עקב תשע"ו (גליון מספר 966)




פרשת עקב

גליון מס' 966 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(דברים י, יט)

 

 

ואהבתם את הגר כי גרים הייתם

בארץ מצרים – פי' עפ"י מה שכתב הרמב"ם (הל' חו"מ פ"ז ה"ב) בליל פסח יאמר לבניו: היינו כשפחה הזאת וכעבד הזה, משמע כשישראל יושבים על

אדמתם כשרים וסגנים, אינם מבינים ענין הגלות והעבדות, עד שמראים באצבע כעבד היינו,

והכי נמי 'ואהבתם' שידור גר ביניכם כדי שתוכלו להבין כי גרים הייתם בארץ מצרים.

(חתם סופר שם, שם)

 

כי גרים הייתם בארץ מצרים. ומכ"מ הרי אתם היום רבי הערך. כך הגר השפל הזה מי יודע הכח הצפון בו

ובתולדותיו לימים יוצרו. וכתיב כאן את הגר ולא כמו בס' ויקרא ואהבת לו כמוך. דשם מיירי

במעשה וכאן מיירי ברעיון וכמש"כ לעיל ו' ה.

(העמק דבר שם, שם)

 

כיוון שאין לגויי נכר

בזמננו דין עובדי עבודה זרה, לכן, גם אילו היתה יד ישראל תקיפה במובן ההלכתי

והמעשי של אותם ימים, לא היינו חייבים בשום פנים לנהוג בגויי זמננו כדין עובדי

עבודה זרה. ולכן, כל מכלול היחסים שבין ישראל לנכרים, הן בארץ והן בחו"ל, בין

ביחס החברהכמדינה לאזרחיה הגויים, ובין ביחס היחדי לשכנו או חבירו הגוי, אין שום

צורך לשמור על יחסים אלה מפני "דרכי שלום" בלבד, אלא משום שלפי ההגדרה

ההלכתית אין הם יותר בגדר עובדי עבודה זרה. ולכן, פרנסתם, בקורי חוליהם, קבורת

מתיהם, ניחום אבליהם ועוד, הכל ניתן להיעשות מתוך חובה אנושית מוסרית, ולא

משום "דרכי שלום" דווקא.

 (הרב חיים דוד

הלוי,"דרכי שלום ביחסים שבין יהודים לשאינם יהודים", תחומין ט'

תשמ"ח, עמ' 78)

 

 

העולם הבא, המדבר וארץ ישראל

מנחם קליין

פרשת עקב היא אחת מהפרשות שקל להתמסר להן. הטקסט

שובה-לב, זורם ועשיר. מה גם שכבר הפסוק הראשון בפרשה עובר מלשון רבים "והיה

עקב תשמעון..ץ ושמרתם ועשיתם" ללשון יחיד: "ושמר ה' אלהיך לך". רוב

הפרשה מדברת אל היחיד ולוכדת את תשומת ליבו. פה ושם מופיע לשון רבים ולשון יחיד,

והיא מעצימה את הפניה אל היחיד, למשל בפסוק "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום

תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירישתם את הארץ… וזכרת… למען ענותך לנסותך…".

בטקסט מושך זה קשה לאתר את מה שאין בו – העולם

הבא. אחד מיסודות האמונה היהודית מאז שלהי הבית השני ואחד מיסודות התפיסה

האורתודוכסית בדורות האחרונים לא נמצא כאן. העולם הבא לא מוזכר כאן במפורש, כשם שהוא

נפקד מכול ספר אחר במקרא בפשט הכתובים. אבל כאן העדרו של העולם הבא מורגש יותר

מאשר במקומות אחרים במקרא.

