משפטים תשע"ד (גליון מספר 835)




פרשת משפטים

גליון מס' 835 תשע"ד
(קישור לדף המקורי)

וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ

 כִּי גֵרִים

הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(שמות כ"ב,, כ')

 

כי

גרים הייתם בארץ מצרים. פירש הרמב"ן, לא הוכשרו כל הגרים בעבור היותינו

גרים בארץ מצרים. והנכון בעיני, שהזהיר לא תונו את הגר, שתחשוב כי אין לו מציל, זכור

כי גרים הייתם בארץ מצרים, והצלתי אתכם משם, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם

כח, ואצילנו מידך, וכן 'אלמנה ויתום לא תענון' (פסוק כא), כי אשמע צעקתם, כי כל אלה אינם בוטחים בנפשם ועלי

יבטחו, ועלי מוטל להצילם, ובמקום אחר (להלן כג, ט) פירש יותר, ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם,

פי', אתם ידעתם את נפש הגר, שנפשו שפלה ובכל עת צועק אל השם, כאשר צעקתם אלי והושעתי

אתכם.

(הטור הארוך שם, שם)

 

כי

גרים הייתם בארץ מצרים: כן הוא

בתולדת נפש האדם, שייכמרו רחמיו בראותו את רעהו במכאוב שהרגיש הוא בעצמו לשעבר (רמבמ"ן), והנה זה כטעם 'ואתה ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם

בארץ מצרים' (כ"ג ט) התורה

עשתה סמוכין למצוותיה שני דברים: הגמול האלהי (שכר ועונש) והרגשת הרחמים אשר היא טבעית באדם, אלא שההרגל

יכול להוסיף כוחה או להמעיטה; והנה הרגשת הרחמים היא באמת היסוד היותר נכון ועומד לתורת

האדם ולמעלות המידות, ובלעדיה לא יעשה אדם טובה לזולתו אם לא לתועלת עצמו, והנה התורה

מצד אחד סומכת מצוותיה על ההרגשה הזאת ומצד אחר עשתה להרגשה זו סמוכין כדי להוסיף כוחה ולשמרה שלא תתמעט, וזה ע"י מצוות

הרבה שאינן מכוונות לעצמן, כ"א לתכלית זאת, כגון 'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום

אחד' (ויקרא כ"ב כ"ח)

וזולתה.

(שד"ל שם, שם)

 

 

הערפל אשר שם

האלוהים

אשרת שהם

 מוקדש באהבה

לקהילת "הקהל"

מניין הלכתי-שוויוני בבקעה בירושלים

במלאת שמונה שנים לפעילותה בשבת מברכים אדר.

בפרשות יתרו ומשפטים המהוות חטיבה אחת שעניינה מתן תורה אנו נתקלים בתיאורים

חוזרים ונשנים של עליית משה אל הר סיני.

הראשונה, לפני מתן תורה ולפני התגלות ה' על ההר "ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני

ישראל…" ומששב משה אל האל עם תשובת העם "נעשה" מודיע לו ה'

"הנני בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך" (שמות יט).

השנייה ממש לפני "עשרת הדברות" עת משה עולה שוב אל ההר כמצוות ה'

"ויקרא ה' אל משה אל ראש ההר ויעל משה", וה' מצווה

מיד את משה לרדת אל העם ולהזהירו לבל יעלה העם אל ההר.

השלישית מיד לאחר עשרת הדברות, עת העם מבקש ממשה לתווך את דבר ה' ומשה עולה

שוב אל ההר "ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוהים"

(שמות כ' יח').

ובסוף החטיבה, בסוף פרשת משפטים: "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה

והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם…

ויעל משה אל ההר ויכס הענן את ההרויבא משה

בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה" (שמות כד').

