כי תשא תשע"ג (גליון מספר 789)




פרשת כי תשא

גליון מס' 789 תשע"ג
(קישור לדף המקורי)

שֵׁשֶׁת יָמִים

יֵעָשֶׂה מְלָאכָה

וּבַיּוֹם

הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה'

כָּל הָעֹשֶׂה

מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת.

(שמות

לא, טו)

 

ששת ימים

יעשה מלאכה – וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד, לומר כשאתה עושה

רצונו של מקום מלאכתכם תהא נעשית ע"י אחרים עבדיכם ושפחותיכם, וכשאינכם עושים

רצונו תעבוד אתה ועשית אתה בעצמך מלאכתך.

(חזקוני שם, שם)

 

רַבָּן

גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד

תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל

תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל

הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם,

שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיְּעָתַן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה

אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם.

(משנה אבות ב, ב)

 

תנו רבנן: 'ואספת

דגנך' מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' יכול דברים ככתבן,

תלמוד לומר 'ואספת דגנך' – הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל.

רבי שמעון

בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש

בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?! אלא בזמן שישראל עושין רצונו של

מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר 'ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו" ובזמן שאין

ישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: 'ואספת דגנך', ולא

עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר 'ועבדת את אויביך וגו".

אמר אביי: הרבה

עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.

 (בבלי ברכות לה,

ע"ב)

 

 

גיליון זה של

שבת שלום מוקדש בגעגועים לחברנו ג'רלד קרומר ז"ל

איש חזון ומעש,

ממייסדי נתיבות שלום, הוגה פרוייקט "שבת שלום"

לכבוד יום

הזיכרון החמישי לפטירתו שיחול ביום ג', כג באדר תשע"ג

 

לוחות ושברי לוחות

מעין קרומר-אגמון

פרשת כי תשא מתחילה

בדבר אלוהים למשה שמבקש ממנו לאסוף מבני ישראל תרומה של מחצית השקל ובדרך זו לפקוד

אותם – לספור אותם, וגם לתרום לבניית המשכן. "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט

ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם" (שמות ל' ט"ו). בעיניי, הציווי הזה הוא רמז לסיפור המטלטל של

חטא העגל שיפרש בפנינו בפרשה הזו. נתינה של דווקא מחצית שקל, מטבע בערך

כספי שאיננו שלם, מרמז לנו על השבר שיתרחש לעינינו בפרקים הבאים.

אנו פוגשים כאן את בני

ישראל בתוך מסעם הארוך במדבר. לאחר ארבעים ותשעה ימים של צעדה במדבר הרחב והשומם, אט

אט, צעד ועוד צעד בני ישראל מתרחקים מהעבר שלהם כעם עבדים תחת שלטון פרעה ומתקרבים

אל עבר העתיד – עם היודע את תורתו, מקבל עליו את עולו של אלוהים ושוכן לבטח בארץ

המובטחת. והנה מגיע אחד השיאים של המסע – מעמד הר סיני וקבלת לוחות הברית.

כמה פרשות לפני הפרשה

שלנו, בפרשת יתרו, מסופר על בני ישראל העומדים למרגלות הר סיני ומחכים לקבל את

לוחות הברית. לאחר נדודים ארוכים במדבר שומם, לאחר שרוחות המדבר נשבו מעליהם וקלפו

במעט מקשיי החיים במצרים , הם מתרחצים ומתנקים כדי להיות מוכנים לשמוע דברי אלוהים

חיים. והר סיני כולו עשן וברקים וקולו העמוק של אלוהים נשמע.

לאחר מעמד רב רושם זה,

אלוהים מזמין את משה לעלות אליו ולקבל את לוחות הברית החתומים ומשה שוהה שם במשך ארבעים

יום ולילה. והרי זה פרק זמן ארוך כל כך בשביל העם, להיות בלי משה. התקופה שבני

ישראל שוהים מתחת להר, קצרה רק במעט מכל ההליכה שלהם במדבר עד כה – ארבעים ותשעה

ימים. ובאמת קשה להם, אפשר כמעט לדמיין אותם מסתכלים בתקווה על ההר הגבוה, מחכים

לראות את דמותו המוכרת של משה יורדת על שביל העפר, מצפים לשמוע שוב את קולו המנחם,

המדריך אותם בנפתולי המדבר. "וירא העם כי בשש משה לרדת מההר … האיש אשר

העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (ל"ב א').

