מקץ תשע"ד (גליון מספר 827)




פרשת מקץ

גליון מס' 827 תשע"ד
(קישור לדף המקורי)

נר לי, נר לי, נר לי דקיק. 

בחנוכה נרי אדליק. 

בחנוכה נרי יאיר 

 בחנוכה שירי אשיר.

(לוין-קפניס)

 

מעט מן האור…

כאשר

המשיל שלמה עליו השלום ואמר: 'עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה

ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר

האיש המסכן ההוא', והוא משל לאמץ לב האדם ולהבין אותו, שכל חושי האדם ותאוותיו נשמעים

ונמשכים אל היצר הרע, אשר הוא המלך הגדול הרמוז בכאן, וכי השכל אשר לאדם עוזריו מעטים,

ויראה בתחלת המחשבה היותו חלוש ולואה לנצח זה המלך אשר בנה כבר מצודים גדולים, והם

חושי האדם ותאוותיו, עם כל זה כאשר היה רואה עין בעין שהאיש המסכן אשר לא היה נחשב

למאומה מלט העיר בחכמתו מיד המלך החזק, כן השכל, עם מה שיראה מחולשתו כנגד היצר, יכול

להכניעו ולהשפילו, כי מעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר, כאשר המעט מן האור ינצח הרבה

מן החשך. וזה המשל עם היותו שוה לנמשל יתחלף ממנו בנושא, וכן רוב משלי שלמה בספרו

הם על זה הדרך.

(דרשות הר"ן

– הדרוש החמישי)

 

הצדיקים

הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים

אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה.

 (הראי"ה קוק: ערפילי טוהר)

 

 

 

חלומות: האל המסתתר ואחריות האדם

מנחם קליין

"מה מרמז החלום

שלכם? לפניכם טבלת פתרון חלומות מסודרת להפליא לפי א-ב… הכול מועתק מהגמרא"

מכריז אתר אינטרנט אחד. אתר אחר מציע מילון פירוש חלומות לפי הקבלה שמתעדכן מידי

יום. יש לא מעט אתרים כאלו. הם מכריזים על שיטת העבודה שלהם ומציבים בפני החולם את

הדילמה איזו שיטה להעדיף: את זו של הגמרא, או של הקבלה. אתרים אחרים משחררים את

החולם מהדילמה ומציעים לו או לה לפנות לרב ולסמוך על מוצא פיו.

ריבוי אתרים מסוג זה

מעיד על צורך אנושי. בני אדם נוטים לראות בחלום סוג של מסר או השתקפות של דבר

מסוים שקורא לפענח אותו. הנטייה הראשונית היא לייחס לחלום אמינות ומכאן הרצון העָז

לפצח את המראה, את המסר שבתמונת החלום. ואת זאת יכול לעשות עבורם מקור סמכות.

במקרה של האתרים הללו מקורות הסמכות הם כתבי הקודש, או אדם שמייחסים לו קשר עם

הקדוש ברוך הוא.

ויש אפילו

"הטבת חלום". זו פרקטיקה מעניינת שמיועדת לשנות לגמרי או להשפיע על

החלום. החולם אינו נשאר פסיבי ולא מתנתק מהחלום מיד עם היקיצה. החולם יכול באמצעות

פרקטיקה זו לשנות את המסר, לתקשר עם עולם החלומות מתוך ערנות ולשנות את הגורל

שנקבע מלמעלה ונמסר לו בחלום.

ספר בראשית מספר על

חלומותיהם של רבים, לאו דווקא של יהודים. החלום הוא אמצעי שאלוהים משתמש בו כדי

להעביר מסר לאדם מסוים. ה' מתגלה לאבימלך מלך פלישתים בחלום הלילה ומזהיר אותו

מלגעת בשרה. יעקב חולם בבית אל על סולם שמלאכים משתמשים בו כדי להגיע מהארץ לרקיע

ובחזרה. אבל רק דמות אחת מוכתרת כבעל חלומות, "מאסטר" של חלומות: יוסף.

החלום אצל יוסף אינו עוד אירוע, אחד מיני רבים, שעובר עליו או מהווה תוספת לחיים

הריאליים אותם הוא חי בשעות בהן הוא ער. יוסף חי על פי חלומותיו. חייו וגורלו

נקבעים על ידי חלומות. החלומות קבעו את מעמדו במשפחה ואת הקריירה שלו; הוא הופך

לעבד בגלל חלום, זוכה למעמד בבית הסוהר בגלל פתרון חלומות של אסירים אחרים, והופך

למשנה למלך מצרים בזכות פתרונם של חלומות פרעה.

