מקץ תשס"ב (גליון מספר 217)



Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary – parshat Miketz




פרשת מקץ

גליון מס' 217 תשס"ב
(קישור לדף המקורי)

וַיְצַו יוֹסֵף
וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ
וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן. וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם
עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם. וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא
לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ – וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.
וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו: הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי, וַיֵּצֵא
לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, לֵאמֹר;

מַה זֹּאת עָשָׂה
אֱלֹהִים לָנוּ. 
(בראשית מב, כה-כח)

 

 

עלילה, ניסיון ותשובה.

והנה עם הניסיון שעשה יוסף לאחיו
בעלילת המרגלים, עוד נשאר ספק בלבו, האם היה להם אהבה עם בנימין או האם היו עדיין
שונאים את בני רחל אמו, ולכן רצה להביא את בנימין בפרט בנסיון הגביע לראות, אם
ישתדלו להצילו – אבל חשש עם זה, אולי יחשבו אחיו, שהיה אמת, שבנימין גנב את הגביע
כמו שרחל גנבה את התרפים לאביה, ואולי מפני זה יאמרו "הנפש החוטאת היא
תמות" ולא ידרשו בעדו בכל כוחם, לא לשנאתם אותו – כי אם לבושתם מדרך המעשה.
הנה מפני זה צווה יוסף לשום עם הגביע כסף שברו וכן כספיהם של כולם, שבזה יכירו הם,
שלא היתה אשמת בנימין ורשעתו, כי אם מעלילת האדון; ובידיעתם זה אם יחמלו עליו
וישתדלו להוציאו מעבדותו, יודע שהם אוהבים אותו ויהיו בעיני יוסף בעלי תשובה
גמורים ויתוודע אליהם ויטיב עמהם כמו שעשה.
(אברבנאל על בראשית מד, א-ב)

 

חנוכה מדוע
שמונה ולא שבעה?

שמאי ליבוביץ

מאי חנוכה?

ותשובתה של הגמרא במסכת שבת (כא, ע"ב):

"דתנו רבנן: בכ"ה
בכסלו
שכשנכנסו יוונים להיכל, טימאו כל
השמנים בהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של
שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה נס
והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת, קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה
"

מקשה ה"בית
יוסף"
(אורח
חיים, סימן תר"ע)
קושיא מצויינת:

"מדוע תקנו חז"ל
להדליק שמונה ימים? הלוא ליום אחד היה שמן מן המוכן, ואם כן לא הוצרכו לנס אלא על
שבעה ימים, ואם ההדלקה היא לזכר הנס, הרי שהיו צריכים להתקין שבעה ימים לחנוכה?"

לקושיא זו ניתנו תשובות רבות,
בבחינת "שבעים פנים לתורה", ואי אפשר, כמובן, לסקור את כולן. אנו נתמקד
בשתי תשובות מעניינות, שיש בכל אחת מהן לבטא פן חשוב בתפיסת משמעות הנס בכלל, ונס
חנוכה בפרט.

הגאון ר' חיים סולובייצ'יק מבריסק
מתרץ, כדרכו בקודש, בדרך של חקירה "בריסקאית" אופיינית: תחילה הוא שואל
שאלה מקדימה
כיצד
יכלו לצאת ידי חובת הדלקת המנורה בשמן של נס? הלוא המצווה היא להדליק "שמן
זית בלבד
" ולא שמן שנתווסף בנס! אלא בוודאי שלא נתכוונה הברייתא במסכת
שבת לומר שהנס היה בכמות, בתוספת שמן ממש, אלא באיכות
כלומר שנתעצם כוחו של
השמן בכל לילה ולילה. לפי הסברו, הכוהנים עירו את כל השמן שבפך למנורה, ובכל לילה
ולילה כלה החלק השמיני שממנו, ואותה שמינית הספיקה לכל הלילה. נמצא, אפוא, כי הנס
היה ביום הראשון באותה מידה עצמה כמו בשאר הימים.

