לך לך תשע"ג (גליון מספר 771)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary



פרשת לך לך

גליון מס' 771 תשע"ג
(קישור לדף המקורי)

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה

וַיֹּאמֶר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים

אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה

יִהְיֶה זַרְעֶךָ.

(בראשית טו, ה)

 

 

ויוצא

אתו החוצהבאהלו באה לו הנבואה והוציאו מאהלו במראה הנבואה לחוץ לראות את

הכוכבים, וכן 'ותבא אתי ירושלמה

במראת אלהים' (יחזקאל ח, ג), ומתחלה אמר לו שיהיו 'כעפר הארץ' ועכשיו אמר לו 'שיהיו

ככוכבי השמים' והכל דרך הפלגה כמו שכתבנו, וגם כתבנו הדרש.

ויש לומר עוד שרמז לו כי בסוף כשיהיו ימי המשיח יהיו ככוכבי השמים, שלא תשלוט בהם יד

אדם עוד ויהיו באורם לעולם. ובב"ר (מד, יב), 'ויוצא אותו',

אמר לו צא מאצטגנינות שלך; אברם אינו מוליד אברהם מוליד, שרי אינה יולדה שרה

יולדה, ר"ל מעת שאשנה שמכם תולידו וכן היה.

(רד"ק שם, שם)

 

דע שכמו שאדם רואה בשינה שהוא נסע לעיר פלונית, והתחתן

שם, ושהה שם זמן-מה, ונולד לו ילד, וקרא לו בשם פלוני, והיה מצבו ועניינו כזה וכזה

– כן המשלים הנבואיים האלה הנראים או הנעשׂים במראה הנבואה, לרבות מעשׂים שהמשל ההוא

מצריך, ודברים שהנביא עושׂה, ותקופות זמן הנזכרות בין מעשׂה למעשׂה על-פי המשל, ומעברים

ממקום למקום – כל אלה הם במראה הנבואה בלבד. אין הם מעשׂים מציאותיים של החושים החיצוניים… רק חלשי ההיגיון מדמים-דמיון-שווא באשר לכל זאת שהנביא מתאר שנצטווה

שיעשׂה כזאת ועשׂה. כן תיאר שנצטווה לחפור בקיר שבהר הבית בשעה שהוא היה בבבל, וציין

שחפר בו, כמו שאמר: ואחתֹר בקיר (יחזקאל ח', 8). והבהיר שזה היה במראות אלהים.

וכן נאמר על אברם: היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר (בראשית ט"ו, 1). ובאותו מראה נבואה נאמר: 'ויוצא אותו החוצה ויאמר: הבט נא השמימה

וספֹר הכוכבים' (שם, שם, 5). ברור שבמראה

נבואה הוא ראה שהוא הוצא ממקום שהיה בו עד שראה את השמים, ונאמר לו: וספֹר הכוכבים.

ובא תיאור הדבר, כמו שאתה רואה.

(רמב"ם, מורה נבוכים ב, מו

בתרגום מיכאל שורץ)

 

 

על הזר בתוכנו

מישל ברום ודני ברום

                                                                                    לזכרה

של אמנו

גולדה ברום-לנצ'נר

בספר בראשית בכלל ובפרשתנו בפרט אנחנו מקבלים

הצצה מרתקת לחייהם האישיים של גיבורי התרבות שלנו. ישנה התייחסות רבה לקשרים

הבינאישיים של אברהם ושרה

עם אנשים אחרים וביניהם סיפורים שמציבים בפנינו דילמות ערכיות מורכבות. ברצוננו לבדוק

גישות שונות לסוגיה אחת בפרשה ולנסות להבין מה ואיך אפשר ללמוד ממנה וליישם את הנלמד

על חיינו אנו.

בפרשתנו מסופר שבעקבות בעיות פוריות, שרה מציעה

לאברהם להעמיד דור צאצאים באמצעות הגר שפחתה. לאחר שעשה זאת, יחסי שרה ושפחתה

מתערערים ושרה מענה את הגר עד שהיא מחליטה לברוח ממנה.