בפסוקים החותמים את מעמד מתן תורה, עם כריתת הברית למרגלות הר סיני, עת עולה

משה אל ה', ישנה הדרגה בעולים אל ההר. בתחילה עולים שבעים הזקנים יחד עם נדב ואביהו,

אהרון וחור, בהמשך עולים משה ויהושע "אל הר האלוהים", ולבסוף אל ראש ההר,

אל הענן נכנס משה לבדו.

האם מדובר באותה עליה עצמה המתוארת מספר פעמים או שמא עולה משה ויורד פעם אחר

פעם, כמתווך בין האל ובין העם באופן פיזי בין שמים לארץ, כמלאכי אלוהים העולים ויורדים?

מקריאת חטיבת מתן תורה במקרא לא ברורה התשובה, אולם בין כך ובין כך באמצעות

התיאורים של משה העולה ויורד שוב ושוב מועצם המתח הדרמטי, המרחק שבין ראש ההר למרגלותיו,

בין פסגת ההר האפופה עשן, אש, ערפל וענן לבין העם החרד, הירא והנפעם שלמרגלותיו בין

דבר האל לבני האדם ומשה בתווך עולה ויורד ביניהם.

דגש מיוחד בתיאור "מתן תורה" ניתן לכניסתו של משה אל הערפל, אל תוך

הענן וקבלת התורה מעבר למסך ענן וערפל סמיך:

"הנני בא אליך בעב

הענן" אין ענן אלא ערפל קשה, שענן שניתנה בו תורה דומה לענן שעל גב הר סיני וענן

שעל גבי הר סיני היה ערפל קשה, שנאמר "וענן כבד על ההר" (מדרש הגדול, יתרו ט)

התורה, המצוות וכמאמר המדרש אף התורה שבע"פ, ניתנות למשה מעבר למסך ערפל

וענן, לא בגלוי, לא באופן ברור וחשוף אלא בתוך הערפל.

המקרא המתאר את מעמד הר סיני כאירוע דרמטי, מעוצב, מתוזמר מתאר את החלק המהותי,

קבלת דבר האל – מאחורי מסך ערפל וענן. בעיניי לא מדובר בבחירה טבעית. ההתגלות לא חייבת

להיעשות מאחורי מסך ערפל, אלא אולי ראוי היה לה שתהיה גלויה ברורה דרמטית וחד פעמית.

יתכן כי המדובר ביצירת אווירת הוד ומיסתורין, או

שהמדובר בפולמוס עם האיסור על אלהי פסל וכל תמונה, ועל כן

ההתגלות ומתן תורה נעשות כשהאל מתגלה מאחורי מסך ענן וערפל, ובכל זאת אין זה טבעי שההתגלות

ומסירת התורה תתרחש באופן מודגש בתוך ענן ערפל.

אבל הנה משה בראשית דרכו, בהתגלות הראשונה של האל אליו רואה התגלות ברורה וחדה

"והנה הסנה בוער באש ואיננו אוכל" באופן פיזי וגרַפי אפשר לתאר את שיח הסנה

על קווי המתאר הצמחיים שלו בוער באש, אך שומר על צורתו וה' המדבר

מתוכו. אך מספר פסוקים קודם לכניסתו של משה אל הענן אנו למדים על התגלות ה' לזקנים

ולנדב ואביהו, עת הם רואים את אלהי ישראל ותחת רגליו

"כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר" תאור מוחשי גראפי ובוהק ואל מול אלה

– ההתגלות על הר סיני היא כדברי משה בפרשת ואתחנן "וההר בוער באש עד לב השמים

חשך ענן וערפל" (דברים ה') מדוע התורה, החוקים המצוות והמשפטים ניתנים ונמסרים מהאל

מאחורי מסך ענן וערפל?

התשובה בעיניי טמונה באבחנה בין ההתגלות לפרטים לבין ההתגלות הכללית ובמשמעותה

של קבלת התורה בסיני בפרספקטיבה היסטורית.