והם דורשים תחליף,

נחמה, דמות אחרת שתיכנס לתוך החלל הריק שנפער בליבם. "קום עשה לנו אלוהים אשר

ילכו לפנינו" (ל"ב א')

הם מבקשים מאהרון, ואהרון נענה להם. הוא פורק מעליהם את תכשיטי הזהב ומתיך

מהם עגל מסכה. עגל מאיר, קורן, כולו אור זהב נעים וחמים. אהרון

בונה להם פסל בדמות עצמם, עגל רך הרוצה לינוק ולהתחמם בין שדי אימו. "אלה

אלוהיך ישראל". כמה נעים לחסות בצל אלוהים אשר נראה כדמותנו, רך וצעיר כמונו,

לא מאיים ולא מרתיע בקולות ברקים ורעמים. והעם קם לחיים "וישב העם לאכול,

ושתו ויקומו לצחק" (שמות לב ו) אחרי כל הציפייה העצומה הזו, אחרי המדבר השומם וליבם הריק המחכה לשווא

למשה, ישנה הקלה עצומה בהתאספות סביב עגל הזהב. נחמה באכילה ובמילוי הצורך הבסיסי

של הזנה.

"ויפן וירד משה

מן ההר ושני לוחות העדות בידו" (ל"ב ט"ו) משה מתקרב אל המחנה וחושכות עיניו, העם הזה אשר נתן לו

את ליבו, אשר הוא ליבו, העם לא חיכה לו ולהדרכתו והם יצרו לעצמם עגל מזהב כתחליף

לאלוהים. ובזעמו הרב הוא שובר את הלוחות "ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות

וישבר אותם תחת ההר" (ל"ב י"ט). איזו תמונה רבת עוצמה. לוחות הברית, שפוסלו ונכתבו על

ידי אלוהים עצמו מנותצות על אבני ההר. אם רק היו מחכים עוד קצת, מתאפקים בסבלנות לעוד

רגע קט הם היו מקבלים את הדבר עצמו – לוחות עם כתב ידו של אלוהים! איזו מנחה גדולה

יותר יכול לקבל עם מאלוהיו כדי לסמן את ברית האמת ביניהם ? שני הלוחות הכתובים

משני הצדדים היו אמורים להביא לאיחוד מופלא בין שני הכוחות – העם ואלוהים, באמצעות

משה.

יש כאן לכאורה טרגיות

גדולה באירוע הזה. העם שעומד על סיפה של חוויה מופלאה, סוטה מהדרך רגע אחד לפני

המאורע. אך בעיניי, כשם שחובה עלינו להסתכל על אירועים

כואבים וקשים בחיים שלנו מתוך עין רכה, שרואה את הכאב והקושי כחלק מהמכלול הגדול,

כך גם יש להסתכל על מאורעות קשים בתולדות העם שלנו.

בעצם, אהרון בבניית עגל הזהב איפשר פורקן לכל החוויות הקשות

והמטענים שנשאו עימם בני ישראל מההליכה במדבר ומשנות העבדות במצרים. את כל

התכשיטים שלהם, קישוטים או מטענים שהם סחבו על עצמם הוא מוריד מהם, מסיר מעליהם, מֵקֵל

עליהם, חושף אותם ללא מגננות. תכשיטים גם יכולים לייצג אמונות ותפיסות שעוברות

מדור לדור. כשם שאם מעבירה לביתה שרשרת יקרה של הסבתא, היא גם מעבירה אליה את

תודעת העבדות אשר קיימת בעם בכל שנותיהם במצרים. ואת כל התכשיטים אהרון מתיך ליחידה אחת ובכך משחרר את העם מעול העבר,

מהפחדים, מהתלות. ועכשיו הם יותר פתוחים ומוכנים לקבל לתוכם משהו חדש.

ומנגד, משה אשר שובר

את הלוחות, גם הוא יוצר פתח נוסף להתקרבות בין העם לאלוהים. כי מהו שבר אם לא דלת

כניסה, אם לא חריץ שדרכו האור יכול להיכנס. כמו ששר ליאונרד כהן:

There is a crack in everything that’s how the light

comes in

בכל דבר יש סדקים דרכם

אלומות האור נכנסות

הלוחות השבורים הם

בעיניי סמל לאפשרות להתקרב, פתח לאינטימיות גדולה עם אלוהים. במקום לוחות של מקשה

אחת, עשויים מאבן ללא אפשרות לחדור לתוכם, קיבלנו לוחות שהם שבורים, ובין הסדקים

יש לנו מקום להיכנס, יש מקום להתמזגות אמיתית, מלאה עם אלוהים. ואולי לכן בתחילת

הפרשה העם נדרש לבנות את המשכן מתרומה של מחצית השקל. השקלים החצויים יאפשרו לבנות

משכן אשר נושא בתוכו את השברים ואת איחודם לשלם, מתרומות ההמון. "אין דבר שלם

יותר מלב שבור", כפי שאומר רבי מנחם מנדל מקוצ'ק.