יש שפירשו את הסיפור בצורה הבאה: בתחילה שרה

לא נהגה בהגר כאל שפחה, חלקה לה כבוד והגר הייתה מרוצה ממעמדה ואף אמרה "מוטב

להיות שפחה בבית הזה ולא גבירה בבית אחר (בראשית רבה מד, מה). לאחר שהרתה מאברהם, גברה גאוותה של הגר והיא

השפילה את שרה בפני אורחיה וזלזלה בעקרותה. שרה שומעת את חרפתה ואינה משיבה (שם). שרה מענה את הגר לא מתוך קנאה ח"ו, אלא מפני

החשש שאחרים ילמדו מהגר ויעשו כמותה.

רד"ק בפירושו בפרשתנו מציע לקרוא את הסיפור בצורה

שונה. שרה עקרה ומבינה שהיא לא תלד ושאלוקים הבטיח לאברהם זרע ועל כן אישה אחרת

תעמיד לו צאצאים. שרה חושבת לעצמה "טוב לי שאתן לו שפחתי לאישה, אולי אבנה

ממנה ויהיה לי כבני וטוב לי, משיהיה לו בן מאישה

אחרת". לאחר הלידה, מעמדה של הגר עולה בעיני אברהם ושרה. שרה מגיבה ומעבידה

אותה בפרך ומכה ומקללת אותה עד שהגר כבר לא סובלת את המצב ובורחת מפניה.

לפי הפירוש הראשון שרה מצטיירת כדמות מאופקת,

מלאת ענווה ומתייחסת בכבוד ובהוגנות לעובדת בביתה. אפילו כשהיא מתנהגת אליה

בקשיחות מסויימת, היא עושה זאת מתוך שיקול דעת ומניעים

ערכיים. שרה מהווה מודל לחיקוי עבור עם ישראל.

בפירוש השני שרה פועלת מתוך מציאות בינאישית

מורכבת ומתוך אינטרסים אנוכיים ומתעללת באישה שהיא בחרה להכניסה לחיק משפחתה ולהמשיך

את שושלת בעלה. היא נוהגת באלימות כלפי הגר כשקנאתה גוברת עליה. אין מדובר פה

במודל לחיקוי, אלא במצב משפחתי ואישי מורכב שממנה ניתן על פי הרד"ק

ללמוד אלו התנהגויות עלינו לאמץ, אך יותר מכך מאלו מעשים עלינו להימנע. גם הרמב"ן מאמץ גישה פרשנית דומה.

גישות פרשניות אלו מהוות בסיס לתפיסות

חינוכיות שונות. האחת מציבה בפני הלומדים סיפורים עם דמויות הירואיות

האמורות לעורר בנו השראה. אנחנו לומדים שיש אנשים עם תכונות אידיאליות, מידות

טובות של העדר גאווה, סבר פנים יפות וכו'. היתרון של גישה

זו היא שיש בהירות של מטרות בחיים ושדברים שבמבט ראשון מצטיירים כלא טובים, כמו

גירוש הגר, מקבלים מסגרת פרשנית בעלת משמעות ערכית ברורה. גם בחיינו אפשר ליישם

גישה זאת ולהיות פחות ביקורתיים כלפי עצמנו וכלפי הסביבה שאנו חיים בה ולדון אנשים

לכף זכות. הסכנה ביישום עקרונות אלו היא הנצחת מצב לא ראוי. אחת הסכנות בגישה זו

היא שהיא עלולה להצדיק עוולות חברתיות ומוסריות על ידי פירוש אפולוגטי . האדרת

העבר ואידיאליזציה של המציאות עלולות להשתיק את חוש הביקורת שלנו החיוני לשיפור

החברה.

הגישה השנייה מציגה את אבותינו, ואולי את כל

גיבורי התרבות שלנו, כבני אדם מורכבים, עם מתחים בינאישיים ונטיות לתגובות רגשיות

חזקות. גישה זאת מלמדת אותנו לבחון זווית ביקורתית של הסיפור ושל המציאות ושל האנשים

סביבנו. מחד גיסא, זה מאפשר לנו לפתח צניעות מתוך הידיעה שלא כל האמת נמצאת בצדנו,

שאנחנו בתהליך של השתלמות ולא במציאות אידילית. ומאידך גיסא, ביקורתיות קיצונית עלולה לפגוע באפשרות

של בניית סיפור מאחֵד. אנשים מתאגדים סביב סיפור שמציב דמויות לחיקוי ומעניק

השראה.