כאשר האל מתגלה אל אדם פרטי, ההתגלות יכול שתהיה ברורה וממוקדת. אדם המחפש את

האל מחפש את דבר ה' בחייו, מוצא לעיתים תשובה ברורה – גרַפית כמעט, "חד משמעית".

ברור לו מה אלוהים דורש ממנו ואיזו דרך טובה עליו לבחור. לא כולנו זוכים להתגלות או

להבנה ברורה, אבל הפריבילגיה של האדם היחיד היא היכולת למצוא את האמת הברורה שלו, ואת

דרכו שלו. לאדם היחיד לעיתים האמת ברורה, צרופה ומחוברת אליו.

כאשר ההתגלות היא לעם, לרבים, לקהילה – ובענייננו לדורות – היא חייבת להיעשות

במעטה ערפל וענן.

"האמת"

אינה יכולה להיות מוחלטת, חד משמעית גרַפית וברורה, כאשר מדובר בצווי ובהתגלות לרבים

ולדורות. הערפל והענן חופנים וצופנים בקירבם מיגוון התגלויות ומיגוון אמיתות. כל

פרט ופרט, כל דור ודור חייב לדלות מתוך הערפל ומתוך הענן את מה שהוא רואה בו, את דבר

ה' שהוא שומע ומקבל.

"אשר כתבתי"

מלמד שהתורה כתובה ועומדת במרום, "להורתם" מלמד שאין הוראה שלימה אלא כללות,

ועתידין ללמוד ולדרוש ולהראות פנים בכל דור ודור (מדרש הגדול משפטים יב)

התורה ניתנה כך שכל דור ודור ידרוש ויפיק מתוך הערפל את שלו. לו ההתגלות היתה חד מימדית, ברורה, נהירה וחד משמעית

התהליך המתמשך של מציאת דבר ה' מתוך הערפל לא היה אפשרי, אלא היה קורה באופן חד פעמי

והיינו אנו נותרים עם זיכרון היסטורי בלבד של אותה התגלות ועם דבר ה' המקורי שקיבלנו

אז. התגלות חד משמעית, ציווי שאינו נתון לפרשנויות, תפיסה מקובעת, ברורה ופסקנית של

"דבר האל" או בלשון דורנו "דעת תורה", אינו מתיישב עם תפיסת מתן

תורה מתוך הערפל ומבעד לענן.

התגלות של "אמת אחת" לא רק שצופנת בחובה סטגנציה וקיבעון אלא סכנה

של ממש כאשר חברה או קהילה או אפילו יחידים מתיימרים לדעת את דבר האל "האמיתי",

המוחלט והברור שאין עליו עוררין.

הערפל והענן מסמלים את חוסר הבהירות במובן החיובי, את ההכלה והחיפוש, את מיגוון הפרשנויות לדברי ה' ואת הצורך בחיפוש מתמיד, של גישוש בערפל

אחר דבר ה' שאינו ברור וחד משמעי. הבניית מתן תורה מאחורי מסך היא מסר לא מקרי אלא

מכֻוון.

"בתוך הענן – ענן כמין עשן הוא ועשה לו הקב"ה למשה שביל בתוכו"

(רש"י שמות כד' יח) – דבר ה', התורה

והמצוות ניתנו בסיני. כל דור ודור, כל קהילה וקהילה צריכה לעלות אל ההר, כמשה העולה

ויורד בין שמים לארץ, לפלס ולקוות לעזרת ה' בפילוס שביל בערפל על מנת למצוא את דבר

ה', חוקיו ומשפטיו.

כל יחיד, כל קהילה וקהילה בכל דור ודור, צריכים בעיניי להיכנס באומץ אל הענן,

לגשש בערפל ולמצוא את דבר ה', את המדרש שלהם ואת האופן שבו הם רואים את מתן תורה ומצוות

ה'. בין אם המדובר בשביל מפולס בו הלכו בעבר או בנתיב חדש. אין כמובן לעשות זאת ברגל

גסה, העלייה אל ההר היא מפרכת, נעשית מתוך יראת ה', ושמירה על כללי טיפוס ובטיחות,

ועל היכולת לרדת חזרה אל העם והמציאות.

