כי תבא תשע"ב (גליון מספר 765)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary



פרשת כי תבא

גליון מס' 765 תשע"ב
(קישור לדף המקורי)

לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא

שְׁתִיתֶם

 לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה'

(דברים פרק כט, ה)

 

 

לחם לא

אכלתם ויין ושכר לא שתיתם – הטעם, לא אכלתם ממנו שתוכלו לחיות ממנו,

כי עיקר מחייתם במן היתה, 'למען תדעו כי אני ה' אלהיכם' המחיה אתכם במעשה הנס ואין טעמו שלא אכלו לחם כלל,

כמו 'לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי' (לעיל ט ט), כי בקצת העתים היה לישראל במדבר לחם, כמו שכתוב (שם ב כח כט) 'אכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף תתן לי

ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער' ורבותינו הזכירו (יומא עה, ב): דברים שתגרי אומות

העולם מביאים להם במדבר. ואפשר עוד, כי מעת שירד המן עד בואם אל שעיר לא אכלו לחם

כלל, כי הלכו במדבר הגדול והנורא, אבל בשנת הארבעים קרבו לישוב ונאמר להם (לעיל ב ד ו) 'ואת העם צו לאמר:

אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו, אכל תשברו מאתם', ושם (פסוק ז) כתוב 'זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך

לא חסרת דבר', ומן העת ההיא היו האדומים והמואבים מקדימים אותם בלחם ובמים והיו

גדולי ישראל קונים מהם ואוכלים לתענוג, לא לצורך ולא לשבעה, ועיקר המחיה שלהם במן.

 (רמב"ן

דברים שם, שם)

 

או שיאמר: 'לחם

לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם', שהוא קשור עם ויצא סיחון

ועוג למלחמה ונכם (פס' ו). לפי שידוע שאנשי המלחמה ראויים להיות גיבורים

ומגודלים בנעוריהם, לאכול לשבעה לחם ובשר ויין לחזקם ולשמחם, כאומרו 'ולחם לבב

אנוש יסעד' (תהלים קד, טו), וכתיב 'ויין

ישמח לבב אנוש' (שם), באופן שבזה ינצחו

המלחמה. כמו אוכלי בשר החזיר ששותים במזרקי יין, ובזה הם גיבורים ואנשי חיל מלומדי

מלחמה. אבל האנשים שהם מגודלים במאכלים דקים ובשתיית המים הדקים, הם ראויים לעמוד

בהיכלי המלכים, להיות נערי המלך ומשרתיו, אבל אינם ראויים לצאת למלחמות. וא"כ

אחר שישראל היו יוצאים מעבודת פרך נשברים ונדכאים, והיו הולכים במדברות נעים

ונדים, ולא היו אוכלים לחם אנשים, אלא לחם אבירים דק מאד נבלע באיברים. ולא היו

שותים יין, אלא מים מלוחים ולפעמים מרים. היאך היו יכולים להלחם נגד אויביהם השותים

במזרקי יין ואוכלים לחם ובשר? לזה אמר להם: ראו מה מעשה ה' גדול, ודעו כי לא לגבורים המלחמה, ולא בחיל ולא בכח

יגבר איש כי אם ברוח ה'. והעד, כי אתם הלכתם ארבעים שנה במדבר לחם לא אכלתם

ויין ושכר לא שתיתם, כמו שעושים לגיבורי המלחמה או ליגעי המלחמה, כאומרו 'ומלכי

צדק מלך שלם הוציא לחם ויין' (בראשית יד, יח), ואמרו: כך עושים ליגיעי המלחמה. ועם

כ"ז 'ותבואו אל המקום הזה ויצא סיחון מלך חשבון

ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה ונכם', שלא כדרך העולם. ונפלו הגבורים מגודלים בלחם ויין ובשר, ביד חלשים האוכלים למעדנים

מאכלים דקים. וכל זה כיד אלהיכם הטובה עליכם.