מעניינת מאד ההנחה של ר' חיים
כי לא היו יכולים לצאת ידי חובה ב"שמן של נס". עמדה זו נובעת מהתפיסה
הבסיסית של ר' חיים בפרשנות התורה כולה כי "אין לקב"ה בעולמו אלא ד'
אמות של הלכה בלבד" ואם ההלכה ציוותה להדליק שמן זית

אמיתי, טבעי, מוחשי

אין רשות ואין אפשרות לצאת ידי חובה ב"שמן של נס".

בכך בא לידי ביטוי העקרון
שהתורה נוגעת למציאות הפיסית כפי שאנו מכירים אותה, ולא למציאות על-טבעית
מטא-פיסית כלשהי. לא רק ש"אין סומכין על הנס", אלא שהנס אינו מוכר כמושג
הלכתי כלל ועיקר. וכאשר מדובר במצוות הדלקת נרות במקדש, מושג הלכתי "פר
אקסלנס", אין ההלכה מכירה באפשרות של שמן ניסי.

לאמירה זו יש השלכה מרחיקת
לכת על תפיסת משמעות הנס. הואיל והנס אין לו מקום בהלכה עצמה, ממילא גם לא ניתן
לראות בו סיבה או מניע לקיום מצוות. וכאן נשאלת השאלה: מדוע חוסם ר' חיים את דרכו
של הנס לתוך ההלכה, ומדוע חשובה ההפרדה הזו בין העולם הניסי לעולם ההלכתי? ניתן
לומר שאם לא נפריד בין שני עולמות אלו, הרי שקיימת סכנה שתאבד הבחירה החופשית מן
האדם. חשיבותו של עקרון הבחירה החופשית היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, ורק
לסבר את האוזן נביא מדבריו של הרמח"ל, אשר היטיב לתאר את מרכזיותו של רעיון
זה:

"היכולת ביד האדם לקנות
שלמות. ואולם, צריך שיהיה זה בבחירתו ורצונו, כי אילו היה מוכרח במעשיו להיות בוחר
על כל פנים בשלמות, לא היה נקרא באמת בעל שלמות
על כן הוכרח שיונח הדבר לבחירתו, שתהיה נטייתו
שקולה לשני הצדדים ולא מוכרחת לאחד מהם, והיה בו כח הבחירה לבחור בדעת ובחפץ באיזה
מהם שירצה, והיכולת גם כן בידו להטות עצמו לצד שהוא רוצה"
(דרך ה', חלק א, פרק ג, סעיף א).

הואיל והנס הוא התערבות בטבע, התערבות
שנכפית על האדם באופן שאינו יכול להתעלם ממנה או להתכחש לה, הרי שאם זוהי הסיבה
לקיום מצוות, אין לאותו אדם בחירה חופשית אמיתית. שבירת חוקי הטבע באמצעות הנס
מובילה את האדם על-כורחו לקיים מצוות, הואיל והוא רואה בכך "הוכחה"
שזוהי הדרך הנכונה. מכאן שהנס מפר את ה"איזון" שחייב להיות בין דרך
התורה לדרך החטא, והוא מטה את הכף בצורה ברורה לטובת הליכה בדרך התורה. במצב זה,
אין לאדם שתי דרכים שקולות, ולא ניתן לומר שבחירתו בדרך ה' היתה בחירה חופשית
באמת.

לאור זאת, ביקש ר' חיים לצמצם עד כמה
שניתן את משמעות נס חנוכה, ולפרש את הנס באופן שלא היתה תוספת שמן ממש, אלא שינוי
באיכות של השמן. שינוי כזה כמעט ואינו מורגש, וגם אם הוא מורגש, תמיד ניתן להסבירו
באופן שלא יסתור את חוקי הטבע (הגיוני הדבר ששמן באיכות טובה יותר ידלוק זמן רב
יותר).