"ופרעה

חולם". השימוש של המקרא בלשון הווה מתמשך הביאה דרשנים למסקנה שחלום פרעה היה

מטריד מעבר לדאגה שמציב חלום רגיל. היה זה חלום מטריד במיוחד. פרעה חזר וחלם אותו

חלום שוב ושוב במשך השנתיים עליהן כתוב בראשית הפרשה: "ויהי מקץ שנתיים

ימים". לחילופין יש פרשנים שאומרים שהוא חזר וחלם אותו חלום פעמים מספר במשך

לילה אחד. בין פעם אחת לאחרת הוא הקיץ וזכר את שחלם, ומשנרדם חזר והופיע אותו

החלום.

בנקודה זו של ספר

בראשית פנו דרשנים לעמוד על טיבם של חלומות שהרי אלו מטרידים ובני אדם מחפשים להם

פשר. את הגישה המבטלת את ערכם של חלומות מכול וכול אפשר למצוא למשל בדברי ספורנו.

פרעה חלם שהוא עומד על המים (על היאור כפי שכתוב בפסוק). זהו דבר שאינו אפשרי

במציאות ומכאן שבחלום יש דברים מופרכים. על פי גישה זו, המציאות הריאלית היא קנה

המידה על פיו ראוי לאדם לחיות. מה שהמציאות מפריכה ראוי להיחשב כדברים בטלים,

חלומות שווא, כדברי חז"ל: "אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים", דברי

חלומות אינם מעלים ואינם מורידים, חלומות שווא ידברו.

מעניין לראות

שבעקבות חלומות פרעה ויוסף פנו דרשנים לעמוד על טיבם של חלומות באופן שונה מזה

שמציגים פשטם של כתובים. על פי פשוטו של מקרא החלום הוא מסר מאלוהים בין אם בדיבור

ישיר (אחד משישים בנבואה כפי שחז"ל אמרו) או בעקיפין באמצעות מחזה דמיוני בו

טמון מסר לגבי העתיד. לעומת זאת, כבר בדורות קודמים ראו דרשנים ופרשנים את החלום

כסוג של דו-שיח של האדם עם עצמו.

זכריה בן שלמה הרופא

שחי בתימן במאה ה-15 כתב במדרש החפץ כי חלום יכול לנבוע משלושה מקורות. האחד

"מהרהור ומקושי הרוח, ועל זה נאמר 'כי בא החלום ברוב עניין וקול הכסיל ברוב

דברים' (קוהלת ה' ב')". כלומר החלום בא בעקבות שעות ערות של מחשבה בריאה,

או מחמת מצוקה מטרידה. המקור השני לחלום הוא "מרוב אוכל ופחיתותו שנאמר: 'והיה

כאשר יחלם הרעב והנה אוכל' (ישעיהו כ"ח ט)". אם המקור

הראשון היה מופשט, הרי שמקור החלום השני הוא פיזי: רעב או אכילה מוגזמת.

"והשלישי בא מחולי, שנאמר 'וחתתני בחלומות ואירא' (איוב ז' י"ד)"

כלומר משילוב של מצוקה נפשית ופיזית. "וחוץ מאלו השלושה הוא חלום של

נבואה". החלום הנבואי מופיע בדבריו בסוף הרשימה, כסוג של נספח. זהו ניסיון ברור

להמעיט בתדירותו של החלום כמסר מאלוהים, לתת לחלום הנבואי מעמד של אירוע חריג.

החלומות הרווחים הם שיח של האדם עם עצמו. במדרש חפץ קובע זכריה בן שלמה הרופא

"תדע לך שהחלום יהיה ממה שהאדם מהרהר בו. פרעה מהרהר ביאור… ושר האופים

ביציאתו מבית הסוהר". פרעה לא קיבל בחלומו מסר מאלוהים אלא הוטרד מעתידה של

מצרים. כישרונו של יוסף, על פי זה, היה יכולות לפענח את האדם שמולו, מה הציק לפרעה.

