

בנושא דנן, הציע שמעון בר-און2 שהפסוקים בשלושת המקורות שהזכרנו לעיל, יחד

עם פסוקים המתארים את קרבן התמיד במקומות אחרים (בספר שמות, שמואל, מלכים ודברי הימים)

מתארים התפתחות בפרקטיקת הקרבת הקרבנות. הליכה בנתיב זה מבוססת על התאוריה כי המקרא

מורכב ממסורות טקסטואליות שונות שאוחדו לטקסט אחד. בחלק מהמסורות – כמו זאת של ראשית

ספר ויקרא – הקפידו יותר על הימנעות מהגשמת האל. לכן, תיאור הקרבנות בויקרא (וביחזקאל)

חף מביטויים כמו "קרבני לחמי" המופיע בפרשתינו, וכן חסר את הנסכים והמנחה

אשר יוצרים תחושה שעולות התמיד והמוספים הם מעין ארוחה המוגשת לאל. לעומת זאת, במקור

שבספר במדבר, וגם בפרשת התמיד בספר שמות, מוזכרים המנחות והנסכים מספר רב של פעמים,

בעיקר בחיתום הפרשיות, מה שיכול להעיד שמדובר בתוספת מאוחרת.

הרעיון בדבר ההתפתחות באופן הקרבת הקרבן, דומה במשהו לפירושו של

ר' עקיבא. שהרי ר' עקיבא עצמו טוען כי השינויים בכתובים מעידים על כך שחל שינוי בהקרבת

הקרבן לאחר הכניסה לארץ. אך כפי שציינתי, פירושו של ר' עקיבא אינו מתיישב היטב עם הפסוקים,

וגם לא מצאתי פירוש לאור ביקורת המקרא המספק הסבר המניח את הדעת להבדלים בין מספרי

הפרים האילים והכבשים במקורות השונים. הפתרון השני שמציעה הגמרא במנחות, בדבר הראיה

מהפסוקים לגמישות בהקרבת קרבנות גם הוא לא חף מבעיות, שהרי התורה הייתה יכולה לכתוב

במפורש כי ניתן להקריב מספר שונה של איילים ופרים ולא הייתה צריכה ליצור סתירה מגמתית

בין פסוקים במקומות שונים כדי ללמד זאת. ואכן, פרשנים מאוחרים יותר כגון רש"י

ובעלי התוספות ניסו לבסס את שיטת הגמרא במסכת מנחות ולשלב בין פרשנותו של ר' עקיבא

ובין דברים אלו ולהציע פתרון מורכב ועשיר יותר לקושיות, אך קצרה כאן היריעה מלהעמיק

בכך עוד.

הגם שאין לדברים אלו השלכות נראות לעין לימינו, הרי שהם ממחישים

כי גם בתורה כמו גם בהבנת המציאות הטבעית וההיסטורית נותרו עוד קושיות הדורשות את תירוציהן,

ואתגרי פרשנות סבוכים מונחים עוד לפתחינו.

1. הצירוף

"וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם… בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט" מופיע שבע פעמים

בפרשתנו והצירוף "מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּה" מופיע

תשע פעמים. ציווי הנסכים מודגש הרבה פחות בספר ויקרא שם הוא מוזכר רק פעמיים (בקרבנות

חג השבועות והסוכות) ולעומת זאת בציווי קרבנות הפסח הנסכים לא מוזכרים כלל.

2. בר-און, ש.,(1997)תולדות קורבן-התמיד ומעמדו בלוח הקורבנות הכוהני. דברי הקונגרס

העולמי למדעי היהדות, 143-153.

אילון לנגבהיים

הוא פוסטדוקטורנט העוסק בחינוך מדעי

 

 

הקרבנות – שחיטת

"פרות קדושות" במסגרת המאבק נגד עבודת אלילים

המצרים הקדמונים היו עובדים את מזל טלה. לכן היו

אוסרים לשחוט צאן ושונאים רועי צאן…

כן היו קבוצות מבין הצאביה עובדים את השדים, ומאמינים שהם לובשים צורת עזים, לכן קראו

לשדים שעירים. תפיסה זו היתה נפוצה הרבה מאד בימי משה רבנו: 'ולא יזבחו עוד

את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם'. לכן היו אותן קבוצות גם אוסרות לאכול עזים.

כמעט רבו עובדי עבודה זרה שונאים שחיטת בקר. כולם היו מכבדים אותו מין מאד. לכן אתה

מוצא שההודים אינם שוחטים בקר כלל עד ימינו אלה, אפילו בארץ בה שוחטים שאר מיני בעלי-חיים.

כדי למחות את עקבותיהן של דעות לא נכונות אלה צֻוינו

להקריב שלושה מיני מקנה אלה דווקא: 'מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם' כדי

שבמעשה שאותו חשבו לשיא העבירה יתקרבו לאל, ובמעשה הזה יכופרו החטאים. כך תרפאנה הדעות

הרעות, שהן מחלות הנפש האנושיות, באמצעות הניגוד שהוא הקצה השני.

(מורה נבוכים

ג, מ"ו)

 

'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים' -…לעתיד לבוא, שפע הדעת יתפשט ויחדר אפילו בבעלי-החיים. "לא ירעו

ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה" וההקרבה שתהיה אז של מנחה, מהצומח,

תערב לה' כימי עולם קדמוניות.

