כי תבוא תשע"ג (גליון מספר 813)




פרשת כי תבוא

גליון מס' 813 תשע"ג
(קישור לדף המקורי)

בַּבֹּקֶר תֹּאמַר

מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר

מִפַּחַד לְבָבְךָ

אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

(דברים

כח , סז)

 

 

והיו חייהם

תלויים מנגד, רוצה לומר: בסכנה מהאויבים אשר הם בתוכם, עד שיפחדו לילה

ויומם ולא יאמינו בחייהם. כי תמיד כל היום יחשבו שיעלה מות ומשכלת בחלונותם ובארמנותם, באופן

ש"בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר". ונתן הסבה בשתיהם:

אם לאמרם, שרצונם וחפצם בערב מי יתן בקר, אמר שזה יהיה

"מפחד לבבך אשר תפחד". רוצה לומר: שיכספו

בשעת האופל או הבקר, כדי לסלק מעליהם פחד המראות המבהילות, המתילדות

בדמיונם ומבהילות אותם במשכנם. ו"בבקר יאמר מי יתן

ערב" – "ממראה עיניהם אשר יראו", רצונו לומר: שבעת זריחת השמש

יאמרו מי יתן ערב, להסתר בו מהמכים והורגים אותם. וכל

זה שזכר מן הפחד ומורך הלבב ורגזו, לא נאמר על יהודים, כי גם נאמר על היוצאים מכלל

הדת ועובדים אלהים אחרים שזכר. כי עם היותם בעושר וכבוד

ומעלה בגויי הארץ, וגדולים ושרים בעמם זה שנים רבות, הנה לא תסור היראה והפחד מהם,

ותמיד יהיו חייהם תלויים להם מנגד. לפי שהעמים יהיו אויביהם תמיד, ותמיד כל היום

חרב מונחת על צוארם.

(אברבנאל שם, שם)

 

מי יתן ערב – בתלמוד דרשו 'ערב של אמש', וכן בוקר של

שחרית העבר, אולם כפי הפשט בזמן העתיד ידבר, כי כן דרך העומדים בצרה שיקוצו בזמן

ההווה, ויתאוו על העתיד אולי ישתנה מצבם הרע, וכפל הלשון בבוקר ובערב, לומר שלריק יתאוובבוקר אל הערב, שהרי בבוא הערב ישובו לכסוף אל הבוקר.

(רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם)

 

מפחד לבבך

וגו'. אפילו במקום שלא יהיה פחד. אלא מפחד לבבך שתדמה. וממראה

עיניך אשר תראה. באמת כי אתה מסוכן.

(העמק דבר שם, שם)

 

 

על הזכות והחובה להתרסה מוסרית כלפי שמיא

ראובן נמדר

קשה לחשוב על פרשה קשה ומרה יותר מפרשת כי תבוא ופסוקי

התוכחה הגדולה הכלולים בה. המעמד הדרמטי להפליא של אשרור הברית שבעל פה, שבו מחצית

העם עומדים על הר גריזים, הר הברכה, ומחציתו השניה על הר עיבל, הר הקללה – המעמד

הדרמטי, הקולנועי-ממש, הזה מתגמד ומחוויר לעומת ציורי האימה הלשוניים של הקללות

שבתוכחה הגדולה – ממש כפי שמתגמדים ומחווירים מולם גם פסוקי הברכה היפהפיים

שבפרשה: בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה. בָּרוּךְ

פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ–שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. בָּרוּךְ טַנְאֲךָ,

וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ. (דברים כח,

פס' ג-ו) המטר הסוחף של פסוקי הקללה האיומים ונוראי ההוד נחרת

עמוק בזכרון האישי והקולקטיבי, צורב את עצמו אל תוכם

כמו כּוויה. יש משהו מהפנט בפרוטרוט חסר הרחמים של הזוועות והאימות שהאל הזועם

ממטיר על בניו המבועתים – משהו משתק ומחליש כמו העמידה מול הורה אלים ואחוז חמת

רצח המכה, מאיים ומקלל את ילדיו בזעמו. כמה שונה דמות האב המשתקפת בתוכחה הגדולה

מדמות אב הרחמים שעליו משליכים סדורי התפילה ומחזורי

הימים הנוראים את יהבם. תאורי הזוועה המחרידים-ממכרים

של התוכחה הפכו בתודעה ההיסטורית היהודית לנבואה המגשימה את עצמה. תיאורי ימי

האימה של המצור והחורבן רוויים בציטוטים ישירים ועקיפים של פסוקי התוכחה. ההכרה

הקולקטיבית ההמומה מעוצמת האסון שפקד אותה ניסתה נואשות לגשר על פני הדיסוננאס הקוגניטיבי שחוותה ולמקם אותו בתוך עולם המשמעות

היהודי. פסוקי התוכחה סיפקו מאגר בלתי נדלה של דימויים וציטוטים למאמץ הפרשני

הכאוב הזה. תיאורי הרעב, האימה וחוסר האונים שבתוכחה נארגו אל תוך אגדות החורבן ותיאוריו

השונים: החל מתיאור המצור הארמי על שומרון (מלכים ב פרק ו פס' כד-ל) דרך תיאורי הנשים הרחמניות המבשלות ואוכלות את ילדיהן

בזמן המצור הבבלי (איכה ד, פס ו) וכלה בציטוטים הישירים מן התוכחה המשובצים בתיאור

התלמודי של המצור הרומי על ירושלים (בבלי גיטין נו ע"א-ע"ב)

המסורת היהודית ניסתה להתמודד בדרכים שונות ומשונות עם

הריטואל הקבוע של קריאת פרשת כי תבוא בציבור – עם הצורך לחזור בקול רם, ולברך בשם

ובמלכות, על הקללות האיומות הכלולות בה. בקהילות רבות נהוג עד היום לקרוא את פסוקי

התוכחה בשפה רפה, בחיפזון ובלחש. במקומות מסוימים נמנעים במידת האפשרות מחלוקת

עליות לפרשה הזו, ובמקומות אחרים מוסרים את העליות הלא רצויות הללו ל"לא

רצויים" של הקהל – גמגמנים, משוגעים, בעלי מומים ועניים מרודים – כאילו כדי להגחיך את הפרשה ולרוקן אותה מכוחה הנבואי והטראגי. סיפורה

המפורסם והנוגע ללב של דבורה בארון "איש התוכחה" עוסק ביהודי עני ואומלל

שנעקר מעירו וממקצועו והפך לאיש השוליים של הקהילה שמסרה בידיו את התפקיד הבזוי של

העליה לתורה בפרשת כי תבוא. "איש התוכחה" של

בארון מגלם בדמותו הטראגית ובביוגרפיה העגומה שלו את כל תחלואי הגלות ובעצם את כל

הקללות המופיעות בפרשה שהעניקה לו את כינויו הנורא.

גם להתמודדות המוסרית-תיאולוגית עם דמות

האל המשתקפת בפרשה, ועם היחסים האלימים והקשים שלה עם הבריאה ועם העם הנבחר – גם להתמודדות

זו הוצעו פרשנויות רבות, רובן מן הסוג האפולוגטי. אני מעוניין להציע כאן כיוון אחר,

המסתמך לא על הכניעה המבועתת לגחמות האלוהות אלא דוקא לעמידה

אמיצה מולן והדיפתן – לטובת העם, העולם והאל עצמו. המודל הזה אינו חדש או רדיקלי כפי

שהוא נשמע. הדובר הראשון שלו הוא אברהם אבינו, המתריס בפני האל – במה שהוא בעיניי מבחן

אמונה מוצלח בהרבה יותר מזה של העקידה – את המלים בנות האלמוות: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה,

לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. (בראשית יח, פס' כה). הספרות הרבנית גם היא

לא חסרה תיאורים של התרסה מוסרית כלפי שמיא – שהמפורסמת שבהן היא אולי גערתו הלא-מנומסת-במיוחד