נעיין לרגע במרכיבים המרכזיים של תפיסת העולם

הבא. תפיסה זו מספקת את אחד ההסברים התיאולוגיים מדוע רשע מצליח וצדיק נכשל ורע

לו. האמונה בעולם הבא אומרת שהצלחת הרשע היא זמנית, כשם שזמני הוא כשלון הצדיק. גמולם

יבוא בעתיד בין אם באחרית הימים, ביקום העתידי, ובין אם ביקום המקביל – עולם המתים

או עולם הנשמות.1

אמונת העולם הבא אינה מטילה ספק בכושר השיפוט

שלנו ובתחושות הבסיסיות ביותר שלנו כלפי מעשי עוול ועשיית טוב. הטלת ספק זו היתה הנימוק

שרעי איוב העלו בפניו בניסיון להסביר מדוע נענש. הם אמרו לאיוב כי השיפוט האנושי

מוטעה. מי שנראה לנו בני האדם כצדיק או רשע אינו כזה בעיני האל. הם, אגב, נכשלו.

ספר איוב דוחה את גישתם. אמונת העולם הבא מאשרת את כוח השיפוט האנושי, וכדי

להתמודד עם שאלת הגמול לצדיק ולרשע מעתיקה אמונה זו את הגמול לעתיד.

בנוסף, אמונת העולם הבא משמרת את תפקידו של

האל כמשגיח. אין לפרש את הצלחת הרשע וייסורי הצדיק כהעדר השגחה וחוסר עניין של האל

במעשי אדם. הכול נרשם ונלקח בחשבון. במבט כולל הצלחת הרשע, כמו גם ייסורי הצדיק הם

זמניים. הגמול יגיע בעתיד.

ואילו בפרשתנו הגמול הוא מיידי. כבר בפתיחה

מצהיר הכתוב "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה'

אלהיך לך את הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך". הבחירה במילה "עקב"

אינה מקרית. היא מתארת סיבתיות מיידית. ועניין זה הולך ונמשך לאורך הפרשה.

"והיה אם שכח תשכח את ה' אלהיך… אבד תאבדון". "והיה אם שמע תשמעו

אל מצוותי… ונתתי… ונתתי… השמרו לכם פן יפתה לבבכם… וחרה אף ה' בכם".

למדנו שהמקרא אינו מזכיר את תפיסת העולם הבא.

אם תרצו, אפשר לפרש זאת כחלל שאל תוכו נוצקה האמונה בעולם הבא ואף נעשתה לעיקרון

דתי וטעם מרכזי בקיום מצוות. ואם תרצו אפשר, בהסתמך על פרשתנו, לומר שאמונת המקרא

שוללת את העולם הבא. על פי המקרא שכר ועונש הם כאן ועכשיו.

עד כה עמדנו על מה שאין בפרשה. הבה נראה מה כן

יש בה: ארץ ישראל. עניין זה של ארץ ישראל קשור לנושא הדיון שלנו עד כה, לשכר ועונש

כאן ועכשיו. ירושת הארץ והשגשוג בה הם גמול על שמירת מצוות. "והיה עקב תשמעון

את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם… ונשל ה' אלהיך את הגויים האל מפניך… כל

המצוה אשר אנוכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את

הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם".

במחשבה היהודית קיים זרם המעמיד את ארץ ישראל

כשונה מארצות אחרות ונעלה עליהן. רבי יהודה הלוי והרמב"ן הם מייצגיו הבולטים

של זרם זה. סימוכין לכך הם מוצאים בפסוק "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד

עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה". אולם עיון במילות הפרשה מראה, ראשית:

שבין ארץ ישראל למדבר סיני שמחוצה לה אין הבדל מהותי. שנית: עם ישראל מוּעד לחטוא

בארץ ישראל כשם שחטא במדבר סיני ומפני זה משה חוזר ומזהיר את העם. שלישית: הנהגת

ה' בסיני ובארץ ישראל זהות.

