יתרו תשע"ח, גיליון 1040

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל

יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע

וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת,

שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. 

 וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת.

(שמות י"ח, כ"א-כ"ב)

איור: הרי לנגבהיים

 

 

ואתה תחזה – ברוח הקודש שעליך. אנשי חיל – עשירים שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים.

אנשי אמת – אלו בעלי הבטחה שהם כדאי לסמוך על דבריהם, שעי"כ יהיו דבריהם נשמעים.

שנאי בצע – ששונאין את ממונם בדין, כההיא דאמרינן 'כל דיינא דמפקין ממונא מיניה בדינא

בדינא לאו דיינא הוא (בבא בתרא נח, ע"ב).

(רש"י שם,שם)

שונאי בצע – אלו העשירים אשר יש להם כל ובצע לא לקחו וכל דיין עני יש לחוש פן יקח שוחד להטות דין.

(כלי יקר שם, שם)

אנשי אמת. עוד יש לבדוק אם שכלם ישר ונוכח עם האמת, דיש אדם ירא אלהים ומבקש את האמת, אבל אינו מוצא לכוין דעתו אל האמת. והיינו שהתפלל דוד ע"ה 'נחני ה' באמתך', ולא אמר באמת, אלא התפלל שיכוין דעתו לאמת שהוא אמתך. וזהו משמעות איש אמת, שדעתו אמת. ואין הפירוש שהוא אינו משקר. דא"כ מיקרי 'דובר אמת'.

שנאי בצע. מלבד ששכלו אמת, יהא טבעו לשנוא עוולה, שהטבע מסייע הרבה לעשות מה שהדעת נותנת.

(העמק דבר שם, שם)


 

הפנים המורכבות של יתרו

מאיר ראובן זלבסקי

א.

פרשת יתרו מפגישה אותנו עם דמות ייחודית, מסתורית ועלומה – יתרו. מי היה יתרו? אנו לא יודעים עליו יותר מאשר שהיה חותן משה ושהיה כהן מִדיָן, אבל מה הייתה סיבת בואו ומה משמעות היותו במחנה ישראל?

לפי רש"י, יתרו עובד עבודה זרה היה, ולכן פירש את הפסוק 'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים' (פרק יח, יא) 'שלא הניח עבודה זרה שלא עבד', בעוד שלפי מדרשים, ואף לפי הרמב"ן בפירושו, התגייר יתרו ואף מל וטבל ואז חזר לארצו כדי לגייר את בני מדינתו . חוסר הנוחות של המפרשים לגבי דמותו של יתרו בולט בין אם נחשוב שנשאר באמונתו וגם אם התגייר.

אך, האם אפשר למצוא דרך אחרת להתמודד עם דמותו? אני חושב שניתן לראות ביתרו דמות של מאמין באל עליון – אף כי יתכן שלא היה האל היחיד בעיניו. [גם במקומות נוספים בתנ"ך ניתן למצוא רמזים להכרה באלוהים אחרים, למשל (דברים ד, יט): 'אשר חלק ה' אלוקיך לכל העמים' וכך אמר יפתח בנאומו למלך בני עמון 'הלא את אר יורישך כמוש אלוהיך אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ה' אלהינו מפנינו אותו נירש' (שופטים יא,כד) ועוד.

ייתכן אם כן שמשה הכיר בשונותו של יתרו, לא שאף להשפיע עליו ואף למד ממנו כמה דברים כפי שנראה בפרשה. יתכן גם שנישואי משה עם בת יתרו היו סוג של שיתוף פעולה ואמונה וכך ניתן להבין את משמעות בואו של משה אל יתרו והישארותו עמו מלכתחילה.

ואמנם אכילת לחם מופיעה גם בסיפור משה ובנות יתרו:

קראנה לו ויאכל לחם (שמות ב,כ)

ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים (יח, יב)

ונראה שיש באכילה זו הקשר דתי, שכן תחילת הפסוק מדבר על כך שיתרו הקריב עולה וזבחים לאל-הי ישראל.

ב.

