מקץ תשע"ו (גליון מספר 931)




פרשת מקץ

גליון מס' 931 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

יְמֵי הַחֲנֻכָּה

חֲנֻכַּת מִקְדָּשֵׁנוּ,

בְּגִיל וּבְשִׂמְחָה מְמַלְּאִים אֶת לִבֵּנוּ,

לַיְלָה וָיוֹם סְבִיבוֹנֵנוּ יִסֹּב,

 סֻפְגָּנִיּוֹת נֹאכַל בָּם לָרֹב.

(מרדכי ריווסמן)

 

 

יש נוהגים לאכול בחנוכה לביבות וסופגניות עשויות או מטוגנות

בשמן.

(זיו המנהגים עמ' רסב)

 

הטעם: זכר לנס חנוכה שנעשה בשמן.

(שם)

 

טעם שמשחקין בדרעדיל (סביבון) בחנוכה, ובפורים בגראגער

(רעשן), דבחנוכה לא היתה התעוררותמלמטה, רק מלעילא (מלמעלה),

כי לא עשו תשובה כהוגן, רק השם יתברך ברחמיו, לכן משחקין

בדרעדיל ואוחזים אותו מלמעלה, ובפורים שגזרו צום ושק ואפר

יוצע לרבים והיתה התעוררות מלמטה , על כן אוחזין מלמטה

 (קרבן עני בשם הריצ"א– מובא ב"טעמי המנהגים ומקורי הדינים")

 

טעם שנס חנוכה לא נזכר כלל במשנה, לפי שרבינו הקדוש מסדר המשנה היה מזרע דוד המלך ע"ה, ונס חנוכה

נעשה ע"י בית החשמונאים שתפסו המלוכה ולא היו מזרע דוד, וזה הרע לרבינו הקדוש. ובכתבו המשנה על פי רוח הקודש, נשמט הנס מחיבורו.

 (בשם החתם סופר, מובא ב"טעמי המנהגים

ומקורי הדינים")

 

 

מנשה ואפרים – שכחה והתמודדות

גילי זיוון

שמותיהם של שני בניו של יוסף מבטאים שני מצבי

נפש שונים לחלוטין, אולי אפילו מנוגדים. שם הבכור "מְנַשֶּׁה" – "כִּי

נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת

כָּל-עֲמָלִי וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי". ושם הבן השני (ומי יודע מה מרחק הזמן

בניהם? שנה? שנתיים? ואולי שש? בין שנה ראשונה של שובע לשנה השביעית?) –

"אֶפְרָיִם" – "כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים

בְּאֶרֶץ עָנְיִי". מה בין

מנשה לאפרים?

השם מנשה מבטא חוויה של כאב. מה משמעות המילה "נשני"?

תרגום אונקלוס, ותרגום רס"ג (רב סעדיה הגאון) לערבית, תרגמו מילה זו ל:

"אנשיאני" שמשמעותה – השכיחני. אלוהים

הרחיק והשכיח אותי מבית אבי. זוהי תודעת הנעזב. הממורמר.

יש המפרשים כי יוסף מודה לאלוהים שברחמיו נתן

לו בן שהשכיח ממנו את עמלו ואת הצרות שהיו נחלתו בבית אביו. אבל אני שומעת בדברי

יוסף בעיקר את הקול הכואב. הבן הבכור לעולם יזכיר בשמו השכחה ושכחה, מחיקה וניתוק

מבית אבא.

הרב יעקב נגן מדבר בפירושו לשם מנשה על הצורך

לשכוח עבר טראומטי ואלו דבריו:

לבנו הבכור הוא קורא מנשה, 'כִּי נַשַּׁנִי

אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי'. 'נשני' פירושו שכחה. יוסף מודה לאלוהים על שהצליח לשכוח 'את כל

עמלי', כלומר את הקשיים שהוא חווה, 'ואת כל בית אבי'. יוסף שוכח הכול – את הרע עם

הטוב. הדחקת העבר מאפשרת לאדם שחווה אירוע טראומה להתחיל חיים חדשים. דפוס דומה

נוכל למצוא אצל ניצולי שואה רבים, שבחרו שלא לספר לילדיהם דבר על עברם באירופה –

לא על המחנות ולא על החיים שקדמו להם, ואף לא על הוריהם ואחיהם, משום שכל זיכרון

מן העבר עלול לפתוח מחדש צלקות ישנות.

מצב נפשי זה של שכחה והדחקה איננו מאפשר

התמודדות עם מפלצות ואֵימי העבר. עדיין לא בשלה העת לכך.

