לך לך תשע"ו (גליון מספר 924)




פרשת לך לך

גליון מס' 924 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ

וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

(בראשית יב, א(

 

 

השאלות: (א-ג) הסדר הראוי היה נכון לאמר מבית אביך ממולדתך ומארצך.

ולמה לא גילה לו אן ילך. ולמה הבטיחו הבטחות האלה. ומ"ש 'והיה ברכה' כפול עם 'ונברכו

בך כל משפחות האדמה'

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך – אמר לו שתכלית היציאה הוא שיפרד מדעותיהם וממעלליהם

הנשחתות, כי האדם יקנה תכונות ומדות. א. מן הארץ מאוירה ומזגה ומערכת מזלה. ב. מן העיר

ששוכן בה ומקום מולדתו שלומד וממנהגיהם ומדותיהם. ג. מבית אביו, וצוה ה' שעם היציאה

הגופניית תהיה גם יציאה מחשביית, שיפרד מטבע ארצו שהיה מזגה רע וממדות אנשי מולדתו,

וגם מאהבת בית אביו, ולכן תפס הסדר מארצו תחלה, שקל יותר שישכח האדם את ארצו משישכח

את מולדתו, ומולדתו קל, לשכח מבית אביו, וע"כ אמר 'לך לך' שילך אל עצמו

נפרד בטבעו מכל אלה, ואמר 'אל הארץ אשר אראך', שזה היה מן הנסיון שיקל לאדם לעזוב ארצו

ומולדתו אם יודע מחוז חפצו לאן ילך. וכבר היה בדעתם ללכת אל ארץ כנען, ואם היה מגלה

לו תיכף אין זה נסיון, וגם שאז יוכל להיות שהיה אביו הולך עמו שכבר יצא ע"ד זה

מאור כשדים. ורצון ה' היה שילך לבדו, לכן אמר 'אשר אראך', וגם כי לא יזכה האדם אל הקדושה

עד יטהר תחלה מן הטומאה, ע"כ לא גילה לו איכות מעלת הארץ וקדושתה עד נפרד מטומאת

ארצו ומולדתו. ויודיע בזה, כי האדם המשתדל בעיונו להשיג את ה' ולדעת אותו, ישפיע עליו

שפע ממרום בהשפעת רוח הקודש או נבואה להשכילו באמתו, שכן אחרי שאברהם דרש וחקר ועיין

להשיג את ה' ע"י עיונו, זכה לדבר ה' ויאמר ה' אל אברם, וכמו שבעל הכרם כשרואה

גפן שורק נטועה במקום רע יעקרנה ממקומה אל מקום אחר טוב, מצד אווירו, ומצד האדמה ומצד

הנטיעות שכנותיה, וכן שתל ה' השורקה הטובה בקרן בן שמן.

(מלבי"ם שם, שם)

 

 

אברהם, לוט –

רכושנות וקדושה

פנחס לייזר

הבוקר, כמנהגי מזה שנים רבות, קראתי את ההלל ואמרתי הושענות עם

קהילת שירה חדשה בטיילת ארמון הנציב, מול הר הבית. אינני עולה להר הבית וגם ממעט

להגיע לכותל המערבי. דווקא התפילה מול הר הבית – "מרחוק ה' נראה לי – מעוררת

אצלי תחושה של קרבת אלהים.

אירועים קשים עברו

על ירושלים ועל ארצנו בכלל בימים האחרונים. אנשים טובים נרצחו "בדרך".

לפני שנים רבות, אמר לי הרב הראשי לשעבר, הראשון לציון הרב בקשי דורון שאסור

שהסכסוך בינינו לבין הפלסטינים יהפוך לסכסוך דתי, כי בסכסוך דתי אין פשרות. התורה

מספרת לנו שאחרי שהאל לא קיבל את קרבנו של קין, הרג קין את הבל.

