כי תבא תשס"ו (גליון מספר 463)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary – parshat



פרשת כי תבא

גליון מס' 463 תשס"ו
(קישור לדף המקורי)

יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב

אֶת הַשָּׁמַיִם

לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ

אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ

וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה

לֹא תִלְוֶה.

וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב

וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה

לְמָטָּה

כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ

אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם

לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. (דברים כח, יב-יג)

 

 

'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה

יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ

ה' אֱלֹהֶיךָ' – זש"ה 'וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק

לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה' (דברים כח).

שלא יהו בכם שופטים כחשים ותהיו כולכם

ראשים לתורה, כשם שאתה אומר 'ונביא מורה שקר הוא הזנב' (ישעיה ט) 'והיית רק למעלה' מעט תהיה רק בעולם

הזה לא כל הימים.

דבר אחר: 'והיית רק למעלה' – כשאתה

מבקש לשאול דבר שלא תהא שואל מה למעלן, ולא תהא שואל מה למטן כשם שאומות העולם שואלין,

שנאמר (ישעיהו

כט)

'והיה כאוב מארץ קולך', 'כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם…', שתהא שואל בו, זש"ה

(ישעיהו ח) 'וכי יאמרו

אליכם: דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים', אמרו להם 'הלא עם אל אלהיו

ידרוש בעד החיים אל המתים' – צרכי המתים עושין בחיים, שמא עושין צרכי החיים במתים,

המהגים שאין עושין להם צרכי ראשיהם, 'כי הגוים האלה…' ואתה לא כן.

(תנחומא (ורשא) שופטים י)

 

וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה

בכל הבחינות האנושיות, בגוף, ברוח ובמוסר, בחיי הפרט, המשפחה והעם תגיע למעלה

העליונה של כל מטרה אנושית, ובשום עניין לא תהיה קשור אל הנבזה, השפל, הרע, החולף

וחסר המשמעות.

(הרש"ר

הירש דברים כח, יג)

 

 

"וירשתה

וישבת בה" – על תרבות, שלטון וסדר חברתי

אשרת

שהם

וְהָיָה

כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ

וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא

מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם

אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

הפרשה נפתחת בפתיחה "כי תבוא" המופיעה פעם נוספת אחת

בלבד והיא בדברים יז' בפרשת המלך: 'כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ

נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ

כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ

מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.'

אכן בספר דברים נפתחות מספר פרשיות בפועלים דומים "כי

יביאך" "כי אתה בא", וגם בספר ויקרא ישנן שתי פרשיות נוספות

המתחילות באופן דומה, אם כי בלשון רבים – פרשת צרעת הבית "כי תבואו אל ארץ

כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" ובפרשת ערלה

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו…"

אולם אין במקרא פתיחה זהה לפרשיות, זולת שתיים אלו.

לכאורה, אין קשר של ממש בין שתי הפרשיות. בתוך ספר דברים הן

מצויות בפרשיות בהן משה מצווה צוויים כללים וחשובים לקראת הכניסה לארץ ונותן דגשים

על איסורים או חובות מיוחדים אשר יש ליתן עליהם את הדעת. די אם נתייחס לשלל

הפרשיות אשר אכן פותחות בפועל "לבוא" אשר עיקרן התרחקות מהגויים שימצאו

בארץ וממנהגיהם.

אולם, לטעמי, אין מקריות בנוסח הפתיחה לפרשיה ובמרכיביה.

מעבר לפועל "כי תבוא" המתייחס לזמן, גוף ומידת

הפעילות – בשונה מ"כי אתה בא" או "כי יביאך" או "כי

תבואו" הרי שישנן מקבילות נוספות בשתי הפרשיות.

בשתיהן תיאור המועד לצווי הוא לאחר ירושת הארץ והישיבה בה

"וירשתה וישבת בה", והמוקד הוא במקום או באיש אשר יבחר ה'.

נדמה כי שתי הפרשיות אשר ברצף הזמן מקומן בא לאחר ירושת הארץ

ולאחר ההתיישבות והישיבה בה, כאשר ישנה התיייצבות והתבססות, לאחר המלחמה, לאחר

המפגש הראשוני עם גויי הארץ ומנהגיהם, לאחר הירושה, חלוקת הנחלות,וההתיישבות "כי

תבוא …וישבת בה".

תקופה זו, סמוך לאחר השקט והשלווה, בעת ההתבססות וההתייצבות

היא תקופה מעצבת בדפוס ההתנהגות והתרבות של עם. לאחר המלחמה הקיומית וההישרדות,

לאחר הבניה וההתיישבות, פונה עם לעסוק בתרבותו ובעיצובה.