יוסף יצטרך לחוות עוד הרבה חוויות של העצמה, של

הכרה בכוחו, של שליטה בחייו ובחיי עַם רָב, ולא פחות חשוב הכרה בכוחו של הקב"ה, עד

שיוכל להגיד לאחיו אחרי מות אביהם: "אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה

לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (נ, כ).

השם אפרים מסמל את שינוי התודעה

הפנימית של יוסף. משכחה ונטישה – לזיכרון ופוריות. השם אפרים מבטא את

חווייתו של מי שהגלות איננה רק סבל עבורו, איננה הרחקה והדרה אלא הזדמנות.

פוריותו של יוסף בהמצאת פתרונות לחלומות השרים

ופרעה ובמציאת פתרונות למצוקה הכלכלית, כמו גם פוריותה של ארץ מצרים בשבע שנות

השובע, מהדהדות בשמו של הבן השני. פוריותו של יוסף עצמו החובק עתה בן שני – הופכת

לחוויה המכוננת של יוסף הרואה עתה בסיפור חייו הקשה מקור לכוח ופוריות אישית,

משפחתית ואנושית.

ואולי זו הסיבה שיעקב בעוד כמה שנים, בימים

האחרונים לפני מותו, עת יברך את שני נכדיו, בני יוסף, יעדיף באופן ברור את אפרים

על מנשה. מי שנולד בתודעת "שכחו אותי בבית" ישא

על גבו תמיד את הכאב והקיפוח. אך מי שגדל בתודעת פוריות המצויה גם "בְּאֶרֶץ

עָנְיִי" יוכל לכל אתגר. לכן כאשר יבקש יוסף להוכיח את אבין הזקן ולשים את יד

ימינו על בנו הבכור ואת שמאלו על הבן הצעיר, יסרב בתוקף יעקב ככתוב:

"וַיְמָאֵן אָבִיו, וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה

לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ,

וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם. וַיְבָרְכֵם

בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר

יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים

כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה. וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (בראשית

מ"ח, יט-כ).

כזכור, לפני מותו מצווה יעקב על יוסף לקוברו

בארץ כנען. אחרי אישורו של פרעה יוצא מסע הקבורה, הכולל את כל משפחת בני יעקב

הענפה ממצרים לכנען. אחרי הקבורה, משנסתם הגולל על האב המגונן והשומר, מסתבר שכל הפחדים

המודחקים ורגשות האשם של האחים יוצאים לאור. "וַיָּשָׁב

יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, אַחֲרֵי

קָבְרוֹ אֶת אָבִיו. וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ

יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ" (פרק נ' פס' יד'-טו'). על המילים "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף" אומר המדרש (תנחומא לפר' ויחי, יז):

ומה ראו עתה שפחדו? אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם, שהלך יוסף

לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו, וברך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום

שנעשה לו נס, "ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה". וכיון שראו כן, אמרו:

עכשיו שמת אבינו לו ישטמנו יוסף, והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו.

אני מבקשת להתעכב דווקא על חלקו הראשון של

המדרש: יוסף חוזר למקום הטראומטי ביותר בחייו, והנה לא קריאת שבר פורצת מגרונו ולא

קריאת נקם, אלא הוא מברך: "ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה". זוהי אותה היכולת שנזכרה בשם 'אפרים' – להצמיח

מניסיון הכאב והנטישה כוח של השגחה פוריות.

לעומת יוסף, האחים עדיין מצויים במערבולת רגשות האשמה. בניסוחו של מדרש אחר:

"ויאמרו לו ישטמנו

יוסף". מה ראו לומר כך, אלא בחזירתן מחברון היו עוברין

דרך שכם לדותן, נטה יוסף מעל מרכבתו והציץ בבור שהשליכו בו אחיו ונתאנח, כשראו אחיו

את זאת, אמרו עדיין השטמה (השטנה) בלבו (מדרש שכל טוב (בובר) בראשית פרק נ סימן טו).

האחים המפוחדים

מגייסים את זכר האב המשותף ואומרים: "אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ

לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע

אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ" (שם, פס' טזיז).

יוסף

שקיווה ככל הנראה שגם האחים עברו תהליך דומה לשלו, שיש בו התפייסות עם העבר ותיקונו,

מגיב בעוצמה, ככתוב: "וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם

אֵלָיו" (שם). על מה הוא בוכה? אולי על כך שהם לא רואים בו אח וחבר אלא אויב,

או שליט שחייהם בידיו? אולי על כך שהם נזקקים לציטוט דבר אביהם כדי למנוע ממנו להתנקם

בהם? ואולי הם לא מצטטים אלא בודים זאת מליבם מרוב פחד?