(צרור המור לרבי אברהם בן

יעקב סבע שם, שם)

 

 

על הדאגה לחלשים בחברה

דרור ארליך

דבריי

מוקדשים לזכרו של סבי האהוב,

 ר' ישראל הולנדר,

 במלאת שנה לפטירתו

במסגרת הוידוי הנאמר

בעת ביעור מעשרות מבקש האדם מהקב"ה "השקיפה ממעון קדשך

מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו

כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו, טו).

על המילים "השקיפה

ממעון קדשך" מציג ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק בפירושו "משך חכמה" שלושה רעיונות

בעלי משמעות חברתית-דתית רבה, שהחוליה המקשרת ביניהם היא הדגשת חשיבותה העליונה של

הדאגה לחלשים בחברה.

בפתח דבריו של הרב מדווינסק מופיע הפסוק "אבי יתומים ודיין אלמנות אלהים במעון קדשו" (תהלים סח, ו), שמחבר בין

הביטוי "ממעון קדשך" לבין היתום והאלמנה הנמנים

– יחד עם הלוי והגר – עם מקבלי המעשרות. פסוק זה מלמד על יחסו של הקב"ה ליתום

ולאלמנה, שאינו מרחם עליהם "מרחוק" אלא במעונו ממש, כבני בית, וכך צריך להיות יחסו

של האדם כלפי נזקקים למיניהם. יש כמובן נוחות רבה בהרחקת החלשים והמסכנים, כדוגמת

עניים, חולים, מהגרים או חריגים לסוגיהם – לשולי החברה. מציאותם לצדנו, או בתוכנו

ממש, איננה נעימה מסיבות רבות, ואנו יכולים להרגיש טוב עם עצמנו כאשר אנו דואגים

להם, כפרטים וכחברה, כמיטב יכולתנו בהיותם "שם". ועדיין, הצבתם

"מחוץ למחנה", הן פיסית הן תפיסתית, מבטאת באופן ברור ניכור ותחושת

עליונות. המודל שמתווה הקב"ה הוא אחר: דאגה אמתית לזולת ככלל, ולזולת החלש

בפרט, חייבת לבוא לידי ביטוי גם בקירובו ובהכלתו בקרבנו. כך למשל מתבטא בנדון ר'

שמשון רפאל הירש בפירושו על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" (ויקרא יט, יח): "הרי כאן שוויון גמור לכל כעיקרון מנחה

לכל פעולותינו, על פי זה נדרוש את שלום רֵעֵנו כשלומנו, נהפוך אנוכיות ואהבה עצמית

לאהבת ריע ולשמירת כבודו, נלמד לאהוב ולכבד כל נברא בשוויון

גמור עמנו". דאגה לזולת המופגנת מעמדה של ריחוק עדיפה כמובן שבעת מונים

על אדישות ועל אטימות, אך עדיין יש בה מאי-השוויון המֵפר את שלמותה של אהבת האחר

הראויה.

הרעיון השני בפירושו של הרב מדווינסק

מבוסס על דיון בגמרא (חגיגה יב

ע"ב). ריש לקיש טוען כי

בשמיים ישנם שבעה רקיעים, שאותם הוא מונה מן הנחות ביותר לנעלה ביותר: וילון,

רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון וערבות. ברקיע המכונה זבול נמצאים ירושלים ובית

המקדש והמלאך מיכאל מקריב בו קרבן על גבי מזבח; הווי אומר, רקיע זה מייצג את מצוות

הקרבנות. הרקיע המכונה מעון, שנקשר לעיל לדאגה ליתומים ולאלמנות, נמצא מעל

הזבול בהיררכייה של הרקיעים, ומכאן לומד הרב מדווינסק שהרגישות האנושית כלפי החלשים בחברה חשובה מהקרבת

קרבנות. הוא תומך קביעה זו בדברי הגמרא (סוכה מט

ע"ב), שלפיהם נתינת צדקה

גדולה מכל הקרבנות. ניתן להתרשם כי בדברים אלה מהדהדת ביקורתו של הנביא ישעיהו

שהעמיד את "למה לי רב זבחיכם" (ישעיהו א,

יא) לעומת "דרשו משפט אשרו

חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה" (שם יז) והבהיר

את אופיו הראוי של היחס בין שני מרכיבים אלה של הקיום הדתי. לפנינו אם כן ביטוי

פרשני-רעיוני לסדרי העדיפויות הראויים לאדם הדתי, ששומה עליו להעמיד את הממד

החברתי של קיומו לפני הממד הפולחני-הטקסי.