בהמשך הסיפור בשמות נאמר שיתרו חזר לארצו ('וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו': יח, כז), מה שסותר את מה שנאמר בספר במדבר שיתרו היה עדיין עם ישראל בשנה השנייה לצאתם ממצרים (במדבר י, כו) ושם הוא מכונה חובב בן רעואל. הרמב"ן מפרש שחזר לארצו ושב וחזר למדבר אל ישראל, אך אין לכך רמז. בכל אופן בפרשה ההיא אומר משה 'כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים' (שם לא). ייתכן לפרש שמשמעות הביטוי 'להיות לעיניים' היא לסייע בענייני רוח ולא רק לסייע בדרך כפי שמפרשים רבים פירשו, כלומר יתרו נתפס כמנהיג וכמסייע למשה בהובלת העם ובהנהגתו, משמע יתרו הוכר כמנהיג רוחני או דתי לצד משה.

כך אפשר להבין את דברי משה: 'והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך' (במדבר י, לב). מהו הטוב הזה שמשה מבטיח ליתרו? נראה שלא על הצלחה חומרית בלבד מדבר משה, אלא גם על קשר משמעותי בין קהילות שונות – בני יתרו ובני ישראל, ויתכן שמדובר במסגרת משותפת רוחנית-דתית. ואמנם בני יתרו וצאצאיו הגיעו לארץ ישראל ומוזכרים בספר שופטים (ד, יא) כקבוצה שהגיעה והתיישבה בארץ. אף הסיפור בירמיהו ל"ה על משפחת יונדב בן רכב ששמרו על מצוות אביהם – לא לשתות יין ולגור רק באהלים (כמו בני המדבר) מלמד על קשר חזק ומשמעותי שלהם עם ישראל – הנביא מנבא שבזכות שמירת המסורת שלהם – הם יינצלו מהרעה שתבוא על בית יהודה וישראל שלא שמעו לדבר ה' ביד הנביאים.

ג.

הרמב"ן מקבל את הדעה שמעשה יתרו קרה כרונולוגית לפי סדר הפרקים, כלומר: לפני מתן תורה. השאלה היא אם כך מדוע נאמר שמשה שפט את העם וכדבריו: 'והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו' (יח, טז) ועל פי איזה חוקים שפט משה את העם אם עוד לא ניתנו? כיצד ניתן למנות שופטים כעצת יתרו, אם אין עדיין מערכת משפט מסודרת וכתובה?

אולי ניתן לראות מכאן שמשה לא קיבל את התורה ואת המצוות והמשפטים לראשונה בהר סיני, ושזו לא היתה ההתגלות הראשונה.

אם נשוב לסיפור משה ויתרו לפני יציאת מצרים, נגלה שמשה רעה את צאן יתרו והוא הולך אל 'הר האלהים חרבה' (שמות ג, א) משה הבין את קדושת המקום כבר אז (לפי בובר בספרו 'משה' היה זה מקום מקודש לבני המדבר), ושם אמנם אירעה ההתגלות הראשונה של האל אליו- בהר האלהים. סביר אם כן שבני מדין ויתרו הכירו את ההר הזה כמקום קדוש.

גם בסיפור המים המרים בסופו נאמר 'שם שם לו חק ומשפט' (שמות טו, כה), משמע אם כן שהיו כבר חוקים ומשפטים ידועים לבני ישראל, ולכן פרשת המן למשל מדברת על האיסור ללקוט אותו בשבת לפני מתן תורה ועשרת הדברות.

מדובר אם כן על סדרה של התגלויות שקדמו למתן תורה, מה שרומז לתהליך ממושך של התגלות, לימוד וניסוח של דבר ה' שהחל כבר בהיותו של משה במדבר בתקופת נעוריו, ולא מן הנמנע שליתרו היתה השפעה כלשהי על משה ועל השקפותיו וגילוייו.

מה שעולה מפרשת יתרו הוא להבנתי מסר של שיתוף בין אמונות ודתות שונות, ולא תפיסה שלעם ישראל ולתורתו יש בלעדיות על האמת ועל האמונה. ברור לי שישנם כתובים רבים שהמסר שלהם שונה, כהשמדתם וניתוצם של פסלי הכנענים בארץ, ומצוות החרם, אך זהו נושא נפרד.