קריאת הסיפור בגישות שונות בלי לשלול אף גישה,

מאפשרת ליהנות מהיתרונות של כל אחת מהן ולהתמודד עם מגבלותיה.

פן נוסף של סיפור הגר שעוד לא דנו בו, הוא

ה"זרות" שלה. הגר היא מצרית ובאה מתרבות אחרת מתרבותם של שרה

ואברהם. בפרספקטיבה הזאת, אפשר לראות את סיפור הגר גם כדוגמה להתיחסות

ל"אחר", למישהי במעמד נמוך ומתרבות אחרת.

בחברה הישראלית ההתמודדות עם זרים היא מורכבת

בהרבה מובנים. כמו אברהם ושרה,

שהכניסו זרה לתוך ביתם, כך הכנסנו אנחנו אנשים זרים לתוך המדינה. וכמו ששרה רצתה

לשמור על הייחודיות של משפחתה, כך חשוב לנו לשמור על זהותנו, על מורשתנו התרבותית

ועל החיבור שלנו כעם. ומאידך, כמו ששרה הייתה צריכה לשמור על כבודה של הגר ולהעניק

לה את זכויותיה ולא לפגוע בה, כך גם עלינו לשמור על זכויות הזרים החיים בינינו. קיים

מתח בין שתי הגישות ולצערינו הציבור הישראלי נוטה לבחור

את אחת הגישות ואינו מתמודד עם האתגר של השילוב ביניהן. לפי עיקרון "מעשה

אבות סימן לבנים", שגם הוא נלמד מפרשתנו, אנחנו יכולים ללמוד מאבותינו, דרך

פרשנויות חז"ל ופרשני מקרא מאוחרים יותר, לפתֵח את היכולת להכיל את הזר שחי

בתוכנו ואת הדילמות הכרוכות בכך.

מישל ברום הוא עובד

סוציאלי באשדוד ודני ברום הוא פסיכולוג קליני בירושלים

 

 

הצדקה

היא "עשיית צדק"

"והאמין בה', ויחשבה לו צדקה", מלת צדקה

– קו האזון המדויק – ופירושו להביא לכל בעל זכות את

המגיע לו, וליתן לכל המצוי מן הנמצאים כפי הראוי לו. זכויות המוטלות עליך לזולתך

מצד המדות הטובות, כגון לקומם כל כושל, הרי זה נקרא

צדקה, ולפיכך אמר בהחזרת המשכון "ולך תהיה צדקה", כי בלכתך בדרך המדות הנעלות, כבר עשית צדק עם הנפש ההגיונית שלך, מפני שנתת

לה את המגיע לה.

(מורה

הנבוכים לרמב"ם ג', נ"ג)

 

'ותענה שרי ותברח מפניה' – חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו

לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם

לענות זרע אברהם ושרה

בכל מיני הענוי.

(רמב"ן בראשית טז, ו)

 

ודווקא הרמב"ן, הרואה את

עדינותה של שרה המוכנה לכל קרבן, איננו מוכן ללמד עליה זכות בהסברים פסיכולוגיים

על המעשה אשר עשתה, כי כל הבנת הגורמים והמסיבות אינן מבטלות חומרת העבירה של

"ותענה שרי".

אולי רצתה התורה ללמדנו, כי המתמתח מעל לקומת אנוש ומקבל על

עצמו משימות שמעל לכוחו – ייטיב לשאול עצמו תחילה, אם יוכל לעמוד בהן עד הסוף. שאם

לא כן, מוטב לו לאדם שיחיה לפי כוחותיו ולפי הנדרש ממנו, כי אם רגע יעלה מעלה

ביכולת הויתור ובהבאת קרבן ובכבישת כל יצר אנושי וכל מאווייו – הן אם לא יוכל גם

לשהות על אותם רוכסי ההרים שאליהם טיפס והגיע לרגע, סכנה שיפול

מטה מטה בהרבה ממה שהיה בזמן היותו במישור.