משה אומר לעם שהצלחתו הצבאית והכלכלית

ובריאותו הפיסית בארץ ישראל מובטחים אם ישמרו מצוות, ולהיפך אם לא. "והיה אם

שכח תשכח את ה' אלהיך… אבד תאבדון". וכן "השמרו לכם פן יפתה לבבכם…

וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים… ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה". וכיצד מתאר משה

את קורות העם בסיני? "זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך… ממרים הייתם

עם ה'… ויתאנף ה' בכם להשמיד אתכם… ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם." תיאור

יציאת מצרים והמסע במדבר ["ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים המוליכך

במדבר הגדול והנורא"] דומים לתיאור העתיד הצפוי לעם בארץ ישראל. ושלישית, תיאור

ההנהגה האלוהית בשני המקרים זהה. "וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם.. ונשל ה'

אלהיך את הגויים האל מפניך". ה' הוא שהוביל את בני ישראל במדבר – "הדרך

אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה… המוליכך במדבר הגדול והנורא… המוציא לך

מים מצור החלמיש".

את המעמד של נאום משה ערב הכניסה לארץ וערב

מותו אפשר לתאר בשתי דרכים. הדרך המקובלת היא העמקת החיץ בין דור המדבר לדור כובשי

הארץ והנוחלים אותה, ובין ארץ ישראל לארצות שמחוצה לה. על פי תפיסה זו הנכנסים

לארץ קוברים את אבותיהם שאינם ראויים להיכנס לארץ, ומשאירים את סיני ומצרים

מאחוריהם כמקומות גלות, או כמקומות בהם עברו הכשרה לקראת החיים בארץ ישראל. דור

הכובשים נכנס למקום נעלה יותר וסוגר מאחוריו את השער. זו תפיסה היירארכית שמעמידה

את ארץ ישראל מעל שאר הארצות ואת דור בני הארץ כנעלה על אבותיו.

הדרך השנייה היא זו שעולה מפשט המקראות ומראה

את הרצף שבין ארץ ישראל וחוץ לארץ, ובין דור המדבר לדור כובשי הארץ. פיסית

משה ודור המדבר לא עתידים להיכנס לארץ, אבל אסור להשאיר מאחור את מורשתם וניסיונם,

אלא צריך להתחבר אליהם. זו תפיסה אופקית הרואה מכנה משותף בין הדורות והארצות.

נאום משה יוצר את הרצף הזה. ונאום משה גם מזהיר כי כשם שדור המדבר מצא עצמו מחוץ

לארץ, כך יכול לקרות גם לדור נוחלי הארץ.

1. הערת

העורך: המושגים אחרית הימים, עולם הבא, תחיית המתים, ימות המשיח מצריכים עיון נפרד

ולהוגים שונים יש תפיסות שונות לגביהם.

פרופ' מנחם קליין מלמד במחלקה למדע המדינה

באוניברסיטת בר אילן

 

 

"ושמתם

את דברי אלה על לבבכם"

אצל לבבכם כמו וסכות על הארון, ונתת על הכפורת,

והוא ששנו רבותינו שתהא שימה כנגד הלב.

(חזקוני

דברים יא, יח)

 

רבי מנחם מנדל מקוצק היה אומר: למה כתוב

"על לבבכם" ולא "בלבבכם"? כי לפעמים הלב אטום ואינו יכול

להיפתח לדברים מסוימים, אז בינתיים שיהיו מונחים על לבבכם, כדי שפעם, כאשר

הלב ייפתח, הם יוכלו להיכנס…

 

 

"ואכלת את כל העמים…לא תחוס עינך עליהם":

המצוה ויישומה

אין המלך נלחם תחלה

אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעה עממים וכו'…

(רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה

א)

 

מצות עשה להחרים

שבעה עממין, שנאמר: "החרם תחרימם" וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו

עובר בלא תעשה, שנאמר: "לא תחיה כל נשמה" – וכבר אבד זכרם.