של רבי יהושע בקב"ה שניסה להשמיע את קולו ולהתערב בוויכוח ההלכתי המפורסם על תנורו

של עכנאי: "אין

אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג) אחרי רבים להטות" (בבלי בבא מציעא נט, ע"ב) ובספרות העממית-חסידית מופיעה דמותו כובשת

הלב של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, שתובע את האל לדין תורה

על התייחסותו הלא הוגנת כלפי עמו. המודל הפעיל, המתריס, הזה שאינו מקבל כמובן

מאליו את ההשתוללות והתפרצויות הזעם האלוהיות, מתאים מאד לרוח זמננו ולדעתי חשוב

להרהר בו ולבדוק אותו בעת שאנו מקשיבים שוב למלים הנוראות של התוכחה הגדולה

הנלחשות בחיפזון ובשפה רפה בפרשת כי תבוא.

ראובן נמדר, יליד ירושלים (1964)

מתגורר כעת בניו יורק ומלמד בה יהדות וספרות עברית. ספרו הראשון "חביב"

זכה בפרס ספר הביכורים של משרד המדע, התרבות והספורט לשנת 2000. הרומן החדש

שלו" הבית אשר נחרב" המשלב באופן מפתיע עלילה עכשווית המתרחשת כולה

במנהטן עם עלילת משנה המתרחשת בבית המקדש ומסופרת בלשון המשנה, יצא זה עתה

לאור בהוצאת זמורה ביתן.

 

 

"ושמחת-

ושימחת" את עצמך , את האחרים – השמחה כאתגר רוחני וחברתי

ר'

יהושע דסכנין בשם ר' לוי: בזכות שני דברים ישראל

מתחטאים לפני המקום, בזכות שבת ובזכות מעשרות. בזכות שבת מנין? "אם תשיב משבת

רגלך" (ישעיה

נח, 13), מה

כתיב בתריה? "אז תתענג על ה' והרכבתיך וגו'" (שם 14). בזכות מעשרות מנין? "ושמחת בכל

הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך, אתה והלוי

והגר אשר בקרבך" (דברים

כו 11).

 (פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה י)

 

'ושמחת

בחגיך' (דברים

טז, יד). את

מוצא שלש שמחות כתובות בחג, ואילו ושמחת בחגיך (דברים ט"ז), והיית אך שמח (דברים ט"ז, טו), 'ושמחתם לפני ה' אלהיכם

שבעת ימים' (ויקרא

כג, מ).

אבל בפסח אין את מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת, ולמה, אלא את מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה היא השנה אם אינה עושה, לפיכך

אין כתוב שם שמחה. ד"א למה אין כת' שם שמחה, בשביל שמתו בו המצריים.

(פסיקתא

דרב כהנא (מנדלבוים) נספחים

פרשה ב)

 

 

הגֵר מביא וקורא": ההצטרפות לברית איננה עניין

ביולוגי אלא הכרעה רצונית

הגיעו אלי שאלות מרנא ורבנא עובדיה המשכיל המבין גר

הצדק, ישלם ה' פעלו ותהי משכורתו שלימה מעם ה' אלוהי ישראל, אשר בא לחסות תחת כנפיו.

שאלת על עסקי הברכות

והתפילות, בינך לבין עצמך או האם תתפלל בציבור, היש לך לומר: "אלוהינו ואלוהי

אבותינו", "ואשר קדשנו במצוותיו וציונו", "ואשר

הבדילנו", "ואשר בחר בנו" וכל כיוצא באילו העניינים.