בתקופה זו המבטים אל עֵבר המרחב התרבותי וסביבה אינם

"מבטים חטופים" או מפגשים אלימים של לחימה הטעונים בשנאה וברוח הקרב.

ההתבוננות החוצה היא התבוננות מעמיקה יותר של גיבוש זהות

תרבותית בתוך המרחב, שילוב בין העבר לבין ההווה, בין המורשת למציאות במרחב הקיומי

והתרבותי העכשווי.

בעיני, בנקודה זו באים שני הצווים, שתי הפרשיות, להציע דרכי

התבוננות והתמודדות דרכן ניתן לערוך את תהליך העיצוב התרבותי.

הדרך הישירה והפשוטה יותר מצויה בפרשת המלך "ואמרת

אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי" התהליך הברור הוא ההתבוננות החוצה

ורצון,ילדותי אולי, לאמץ אץ מנהגי הסובב.

ודרך ההתמודדות אף היא פשוטה. "שום תשים עליך מלך"

אולם, המוקד הוא מלך אשר ה' יבחר והמגבלות המוסריות הנלוות לבחירה זו.

זוהי דרך התמודדות מוכרת, אשר אינה יוצרת התנגשות אלא סינתיזה;

אין לדחות את הצורך באימוץ מנהגי הסביבה, אולם יש ליצור מתווה ברור המייחד את

המלוכה הישראלית מאלו הסובבות אותה, מנהג הסביבה מאומץ למעשה ומוכנס אל תוך התרבות

כחלק ממנה, ובמגבלותיה ועל פי ערכיה.

אעיר כי בניגוד לנימה השלילית המובאת בפרשנים כלפי הצורך במלך,

הרי שהמקרא עצמו אינו רואה בשלילה צורך זה, ובונה את המנגנון לענות על הצורך

ולמעשה לאמץ, בעת הצורך, את מנהגי הסביבה והמרחב .

יש כמובן "סכנה" מסויימת במודל זה ויש להעמיק

ולהבחין בין מלוכה לבין מנהגים אחרים, שעיקרם עבודה זרה אשר המקרא מוקיע כל מגע או

אימוץ ולו חלקי שלהם.

דווקא פרשיית המלך מציעה הבחנה אפשרית, בין מנהגי התרבות

הסובבת שניתנים לאימוץ לבין אלו שיש להתרחק מהם, ומלאכת הברירה – בידי מעצבי

התרבות בזמנם…

פרשת ביכורים מציעה מודל מעמיק יותר,

שכן היא נוגעת לליבה של התרבות המשותפת ליושבי הארץ – עבודת האדמה . במרחב התרבותי

הים תיכוני, התפיסה של עבודת האדמה ושל פיריונה נתפסה באופן דתי, וכקשורה לאלוהות.

חגי האסיף והביכורים נהגו בתרבויות הסביבה, כחלק מאותה תפיסה דתית עמוקה.

דווקא מצוות הביכורים מציעה מודל התמודדות קשה, עמוק ומסוכן

הרבה יותר מפרשיית המלך. הבאת ביכורים לאל היא אותו מעשה ממש הנעשה בתרבויות

הסובבות; הצורך האנושי התרבותי לא רק שמתקבל, אלא למעשה נעשה כמעט באותו אופן. בבניית

המודל להתמודדות כאן המוקד הוא "המסנן" שבלב – העבודה הנפשית הפנימית

והאמונית.

יכול אדם לצאת לשדהו ולראות את ראשית פירותיו כשכנו הנכרי, וזה

גם זה ילקטו הפירות הראשונים לצורך הפולחן, אולם מצוות ביכורים דורשת תהליך פנימי,

אישי של הכרה בה', ולא באלילי השכנים הסובבים.

יש כאן אבחנה דקה מאוד וניתן לומר אף "מסוכנת" בין התרבות

הסובבת לבין התרבות הישראלית המתגבשת. המעשים והטקסים דומים, הזמן זהה, אבל

הכוונה, האמונה ועבודת הלב היא המבדילה בין התרבות הסובבת לישראלית. אולי בשל כך

דורשת התורה לערוך מסע, ארוך, ומשותף כמאמר המשנה בביכורים פרק ג': "כל

העיירות במעמד מתכנסות לעיר שבמעמד, ולנין ברחובה של עיר, והשור הולך לפניהם, והחליל

מכה לפניהם עד שמגיעים לירושלים…"

מסע אל "המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם", מסע לא רק

במובן הפיזי בתהלוכה מוחצנת ורעשנית, אלא מסע שתוכנו חיזוק ואישור האמונה בה'

דווקא, להבדיל מאלוהי הסביבה. מסע אישי אמוני המפנים את ההכרה והאמונה בה', להבדיל

מהתרבות הסובבת.