(רמב"ם הלכות מלכים ה, ד)

 

ערכים אינם בעלי ערך ומשקל אלא במידה שהם קשים להשגה

ונוחים לאיבוד. וזוהי המשמעות הדתית והמוסרית האמיתית של תקומתנו המדינית והחזרת

האפשרות של שימוש בכוח לידינו:

עתה אנו

נבחנים, אם אנו מסוגלים לא רק לסבול למען ערכים שדגלנו בהם, אלא אף לפעול

על פיהם. קל לסבול למען ערכים סבל פיסי וחמרי, ואפילו להקריב את קרבן-החיים:

דבר זה אינו דורש אלא גבורה פיסית, והיא מצויה במידה מפליאה בכל קיבוצי בני-אדם.

קשה לסבול למען ערכים, כשסבל זה משמעותו ויתור על דברים שגם הם נחשבים ערכים

מבחינת היצר הטוב – הצרכים והאינטרסים הקיבוציים המוצדקים. הבעיה המוסרית אינה

קיימת אלא בהתנגשות בין היצר הטוב והיצר הטוב; הדברת היצר הרע על ידי היצר הטוב

היא קשה, אך לא פרובלמטית.

נוחה מאד – ולכן

גם זולה ועלובה מאד – היא מוסריות המסתייגת ממעשי אלימות ושפיכות דמים מבלי שתהא

בצידה של מוסריות זו גם האחריות לעניינים ולערכים שלמענם או בשמם נעשים מעשים אלו

ונשפך דם זה. לפני הקמת מדינתנו היינו עדים במחננו לבעלי מסריות צרופה, שהם עצמם

עלו לארץ ישראל נגד רצונם של הערבים וחיו ופעלו בה בחסותם של הכידונים הבריטיים והאקדחים

של ההגנה, אולם את זכות עלייתם של יהודים אחרים היתנו בהסכמתם של הערבים, ואת

העלייה בכוח – שלא בהסכמת הערבים – פסלו כלא-מוסרית…

בחשבון הנפש

הדתי-המוסרי שלנו אין אנו מצדיקים ואין אנו מתנצלים על שפיכות הדמים של המלחמה

כשלעצמה (שבה נשפך דמינו יותר מזה של אויבינו). הבעיה הגדולה מתעוררת בקשר לאופן

ניהול המלחמה, הנמשכת והולכת עד היום, ולמה שאחרי מלחמה זו. הבעיה גדולה וקשה

מאד: מאחר שניתנה רשות ל"אומנותו של עשיו" – נעשתה ההבדלה בין המותר

והאסור, בין המוצדק והפסול, דקה מאד – ממש כאותו "טפח בין גן עדן וגיהינום"

ואנו חייבים בבדיקה ובבחינה אם פרצנו מחיצה זו או לאו.

 (י.ליבוביץ: "לאחר קיביה" 1953, מתוך "תורה ומצוות בזמן הזה", עמ' 168-170)

 

מהנעשה בתנועה

ביום שישי י"ח בסיוון

תשע"ו 24.6.2016, התקיים כנס

הפעילים של תנועת עוז ושלום-נתיבות שלום המתחדשת בבית כנסת ידידיה, רחוב ליפשיץ 12 ירושלים. מטרת הכנס : לגבש חזון משותף ומעודכן

לארגון שלנו, שיאפשר לנו לגשת לאחר מכן לבחירת הנהלה חדשה ויתר בעלי תפקידים, כדי

לצאת לדרך עם מטרות ברורות. בכנס השתתפו למעלה מ-50 איש ממקומות שונים בארץ.

פרטים על הכנס ותמונות בעמוד

הפייסבוק:

https://www.facebook.com/ozveshalom.netivotshalom/posts/1743087169310358

 

הנהלת העמותה "עוז ושלום" החליטה לחזור לגביית

דמי חברות, בסך 40 ₪ לשנת 2016, ולסטודנטים

– 20 ₪.התשלום -.

העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912

מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח למרים פיין רכזת המשרד מייל המודיע על העברת

התשלום, כדי שהיא תוכל לעקוב אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

רק משלמי דמי חברות יהיו בעלי זכות הצבעה באסיפת חברים שאנו

מתכננים!