כך

או כך, האחים לא יודעים כיצד לפרש את בכיו והם נופלים לפניו ומצהירים: "הִנֶּנּוּ

לְךָ לַעֲבָדִים". יוסף שכבר עשה מסע אישי קשה מבורות חייו ויכול לברך על בורו

מתגלה במלא גדולתו כשהוא מרגיע אותם ומדגיש "אַל-תִּירָאוּ! כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי ?!" (שם, פס' יח). הוא מסביר להם שהתיקון האישי, המשפחתי והלאומי יכול להיות רק כשנשכיל להוציא

מתוק מעז: "אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה […] וְעַתָּה,

אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת טַפְּכֶם. וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר

עַל-לִבָּם" (שם, פס' כ').

דר' גילי זיוון, חברת קיבוץ סעד, מנחה ומרצה במרכז יעקב הרצוג ומכון

מנדל למנהיגות חינוכית.

 

 

השפע הכלכלי מאפשר צדק חברתי, שוויון ושלום

"והנה

מן היאור": בשעה שהשנים יפות, הבריות נעשין

אחין אלו לאלו. "ותרעינה באחו": אהבה ואחוה

בעולם. וכן הוא אומר: " ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב" (ישעיה ל) כירי

(שפירושו) עבד (הוא שווה ל) קירי (שפירושו) אדון. וכן הוא אומר:

"ישאו הרים שלום" (תהילים עב). א"ר אחא: "נשאו הרים", וכי ההרים נושאים שלום

? אלא נשיאתן שלום, בזמן שהפירות מרובים, השלום בעולם.

(ע"פ בראשית רבה

פט וילקוט תהילים)

 

 

זכרון העוון – העונש

הפנימי – הוא העונש הכבד ביותר

"וחטאתי לאבי כל הימים" (מ"ד, ל"ב): מליצה זו יקרה עד מאד, להיותו מורה באצבע דבר שאינו מפורש בתורה, והוא: אין

העונש זולת העוון, רק העוון הוא בעצמו העונש לפני המשפט האלוהי

– ובמקום תשלום שכר והעונש, וזהו שאמר יהודה:"וחטאתי לאבי כל הימים".

(מתוך פירוש "אם למקרא" לרבי אליהו בן אמוזג)

 

 

יחסו של

יוסף לאחיו

וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר

שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב

אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה

היה ראוי להודיעו לכבוד אביו?… אבל היה רואה כי השתחויות אחיו לו וגם אביו וכל

זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקווה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה

שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבואו כולם שמה ויתקיימו כל

חלומותיו.

(רמב"ן

בראשית מב ,ט)

 

ותמהני ממה שכתב הרמב"ן שעשה כדי שיתקיימו חלומותיו, כי מה תועלת יש לו בשיתקיימו, ואף כי תהיה תועלת לו, לא היה לו לחטוא כנגד אביו.

והחלומות – הנותן

חלומות, יגיש פתרונם. גם שתיראה סכלות עצומה שישתדל האדם לקיים חלומותיו, שהרי הם

דברים אשר ייעשו שלא מדעת בעלים!

 (בעל "עקדת יצחק" מובא בעיונים

בספר בראשית לפרופ' נחמה ליבוביץ ז"ל)

 

…ונראית לכן דעה

אחרת, ואף היא נאמרה ברמב"ן עצמו ובדברי פרשנים

אחרים: הנה רבצה אשמה גדולה על בית יעקב, על עשרת בניו, וחטא גדול אשר עדיין לא

כופר. איך יוכלו לכפר עוונם זה, עוון כל הרע אשר הסבו לאחיהם, ואיך יוכלו שוב

בהתאחדם להיות בית יעקב הזרע הנבחר? ואם תאמר: הן שערי תשובה לא ננעלו, יחזור

בתשובה ויתכפר להם?

על כך נאמר: צריך

האדם לבוא שנית לאותו ניסיון שלא עמד בו ראשונה ובאותן הנסיבות ויתברר עתה אם

יעמוד בו – הפעם.

(נחמה ליבוביץ: עיונים

בספר בראשית, עמ' 327-328)

 

עדיין יש לשאול אם

יש כאן הסבר ל"צדק ההיסטורי" של התנהלות הדברים על פי ההשגחה, או האם

דברים אלו עשויים להצדיק את התנהגותו של יוסף כלפי אחיו (כולל בנימין) וכלפי אביו.