נדמה שהתורה מבחינה בין אמונות קרובות לאמונת ישראל ובין דתות אליליות מובהקות שאותן היא דוחה: כמו כן, יש רקע היסטורי ומקומי לציוויים אלה של ניתוץ פסלי אלילים, לעומת מסר השיתוף שעשוי להיות רלוונטי אף לתקופתנו.

מאיר ראובן זלבסקי עוסק באמנות ובצילום, חבר בגלריה מרי במרכז העיר ירושלים.


עצת יתרו והשפעתה על משה

'וישמע משה לקול חותנו' – ודאי 'ויעש כל אשר אמר' – כל אשר אמר לו חתנו, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר: וישמע משה ויראה ויעש ככל אשר אמר לו אלהים.

(מכילתא יתרו מסכת עמלק פרשה ב)


…יש הבדל בין שמיעה בקול לבין שמיעה לקול, ששמיעה בקול מורה שקיבל דבריו, ושמיעה לקול מורה ששם לב אל דבריו ושקל אותם בפלס שכלו, ולכן אמר "ויעש כל אשר אמר", שאם היה אומר וישמע בקול, לא היה צריך לומר שעשה ככל אשר אמר, אבל ממה שכתב ששמע לקול שהוא נתן לב לדבריו לא נודע עדיין שעשה כדבריו, ופירש שעתה שם לב לדבריו, אבל לא יכול לעשות כן, כי עדיין לא ניתן להם פרשת משפטים ומשה לא רצה שישפטו לפי סברא ואומדן דעת, רק אחר כך שכבר לִמד להם פרשת משפטים, אז עשה ככל דבר.

(מלבי"ם שמות יח, כד)


עצת יתרו ומתן תורה

סדרת "יתרו" איננה פותחת במתן תורה ובמעמד הר סיני, אלא בבואו של יתרו חותן משה אל משה ואל מחנה ישראל, ובעצה שנתן למשה, אשר על-פיה משה מתקין שיטת ממשל ומינהל בעם על ידי מינוי שרי אלפים, שרי מאות כשופטים ודיינים.

דבר זה יש לדון בו מהרבה בחינות. מן הכתוב משתמע, שלכתחילה לא נתכוון משה רבנו למנות מערכת מינהלית בעם, אלא התכוון שהניהול יהיה בהשראה האלהית אשר תגיע אל העם בדרכו – דרך האיש אשר ידעו אלהים פנים אל פנים. והוא גם ניסה לבצע את הדבר הזה. אנחנו קוראים שהוא ישב "מן הבקר עד הערב", וברוח הקודש שהיתה בו שפט את העם.

אבל אחר-כך למד מחותנו הגוי, אשר נתקרב אל ישראל, שגם ההנהגה על-פי דבר ה' זקוקה לכלים אנושיים, הבאים מן הכוחות והכישורים הגלומים בבני-אדם עצמם. ולכן מתמנים לניהול ולשיפוט בני-אדם, שאמנם נדרשות מהם מעלות גבוהות מאד – "אנשי חיל, יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע" – תכונות אנושיות נדירות, אבל תכונות אנושיות. מה שלא נדרש מהם זו השראה אלהית שתחול עליהם.

אם כן, המינהל והשיפוט על-פי התורה נמסרים בידי בני-אדם הפועלים בהתאם לידיעתם ולהבנתם את תורת ה' ומתוך רצונם לקיים את התורה הזאת.

 (י. ליבוביץ: הערות לפרשיות השבוע, עמ' 50)


מהי חירות?

'והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חָרות על הלחת' – אל תקרא חָרות אלא חֵרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.

(אבות פרק ו משנה ב)


'והמכתב מכתב אלהים הוא חָרות על הלחת' מהו חֵרות? ר' יהודה ור' נחמיה; ר' יהודה אומר: חירות מן גליות ור' נחמיה אומר: חירות ממלאך המות.