דבריו של ר' חיים סולוביצ'יק עולים
בקנה אחד עם השקפתו של אבי סבו

ר' חיים מוולוז'ין. לדידו, ישנה הפרדה ברורה
מבחינת שמירת המצוות בין הימים שלפני מתן תורה
ושלאחריו. בעוד ששמירת המצוות ע"י האבות היתה חוויה דתית- סובייקטיבית אשר
הושפעה בצורה ניכרת מקיומם של ניסים, הרי שמימות משה ואילך נעשתה התורה משועבדת
לכללי ההגיון ונתונה למשמעת שכלית-נורמטיבית. ר' חיים מוולוז'ין חושש פן העדפת
המימד החוויתי על פני המימד החוקי תשמש נימוק למעשים הנוגדים את ההלכה או סוטים
ממנה אפילו כמלוא נימה:

"ומשבא משה והורידה
לארץ
לא בשמים היא. ולבל יתחכם האדם הגדול שהשגתו מרובה
לומר: אנוכי הרואה סוד וטעמי המצוות בכוחות ועולמות העליונים שראוי לי לפי שורש
נשמתי
או למי ומי לפי שורשו לעבור
ח"ו על איזה מצוה, או לדחות שום פרט מפרטי המעשה לעשות במגרעת – אף דקדוק אחד
מדקדוקי סופרים או לשנות זמנה ח"ו"
(נפש החיים, שער א, פרק כ"ב).

אין פירוש הדברים שר' חיים מבטל את
המימד החוויתי שבהלכה. אדרבה, הוא מקבל ומדגיש גם את רגשות הטוהר, ההתלהבות
והדביקות המלווים את קיום המצוות. אך כיוון שהיסוד הרוחני נשגב כל-כך עד שהגשמתו
המלאה היא מעבר ליכולתו של האדם, נשאר המעשה ההלכתי לכל פרטיו ודקדוקיו היסוד
החיוני שבכל המצוות.

בדרך אחרת הלך הצדיק רבי מאיר
יחיאל הלוי מאוסטרובצה
, אשר התייחס גם הוא לקושייתו של ה"בית יוסף".
בניגוד לר' חיים, אין לו כל התנגדות רעיונית למעשה הניסי ולמרכזיותו בנס חנוכה.
הוא אינו רואה בעיה הלכתית בהדלקת שמן ניסי. יחד עם זאת, הוא מודה שהשמן הניסי דלק
שבעה ימים בלבד, בדיוק כפי שעולה מפשוטה של הברייתא. ההסבר שלו – מדוע למרות זאת אנו
מדליקים שמונה ימים – הוא נועז ומפתיע:

"כבר נמנו וגמרו חכמים,
שמעשי בני אדם יפים ממעשי המקום. ומעשי בני ישראל, שאין סומכים על הנס, ועושים
ומתאמצים ומקיימים בעצמם את המוטל עליהם, וודאי שיפים וחשובים יותר, כלפי מעלה
וכלפי מטה גם יחד, ממעשי הקב"ה דרך נס. נמצא שיום שמיני של חנוכה, בו חדלו
מלהשתמש במעשי נסים והדליקו נרות הקודש במנורה ממעשי ידיהם עצמם
יום
זה חשוב ויפה יותר מכל שבעת ימי הנס; האור בו זוהר ויקר יותר, ולא עוד אלא שהוא
סוף סוף גם מעלה אתו את שבעת ימי הנרות של מעשי הנס"

לפי תפיסה זו, מעשי בני אדם והשתדלותם
עולים לאין-ערוך על מעשי נסים. עמדה זו מציבה את היום השמיני של חנוכה, היום בו
הדליקו בשמן טבעי, כיום החשוב ביותר של חנוכה, המשליך על משמעות החג
כולו
. אין אנו חוגגים, אפוא, את הנס כשלעצמו, אלא זוכרים אנו דווקא את ההדלקה
הטבעית
מעשי
בני אדם
אשר
סימלה את החזרה לעבודת ה' לאחר תקופה חשוכה ונוראה של גזירות ורדיפות.