לאחר שמשה שובר את

הלוחות הוא יוצר בעצמו לוחות שניים ואלוהים כותב עליהם שוב את הדברים שהיו כתובים

על הלוחות הראשונים. מה ההבדל בין שני הלוחות? הלוחות השניים מחברים באמת

בין אלוהים לאדם. הם לא נמסרים כיחידה שלמה מאלוהים לעם, הם פרי עבודה משותפת של

משה ואלוהים גם ביצירה שלהם, וגם בשיחה ביניהם . משה עולה אל ההר עם הלוחות אותם

פיסל וכשהם בידיו הוא מתפלל לאלוהים: " ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב

חסד ואמת…" (ל"ד ו')

ואלוהים נענה לתפילותיו וסולח לעם על חטאו.

את דבר התורה הזה אני

מקדישה לאבי, ג'רלד קרומר ז"ל. אשר בתפילת כל נדרי של יום כיפור היה מביא את

ליבו הרגיש, הסדוק, אל תוך התפילה ובכך מקרב את קהל שומעיו אל ליבם ואל אלוהים,

ואשר בפורים היה מוכן תמיד לסדוק את גבריותו ולהתחפש לאישה. אני מתגעגעת אליו מאד

ומקווה שגם אני אזכה ללכת בדרכי ליבו הפתוח.

מעין קרומר-אגמון, נשואה לעידו, אמא לנעמי ויערה, עוסקת בגינון

טיפולי.

 

 

הייתכן

שיכלו לבוא בני ישראל כתום ארבעים יום לאחר מעמד הר סיני, ודיבורי

"אנכי" ו"לא יהיה לך" עדיין מהדהדים באזניהם, ולבקש להם

אלוהים אחרים? נראה שהתורה רצתה ללמדנו ולהראות דוגמה לדורות, שדבר זה ייתכן. ועצם

ההנחה שבני אדם אשר עמדו רגליהם בתחתית הר סיני אינם יכולים, אינם מסוגלים לשקוע

עוד בבערות, בכסלות, בתועבת העבודה הזרה – מופרכת מעיקרה… אין ניסים גלויים –

מאורעות נפלאים חד-פעמיים – משנים את האדם, את טבעו, את הרגליו. הם רק מזעזעים

אותו באותו רגע, אך אין הם מנתקים אותו מעולמו, מהשגותיו, מעברו, מהרגלי חייו.

(נ. ליבוביץ:

עיונים בספר שמות עמ' 399)

 

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי

לֵאמֹר: בֶּן אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם, וַיְטַמְּאוּ

אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם, כְּטֻמְאַת

הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי. וָאֶשְׁפֹּךְ

חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם

טִמְּאוּהָ. וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם, וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים… וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן

הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל

אַדְמַתְכֶם. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי

לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב

הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.

(מתוך ההפטרה לפרשת

פרה, יחזקאל לו)

 

 

חבר, אתה חסר

בחודש אלול

תשנ"ז פנה אלי חברי הטוב, ג'רלד קרומר ז"ל, שהיה אז יושב ראש נתיבות

שלום והציע לי לערוך עלון לפרשת שבוע שיחולק בבתי הכנסת, וזאת כדי שבבתי הכנסת

ייחשפו המתפללים לקול אחר של ציונות דתית, השואבת את השראתה מתורת ישראל.

את ג'רלד

היכרתי לראשונה באוטובוס לאוניברסיטת בר-אילן, בה הוא שימש כפרופסור במחלקה

לקרימינולוגיה. זמן קצר אחרי שנפגשנו לראשונה, הפכנו לשכנים וחברים קרובים ולא עבר

כמעט יום שלא דיברנו. נהגנו לחגוג את ליל הסדר ביחד וג'רלד הזמין אותנו בכל שנה

לחשוב על ה"מיצרים" מהם אנחנו רוצים לצאת. כמו-כן, יצא לנו ללמוד

בחברותא במשך שנים רבות, ואת מסכת ברכות, שלמדנו יחד עם עוד שני חברים, סיימנו ביום

הזיכרון הראשון לפטירתו.

עוד בהיותו

באנגליה, היה ג'רלד מעורב בעשייה חברתית ורוחנית וכשעלה ארצה היה פעיל מהרגע

הראשון בפרוייקטים חברתיים.

ממקום אישי

ומעורב מאד, הוא זיהה את מה שחסר בחברה הישראלית ופעל ללא לאות כדי להוביל שינוי.

כשהרגיש שבתי

הכנסת הקיימים אינם משמשים עבורו מקום העונה על צרכיו הרוחניים, הוא הקים, יחד עם

חברים את קהילת ידידיה, ששאפה להנכיח בתוך בית הכנסת עקרונות של שיתוף נשים

בגבולות ההלכה וגם חתירה לשלום ולצדק חברתי.

