נשא תשע"ה (גליון מספר 903)




פרשת נשא

גליון מס' 903 תשע"ה
(קישור לדף המקורי)

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי

יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה

כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'…

 מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר…

(במדבר

ו, ב-ג)

 

 

מִיַּיִן

וְשֵׁכָר כתרגומו 'מחמר חדת ועתיק' – שהיין משכר כשהוא ישן.

(רש"י שם, שם)

 

כלומר: למה

נקרא חדש יין וישן שכר ומפרש על שם שמשכר.

(שפתי חכמים שם, שם)

 

מיין ושכר

יזיר. לא יסגף עצמו בצום, שממעט במלאכת שמים כדבריהם ז"ל, ולא

יצער גופו במכות פרושים כמנהג צבועים וכומרים, אבל יפריש עצמו מן היין, שבזה הוא ממעט

את התיפלה מאד ומכניע יצרו, ולא יתיש כחו בזה כלל.

(ספורנו שם, שם)

 

מיין ושכר

יזיר. לא יסגף עצמו בצום שממעט במלאכת שמים ולא יצער גופו במכו'

פרושים כמנהג צבועים, אבל יפריש עצמו מן היין, שבזה הוא ממעט את התיפל' מאד ומכניע

יצרו ולא יתיש כחו בזה כלל (רע"ס). כי לא ירע בעיני

ה' השותה יין שלא בדרך שכרות, והמטיב לבו בו לפקח שכלו בתורה, כאמרם 'חמרא וריחני

פקחין הבו לדרדקי חמרי כי היכי דלימרו' (יין ומיני בשמים עושים את האדם לפיקח – תנו

לילדים יים כדי שיאמרו (דברי תורה)) , וכן אין חפץ להשם הנודר נזירות מתוך כעס עם בני

ביתו, או דרך הגזמה, לא כן הוא, רק הירא פן יצרו ידיחנו לעשות רע, ורוצה לפרוש

עצמו מהנאת העולם ובפרט מן היין הבוגד הגדול המבלבל הדעת, זהו אשר יזיר להשם

להתקדש ולהתבודד להשם (רמ"א).

(הכתב והקבלה שם, שם)

 

 

 

משרבו המנאפים…

דיאנה וילה

השבת אנחנו קוראים על הטקס הפולחני

שנעשה לאשה סוטה,1 שבעלה חשד בה שהתייחדה עם גבר אחר. שם מתואר:

וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה,

וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה: יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ

עַמֵּךְ בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. וּבָאוּ הַמַּיִם

הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה

הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן: וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה

אֶל מֵי הַמָּרִים. (במדבר ה, כא-כב)

במהלך הטקס הכהן השקה את האשה במים

בהם הוכנס קלף עם דברי קללה בשם המפורש, שנמחק בתוך המים. תוצאות הטקס היו אמורים

להוכיח אם האשה אשמה או חפה מפשע.

בימינו אנו, קשה לנו עם ההשקפה שאם

משהו לא מסתדר בין בני זוג האישה כנראה אשמה, כיוון שיש לה אופי של בוגדת ורק היא

משלמת את המחיר. אך חשוב לשים לב שטקס השקיית ה"מים המאוררים" לאשה

שחשודה בעיני בעלה כבר בוטל בתקופת התנאים. וכך נאמר במשנה (סוטה ט', ט'):

משרבו המנאפים פסקו המים המרים, ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן,

שנאמר (הושע ד', י"ד) "לֹא אֶפְקוֹד

עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי הֵם

עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדו וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ"

החכמים הבינו שאין להעניש את הנשים

כאשר הגברים חשודים במידה רבה בניאוף. הם גילו רגישות למצב האישה כי הבינו שהניאוף

יכול לבוא משני הצדדים, ועל כן אין טעם לגרום לאישה לעבור טקס משפיל כזה, למרות

שמדובר במצווה דאורייתא.

באותה משנה מוזכר טקס נוסף שהתבטל. שם

נאמר: "משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה". גם עגלה ערופה היא מצווה

דאורייתא שחייבים לקיים כשאדם נרצח ולא ידוע מי הרוצח.2 אך בתקופה התנאית הבינו שאין מקום לקיים אותו,

כשכבר לא מדובר במקרי רצח בודדים.