התפיסה של גישוש בערפל היא תפיסה של חיפוש, של גילוי, של אי חשש מהספק, מהלא

נודע, מהמפתיע, מהמחדש. היא תפיסה של קשר מתמיד בין ארץ לשמים, חיפוש מתמיד ועליה מפרכת

בהר אל עבר הערפל – אשר שם האל ודברו (מתוך כוונה לרדת וליישמה במציאות ומבלי חשש להחלקה

במדרון החלקלק של ההר…) "ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוהים" והדברים

מדברים בעד עצמם.

אשרת

שהם חברה ב-"הקהל – מניין שוויוני בקעה" ופרקליטה בפרקליטות מחוז

ירושלים (פלילי)

 

 

החכמה והלימוד

אינם ערובה למוסריות

'ואלה המשפטים' דוד אמר: (תהלים יט) 'יראת ה' טהורה,

עומדת לעד' מהו? כך אתה מוצא אדם שונה מדרש, הלכות ואגדות, ואם אין בו יראת חטא,

אין בידו כלום. משל לאדם שאמר לחבירו: יש לי אלף מדות של

תבואה, יש לי אלף מדות של שמן ואלף של יין, אמר לו: חבירו

יש לך אפותיקאות ליתן אותן בהם? אם יש לך כן, הכל שלך, ואם לאו, אין בידך כלום. כך אדם שונה הכל, אמרו לו: אם יש לך יראת חטא, הכל

שלך, שנאמר (ישעיה לג) 'והיה אמונת עתיך וגו'

יראת ה' היא אוצרו', לכך נאמר 'יראת ה' טהורה' והנביא צווח: (שם א) 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'.

(שמות רבה פרשה

ל)

 

 

"ואנשי

קדש תהיון לי"

קדושים אנושיים תהיו לי. שתקדשו את מעשיכם האנושיים,

וזהו עיקר הקדושה הנדרשת מן האדם. מלאכים אינם חסרים לו לרבונו

של עולם בשמים.

(בשם רבי מנחם

מנדל מקוצק, מתוך "מעינה של תורה)

 

 

השלום מושג באמצעות

סדרי משפט תקינים והתגברות על רגשות האיבה

"אתה כוננת מישרים". אמר ר' אלכסנדרי: אתה כוננת ישרות בעולמיך. יש לו לאדם דין עם

חבירו והוא נכנס עמו לדין והן מקבלין

עליהם מה שהדין יוצא ועושין שלום, הוי אומר "אתה כוננת

מישרים". אדם יוצא לדרך וראה חמורו של חבירו רובץ תחת

משאו, הולך ונותן לו יד ומסייעו לטעון ולפרוק והן נכנסין לפונדק והוא אומר: כך פלוני

אוהב אותי ואני הייתי סבור שהוא שונאי, מיד מדברין

זה עם זה ונכנס השלום ביניהם מי גרם לזה שיעשו שלום ויעשו אוהבין? על ידי ששמר מה שכתוב בתורה "כי תראה חמור שנאך רובץ

תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו" (שמות כג ה) הדא הוא דכתיב (ככתוב): "דרכיה

דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז). משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. "ואלה המשפטים

אשר תשים לפניהם" (שמות כא,א).

(מדרש תהלים מזמור

צט)

 

 

נפש תחת נפש" – "עין תחת עין"

נפש הוא משלם

ואינו משלם ממון תחת נפש.

רבי אומר: נפש

תחת נפש – ממון. אתה אומר "ממון" או אינו אלא "מיתה"? הרי אתה

דן: נאמר כאן "שיתה" ונאמר להלן "שיתה" – מה להלן ממון, אף כאן ממון.