חכמים משלימים את הסיפור המקראי ומוצאים סיבות שונות לסכסוך

הדמים בין קין והבל, וכך לשון המדרש (בראשית רבה כב, ז):

ויאמר קין אל הבל אחיו

ויהי בהיותם וגו' – על מה היו מדיינים? אמרו: בואו ונחלוק את העולם אחד נטל

הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין; דין אמר: ארעא דאת קאים עליה דידי (זה אמר: האדמה

שעליה אתה עומד היא שלי), ודין אמר: מה דאת לביש דידי (וזה אמר: הבגד שאתה לובש

הוא שלי); דין אמר: חלוץ ודין אמר: פרח – מתוך כך 'ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו'.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות ושניהן נטלו את

המטלטלין, ועל מה היו מדיינין? אלא זה אומר: בתחומי בית המקדש נבנה, וזה אומר: בתחומי

בית המקדש נבנה, שנאמר 'ויהי בהיותם בשדה' – ואין שדה אלא בית המקדש, היך מה

דאת אמר (מיכה ג) 'ציון שדה תחרש' ומתוך

כך (בראשית ד) 'ויקם קין אל הבל

אחיו ויהרגהו'.

יהודה בר אמי אמר: על

חוה הראשונה היו מדיינין. אמר רבי איבו: חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדיינין?

אמר רבי הונא: תאומה יתירה נולדה עם הבל, זה אומר: אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר:

אני נוטלה, שנולדה עמי – ומתוך כך ויקם קין.

האם הסכסוך הראשון שהביא לרצח הראשון היה סכסוך רגיל על רכוש

וקושי להגיע להסכמה ולשיתוף פעולה, גם כאשר סוכם על חלוקה בין המעורבים בסכסוך,

בגלל חוסר נכונות לוותר על בעלות טוטאלית?

האם היה זה רצח על רקע "רומנטי", כאשר האישה היא

"אובייקט", רכוש השייכת לגבר אחד? או אולי מעורב כאן להט דתי?

ואולי מתאר כאן בעל המדרש את המניעים המרכזיים לסכסוך דמים בכל

תקופה, כי גם אם החברה האנושית התפתחה מאז ימי קין והבל מבחינה מדעית וטכנולוגית,

האדם – יצריו, אופיו וחולשותיו לא השתנו.

התורה מספרת לנו בפרשתנו שאחרי יציאתם מחרן ומסעם המשותףלארץ

כנען, נאלצו אברם ולוט אחיינו להיפרד

לשלום זה מזה, וכך לשון הכתוב (בראשית יג,

ה-יג):

וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ

אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. ְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו

כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי רִיב בֵּין

רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז

ישֵׁב בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט: אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ

וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנו. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ

הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי; אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.

וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת

עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, לִפְנֵי שַׁחֵת

ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר. וַיִּבְחַר

לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ

מֵעַל אָחִיו. אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר

וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם. וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד.

למרות שעל פניו, מבחינת פשוטו של מקרא, ניתן להבין את הסכסוך

בין רועי לוט לרועי

אברהם כמריבה פשוטה על שטח מרעה, בוחר רש"י לפרש את הסכסוך על פי המדרש, וזאת

בגלל המילים המסיימות את הפסוק " וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ",

וכך לשון רש"י:

ויהי ריב – לפי שהיו

רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות

אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל,

והם אומרים: נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל, והכתוב אומר 'והכנעני

והפרזי אז יושב בארץ' ולא זכה בה אברם עדיין (ב"ר).

רש"י מאמץ את המדרש ומוסיף רובד אידיאולוגי-דתי לסכסוך; רועי לוט פירשו את "רוח המפקד" כלגיטימציה

לנהוג בארץ המובטחת כבשלהם, כי הרי כאשר יש הבטחה אלהית

אין גזל. רועי אברהם הבינו שאין לבלבל

בין הבטחה אלהית לבין מציאות עכשווית, ולכן יש במעשיהם אל רועי

לוט משום גזל. הפתרון שמצאו אברם ולוט הוא "להיפרד לשלום" ולוט בחר

להגיע לסדום, וכאילו "מחוץ להקשר" מודיעה לנו התורה: וְאַנְשֵׁי סְדֹם

רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד.