יש לקוות כי הנרות שאנו מדליקים בשנה
זו יאירו לנו את הדרך הטבעית והמעשית לצאת מן החושך שבו אנו שרויים. לא לנס
אנו זקוקים, כי אם ל"יום השמיני"

למעשי בני אדם נבונים וחכמים אשר יידעו לקבל החלטות ערכיות נכונות,
תוך ויתור ופשרה, למען השגת שלום בר-קיימא באזורנו. אין הדברים בגדר "שמן של
נס" שיש לצפות ולייחל שיגיע מאליו מלמעלה. הקב"ה הוא מקור האור והחושך
גם יחד, המלחמה והשלום
"יוצר אור ובורא חשך, עושה שלום ובורא רע" (ישעיהו, מה,ז). עלינו מוטלת המשימה לברור את
האור מן החושך, את השלום מתוך הרע. מכאן ש"אור השלום" יגיע רק בהדלקה
טבעית על ידי בני אדם, בבחינת "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך
לעשותו"
(דברים,
ל, יד).
וכאשר
נבצע את המוטל עלינו ונקיים במו ידינו את הבאת השלום, או אז נזכה שיתקיים
בנו הפסוק "יאר ה' פניו אליך

וישם לך שלום"
(במדבר, ז, כו).

 

שמאי ליבוביץ הוא עורך דין
המתמחה בדיני תעבורה

 

 

 

המבדיל בין
קודש לחול,
בין
אור לחושך
, בין ישראל לעמים

הרהורים לימי החנוכה

בעת כתיבת שורות אלו וזמן קצר
לפני הבאתן לדפוס, משדרים אמצעי התקשורת פרטים על נפגעי הפיגועים הנוראים במדרחוב
ירושלים אתמול ובחיפה היום.

לרוב, איננו מתייחסים
לאקטואליה הבוערת, בין היתר בגלל פער הזמן בין העריכה להפצה.

היום, בהתחשב בצפיפות הארועים
ובעיתויים , נראה לנו שגם אחרי כשבועיים, יש מקום להתייחס להרג הנורא של בני אדם
חפים מפשע בידי מחבלים.

הגמרא במסכת עבודה זרה (ח,
ע"א) מספרת לנו על מפגשו של אדם הראשון עם החושך:

"תנו רבנן: לפי שראה אדם
הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי, עולם חשוך
בעדי וחוזר לתוהו
ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב שמונה
ימים בתענית ובתפלה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו
של עולם הוא.
הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת, עשאן לאלו ולאלו ימים
טובים ."

כל אחד מאתנו, כיחיד או כחלק מחברה
יכול לחוות את תחושתו של אדם הראשון במפגש עם עולם שהולך ומחשיך. מפגש זה מפחיד
ביותר ומפגיש אותנו עם החלקים החשוכים ביותר בתוכנו, שאפשר להבין אותם בנסיבות
שנוצרו. האימה והחרדה עלולות להפיק מאתנו את הרצון לנקום, ללא הבחנה.

אך, בימי חנוכה אלו, בהם
נפסקה הלכה כבית הלל, אנו מצווים, מידי יום ביומו, להוסיף אור כדי להילחם בחושך,
ואין זה מקרי כנראה שהרמב"ם מסיים את הלכות חנוכה באמירה אגדית, המבטאת אמת
עמוקה מאד:

"היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה
או נר ביתו וקדוש היום, נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם הנמחק לעשות שלום
בין איש לאשתו.

 גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר (משלי ג')

 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'." (משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה
וחנוכה ד, יד)

פנחס לייזר – עורך

 

 

הציבור מוזמן לערב עיון בנושא

דת ופוליטיקה: 'היֵלכו שניהם יחדיו'?

בהשתתפות

– כבוד הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין שליט"א, ראש ישיבת הר עציון :

"התייחסות יהודי שומר המצוות לתהליכים מדיניים."

– כבוד השגריר ד"ר דניאל קרצר, שגריר ארצות הברית בישראל:

"דת ופוליטיקה במזרח התיכון."

הערב יתקיים אי"ה ביום חמישי, אור לו' בטבת תשס"ב (20.12.01)
בשעה 20.00

בהיכל שלמה, רחוב ההמלך ג'ורג' 58 בירושלים.