לכן גם נלווה להבאת ביכורים "מקרא ביכורים" ובו

תיאור היסטורי מפורט המאשר ומכריז על האמונה בה' המלווה את ההיסטוריה הישראלית

מראשיתה דווקא, ואין הסתפקות במשפט המסכם לבדו, אשר מן הסתם אפשר שהיה מקובל גם

בתרבויות הסובבות "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ".

הישראלי לא יכול שלא לאמץ את התפיסה התרבותית הסובבת כלפי

האדמה ופריונה ואת מנהגיה, אולם בתהליך פנימי מבהיר לעצמו ולסובב מיהו האל אשר נתן

לו את האדמה ופירותיה, כלפי מי מתעֵל את אותם מנהגים.

המודל המוצע בפרשיית ביכורים הוא ההתמודדות האמונית ובניית

היכולת האישית הדתית להבנה ולאבחנה מיהו האל, כלפי מי נעשה הפולחן והמנהג גם אם

הוא דומה או אפילו זהה לתרבות הסובבת. בניית היכולת האישית לתעל את המעשים, גם אם

הם זהים לאלו הנעשים במרחב הסובב, לעבודת ה'. זהו מודל שונה ומעמיק יותר המצייד כל

יחיד בדרכי התמודדות עם התרבות הסובבת, על גווניה ומנהגיה.

המסע במדבר מנותק מהקשר תרבותי מיידי, ועל כן לא הצריך עד כה

בחינת ההתייחסות למרחב הסובב. ערב הכניסה לארץ, בתוך נאומיו של משה המהווים צידה

לדרך של בני ישראל עם כניסתם לארץ, ערב המפגש עם יושבי הארץ על הסכנות המוסריות

והדתיות שבו, מצויידים בני ישראל בדרכי התגוננות והתבדלות רבים, אולם גם במודלים

לעיצוב תרבותם לאחר הכיבוש והירושה בתוך המרחב החדש. התורה אינה פוסלת

אימוץ דפוסים תרבותיים של הסובב ככל שאינם נוגעים לעבודה זרה, אולם מציבה מודלים

לאימוץ התרבות הסובבת ולהשתלבות במרחב התרבותי בין על דרך של אימוץ בשינויים המתחייבים

ובין בדרך של אימוץ תוך תֵעול הכוונה לעבודת ה'.

נדמה כי ראוי שמודלים אלו, המגולמים בפרשיות המלך והביכורים, ילוו

אותנו בתהליך בניית התרבות שלנו, לכשנשב בטח בארצנו. מי יתן ונזכה ל "ושמחת

בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך…"

אשרת שהם היא פרקליטה

בפרקליטות מחוז ירושלים.

 

 

הבטחת הארץ: מטרה או אמצעי?

'וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת… למען אשר תבא אל הארץ'

– אמר רבי אברהם: כי השם יעזרך אם החלות לשמור מצותיו, כי זאת היא המצוה הראשונה לביאתם

לארץ. ולפי דעתי, "למען אשר תבא" רמז לכל דברי התורה, יאמר שתכתוב

על האבנים כל דברי התורה הזאת בעברך בירדן מיד למען אשר באת אל הארץ, כי בעבור התורה

באת שמה. וכן 'למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית' (לעיל ה יד טו),

'ינוח עבדך ואמתך כמוך למען תזכור כי עבד היית'. או טעמו, תכתוב עליהם את כל

דברי התורה הזאת להיות לך לזכרון, למען אשר תבא אל הארץ ותכבוש אותה ותירש את כל העמים

ההם בהיותך זוכר התורה ושומר כל מצוותיה.

(רמב"ן דברים כז,

ג)

 

למען התורה הזאת אתה בא אל הארץ, נתן טעם למצוות הקמת האבנים,

כי לא זכינו לירושת הארץ אלא בזכות התורה.

(רבנו בחיי שם)

 

ההבטחה

האלוהית כרוכה תמיד בדרישה ותביעה המוצגות לאדם, ואולי ניתן לומר כי קיומה של כל

משימה כרוך בקיום ההבטחה, ושני דברים אלה כרוכים יחד, ללא אפשרות הפרדה ביניהם.

(י.ליבוביץ:

שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 898)

 

גם הגרים, הנכנסים

תחת כנפי השכינה, הם בני אברהם

הגר מביא

[ביכורים] וקורא, שנאמר לאברהם "אב המון גוים נתתיך" הרי הוא אב כל העולם

כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה, ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ

וכן כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש.

(משנה תורה

לרמב"ם, הלכות בכורים פרק ד, הלכה ג)

 

הגיעו אלי

שאלות מרנא ורבנא עובדיה המשכיל המבין גֵר הצדק, ישלם ה' פעלו ותהי משכורתו שלימה

מעם ה' אלוהי ישראל, אשר בא לחסות תחת כנפיו.