האם מרמזת לנו התורה שיש קשר בין עמדתו האידיאולוגית של לוט ורועיו לבין הגעתו לסדום ונישואיו עם אישה סדומית

שהתגעגעה למקומה שנהרס? האם אברהם בחר בסופו של דבר, מתוך תחושת דאגה ואחריות

להתפלל על סדום ולהציל את לוט, בן אחיו, גם כאשר הגיע לסדום?

דומני ששאלות אלו רלוונטיות למצבים רבים ולתקופות שונות; האםיש

צדק בדברים ששמעתי לפני שנים רבות מפי הרב בקשי דורון? האם עלינו לראות בדת מקור

מרכזי לאלימות ולרצח? במלים אחרות: האם כאשר אנשים רוצחים בשם אלהים, או בשם ציווי

האל כפי שהם מפרשים אותו, ניתן לתלות את האשמה באל ובדת? דומני שהאמירות

החד-משמעיות בספר בראשית על המשמעות של שפיכות דמים כפגיעה בצלם אלהים וגם סיומה

של פרשת העקידה מראות לנו שהקב"ה (או אללה) לעולם אינו מצווה לרצוח, ומי

שכאילו הורג בשמו, עושה זאת בשם "אלהים

אחרים". הסכסוך בין קין להבל, כמו הסכסוך בין רועי

אברם לבין רועי לוט מונע במקרה הטוב

מבלבול בין הבטחה אלהית לבין רכושנות והעדר גבולות, לחילופין בהלבשת אידיאולוגיה

דתית על מניע רכושני.

לדעתי, יש לבחון כל פיגוע טרור, בין אם הוא נעשה ע"י

ערבים נגד יהודים, או לחילופין כפעולת "תג מחיר" של יהודים נגד ערבים או

נגד הומוסקסואלים, וגם לרצח יצחק רבין לפני 20 שנה, כמעשה של "עבודה

זרה", כי מחלוקת "לשם שמים" קשה ככל שתהיה, יכולה להתקיים וחייבת

למצוא את פתרונה בדרכי שלום.

ואולי גם בכך ניתן להסביר את העובדה שהתורה מתחילה בבראשית;

האל ברא את האדם בצלמו גם כדי שנתייחס לכל אדם כ"צלם אלהים" ונימנע

מלפגוע בו, כאשא הסיפור האוניוורסלי "ספר תולדות אדם" קודם לסיפור

הלאומי שלנו.

כולי תפילה ותקווה שהר ה' יהווה מקום המקרב בין בני אדם וגם

בינם לבין הקב"ה ולא מקום המביא אותם לרצוח אחד את השני, חלילה.

פנחס לייזר, עורך שבת שלום, הוא פסיכולוג.

 

 

הצדקה

היא "עשיית צדק"

"והאמין בה', ויחשבה לו צדקה", מלת צדקה –

קו האזון המדויק – ופירושו להביא לכל בעל זכות את

המגיע לו, וליתן לכל המצוי מן הנמצאים כפי הראוי לו. זכויות המוטלות עליך לזולתך

מצד המדות הטובות, כגון לקומם כל כושל, הרי זה נקרא צדקה, ולפיכך אמר בהחזרת המשכון

"ולך תהיה צדקה", כי בלכתך בדרך המדות הנעלות, כבר עשית צדק עם הנפש

ההגיונית שלך, מפני שנתת לה את המגיע לה.

(מורה

הנבוכים לרמב"ם ג', נ"ג)

 

'ותענה שרי ותברח מפניה' חטאה אמנו בענוי

הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות

זרע אברהם ושרה

בכל מיני הענוי.