טוביה בן רבי אליעזר

כתב כבר במאה ה-11 במדרש לקח טוב דבר דומה. "אין חלום בא אלא מתוך הרהור

האדם. תדע דלא חזי אינש פילא דעיילא בקופא דמחטא (אדם לא רואה פיל שעובר בחור המחט)"

(ברכות

נ"ה ב') – כלומר: דבר שאי אפשר אין אדם רואה, לפי שאינו מהרהר עליו

אין רואהו בחלום". החלום אינו מסר מלמעלה אלא המשך ההתדיינות של אדם עם עצמו

במצב של שינה. ובהקשר לפרשתנו: פרעה היה מוטרד מעתידה הכלכלי של מצרים ומהאפשרות

ששנות שפע יומרו בשנות בצורת עקב פגעי טבע. יוסף קרא היטב את פרעה. חוכמת יוסף

הייתה לקרוא את פרעה. מנקודת מבט זו נראית התוכנית המעשית של יוסף להתמודד עם משבר

המזון שעלול לבוא די טריוויילית ומובנת מאליה. הקשר האישי הטוב שנרקם בין יוסף

לפרעה הביא לכך שפרעה שם את מבטחו ביוסף ומינה אותו למשנה למלך ולאחראי על

ההתמודדות עם משבר המזון. החלטה על מדיניות המזון והכלכלה לא התקבלה בשמים ונמסרה

באמצעות החלום לפרעה וליוסף. היא התקבלה על ידם. שרשרת אירועים שמתרחשת כאן על פני

האדמה ובין בני אדם לבין עצמם הובילה את יוסף למצרים, לכלא ולמפגש עם פרעה.

האלוהים נמצא ברקע.

"בשוב ה' את

שיבת ציון היינו כחולמים". רבים בימינו מעדיפים להבין את החלום המוזכר בפסוק

זה כקבלת מסר אלוהי. לדעתם שיבת ציון היא מעשה אלוהי, מסר ישיר מהקדוש ברוך הוא,

סוג של חלום הנבואי. כפי שראינו, זו אינה הפרשנות היחידה לחלום ואולי אפילו לא

הפרשנות המועדפת. שהרי היא מסירה את האחריות לשיבת ציון מבני האדם החיים את חייהם

הממשיים והופכת אותם לפסיביים, ישֵנים. לעומת זאת, הבנה של החלום כסוג של התרחשות

בין האדם לבין עצמו רואה את החברה שלנו כאקטיבית ובעלת יכולת החלטה ואחריות. שיבת

ציון כסוג של חלום היא מעשה אנושי. ה' נמצא אי שם ברקע, לא מפוענח באמצעות החלום. החלום

הוא הזירה בה אנו פועלים כחברה ומדינה והאופן בו אנו נוטלים אחריות על מעשים

ומחדלים.

פרופ' מנחם קליין מלמד במחלקה למדע המדינה

באוניברסיטת בר אילן.

 

 

זכרון

העוון – העונש הפנימי – הוא העונש הכבד ביותר

"וחטאתי

לאבי כל הימים" (מ"ד,

ל"ב):  מליצה זו יקרה עד

מאד, להיותו מורה באצבע דבר שאינו מפורש בתורה, והוא: אין העונש זולת העוון,

רק העוון הוא בעצמו העונש לפני המשפט האלוהי – ובמקום תשלום שכר

והעונש, וזהו שאמר יהודה:"וחטאתי לאבי כל הימים".

(מתוך פירוש "אם

למקרא" לרבי אליהו בן אמוזג)

 

 

יחסו של יוסף לאחיו

וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות,

כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים,

איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו

היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו?… אבל היה רואה כי השתחויות אחיו לו

וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו

הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה

ויתקיימו כל חלומותיו.

(רמב"ן

בראשית מב ,ט)

 

ותמהני ממה שכתב הרמב"ן שעשה כדי שיתקיימו

חלומותיו, כי מה תועלת יש לו בשיתקיימו, ואף כי תהיה תועלת לו, לא היה לו לחטוא כנגד

אביו.

והחלומות – הנותן

חלומות, יגיש פתרונם. גם שתיראה סכלות עצומה שישתדל האדם לקיים חלומותיו, שהרי הם

דברים אשר ייעשו שלא מדעת בעלים!