 (העורך)

 

 

 

המבדיל בין קודש לחול, בין אור

לחושך, בין ישראל לעמים

הרהורים לימי החנוכה

בעת

כתיבת שורות אלו וזמן קצר לפני הבאתן לדפוס, משדרים אמצעי התקשורת פרטים על נפגעי הפיגועים

הנוראים בפריז וגם על הפיגוע בהר חברון בו נרצחו הרב יעקב ליטמן

בונו נתנאל ; כמו-כן מידי יום אנו עדים לפיגועי טרור בארצנו וגם בעולם כולו.

לרוב,

איננו מתייחסים לאקטואליה הבוערת, בין היתר בגלל פער הזמן בין העריכה להפצה.

היום,

בהתחשב בצפיפות הארועים

ובעיתויים , נראה לנו שיש מקום להתייחס להרג הנורא של בני אדם חפים מפשע בידי מחבלים.

הגמרא

במסכת עבודה זרה (ח, ע"א)

מספרת לנו על מפגשו של אדם הראשון עם החושך:

תנו רבנן: לפי שראה אדם

הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי, עולם חשוך בעדי

וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב שמונה ימים

בתענית ובתפלה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של

עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת, עשאן

לאלו ולאלו ימים טובים.

כל

אחד מאתנו, כיחיד או כחלק מחברה יכול לחוות את תחושתו של אדם

הראשון במפגש עם עולם שהולך ומחשיך. מפגש זה מפחיד ביותר ומפגיש אותנו עם החלקים החשוכים

ביותר בתוכנו, שאפשר להבין אותם בנסיבות שנוצרו. האימה והחרדה עלולות להפיק מאתנו את

הרצון לנקום, ללא הבחנה.

אך,

בימי חנוכה אלו, בהם נפסקה הלכה כבית הלל, אנו מצווים, מידי יום ביומו, להוסיף אור

כדי להילחם בחושך, ואין זה מקרי כנראה שהרמב"ם מסיים את הלכות חנוכה באמירה אגדית,

המבטאת אמת עמוקה מאד:

היה לפניו נר ביתו ונר

חנוכה או נר ביתו וקדוש היום, נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם הנמחק לעשות שלום

בין איש לאשתו.

גדול השלום, שכל התורה

ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר (משלי ג') 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'." (משנה תורה לרמב"ם,

הלכות מגילה וחנוכה ד, יד)

פנחס לייזר – עורך

 

 

מהנעשה בתנועה

הוקם צוות דיאלוג בינדתי: נרקמת פעילות עם

מוסדות חינוך בבאר שבע, יחד עם העיריה, ביוזמתו של הרב מאוריסיו בלטר, הרב של בית הכנסת

הקונסרבטיבי אשל אברהם בבאר שבע. קידוש השם ממש. אנו תומכים, מרכזת: אמירית רוזן.

צוות תגובות לענייני השעה בראשות פרופ' צבי מזא"ה פעיל ומגיב בתקשורת וברשתות החברתיות.

קיימים חמישה סניפים ברחבי הארץ שקיימו לאחרונה מפגשים במוצאי שבת

במרחב הוירטואלי: ניתן לפנות אלינו למייל ozveshalom.netivotshalom@gmail.com;

בפייסבוק: http://tinyurl.com/oznetivot

ובטוויטר: twitter:@ozveshalom

 

 

קול קורא

בימים אלה החלטנו לחדש את פעילותנו, יהודים שומרי מצוות

הסבורים כי הגשמת הציונות הדתית בימינו מחייבת שקידה על דמותה היהודית של החברה

בישראל, שלומה, ורמתה המוסרית והחברתית.

אנו מאמינים כי חביב כל אדם שנברא בצלם, כולל ערבים

וכולל להט"בים.

אנו מאמינים כי תורת ישראל מחייבת אותנו לשמור על

זכויות האדם והאזרח של כולנו.

מתוך אמונה כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אנו מאמינים כי חובת כולנו היא "בקש שלום ורדפהו".

צאו מהבדידות ומהקיטורים והצטרפו אלינו.

מעוניינות/ים לפעול ציבורית להגשמת המטרות של עוז

ושלום?

צרו קשר עם לאה שקדיאל, 052-3911181, moshelea@netvision.net.il

 

 

אנחנו זקוקים לעזרתכם על מנת שנוכל להמשיך את מפעל

"שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה והפצה.

המחאות לפקודת עוז ושלום ניתן לשלוח לידי מרים פיין, דוסטרובסקי 9, ירושלים, 933806

התרומות מוכרות לצורך פטור ממס

להפצת המהדורה המודפסת, לקבלת המהדורה האלקטרונית

ולבירורים:

0523920206 – ozveshalomns&gmail.com

עורך אחראי – פנחס לייזר; מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום –נתיבות שלום

http://www.netivot-shalom.org.il