ניסוח אף מפורש וחד

מזה ניתן למצוא בפירושו של רב סעדיה גאון על משלי כד, כז:

"וכך למשמעת מבואות שהם מפתח לה, לא תהא תועלת לאדם בחלק מהן בלי החלק השני.

ביאור הדבר, שהמצות השמעיות, כגון הצום והשבת והחג והמצות, לא יועילו לאדם להחזיק

בהן בלי שיקדים לפניהם המצות השכליות, כגון האמת והצדק והמשפט, והרחקת הרצח

והזנות והגנבה וכל הדומה לכך מן החמורות והפשעים. ויהיה הענין:

התקן התנהגותך עם בני אדם ואחר כך בינך לבין אלהיך,

ואל תגנוב ותתן ממנו צדקה, ואל תזנה ותצום כנגדו".

רס"ג רואה במילוי חובותיו המוסריות-החברתיות של האדם תנאי קודם הכרחי למילוי

חובותיו הדתיות כלפי הקב"ה כתקנן. יש לקוות כי סדרי עדיפויות אלה יתפסו מקום

"מוסיף והולך" בתפיסת העולם הדתית של קבוצות ושל פרטים בימינו.

הרעיון השלישי והאחרון משולב בהקשר הלכתי. ה"משך

חכמה" קושר זו בזו שתי הלכות נפרדות: (א) מותר להספיד תלמיד חכם בחול המועד

לפני קבורתו, אף על פי שחול המועד נחשב כמועד לעניין מצוות שמחה ואסור להספיד בו. (ב)

דיינים שמופיעים לפניהם בעלי דין רבים צריכים לדון בעניינו של יתום לפני דונם

בעניינו של תלמיד חכם. הקשר בין שתי ההלכות מבוסס על כך שמצוות השמחה ברגל היא

מדאורייתא, ואילו איסור מלאכה בחול המועד הוא רק מדרבנן. ולכן, היות שהספד תלמיד

חכם דוחה את מצוות השמחה שהיא מדאורייתא, והיות שיתום עדיף מתלמיד חכם, הרי מקל

וחומר שאיסור מלאכה בחול המועד יידחה מפני הצורך לדאוג ליתומים. נראה כי הרב מדווינסק מציע פרשנות מרחיבה להלכה הנוגעת לשאלה בעניינו של

מי יש לעסוק קודם בבית דין. לשיטתו, העדפת יתום על פני תלמיד חכם איננה מקומית

בלבד, כלומר אין היא מתמצה בקדימות הדיון המשפטי בעניינו, אלא גורפת, ובלשונו:

"דעדיפי מתלמיד חכם". אין זאת אלא

שבעיניו אכן ישנה חשיבות מיוחדת לרגישות החברתית כלפי הקבוצות החלשות, שהיתום הוא

מייצגן במקרה זה.

ד"ר דרור ארליך הוא מרצה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת

בר-אילן

 

 

גם הגרים, הנכנסים

תחת כנפי השכינה הם בני אברהם

הגר מביא [ביכורים] וקורא, שנאמר לאברהם "אב

המון גוים נתתיך" הרי הוא אב כל העולם כולו

שנכנסין תחת כנפי שכינה, ולאברהם היתה השבועה תחלה

שיירשו בניו את הארץ וכן כהנים ולוים

מביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש.

(משנה תורה לרמב"ם, הלכות בכורים

ד, ג)

 

מצות הביכורים

מבטאת ענוה

יש במקרא ביכורים גם מדת הענוה, כי

הוא שלוקח הסל על כתפיו, ויש בו ההכרה בחסדי ה' ונעמו, שידע האדם כי מן העבודה

שיזכור ימי מצוקתו בזמן שירוח לו (וזכרת כי עבד היית).