 (נחמה ליבוביץ: עיונים

בספר בראשית, עמ' 111)

 

 

"מעשה אבות סימן לבנים": בריחתה

של הגר כסיבה מוסרית לבריחתם של ישראל

'מפני שרי גברתי אנֹכי בורחת':

ב' במסורת; הכא (כאן) ואידך (המקום השני במקרא בו מוזכרת מילה זו) 'מקול פרש ורומֵה

קשת בורחת כל העיר' (ירמיה ד; כט), מפני ששרה הבריחה את

ישמעאל, לפיכך ברחו ישראל מפניו; כי 'רומֵה קשת' הוא ישמעאל; כדכתיב

ביה (להלן כא; כ) 'רובה קשת'.

(בעל הטורים בראשית טז , ח)

 

 

הארץ ניתנה לנו בתנאי שנהיה ראויים לה

'ויהי היום

ויבאו בני האלהים להתיצב על ה'

ויבא גם השטן בתוכם ויאמר ה' אל השטן מאין תבא ויען השטן

וגו' (איוב א') אמר לפניו: ריבונו של עולם, שטתי בכל העולם כולו ולא

מצאתי נאמן כעבדך אברהם שאמרת לו: (בראשית י"ג) 'קום התהלך בארץ לארכה

ולרחבה כי לך אתננה' ואפילו הכי, בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה עד שקנה

בד' מאות שקל כסף, לא הרהר אחר מדותיך.

(בבלי בבא בתרא טו, ע"ב)

 

'ויהי בעת ההיא וירד יהודה' (בראשית לח א). זה שאמר הכתוב: 'עוד היורש אבוא לך יושבת מרשה וגו' (מיכה א טו) אמר הקב"ה לישראל: אף על פי שהתניתי עם אברהם

אביכם ואמרתי לו 'קום התהלך בארץ' (בראשית יג יז) עשיתי מה שאמרתי לו ונתתי לו את

כל הארץ, שנאמר 'ויבוא הבנים וירשו את הארץ' (נחמיה ט, כד) וכן 'ואביא אתכם אל ארץ הכרמל' (ירמיהו ב, ז). ארץ שהיא רכה ומלאה,

אבל אתם הכעסתם אותי 'ותבואו ותטמאו את ארצי וגו" (שם שם) ומה אני עושה לכם? הרי אני מביא את האומות ומוציאין אתכם ממנה 'עוד היורש אבוא לך יושבת מורשה' (מיכה שם ) מפני שלא שמעתם דבריו של מיכה המורשתי.

(מדרש אגדת בראשית פרק סד)

 

…גם בענייני דעלמא בין בני אדם,

יש אמנם זכות ירושה לבנים על נכסי אביהם, אולם אשר לשאלה האם יתקיימו נכסים אלה בידי

הבנים, זהו כבר דבר שאיננו תלוי בזכות הירושה שהיתה להם,

אלא הדבר תלוי בשימוש שהבנים עושים בנכסים אלה.

(י. ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על פ' השבוע, עמ' 58)

 

 

17 שנים לרצח יצחק רבין

על פוסט-מודרניזם וטשטוש

במוצאי שבת פ' לך לך, לפני 17 שנה, אור לי"ב במרחשוון תשנ"ה, נרצח ראש

ממשלה בישראל בסיומה של עצרת שכותרתה היתה: "כן לשלום,

לא לאלימות".

דומני שלעתים, אולי בגלל הקושי

להתמודד עם הזיכרון הזה, קיימת נטיה "לברוח" לכיוונים

שונים שאינם מאפשרים תיקון ולכן לא נרפאה החברה הישראלית מתופעות של אלימות על רקע

אידיאולוגי ופוליטי ולצערנו, אין לציבור המצהיר נאמנות לתורת ישראל ולמצוותיה חסינות

מפני רעה חולה זו.

בריחה אחת היא התמקדות ברוצח ונטיה להעביר אליו את כל רגשות הכעס והנקם.