יש לך לומר הכול

כתקנן, ואל תשנה דבר, אלא כמו שיתפלל כל אזרח מישראל כך ראוי לך לברך ולהתפלל,

בין שתתפלל ביחידי, בין שתהיה שליח ציבור. ועיקר הדבר, שאברהם אבינו לימד כל העם

והשכילם והודיעם דת האמת, וייחודו של הקדוש ברוך הוא, ובעט בעבודה זרה, והיפר

עבודתה, והכניס בנים רבים תחת כנפי השכינה ולימדם והורם, וציווה בניו ובני ביתו

אחריו לשמור דרך ה'…

לפיכך, כל מי

שנתגייר עד סוף כל הדורות וכל המייחד שמו של הקדוש ברוך הוא כמו שהוא כתוב בתורה,

מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום הוא, ובני ביתו הם כולם.

(מתוך תשובת הרמב"ם לעובדיה הגר)

 

 

הבטחת הארץ: מטרה או אמצעי?

'וכתבת

עליהן את כל דברי התורה הזאת… למען אשר תבא אל הארץ' – אמר רבי אברהם: כי השם יעזרך אם החלות לשמור מצותיו, כי זאת היא המצוה הראשונה

לביאתם לארץ. ולפי דעתי, "למען אשר תבא"

רמז לכל דברי התורה, יאמר שתכתוב על האבנים כל דברי התורה הזאת בעברך בירדן מיד

למען אשר באת אל הארץ, כי בעבור התורה באת שמה. וכן 'למען ינוח עבדך ואמתך

כמוך וזכרת כי עבד היית' (לעיל ה יד טו), 'ינוח עבדך

ואמתך כמוך למען תזכור כי עבד היית'. או טעמו, תכתוב עליהם את כל דברי

התורה הזאת להיות לך לזכרון, למען אשר תבא אל הארץ ותכבוש אותה ותירש את כל העמים ההם בהיותך זוכר

התורה ושומר כל מצוותיה.

 (רמב"ן דברים כז , ג)

 

למען התורה

הזאת אתה בא אל הארץ, נתן טעם למצוות הקמת האבנים, כי לא זכינו לירושת הארץ אלא

בזכות התורה.

 (רבנו בחיי שם)

 

ההבטחה

האלוהית כרוכה תמיד בדרישה ותביעה המוצגות לאדם, ואולי ניתן לומר כי קיומה של כל

משימה כרוך בקיום ההבטחה, ושני דברים אלה כרוכים יחד, ללא אפשרות הפרדה ביניהם.

 (י.ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 898)

 

 

הטוב באחריותו של הקב"ה; מקור הרע בעולם הוא בהסתר פנים

"אלה יעמדו לברך

את העם" וגו' ובקללות לא

נאמר "אלה יעמדו לקלל" לפי שהטובות באות מאת ה' בפועל,

אבל הקללות אינן באים כי אם מעצמם על-ידי הסתרת פניו יתברך "כי מפי עליון

לא תצא הרעות" (איכה ג, לח) לכך נאמר "ואלה

יעמדו על הקללה" ולא לקלל כי אם ליעד ביאת הקללות, והדבר בספק אם

יבואו או לא, כי מאחר שאינן באים כי אם בהסתרת פנים. אם כן, עדיין הדבר תלוי

בהוראת המערכה.

(כלי יקר דברים כז, יב)

 

'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ

אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ' זש"ה 'וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק

לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה' (דברים

כח). שלא יהו

בכם שופטים כחשים ותהיו כולכם ראשים לתורה, כשם שאתה אומר 'ונביא מורה שקר הוא הזנב'

(ישעיה ט) 'והיית רק למעלה' מעט תהיה רק בעולם הזה לא כל הימים.

דבר אחר: 'והיית רק למעלה' – כשאתה מבקש לשאול דבר שלא תהא שואל מה למעלן, ולא תהא שואל מה למטן כשם שאומות העולם שואלין, שנאמר (ישעיהו כט) 'והיה כאוב מארץ קולך', 'כי הגוים האלה אשר

אתה יורש אותם…', שתהא שואל בו, זש"ה

(ישעיהו ח) 'וכי יאמרו אליכם: דרשו אל האובות ואל הידעונים

המצפצפים והמהגים', אמרו להם 'הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים' – צרכי המתים עושין בחיים, שמא עושין צרכי החיים

במתים, המהגים שאין עושין להם

צרכי ראשיהם, 'כי הגוים האלה…' ואתה

לא כן.