ובכלל: תרמו לעוז ושלום עוד היום,

וקבלו פטור ממס לפי סעיף 46א

 

עמדת תנועת עוז ושלום-נתיבות שלום

תפיסתנו הציונית-דתית רואה בתקומתנו הלאומית בארץ ישראל אתגר

מוסרי ורוחני ומאמינה שתורת ישראל יכולה לשמש מצע לבניית חברה מוסרית וצודקת,

החותרת לשלום והמכבדת כל אדם שנברא בצלם

שלום צודק – השלום הינו ערך דתי ומטרה חיונית בחיי הפרט

והכלל. כמו העלייה ובניין הארץ, אין להשאיר אותו בגדר של משאת נפש לימות המשיח.

עלינו לחתור ליצירת מציאות מדינית של שלום עם שכנינו המבוססת על כבוד הדדי ושיתוף

פעולה – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". שלום אמת

לא ייכון אלא על בסיס של צדק. הכלל הגדול "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך"

חל גם על היחסים שבין עמנו ובין העם הפלשתינאי.

חביב אדם שנברא בצלם – מדינה יהודית נדרשת

להקפיד על כבודו של כל אדם- יהודי וערבי כאחד. "ממלכת כהנים וגוי קדוש"

אינה רשאית לכפות את שלטונה על אוכלוסיה ערבית גדולה, המחוסרת כל זכויות פוליטיות,

לצד מתיישבים יהודים בעלי זכויות אזרח מלאות. עינינו רואות כיצד השליטה הממושכת

רבת השנים על העם הפלשתינאי מעוותת את דמותנו היהודית וערכינו הדמוקרטיים, מערערת

את שלטון החוק, מקהה את רגישותנו המוסרית, מעודדת מגמות אלימות בשני הצדדים

ומנציחה את הסכסוך ושפיכות הדמים המתמשכת. אנו מצווים להשיב את קדושת החיים, שלום

הבריות וכבוד הבריות לראש סולם העדיפויות של הציונות הדתית – "שאין משפטי

התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".

הר הבית והמקומות הקדושים – שאלת השליטה

על הר הבית מאיימת להפוך את הסכסוך בינינו ובין הפלשתינאים מסכסוך לאומי לסכסוך

בין דתי. גישה דתית אמיתית שוללת את הפיכת האמונה הדתית לתביעה לשלטון על מקום,

יהיה קדוש ככל שיהיה. להיפך – מקום קדוש ראוי לו שלא יהיה בבעלותו של אף גורם

אנושי, ויהיה פתוח לכל המאמינים.

גאולת העם בארצו – ציונות של אמת חותרת

לא רק לגאולה הארץ, אלא לגאולת העם בארצו. תפיסה זו מחייבת שינוי בסדר העדיפויות

הלאומי – הקצאת משאבים לצמצום פערים חברתיים וכלכליים, לחינוך ולטיפוח סובלנות

דתית ופוליטית.

 

 

קוראים יקרים

אנחנו זקוקים לעזרתכם

על מנת שנוכל להמשיך את מפעל "שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה והפצה.

המחאות לפקודת עוז

ושלום (לציין שהתרומה היא עבור שבת שלום) ניתן לשלוח לידי מרים פיין, דוסטרובסקי

9, ירושלים, 933806

ניתן גם לתרום באמצעות

העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912 מספר

חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח

למרים פיין, רכזת המשרד, מייל המודיע על העברת התשלום,

כדי שהיא תוכל לעקוב

אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

התרומות מוכרות

לצורך פטור ממס לפי סעיף 46א

להפצת המהדורה המודפסת,

לקבלת המהדורה האלקטרונית ולבירורים:

0523920206 ozveshalomns@gmail.com

עורך אחראי – פנחס

לייזר; מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות ולתיאום

דברי תורה: pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום –

נתיבות שלום http://www.netivot-shalom.org.il