קיימת גם נטיה,

בעיקר בקרב אנשי ימין קיצוני, להפיץ תיאוריה על קונספירציה שנרקמה לכאורה בין גורמים

שונים במערכת הפוליטית כדי לחסל את יצחק רבין.

אחרים מוכנים "להבין"

את הזעם הציבורי נגד האחראי ל"פשעי אוסלו" ולכן, גם אם אינם מצדיקים את הרצח,

מוכנים לקבל את הנטיה של אבדן שליטה מצד גורמים קיצוניים

לעשות דין לעצמם.

בנוסף, התפרסם פתאום שיום הזיכרון

לרחל אמנו הוא בי"א במרחשוון והתחילו לציין זאת ביומנים

ובלוחות שנה.

כמו-כן, מכיוון שהפכו את י"ב

בחשוון ליום זיכרון ממלכתי, הפכו גם את היום שבו נרצח רחבעם זאבי (גנדי) ע"י מחבלים

ליום שיש להתייחס אליו במערכת החינוך.

אין לי כל בעיה עם התייחסות ראויה

לרחל אמנו, אשתו האהובה של יעקב אבינו, "המבכה על בניה" המתנחמת ע"י

הבטחת ה' : יש תקוה לאחריתך, ושבו בנים לגבולם. ואכן, ב"ה

שבנו לגבולנו.

כמו-כן, למרות שגנדי לא היה בדיוק

דמות אהודה עליי, יש להצטער על רציחתו בידי מחבל, לגנות בתקיפות כל פעולת טרור, גם

אם הקרבן איננו שר מכהן, ובוודאי להעמיד לדין את מבצעי הפיגוע.

יחד עם זאת, חשוב ביותר להבחין

בין רצח של ראש ממשלת ישראל על ידי יהודי בשם אמונתו, הניזון מאווירה קנאית

בלתי מתפשרת ואנטי-דמוקרטית שלצערנו לא נגמלנו ממנה, הניזונה ממכתבים ומפרסומים בעלי

אופי אתנוצנטרי וגזעני והבאה לידי ביטוי בפעילויות "תג מחיר" נגד מקומות

פולחן, מטעי זיתים ומקומות אחרים ואיומים גם על יריבים אידיאולוגיים, לבין אירועים

אחרים.

מותה של רחל אמנו בלידתה וגם רציחתו

של גנדי בפיגוע חבלני אינם מסכנים את קיומנו כחברה יהודית ודמקורטית.

לעומת זאת, רצח פוליטי הניזון מאווירה

קנאית אלימה והמכשירה כל אמצעי כדי להשיג מטרה הנראית ראויה מבחנה אידיאולוגית, דתית

או פוליטית, מהווים סכנה מוחשית לקיומנו בארץ הזאת, כחברה יהודית ודמוקרטית.

בפרשת נח, מכנה התורה בעלי חיים

מסוימים בכינוי העדין "הבהמה אשר לא טהורה היא"; בפרשת שמיני, נאמר במפורש:

"הבהמה הטמאה".

אולי ניתן ללמוד מכך שלעתים יש

לצדד באמירות ברורות וחד-משמעיות.

פנחס לייזר, עורך

 

 

הכתובת להקדשת גיליון, לתיאום

תרומות פטורות ממס, לקבלת גילינות ולהפצתם,

היא מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות ולתיאום דברי תורה:

pleiser@netvision.net.il

 

 

לכל קוראינו ואוהדינו

כדי שקולה של הציונות הדתית

המחויבת לשלום ולצדק

ימשיך להישמע

כדי שנוכל להפיץ את שבת שלום

במאות בתי כנסת בארץ

באינטרנט ודוא"ל ללא הפסקה, בעברית ובאנגלית,

אנא, שילחו את המחאותיכם לפקודת "עוז ושלום"

לעוז ושלוםנתיבות שלום ת.ד 4433

ירושלים 91043

ציינו על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת

ל"שבת שלום"

לפרטים נוספים (פטור ממס, הקדשת גיליון וכו')

אנא, פנו למרים פיין  0523920206

ozveshalomns@gmail.com

תודה

מערכת שבת שלום                          עוז ושלום-נתיבות שלום