 (עולת

ראי"ה עמ' רצב)

 

 

אין משוא פנים בנבואת אמת, למרות הקושי

בטרם אצרך

בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך. (ירמיה א, ה). אמר לו הקדוש ברוך הוא לירמיהו: 'לך והנבא על ישראל' והיה משיב לפני הקב"ה:

'לא ידעתי

דבר כי נער אנכי' (ירמיה א' ו')

לפי שאינו רוצה להתנבאות עליהם נבואה קשה, עד שאמר לו 'בטרם אצרך בבטן ידעתיך

ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך' (שם א' ה') מיד קיבל עליו נבואה והיה סבור ירמיה שאינו אלא אל הגוים, כיון שקיבל

עליו ירמיה מיד אמר לו הקדוש ברוך הוא 'קח את כוס היין החמה וגו' (שם כ"ה ט"ו). מיד

נטלו ירמיה, שנאמר

'ואקח את הכוס מיד ה' (שם שם י"ז) והיה סבור

שאינו משקה אלא הגוים וכך אמר לו הקב"ה צא ולמד מדרך ארץ כלום משקים אלא למי שמסב בראש ראה מי מסב בראש

כל מדינות והשקה תחלה ירושלים שהיא מסבה בראש כל המדינות. משל למה הדבר דומה לסוטה שנכנסה

לעזרה לשתות מי סוטה בא כהן להשקותה והיה מסתכל והיא אמו, מיד נתבייש וחזר לאחוריו

והיה צועק ובוכה על אמו, כך ירמיה כשאמר לו הקדוש ברוך הוא השקה את ירושלים היה צועק ובוכה אמר לפניו: רבונו של עולם, לא כך אמרת לי 'נביא

לגוים נתתיך'? (שם א' ה') עכשיו תחלת נבואתי באומה

שלי? 'פתתני ה' ואפת חזקתני ותוכל' (שם כ' ז')

אמר לו

הקב"ה: כבר קבלת ואי אתה יכול להחזירן. מיד נטלו מידו ושתת אותו כלו ולא עוד אלא שמצצה את

חרסיה, שנאמר 'ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי' (יחזקאל כ"ג ל"ד). וכיון שראה ירמיה שנחתם גזר דינה של ירושלים, מיד היה צועק ונטל קינה 'איכה

ישבה בדד'.

באותה

שעה אמר לו הקדוש

ברוך הוא: מה אתה עומד? מיד פתח ואמר: 'כה

אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות ותבאנה וגו' ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה' (ירמיה ט, ט"ז וי"ז) לומר לך כל זמן שישראל שרוים בצער, אף הקב"ה שרוי עמהם בצער, שנאמר 'בכל צרתם לו צר' (ישעיה ס"ג

ט').

 (מדרש זוטא איכה פרשה א)

 

 

חידושי הלכה / בלה שור

בצניעות התקרבו

עמדו

אמרו

שאלו למה

ביקשו

הביעו מצוקתן

 

ומשה

הבינן

הקריב

את משפטן

לפני הי

והי אמר

כן בנות צלפחד דוברות

 

מעשה אמהות

סימן לבנות

מעשה הי ומשה

סימן לרבנים

 

תהיינה

בדורות הבאים

נשים

שבצניעות תתקרבנה

תעמדנה

תאמרנה

תשאלנה למה

תבקשנה

תביענה מצוקתן

 

תבינן

כן דוברות

תמצאו דרך

לפתוח חלון הלכתי

להיענות לבקשתן

 

 

 

יקרים קוראים

אנחנו זקוקים לעזרתכם הדחופה

 

בזכותכם, אנו מצליחים

בע"ה לכסות את הוצאות ההפקה הצנועות של "שבת שלום" בשנים האחרונות ללא

פרסומות.

כידוע, אנו מפיצים

את הגיליונות בכמה מאות בתי כנסת בארץ וגם שולחים אותם בדוא"ל למאות אנשים בארץ

ובעולם. ההפצה בדואר היא הדרך הזולה ביותר בין כל החלופות

האפשריות להפצה.

יחד עם זאת, בחודש האחרון הוכפלה העלות של דמי המשלוח בדואר, ולכן עזרתכם במימון

הוצאה בלתי צפויה זו היא חיונית, כדי שהפצת הגיליונות לבתי הכנסת תימשך .

את ההמחאות לפקודת עוז ושלום ניתן לשלוח לעוז ושלום, לידי מרים פיין ,

רחוב דוסטרובסקי

9 ,ירושלים 933806

התרומות מוכרות

לצורך פטור ממס

להפצת הגיליונות בבית הכנסת, לקבלת המהדורה

האלקטרונית, להקדשת גיליון,

לבירור אפשרות של תרומות פטורות ממס,

נא לפנות ל נייד052 3920206 :

ozveshalomns@gmail.com

תודה על שותפותכם

במפעלנו

בברכת שבת שלום

***********

עוז ושלום -החוג הרעיוני לציונות דתית )ע"ר(

שבת שלום

עורך אחראי: פנחס לייזר

נתיבות שלוםעוז ושלום

מרכזת המערכת: מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי תורה

דוא"ל: pinchas.leiser@gmail.com

 

מערכת שבת שלום                        עוז ושלום-נתיבות שלום