(רמב"ן

בראשית טז, ו)

 

ודווקא

הרמב"ן, הרואה את עדינותה של שרה המוכנה לכל קרבן, איננו מוכן ללמד עליה זכות

בהסברים פסיכולוגיים על המעשה אשר עשתה, כי כל הבנת הגורמים והמסיבות אינן מבטלות

חומרת העבירה של "ותענה שרי".

אולי

רצתה התורה ללמדנו, כי המתמתח מעל לקומת אנוש ומקבל על עצמו משימות שמעל לכוחו – ייטיב

לשאול עצמו תחילה, אם יוכל לעמוד בהן עד הסוף. שאם לא כן, מוטב לו לאדם שיחיה לפי

כוחותיו ולפי הנדרש ממנו, כי אם רגע יעלה מעלה ביכולת הויתור ובהבאת קרבן ובכבישת

כל יצר אנושי וכל מאווייו – הן אם לא יוכל גם לשהות על אותם רוכסי ההרים שאליהם

טיפס והגיע לרגע, סכנה שיפול מטה מטה בהרבה ממה שהיה בזמן היותו במישור.

 (נחמה ליבוביץ:  "עיונים בספר בראשית" , עמ' 111)

 

 

המטרה אינה מקדשת

תמיד את האמצעים

ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול

עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל

אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל, גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני

הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות, ועל המעשה

הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה, במקום המשפט שמה הרשע

והחטא.

(רמב"ן

על בראשית יב , י)

 

                                               

גם במלחמה צודקת יש

מקום ללבטים מוסריים

'אחר הדברים האלה': כל מקום שנאמר אחר סמוך, אחרי

מופלג (ב"ר)

'אחר הדברים האלה' אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר

על כל צדקותי לכך אמר לו המקום 'אל תירא אברם אנכי מגן לך' מן העונש שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת ומה שאתה דואג על קבול שכרך,

שכרך הרבה מאד.

(רש"י

בראשית טו , א)

 

ויאמר דויד לשלמה: בני, (בנו) אני היה עם לבבי לבנות בית לשם

ה' אלקי. ויהי עלי דבר ה' לאמר:

דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני.

הנה בן נולד לך, הוא יהיה איש מנוחה והנחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה

יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו. הוא יבנה בית לשמי והוא יהיה לי

לבן ואני לו לאב והכינותי כסא מלכותו על ישראל עד עולם.

(דברי

הימים א כב, ח-י)

 

דם לרוב שפכת: עם שנלחם מלחמות ה', מכל מקום מנעו

מבנות את הבית כמו שמנע להניף ברזל על המזבח על שעושים מהם כלי רציחה.

(מצודות

דוד דברי הימים א כב, ח)

 

כמה ימים לפני ראש השנה פרופ' יהונתן פיין,

מהמחלקה לבלשנות ולספרות אנגלית באוניברסיטת בר אילן, וחבר בקהילת ידידיה

בירושלים, הלך לעולמו אחרי מחלקה קצרה וקשה. קרוב משפחתו, הרב חניאל פרבר שלח לנו

דברים אלו לזכרו.

האזינו

השמים ואדברה

'הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה

וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי' (ל"ב, א'). פרשת האזינו חלה בדרך כלל מסביב ליום הקדוש, יום הכיפורים

– ביום הכיפורים היהודי מתעלה ונעשה שמימי, האזינו השמים! אולם גם הרגילים, גם אז

תורגש עוד השפעת אותם הימים הגדולים השמימיים על היהודי, גם כשהוא בבחינת ארץ

עוד יקיים ותשמע הארץ אמרי פי. חז"ל עוסקים בשאלה של הזכרת שמים וארץ

בהתחלת פרק השירה האחרון של משה רבנו הרועה הנאמן, ואומרים שמילים אלו מביאות

סמליות עמוקה בימי הדין… מפני ששמים וארץ מציגים שינוי מצב בהם עוברים

בני אדם. האדם עוסק בעשיית הטוב עם החברה הסובבת אותו, בחיפוש אחר זהותו העצמית

ומשמעות החיים.