'עין תחת עין'

– ממון. אתה אומר "ממון" או אינו אלא עין ממש? היה רבי אלעזר אומר:

'ומכה בהמה ישלמנה' 'ומכה אדם יומת' – הקיש הכתוב נזקי

אדם לנזקי בהמה; מה נזקי בהמה לתשלומין, אף נזקי אדם לתשלומין.

(מכילתא משפטים פרשה ח, צ-צא)

 

'עין' – אמר רב סעדיה, לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו. כי אם

אדם היכה עין חברו, וסרה שלישית אור עיניו, איך יתכן

שיוכה מכה כזאת בלי תוספת ומגרעת. אולי יחשיך אור עינו כלו. ויותר קשה הכויה והפצע והחבורה, כי אם היו במקום מסוכן אולי ימות, ואין

הדעת סובלת. אמר לו בן זוטא: והלא כתוב במקום אחר 'כאשר יתן

מום באדם כן ינתן בו' (ויקרא כד, כ)?! והגאון השיב לו: יש לנו 'בי"ת' תחת על. והנה

טעמו 'כן ינתן עליו עונש'. ובן זוטא השיב לו: 'כאשר עשה

כן יעשה לו' (שם שם, יט). והגאון השיב: הנה שמשון אמר- כאשר עשו לי כן עשיתי להם (שופ'

טו, יא), ושמשון לא לקח נשותיהם

ונתנם לאחרים, רק גמולם השיב להם. ובן זוטא השיב: אם היה המכה עני מה יהיה עונשו? והגאון

השיב: אם עור יעוור עין פקח מה יעשה לו. כי העני יתכן שיעשיר וישלם, רק העוור לא יוכל לשלם לעולם. והכלל: לא נוכל לפרש על דרך מצות

התורה פירוש שלם, אם לא נסמוך על דברי חז"ל. כי כאשר קבלנו התורה מן האבות.

כן קבלנו תורה שבעל פה, אין הפרש ביניהם. והנה יהיה פי' 'עין תחת עין' ראוי

להיותו עינו תחת עינו, אם לא יתן כפרו.

(אבן

עזרא שמות (הפירוש הארוך) כא, כד)

 

 

 

 

חברות וחברים יקרים

לפני כ- 4 חודשים

התחלנו מחזור חדש של "שבת שלום"

אנו מביאים לכם

מדי שבוע מאמרים, דברי תורה, דרשות ופרשנויות

המבטאים, מתוך מקורותינו והגותנו,

מסרים של צדק, שלום וכבוד לכל אדם שנברא בצלם.

 

קרן הולנדית התומכת

בשלום ובדוקיום מאפשרת לנו לעמוד בהוצאות הכרוכות בהפקת הגיליון ובהפצתו. אנו שמחים

בשותפותכם הערכית, בתמיכתם הרגשית, בדברי התורה, בעזרתכם בהפצת שבת שלום

ובתרומות המסייעות

להמשך קיום מפעלנו המשותף.

 

בשנים האחרונות, חלה ירידה משמעותית בשערי החליפין של היורו ושל הדולר והדבר משפיע על תקציבנו

לכן, כדי שנוכל להמשיך בפרסום

ובהפצת "שבת שלום" בארץ ובעולם, ללא פרסומת מסחרית, אנו זקוקים לכם יותר ויותר כשותפים נאמנים

 

את תרומתכם הפטורה

ממס יש לשלוח

בהמחאה לפקודת

עוז ושלום

לעוז ושלום (לידי מרים פיין)

רחוב דוסטרובסקי 9,

דירה 4

ירושלים 9339806

לפרטים נוספים, ניתן לפנות למרים פיין

בטל. 0523920206

או בדוא"ל:ozveshalomns@gmail.com

 

בתודה ובברכה לשנה

של צדק ושלום

מערכת "שבת שלום"

            "עוז ושלוםנתיבות שלום"