(תנחומא (ורשא)

שופטים י)

 

וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָהבכל הבחינות האנושיות, בגוף, ברוח ובמוסר,

בחיי הפרט, המשפחה והעם תגיע למעלה העליונה של כל מטרה אנושית, ובשום עניין לא

תהיה קשור אל הנבזה, השפל, הרע, החולף וחסר המשמעות.

 (הרש"ר הירש דברים כח, יג)

 

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ

לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ

הַיּוֹם, וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ (דברים כח , טו) – אין הכוונה שאם לא יקיים כל המצוות מבלי שתחסר מהן אחת, יהיה בכלל

אלות הברית, אלא מאמר 'לשמור לעשות' הוא תוספת ביאור אל 'בקול ה' אלהיך', כלומר שקול ה' הוא לשמור לעשות את כל מצוותיו.

(רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם)

 

 

והיית ממשש בצהרים

ותהיו

תובעים עצה טובה לרווחת צרותיכם ולא יהיו בכם מגיד אמת, כמו שממשש עִוור באפלה שאין להסיר, דרך לראות לכוונם בדרך ולא תצליח את

דרככם ותהיו אך עשוק ואנוס [גזול] כל היום ואין שמושיע.

(כתר

יונתן דברים שם, שם)

 

אמר רבי יוסי: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה (דברים כ"ח): 'והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה' – וכי מה אכפת ליה לעור בין

אפילה לאורה? עד שבא מעשה לידי.

פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה, וראיתי סומא שהיה

מהלך בדרך ואבוקה בידו. אמרתי לו: בני, אבוקה זו למה לך? – אמר לי: כל זמן שאבוקה

בידי – בני אדם רואין אותי, ומצילין

אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין.

(בבלי מגילה כד ע"ב)

 

והיית ממשש בצהרים – מרוב הצער והדאגה לא תראה אור אפילו בצהרים.

העור באפלה – יש עיוור שיקבל מעט נוגה בעת זרוח

השמש בגבורתיו, ולכן אמר 'באפילה', וידוע שהאפילה היא

יותר קשה מן החושך, כי האור לא יועיל לה.

(רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם)

 

 

 

חברות וחברים יקרים

אנחנו עומדים לפני סיום המחזור ה-16 של "שבת

שלום"

הבאנו לכם מדי שבוע, קוראים יקרים, מאמרים,

דברי תורה, דרשות ופרשנויות

המבטאים, מתוך מקורותינו והגותנו, מסרים של צדק, שלום

וכבוד לכל אדם שנברא בצלם.

קרן הולנדית התומכת בשלום ובדו-קיום מאפשרת לנו

לעמוד בהוצאות הכרוכות בהפקת הגיליון ובהפצתו

אנו שמחים בשותפותכם הערכית,

בתמיכתם הרגשית, בדברי התורה , בעזרתכם בהפצת שבת שלום ובתרומות המסייעות להמשך

קיום מפעלנו המשותף.

בשנים האחרונות, חלה ירידה משמעותית

בשערי החליפין של היורו ושל הדולר והדבר משפיע על

תקציבנו

לכן, כדי שנוכל להמשיך פרסום ובהפצת "שבת

שלום"

בארץ ובעולם, ללא פרסומת מסחרית

אנו זקוקים לכם יותר ויותר

כשותפים נאמנים

את תרומתכם הפטורה ממס יש לשלוח

בהמחאה לפקודת עוז ושלום

לעוז ושלום (לידי מרים פיין)

רחוב דוסטרובסקי 8, דירה 4

ירושלים 9339806

לפרטים נוספים, ניתן לפנות למרים פיין בטל. 0523920206

או בדוא"ל:ozveshalomns@gmail.com

 

בתודה ובאיחולים לשנה של צדק ושלום

 

מערכת "שבת שלום"                        "עוז ושלום-נתיבות שלום"