כשהרגיש

שקיימת בבתי הספר הממלכתים-דתיים מגמה של הקצנה והסתגרות והשפעות לאומניות, הוא

הקים, יחד עם קבוצת חברים, את בית ספר אפרתה, שפתח את שעריו לילדי השכונה וחינך

לסובלנות ולקבלת האחר.

גם לפני

מלחמת לבנון הראשונה ולפני המחתרת היהודית היתה תנועה קטנה של אינטלקטואלים דתיים

בשם "עוז ושלום" שהגדירה עצמה כ"חוג רעיוני לציונות דתית".

בתקופת המחתרת היהודית וביתר שאת בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, היתה הרגשה בקרב

ציבור גדול יותר, שכלל גם תלמידי ישיבות, שיש מקום לתנועה רחבה יותר שתבטא את

התחושה שמשהו השתבש בסולם הערכים של חלק מהציבור הדתי-לאומי ובכינוס היסוד של

תנועת "נתיבות שלום" בבית אגרון בירושלים נאמו שני ראשי הישיבה של ישיבת

הר עציון, הרב עמיטל ז"ל והרב ליכטנשטיין יבל"א. ג'רלד היה כמובן אחד

מהאנשים שהובילו את ההתארגנות החדשה הזאת.

אחרי רצח

רבין חשב ג'רלד שהמקום המתאים ביותר לקרוא את מגילת איכה בליל תשעה באב הוא ליד

קברו של יצחק רבין, וזאת מכיוון שהאיום הגדול ביותר על קיומנו כמדינה יהודית

(ודמוקרטית) והסכנה המוחשית ביותר של חורבן טמונים בשנאת חינם, כלומר בחוסר יכולת

לקבל את השונה ובהסתה ומאז, מידי שנה, אנו מתכנסים בהר הרצל לקריאת איכה ולאמירת

קינות.

בתשעה באב

תשס"ה, יום לפני ההתנתקות מגוש קטיף, אירגן ג'רלד רב-שיח המוני בגן הפעמון

בירושלים, בו אנשים מכל גווני הקשת האידיאולוגית והפוליטית, דתיים וחילונים, הביעו

את תחושותיהם האישיות לגבי מה שהיה צפוי להתרחש. להתכנסות הזאת, בשעת בין ארבעיים,

לא היה מנחה, אלא כל דובר הזמין את הדובר הבא לשאת דברים אחריו והיה מרשים ומרגש

לראות שלמרות המטען הכבד וחילוקי הדעות העמוקים שהיו קיימים בציבור, ניתן היה לנהל

שיח מכובד מתוך מחלוקת, בין היתר בגלל הרגישות שאיפיינה את ג'רלד, שלמרות מחויבותו

העמוקה לערכים בהם האמין, היה פלורליסט אמיתי.

זמן קצר

לפני מותו, כאשר היתה מצוקה גדולה בדרום, ובעיקר בשדרות, בגלל חשיפה לטילים מרצועת

עזה, חשב ג'רלד שצריך למצא דרכים לתמוך בעיירת פיתוח זאת.

כאשר חזר

מסיבוב הרצאות בארצות הברית והתברר שהוא חולה מאד, שאל אותי ג'רלד: מה צריך אדם

לעשות, כאשר הוא יודע שימיו ספורים? בעת הזאת, לא האמנתי שיעברו רק שישה שבועות עד

שייפרד מאיתנו, אך הוא ידע ולא הירפה עד ימיו האחרונים לחיות חיים של משמעות.

התווית לנו

דרך, ג'רלד יקר, אתה חסר לנו כמקור השראה וכממריץ, אך נשתדל להמשיך, כל אחד

במקומו, לפעול למען הערכים בהם האמנת ובהם גם אנחנו מאמינים, למען חברה ישראלית

טובה יותר, צודקת יותר ושוחרת שלום.

פנחס לייזר

 

 

הכתובת להקדשת גיליון, לתיאום תרומות פטורות ממס, לקבלת גילינות ולהפצתם היא מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pleiser@netvision.net.il

 

לכל קוראינו ואוהדינו

כדי שקולה של הציונות הדתית המחויבת לשלום ולצדק

ימשיך להישמע

כדי שנוכל להפיץ את שבת שלום במאות בתי כנסת בארץ

באינטרנט ודוא"ל ללא הפסקה, בעברית ובאנגלית,

אנא, שילחו את המחאותיכם לפקודת "עוז ושלום"

לעוז ושלוםנתיבות שלום ת.ד 4433

ירושלים 91043

ציינו על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת ל"שבת שלום"

לפרטים נוספים (פטור ממס, הקדשת גיליון וכו')

אנא, פנו למרים פיין  0523920206

ozveshalomns@gmail.com