ביטולן של שתי המצוות הללו מראה לנו

את כוחם של חכמים להתמודד עם שינויים חברתיים שדורשים שינוי בגישה ההלכתית. בימינו

קשה לשער שמישהו יציע ביטול מצווה דאורייתא, אך בכל מקרה אפשר למצוא תשובות

הלכתיות המתאימות למציאות חדשה. אין ספק שאפשר להגיע לתשובות לרוב המכריע של

השאלות שעולות (גם בתחום החברתי), בתוך המערכת ההלכתית על כלליה ודקדוקיה, מבלי

לשבור את הכלים. הסמכות נובעת מהתורה עצמה שציוותה עלינו: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט

אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר

הַמִּשְׁפָּט."3

טקס האשה הסוטה זר לנו ביותר וכאמור

הוא אף בוטל (לפי המשנה) לפני כאלפיים שנה. האם ניתן להפיק ממנו לקח רלוונטי גם

לימינו? חכמי התלמוד הצביעו על הסמליות המיוחדת של טקס זה. הם לימדו עניין חשוב

במיוחד, שכדאי בימינו להזכיר לזוגות שנתקלים בבעיות בחיי הנישואין שלהם.

כפי שהזכרנו, כותבים את הקללות האלה

על הקלף, שמים את הקלף במים המאוררים, ושם ה' נמחה.

אמרו חכמינו:4 "גדול שלום שבין איש לאשתו, שהרי אמרה תורה: שמו של הקב"ה,

שנכתב בקדושה, ימחה על המים."

אלהים מאוד משקיע בזיווגים עלי אדמות,

כי כפי שמספרת הגמרא "קשין לזווגן כקריעת ים סוף".5 לכן, הוא

גם מוכן שהשם המפורש, שנכתב בדיו על הקלף, יימחה על המים, כדי שאפשר יהיה להוכיח

את חפותה של האשה ולהציל את הזיווג.

אמנם, בימינו אנחנו נתקלים בשימוש יתר

ב"שלום בית" כסיבה שבגללה בני זוג חייבים להישאר ביחד. בבתי הדין נוטים

להציע את הדבר גם במקרים בהם החיים ביחד הם בלתי נסבלים, כולל מצבים של אלימות או

התעללות. אבל, בכל זאת, עלינו גם לחשוב שהרבה פעמים כדאי לנו לעשות מאמצים מיוחדים

למען שלום בית, שהרי הקדוש ברוך הוא בעצמו ראה במשפחה ערך שלמענו היה מוכן ששמו

יימחה על המים.

1. ראו במדבר ה', י"א-ל"א

2. דברים

כ"א:א'-ט'

3. דברים י"ז:ט'

4. חולין קמ"א ע"א, סוכה נ"ג ע"ב, שבת

קט"ז ע"א, נדרים ס"ו ע"ב, מכות י"א ע"א. וראו במדבר

רבה, פרשת נשא, ט':ל"ו (ומקבילות במדרשים נוספים).

5. סוטה ב' ע"א

הרב דיאנה וילה היא רב מסורתי, רכזת תכנית

משל"י (תואר שני עם מסלול ראשי בתלמוד והלכה, לימודי חברותא ותכנית העשרה)

ומרצה בתלמוד והלכה בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר. היא פעילה למען עגונות

ומסורבות גט כנציגת מכון שכטר בקואליציית עיקר.

 

ברכת כהנים –

מי ראוי לברך?

גיל נתיב

"ושמו

את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו' 27) את מי יברך הקב"ה – את הכהנים או את

ישראל? ר' ישמעאל דרש: "כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים",

ר' עקיבא דרש: "כהנים מברכים לישראל והקב"ה מסכים על ידם" (חולין

מט ע"א).

אם

הכהנים משמשים כ"מדיום" דהיינו ככלי המעביר את ברכת אלהים לעמו- האם

במניין בו אין כהן אין דרך להעביר את הברכה לחברים במניין? האם כל כהן ראוי לשמש

כשליח המעביר את הברכה? האם כל מי שהוא זרעו של אהרן ראוי לשים את שם האלהים על

בני ישראל?

"כהן

שיש בידיו מומין – לא ישא את כפיו, ר' יהודה אומר: אף מי שידיו צבועות… לא ישא

את כפיו" (משנה, מגילה ד, ז) – ומה לגבי כהן שידיו שפכו דם? ההלכה

אוסרת אפילו על כהן שהרג נפש בשוגג לשאת כפיו (או"ח

קכח סי' לה).

מה לגבי כהן

שידיו מלוכלכות בגזל, בעושק שכיר או בהלנת שכרו? או כהן שידיו נשלחו אל גוף אשה

שאיננה אשתו? או כהן אשר ידיו האלימות מנחיתות אגרופים על ילדים, נשים, וחלשים

ממנו? האם ידיים אלה ראויות להעביר את ברכת אלהים לעמו?

תשובת

הברייתא בתלמוד ירושלמי (גטין פרק ה הל' ה): "מניין שלא יאמר 'איש פלוני מגלה

עריות ושופך דמים והוא מברכני?! אמר הקב"ה: ומי מברכך? וכי לא אני מברכך?