(בעל

"עקדת יצחק" מובא בעיונים בספר בראשית לפרופ' נחמה ליבוביץ ז"ל)

 

…ונראית לכן דעה אחרת, ואף היא נאמרה ברמב"ן עצמו

ובדברי פרשנים אחרים: הנה רבצה אשמה גדולה על בית יעקב, על עשרת בניו, וחטא גדול

אשר עדיין לא כופר. איך יוכלו לכפר עוונם זה, עוון כל הרע אשר הסבו לאחיהם, ואיך

יוכלו שוב בהתאחדם להיות בית יעקב הזרע הנבחר? ואם תאמר: הן שערי תשובה לא ננעלו,

יחזור בתשובה ויתכפר להם?

על כך נאמר: צריך האדם לבוא שנית לאותו ניסיון שלא עמד

בו ראשונה ובאותן הנסיבות ויתברר עתה אם יעמוד בו – הפעם.

(פרופ' נחמה

ליבוביץ, עיונים בספר בראשית, עמ' 327-328)

 

עדיין יש לשאול אם יש כאן הסבר ל"צדק

ההיסטורי" של התנהלות הדברים על פי ההשגחה או האם דברים אלו עשויים להצדיק את

התנהגותו של יוסף כלפי אחיו (כולל בנימין) וכלפי אביו.

 (העורך)

 

 

לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי

וַיֹּאמֶר אֵלַי:

מָה אַתָּה רֹאֶה? וָאֹמַר: רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל

רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ, שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר

עַל רֹאשָׁהּ. וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ.

וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר: מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי? וַיַּעַן

הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי: הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה? וָאֹמַר:

לֹא אֲדֹנִי: וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר:

לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי  אָמַר ה' צְבָאוֹת.

 (דכריה ד, ב-ו –

מתוך ההפטרה לשבת חנוכה)

 

ויען – הנה דבר

ה' יבנה הבית.

(אבן עזרא שם, שם)

 

ויען: לא בחיל

ולא בכח – כמו שראית מעשה המנורה נעשה מאליו בלא אדם עורך את הנרות ומציק בהם את

השמן, כן יעשה בנין הבית בלא כח אדם, אלא ברוח האל יתברך וברצונו, ועוד יפרש לו המראה

דרך פרט.

 (רד"ק שם, שם)

 

אמר רבי יהושע:

מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא

לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע. משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן

ורחקה בן ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא

ולטהר לרחק ולקרב. רבי יהודה אומר: לקרב, אבל לא לרחק. רבי שמעון אומר: להשוות המחלוקת.

וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר (מלאכי ג') 'הנני שולח לכם את אליה הנביא… והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'.

(משנה עדויות ח, ז)

 

 

חברות

וחברים יקרים

 

סיימנו

16 מחזורים של "שבת שלום" והתחלנו מחזור חדש

אנו

מביאים לכם מדי שבוע, קוראים יקרים, מאמרים,

דברי

תורה, דרשות ופרשנויות

המבטאים,

מתוך מקורותינו והגותנו, מסרים של צדק, שלום

וכבוד

לכל אדם שנברא בצלם.

 

קרן

הולנדית התומכת בשלום ובדו-קיום מאפשרת לנו

לעמוד

בהוצאות הכרוכות בהפקת הגיליון ובהפצתו

אנו

שמחים בשותפותכם הערכית, בתמיכתם הרגשית, בדברי התורה , בעזרתכם בהפצת שבת שלום

ובתרומות

המסייעות

להמשך

קיום מפעלנו המשותף.

 

בשנים

האחרונות, חלה ירידה משמעותית

בשערי

החליפין של היורו ושל הדולר

והדבר

משפיע על תקציבנו

לכן,

כדי שנוכל להמשיך בפרסום

ובהפצת

"שבת שלום"

בארץ

ובעולם, ללא פרסומת מסחרית

אנו

זקוקים לכם יותר ויותר

כשותפים

נאמנים

 

את

תרומתכם הפטורה ממס יש לשלוח

בהמחאה

לפקודת עוז ושלום

לעוז

ושלום (לידי מרים פיין)

רחוב

דוסטרובסקי 9, דירה 4

ירושלים

9339806

לפרטים

נוספים, ניתן לפנות למרים פיין

בטל.

0523920206

או

בדוא"ל: ozveshalomns@gmail.com

 

בתודה

ובברכה לשנה של צדק ושלום

מערכת

"שבת שלום"              "עוז ושלום-נתיבות שלום