(מורה הנבוכים לרמב"ם ג',

ל"ט)

 

 

"והלכת

בדרכיו": כינויי הקב"ה הן המידות שעל האדם לאמץ

כך למדו בפירוש מצוה זו

["והלכת בדרכיו"] : מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון, מה

הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש, אף אתה

היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין

'ארך אפים ורב חסד, צדיק וישר, תמים, גבור וחזק'

וכיוצא בהן, להודיע שהן דרכים טובים

וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהִדָמות אליו כפי כחו.

(משנה תורה לרמב"ם הלכות דעות א,

ו)

 

 

"והלכת בדרכיו": אין לתרץ זלזול

במצוות בין אדם לחברו על-ידי "דבקות בה'"

"יקימך

ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך, כי תשמור את מצות ה' אלהיך

והלכת בדרכיו":

"כי

תשמור" באופן שמי שרוצה להתנהג בקדושה ודביקות לא יחפוץ להבדל ממעשה המצוות,

שלפעמים הם מסירים הדבקות, אבל מכל מקום, ההכרח לשמור המצוות, בין השייכים

לשמים בים השייכים לאדם ולחברו, והיינו "והלכת בדרכיו": מה הוא רחום, אף

אתה רחום וכו… וכבר נתבאר בפרשת ציצית אזהרה זו שלא

יהי מנהג קדושה וחסידות מסיר ממעשה המצוות אפילו מה שבין אדם לחברו… ויש

כמה מצוות שאי אפשר לעשותם בשעת דבקות, ומכל שכן והלכת בדרכיו שהוא עסקי בני אדם,

ועל כן יסיח דעת בשעת מעשה מקדושה, מכל מקום יקימך ה' לעם קדוש, ומיד אחר המעשה

תשיג הקדושה והדביקות כמו שהיה תחילה…

(העמק דבר לנצי"ב מוולוז'ין)

 

 

"ולקחת

מראשית כל פרי האדמה": ההיתר ליהנות מפרי הארץ קשור בהכרה ש"לה' הארץ

ומלואה"

ומעיד אני על עצמי בהבאת הביכורים, כי מאת ה' היתה הארץ לי למנה ומתנה, וזה שנאמר 'ולקחת מראשית', ונתת לא

נאמר אלא 'ולקחת' לומר לך שמראשית זה אשר תביא בית ה' ליתן הודיה וכבוד לשמו יתברך

ממנו תקח את כל פרי האדמה ותזכה בכל פרי האדמה

אחר שכבר הודית כי תביא הראשית מארצך אשר ה אלהיך נותן

לך, כי ארץ זו לא תקרא ארצך, כי אם אחר הבאת הראשית ועל ידי הבאה זו תקח לך כל פרי האדמה. והבאה זו היא ההגדה האמורה בפסוק 'הגדתי

היום'.

(כלי יקר דברים כו,

א)

 

 

"וירֵעו אותנו המצרים"

ואומרו 'וירעו אתנו המצרים וגו", פירוש שבאמצעות

יסודות האדם גרמו גם לנפש להרשיע כמותם, והוא אומרו 'וירעו אותנו',

פירוש עשו אותנו רעים כמותם, כי המזג כשיסריח ימשיך אליו רצון הנפש.

 (אור החיים דברים כו, ו)

 

 

'וירעו לנו' מיבעי, כמו דכתיב בפ' חוקת, אלא הפירוש

"וירעו אותנו המצרים": עשו אותנו לרעים ולכפויי טובה, עד חשדו

ואמרו "ונוסף גם הוא על שונאינו…", מה שלא עלה על דעת ישראל. והסיבה

לזה היה בעוון ישראל כמבואר בפרשת ברית בין הבתרים, שמרוב שלוה בקשו המה להשכיח שם

ישראל מהם, וגם זה בכלל "ורעו אותנו" שעו אותנו רעים לה'.

 ("העמק

דבר" לנצי"ב על דברים כו,

ו)

 

 

אין לאף אדם או

קבוצה מונופול על התורה

'וידבר משה והכהנים הלוים' מה דברים היו שם? ללמדך שבאו ישראל ואמרו למשה: נטלת

את התורה ונתת לכהנים, שנאמר 'ויכתוב משה את התורה הזאת

ויתנה אל הכהנים', אמר להם משה: רצונכם שיכרתו לכם ברית

שכל מי שמבקש ללמוד תורה לא יהא נמנע? אמרו לו: הן. עמדו ונשבעו שאין אדם נמנע מלקרות

בתורה, שנאמר 'אל כל ישראל לאמר', אמר להם משה: 'היום הזה

נהיית לעם'.