שנאמר: ואני אברכם" למרות ברייתא זו, ההלכה שצוטטה לעיל אסרה על כהן שופך

דמים לברך, ומאידך לא פסלה כהן בגלל עבירות אחרות שבין אדם לחבירו. האם היתה הנחה

סמויה שכל קהילה תמצא את הדרך למנוע מכהן שעבר עבירות אשר יש בהן קלון לעלות

לדוכן? ואולי ההנחה היתה שאם כך יהיה אין לדבר סוף, כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא,

ונמצאת מצוות ברכת כהנים מתבטלת?

כל

מה שאב מזכה לבנו מבטן ומלידה צופן בחובו סכנה. למרות הפתגם "מעשה אבות – סימן

לבנים" אב נקי כפיים איננו ערובה לבן ההולך בדרכיו. מי שנולד כיהודי עלול

להאמין מנעוריו שבתור בן לעם הנבחר אין צורך להוכיח שהוא ראוי לבחירה זו. מי שנולד

למשפחת כהנים עלול להאמין שהכהונה טבועה בדמו, ולא יתאמץ להתקרב לאידיאל הכהני

שצייר הנביא מלאכי (ב, 7-6) "תורת אמת היתה בפיהו ועוולה לא נמצא

בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון. כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה

יבקשו מפיהו…"

תולדות

ישראל רצופים בשושלות מלכים וכהנים שהלכו והידרדרו מדור לדור. התופעה של

"חומץ בן יין" ידועה לנו ממלוכת רחבעם בן שלמה, מלכות מנשה בן

חזקיהו…וגם אצל מלכים מבית חשמונאי. בין צאצאי אהרן הכהן היו אחדים הראויים

לתפקידם, אך היו גם כהנים מושחתים ורודפי בצע שניצלו את תמימות העולים לרגל…הילל

שהכיר את הכהנים ששרתו בביהמ"ק בדורו ולמד כנראה מנסיון רבותיו שמעיה

ואבטליון, רמז שעדיף להיות "מתלמידיו של אהרן" על פני "מזרעו

של אהרן"

עדיפים

יהודים ע"פ הגניוס על פני יהודים ע"פ הגנים. יש לחנך כהנים להתייחס אל

מוצאם ומעמדם לא כ"פריווילגיה", אלא כאתגר מחייב.

הרב גיל נתיב מכהן כרבה של קהילת מגן אברהם בעומר

 

 

וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם

אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר

בּוֹ עָלָיו.

(במדבר ה, ח)

 

'ואם אין לאיש גואל להשיב האשם' – וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים? אלא, בגזל

הגר הכתוב מדבר.

(בבלי

בבא קמא קט, ע"א)

 

'ה' אוהב צדיקים וגו' (תהלים קמו) – כך אמר הקב"ה: אני אוהבי אהב וכה"א

(שמואל א', ב) 'כי מכבדי אכבד' הם אוהבים אותי ואף אני אוהב

אותם. ולמה הקב"ה אוהב צדיקים שאינן נחלה, אינם משפחה, את מוצא הכהנים בית אב

הם, הלוים בית אב הם, שנאמר (תהלים קלה) 'בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה" – אם מבקש אדם להיות כהן, אינו

יכול להיות, לוי אינו יכול, למה? שלא היה אביו לא כהן ולא לוי, אבל אם מבקש אדם להיות

צדיק, אפילו גוי, יכול הוא, שאינו בית אב, לכך הוא אומר 'יראי ה' ברכו את ה"

'בית יראי ה" לא נאמר, אלא 'יראי ה" אינו בית אב, אלא מעצמם נתנדבו ואהבו

להקב"ה לפיכך הקב"ה אוהבם, לכך נאמר (תהלים, קמו) 'ה' אוהב צדיקים' הרבה הקב"ה אוהב את

הגרים למה הדבר דומה למלך שהיתה לו צאן והיתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב כן בכל יום פעם

אחד נכנס צבי אחד עם הצאן הלך לו אצל העזים היה רועה עמהם נכנסה הצאן לדיר נכנס עמהם

יצאת לרעות יצא עמהם אמרו למלך הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום יוצא

עמהם ונכנס עמהם היה המלך אוהבו בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד רועה יפה לרצונו לא

יכה אדם אותו הזהרו בו ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם תנו לו וישתה והיה אוהבו

הרבה אמרו לו מרי כמה תישים יש לך כמה כבשים יש לך כמה גדיים יש לך ואין את מזהירנו

ועל הצבי הזה בכל יום ויום את מצוינו אמר להם המלך הצאן רוצה ולא רוצה כך היא דרכה

לרעות בשדה כל היום ולערב לבא לישן בתוך הדיר הצביים במדבר הם ישנים אין דרכם ליכנס

לישוב בני אדם לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד

בחצר, כך אין אנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אומות

העולם ובא לו אצלנו לכן הרבה עליו שמירה שהזהיר את ישראל שישמרו עצמם מהם שלא יזיקו

להם…

(במדבר

רבה פרשה ח, ב)

 

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ

שָׁלוֹם.