בשעה שאמרו ישראל 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע', אמר הקב"ה: אדם הראשון צויתיו מצוה אחת כדי שיקיימנה והשויתיו למלאכי השרת, שנאמר (בראשית ג) 'הן האדם היה כאחד ממנו' אלו שהן עושין ומקיימין תרי"ג מצות חוץ מן הכללים ומן הפרטים ומן הדקדוקים, אינו דין שיהיו הן חיין וקיימין לעולם? וכך כתוב (במדבר כא) 'וממתנה נחליאל' שנחלו מהקב"ה שיהיו חיים וקיימין לעולם, כיון שאמרו 'אלה אלהיך ישראל', בא מוות עליהן אמר הקב"ה: בשיטתו של אדם הראשון הלכתם, שלא עמד בנסיונו ג' שעות ובתשע שעות נקנסה עליו מיתה, אני אמרתי 'אלהים אתם' והלכתם אחר מדותיו של אדם הראשון, 'אכן כאדם תמותון '.

 (שמות רבה פרשה לב) 


"והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון." (שמות יח, כ). תני רב יוסף: 'והודעת להם' – זה בית חייהם (רש"י: "ללמוד להם אומנות להתפרנס בו"). 'את הדרך' – זו גמילות חסדים. 'ילכו' – זה ביקור חולים. 'בה' – זו קבורה, 'ואת המעשה' – זה הדין. 'אשר יעשון' – זו לפנים משורת הדין.

(בבלי בבא מציעא ל, ע"ב)


…שכל הפעולות האלה ודומיהן נכנסות תחת מצוה אחת מכלל המצוות האמורות בתורה בפירוש, והוא אמרו יתעלה: "ואהבת לרעך כמוך".

(מתוך הקדמה לספר המצוות לרמב"ם)


"והזהרתה": בהֵ"א בסוף, המורה שאם לא אתה, לא תועיל פעולת אחרים, דפירושו של ה' יתירה שאם אין אתה, לא בא אחר, דבלא כוח אלוהי של משה לא יהיה נעשה כראוי. וגם בזה הוסיף לא כמו שאמרת דרק את החוקים ואת התורות יש לך להודיע, מה שאין כן הליכות דרך ארץ ומנהגים טובים יש בכוח חכמי וגדולי ישראל להנהיג בלעדיך, לא כן הדבר, אלא "והודעת להם את הדרך ילכו בה" וכל זה נתבאר בגמרא (בבא מציעא ל, ע"ב), שכל זה הליכות דרך ארץ.

(העמק דבר שמות י"ח, כ)


והזהרתה – מלשון 'והמשכילים יזהירו' (דניאל יב, ג), שיברר וילבן להם את החוקים ואת התורות עד שיהיו להם זכים ומאירים כעצם השמים, ובזה הודה גם על מה שאמר 'והודעתי את חֻקי האלהים ואת תורותיו'.

(רבי שמואל יצחק רג'יו שם, שם)


"כי חרבך הנפת עליה ותחלליה " – מזבח וחרב הם תרתי דסתרי

…וכן הוא אומר [באבני מזבח] (דברים כז) 'לא תניף עליהם ברזל' ובמקום אחר הוא אומר: (שמות כ) 'כי חרבך הנפת עליה ותחלליה'; מה נשתנה ברזל להיות פסול למזבח מכל מיני מתכות? לפי שחרב סימן קללה ומזבח סימן כפרה ומעבירין סימן קללה בשביל דבר כפרה, והרי דברים קל וחומר; ומה מזבח אבנים שאינן לא רואות ולא מדברות ולא אוכלות ולא שותות, ועל שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמרה תורה 'לא תניף עליהם ברזל' בני תורה שהם כפרה לעולם, על אחת כמה וכמה! וכן הוא אומר (דברים כז) 'אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלקיך' – אבנים שמטילות שלום בעולם, והרי דברים קל וחומר; ומה אבנים שאינם לא רואות ולא שומעות ולא מדברות ולא אוכלות ולא שותות ועל שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים יהיו שלימות לפני בני תורה שהם כפרה לעולם על אחת כמה וכמה יהיו שלימים לפני הקב"ה.

(מסכת שמחות ח, ב)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.