שאלת על

עסקי הברכות והתפילות, בינך לבין עצמך או האם תתפלל בציבור, היש לך לומר:

"אלוהינו ואלוהי אבותינו", "ואשר קדשנו במצוותיו

וציונו", "ואשר הבדילנו", "ואשר בחר בנו" וכל

כיוצא באילו העניינים.

יש לך לומר

הכול כתקנן, ואל תשנה דבר, אלא כמו שיתפלל כל אזרח מישראל כך ראוי לך לברך

ולהתפלל, בין שתתפלל ביחידי, בין שתהיה שליח ציבור. ועיקר הדבר, שאברהם אבינו לימד

כל העם והשכילם והודיעם דת האמת, וייחודו של הקדוש ברוך הוא, ובעט בעבודה זרה,

והיפר עבודתה, והכניס בנים רבים תחת כנפי השכינה ולימדם והורם, וציווה בניו ובני ביתו

אחריו לשמור דרך ה'…

לפיכך, כל

מי שנתגייר עד סוף כל הדורות וכל המייחד שמו של הקדוש ברוך הוא כמו שהוא כתוב

בתורה, מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום הוא, ובני ביתו הם כולם.

(מתוך תשובת

הרמב"ם לעובדיה הגר)

 

מה בין ברכה לקללה?

'מה אקוב לא קבה אל'

בשעה שהיה מצוה אותם על הקללות ועל הברכות בברכות היה מזכירם שנאמר (דברים כז)

'אלה יעמדו לברך את העם' ובקללות לא היה מזכירם, שכן הוא אומר (דברים כ"ז)

'ואלה יעמדו על הקללה'. ועוד, כשהם חוטאין ואומר להביא עליהם קללה אינו כתיב

שהוא מביאה, אבל בברכות הוא בעצמו מברכן, כי כן הוא אומר (דברים כח)

'והיה אם שמוע תשמע וגו' ונתנך ה' אלהיך עליון וגו' יצו ה' אתך את הברכה', ובקללות

כתיב (דברים

כ"ח) 'והיה אם לא תשמע בקול ה' וגו' ובאו עליך' – מעצמן, אבל

הברכות הקב"ה בעצמו מביאן, הוי 'מה אקוב לא קבה אל'.

(תנחומא (ורשא) בלק סימן

יב)

 

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע

בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי

מְצַוְּךָ הַיּוֹם, וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ (דברים כח, טו ).

אין הכוונה שאם לא

יקיים כל המצוות מבלי שתחסר מהן אחת, יהיה בכלל אלות הברית, אלא מאמר

'לשמור לעשות' הוא תוספת ביאור אל 'בקול ה' אלהיך', כלומר שקול ה' הוא לשמור לעשות

את כל מצוותיו.

(רבי יצחק שמואל

רג'יו שם, שם)

 

אל כל קוראינו,

אנו שמחים שעלה בידינו בעזרת ה', בעזרתכם ובעזרת תרומה

נדיבה מהולנד, לפתוח מחזור תשיעי של "שבת שלום". יש לציין שיכולתנו

לעמוד במשימה זו במשך שמונה שנים היא בגדר נס, שהתרחש כאמור בעזרת ה' ובעזרתכם,

קוראים יקרים.

השנים שעברו הוכיחו את חשיבות הפצתם של גיליונות שבת

שלום. נראה לנו שבעת הזו, כאשר קיימת מחלוקת עמוקה בעם ובציונות הדתית על סדר

העדיפויות הלאומי וכאשר מחלוקת זו בוודאי תלווה הכרעות ערכיות ומדיניות בעתיד,

חשוב שקולנו יישמע וחשוב לא פחות שהמחלוקת תוכל להתנהל מתוך כבוד הדדי ומתוך

מחויבות לערכי הדמוקרטיה.

כדי שנצליח לפרסם ולהפיץ את הגיליון עד סוף השנה

התשיעית, אנו זקוקים לסכום של עוד 20000 $ ואנו מקווים שאתם, הקוראים והקוראות,

תוכלו לסייע לנו במשימה חשובה זו.

אין צורך לומר שמבחינתנו "דין פרוטה כדין

מאה" ולכן, כל תרומה תתקבל בברכה. לתרומות מחו"ל (אנגליה וארה"ב)

ניתן להשיג פטור ממס. הדבר אינו אפשרי עדיין לתרומות בארץ.

ניתן להקדיש גיליון לכבוד אדם או אירוע היקר לכם, או

לזכרו של אחד מקרוביכם וידידיכם שהלך לעולמו. בדבר פרטים, נא לפנות לגב' מרים

פיין, מרכזת המערכת בטלפון: 052-3920206 או בדוא"ל:ozshalom@netvision.net.il

תודה

מערכת שבת שלום                            עוז

ושלום-נתיבות שלום