 (ילקוט שמעוני

דברים פרק כז המשך סימן תתקלח)

 

 

"וכתבת על

האבנים …באר היטב": בשבעים לשון

"באר היטב" מורה אפוא , שיש לפרש את הדברים ולקרב

אותם אל ההבנה. ולמדו מכאן שהעתק זה של התורה כלל גם תרגום לצורך הבנת אומות

העולם, שכן ישראל הוא רחוק מאותו פרטיקולריזם המיוחס לו על ידי זרים, אלא מראש הוא

ראה את שליחותו בהבאת גאולה רוחנית ומוסרית לכלל האנושות, ועם כניסת התורה לארץ

ישראל כבר החלה ישועת העתיד של כל העמים.

(הרש"ר

הירש דברים כ"ז, ח)

 

ברוך אתה

בעיר וברוך אתה בשדה: הואיל ויסוד חיי היחיד והעם הוא טהרה מוסרית ואחריתם

קיום מצוות הצדק והחסד, יתן לך ה' את ברכתו בשדה, יברך

את פרי בטנך ופרי-אדמתך ועדריך; שהרי בניך נולדים כדי לחיות חיים מוסריים, צודקים

ונאמנים לחובה.

(הרש"ר הירש דברים כח, ג-ד)

 

 

כל ברכה

שהאדם זוכה לה מחייבת אותו להתחלק בה

נאמר בספרי: "'עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה'

(דברים יד, כב), אין לי

אלא תבואת זרעך שחייב

במעשר, ריבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין? תלמוד לומר 'את כל', דהוי מצי למימר 'את תבואתך',

מאי 'את כל'? לרבות ריבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו" וגרסינן באלה דברים רבה (פרק ז' סימן ה'): "'ברוך

אתה בעיר ברוך אתה בשדה' (דברים כח, ג) – אמר רבי יצחק:

שלא יאמר אדם

אילו נתן לי הקדוש ברוך הוא שדה, הייתי מוציא מעשרות מתוכה, אלא אם אין לו שדה יתן ממה שיש לו

בעיר."

נראה לי גם

מירושה שירש מאביו, צריך ליתן, אף שאביו היה נזהר כל ימיו במעשרות, מכל מקום עתה שזכה

הבן בהם למה לא יעשר ממה שזימן לו השם יתברך, דלא שייך לומר דהבן

קם במקום אביו,

דהא רשות בן רשות אחר, דאפילו

בחיי אביו יכול אדם

לומר לזכות עירוב על ידי בנו שאינו סמוך על שלחנו, כי אין ידו כיד אביו (שו"ע או"ח

סי' שס"ו ס"י), ומכל שכן השתא

שמת, אז הוא רשות אחר.

 (השל"ה, מסכת מגילה כז)

 

 

 

הודעה חשובה לקוראינו

הכתובת להקדשת גיליון, לתיאום תרומות פטורות

ממס, לקבלת גילינות ולהפצתם היא מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pleiser@netvision.net.il

 

 

לכל קוראינו ואוהדינו

כדי שקולה של הציונות הדתית המחויבת לשלום ולצדק

ימשיך להישמע

כדי שנוכל להפיץ את שבת שלום במאות בתי כנסת

בארץ

באינטרנט ודוא"ל ללא הפסקה, בעברית ובאנגלית,

אנא, שילחו את המחאותיכם לפקודת "עוז ושלום"

לעוז ושלוםנתיבות שלום ת.ד 4433

ירושלים 91043

ציינו על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת ל"שבת שלום"

לפרטים נוספים (פטור ממס, הקדשת גיליון וכו')

אנא, פנו למרים פיין 052-3920206

ozveshalomns@gmail.com

תודה

מערכת שבת שלום              עוז ושלוםנתיבות שלום