מה נשגב יותר מהימים הנוראים, מיום

כיפור עצמו ומרגעי עצמה רוחנית של כל נדרי ונעילה. אבל יש גם כן תקופות

של ארציות, ימים שמוקדשים לדברים חסרי חשיבות, של עיסוקים יומיומיים, זמנים שאנו

יורדים ודורכים על הקרקע המוצק, כאשר רצים אחרי הצרכים הקיומיים. נכון לומר, שיום

כיפור הוא היום שמעורר רגשות דבקות ומעורר בנו את האמונה התמימה והבטחון בה',

אבל המבחן האמיתי של המעמד הרוחני של האדם לא יתקיים בעצם היום הקדוש אלא ביום

המחרת.

הרבה מאתנו מגיעים לבית הכנסת במשך יום כיפור

ומתמסרים לתענית, תפילות ולרצון טוב, אבל רגע אמת יהיה אחרי תום התענית, אחרי שנרד

מההר הגבוה אליו טיפסנו ביום הקדוש, אז נראה מה שבאמת יש בתוכנו, העקבות והסימנים

שנחרתו בנשמותינו.

כמאמר דוד המלך בספרו הקדוש מי יעלה בהר ה'?

שואל המשורר, חשוב מאוד לעלות את הרמה הרוחנית אבל שואל הוא שנית ומי יקום

במקום קדשו? מי זה שיוכל תמיד להשאר באותה רמה שהצליח להשיג.

 

 

 

מהנעשה בתנועה

בחול המועד סוכות התקיימו מפגשים, שיחות, הרצאות

ושיעורים במסגרת "סוכת שלום" ברחבי הארץ. הוקם מחדש צוות תגובות לענייני

השעה בראשות פרופ' צבי מזא"ה

ובמרחב הוירטואלי: : ניתן לפנות אלינו למייל  ozveshalom.netivotshalom@gmail.com;

בפייסבוק:  https://www.facebook.com/%D7%A2%D7%95%D7%96-%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-1640917336194009/timeline

ובטוויטר: twitter:@ozveshalom

 

 

קול קורא

בימים אלה

החלטנו לחדש את פעילותנו, יהודים שומרי מצוות הסבורים כי הגשמת הציונות הדתית

בימינו מחייבת שקידה על דמותה היהודית של החברה בישראל, שלומה, ורמתה המוסרית

והחברתית.

אנו מאמינים כי

חביב כל אדם שנברא בצלם, כולל ערבים וכולל להט"בים.

אנו מאמינים כי

תורת ישראל מחייבת אותנו לשמור על זכויות האדם והאזרח של כולנו.

מתוך אמונה כי דרכיה

דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אנו מאמינים כי חובת כולנו היא "בקש שלום

ורדפהו".

צאו מהבדידות

ומהקיטורים והצטרפו אלינו.

מעוניינות/ים

לפעול ציבורית להגשמת המטרות של עוז ושלום?

צרו קשר עם לאה

שקדיאל, 0523911181,

moshelea@netvision.net.il

 

קוראים יקרים

אנחנו זקוקים

לעזרתכם על מנת שנוכל להמשיך את מפעל "שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה

והפצה.

המחאות לפקודת

עוז ושלום ניתן לשלוח לידי מרים פיין, דוסטרובסקי 9,

ירושלים, 933806

התרומות מוכרות

לצורך פטור ממס

להפצת המהדורה

המודפסת, לקבלת המהדורה האלקטרונית ולבירורים:

 0523920206 –  ozveshalomns&gmail.com

עורך אחראי – פנחס לייזר; מזכירת המערכת – מרים

פיין

לתגובות

ולתיאום דברי תורה: pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום –

נתיבות שלום

http://www.netivot-shalom.org.il

https://www.facebook.com/bakesh.shalom.org.il?fref=ts