(במדבר

ו, כו)

 

ישא ה' פניו אליך. לחיי עולם, כענין כי עמך מקור חיים

באורך נראה אור וכאמרם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ומתענגים מזיו שכינה'

וישם לך שלום. מנוחת שלום שהוא הנצחיות, בלי תערובת עונש, הראוי לכל שלם לחיי עולם.

(ספורנו

שם, שם)

 

ישא ה' פניו אליך. במסכת ר"ה (יז, ע"ב) הקשו כתיב (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך

כו'. וכתבו התוספות שאין זה קושיא כי כאן מדבר בפנים של הקב"ה, ולהלן מדבר

בפנים של אדם שלא ישא ה' פני גדול, ונראה שדעת המקשה שכל נשיאות פנים מורה על פנים

הראוין ליפול או להיות כבושים והמה מנושאים דרך ויתור כמו שנאמר (בראשית ד, ז-ח) למה נפלו פניך. הלא אם תטיב שאת. יהיו

מנושאים, וכשאמר להלן אשר לא ישא פנים. היינו שפני החוטא הראויין ליפול כפני קין

וחביריו לא ישא אותם ה' להגביהם מנפילתם אלא יפול הנופל הראוי ליפול דחו ולא יכלו

קום (תהלים לו,

יג). כי אין

הקדוש ברוך הוא מוותר כלום, וכאן אמר ישא ה' פניו אליך. מדקאמר ישא שמע מינה

שאפילו בשעת הכעס שישראל ראוין להיות בהסתרת פנים וכל המסתיר פניו דומה כאילו הם

כבושים למטה כביכול, מכל מקום אומר הקדוש ברוך הוא שדרך ויתור אשא לך פני שיהיו

מכוונין נגד פניך, כי אין אומרים 'ישא' כי אם בראוי ליפול, או ראוי להיות כבוש,

קשיא ויתור אויתור.

(כלי

יקר שם, שם)

 

ישא ה' פניו. כאן משמעות פניו מדותיו. שמכונים פנים.

באשר לפי מדת האדם משתנה צורת הפנים. אם בפנים צוהלות או נזעמות וכדומה. ותכונת

הברכה שיהיו מדותיו של הקב"ה רחום וחנון וכדומה נשואות אליך וע' בס' שמות

ל"ג י"ד.

וישם לך שלום. אחר כל הברכות. מברכים בכלי המחזיק

אותם. שבלי שלום אין נחת בשום ברכה.

(העמק

דבר שם, שם)

 

 

 

קוראים יקרים

אנחנו זקוקים לעזרתכם הדחופה

 

בזכותכם, אנו מצליחים

בע"ה לכסות את הוצאות ההפקה הצנועות של "שבת שלום" בשנים האחרונות

ללא פרסומות.

כידוע, אנו מפיצים את הגיליונות

בכמה מאות בתי כנסת בארץ וגם שולחים אותם בדוא"ל למאות אנשים בארץ ובעולם.

ההפצה בדואר היא הדרך הזולה ביותר בין כל החלופות האפשריות להפצה.

יחד עם זאת, בחודש האחרון

הוכפלה העלות של דמי המשלוח בדואר, ולכן עזרתכם במימון הוצאה בלתי צפויה זו היא

חיונית, כדי שהפצת הגיליונות לבתי הכנסת תימשך.

את ההמחאות לפקודת עוז ושלום ניתן

לשלוח לעוז ושלום, לידי מרים פיין,

רחוב דוסטרובסקי 9,ירושלים

933806

התרומות מוכרות לצורך פטור

ממס

להפצת הגיליונות בבית הכנסת, לקבלת המהדורה

האלקטרונית, להקדשת גיליון,

לבירור אפשרות של תרומות פטורות ממס,

נא לפנות ל נייד: 052-3920206

ozveshalomns@gmail.com

תודה על שותפותכם במפעלנו

בברכת שבת שלום וחג שבועות

שמח

***********

עוז ושלום – החוג הרעיוני לציונות דתית (ע"ר)

שבת שלום

עורך אחראי: פנחס לייזר

נתיבות שלום עוז ושלום

מרכזת המערכת: מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי תורה

דוא"ל: pinchas.leiser@gmail.com

 

מערכת שבת שלום               עוז ושלום-נתיבות שלום