חקת תשע"ה (גליון מספר 907)




פרשת חקת

גליון מס' 907 תשע"ה
(קישור לדף המקורי)

זֹאת

חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה

ה' לֵאמֹר:

דַּבֵּר

אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה

אֲדֻמָּה תְּמִימָה

 אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה

עָלֶיהָ עֹל.

(במדבר יט, ב)

 

זאת

חוקת התורה. חוק של הוראה. 'ויקחו אליך פרה אדומה' – לפי שלא יהו

בני אדם מצויין אצל מֵתיהם מתוך חיבתם ויצערו יותר

מדאי. אי נמי שלא יהו דורשים

אל המתים ובעלי אוב החמיר הכתוב בטומאת מת יותר מכל טומאות שבעולם לעשותו אבי אבות

הטומאה, שמטמא אדם וכלים ואף מטמא באוהל, ועושה חרב כחלל. ואף מפני כבוד הבריות

שלא יעשו מעורם נודות ושטיחין,

מעצמותיהן כלים להשתמש בהם כמו מעור בהמות ועצמות וזהו גנאי לבריות. וכן אמרו

רבותינו: מפני מה עור אדם טמא? שלא יעשה אדם עור אביו ואמו שטיחין.

מפני מה עצם אדם טמא? שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודין.

ולפי חיבתן טומאתן… וכן לעניין טהרתם החמירו עליהם לבקש אפר פרה שהיא יקרה בדמים…

(רבי

יוסף בכור שור שם, שם)

 

זאת

חקת התורה אשר צוה ה'

כתב בה חוקה – 'גזרה היא מלפני, ואין לך רשות להרהר אחריה'. ושלמה אמר עליה 'אמרתי

אחכמה, והיא רחוקה ממני' ומעיקרי ההעלם בזה הוא שהיא מטמאה

את הטהורים ומטהרת את הטמאים. אמנם בהביננו אל כל המצוה,

אולי דבר יגונב ונקח שמץ מנהו. וזה כי מצאנו – ראשונה:

שכל העוסקים בה מעת שריפתה ואילך טמאים, והם השורף (פסוק

ה) והמשליך עץ ארז ואזוב ושני תולעת בשרפתה (פסוק

ו) והאוסף והנוגע והנושא. אמנם המזה והמקדש הם

טהורים. שנית: שמעיקרי הפרה הוא שתהיה אדומה בשלימות.

וכבר ביאר הנביא שהחטא נמשל לאדום, באמרו 'אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו' –

שלישית: ראוי להתבונן שבהיות כל אמרת אלוה צרופה היא בלי ספק מיישרת המעשים אל

המיצוע, כי כל אחד משני הקצוות נמאס, כאמרו 'ונעקש דרכים יפול באחת' רביעית:

ראוי להתבונן שאין דרך נאות להישיר את הנעקש דרכים

ולהשיבו אל המיצוע זולתי בהטותו אל קצה הפכו, כמו שיקרה בחליי הגוף…

 (ספורנו שם, שם)

 

 

 

אבימלך ויפתח

מרדכי בק

לזכר אבי ומורי ר' שאול שלמה-זלמן בק

 שנפטר בי"ט

בתמוז תשמ"ג

שאול המלך הוא היהודי או

הישראלי הראשון שנחשב למלך. קודם לכן היו אנשים שכונו בשם "שופטים" או,

כפי שג'ימס קוגל קורא להם – "אלופים". אך הם היו יותר אלופים של שבטים מאשר מנהיגים של כל העם,

ולכאורה הם לא שלטו על אוכלוסיה גדולה.

 יש אי

בהירות בטקסט. לאורך ספר שופטים ,למשל, יש התייחסות

לשופטים "על ישראל". אבל הטקסט רומז אחרת,

דהיינו שאלוף אחד שפט בשטח מסוים ומצומצם. כך

אהוד בא משבט בנימין, דבורה באה משבט לא ידוע, אבל שולטת רק על אנשים מנפתלי

ומזבולון, גדעון אמר על עצמו, שהוא הצעיר מהשבט הכי פחות מכובד, ממנשה, שמשון בא

מדן וכו'. כל המלחמות שבהן הם לחמו, נראו כמו מלחמות

מקומיות בין שבט אחד או שניים לבין האויבים.

בתוך כל אי- הוודאות הזאת, מופיע אדם אחד, שגורלו מוביל אותו למלכות.

אפילו שמו מכריז על כך שאבא שלו – גדעון – היה "מלך" שנתן לו את השם אבימלך. אמת הדבר שאביו חסר היה את הנטייה למנהיגות

מרגע שהמלחמה שלו הסתיימה,

והוא אמר לכל העם:"לא אֶמְשֹׁל

אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא-יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם: ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם" (שופטים 8:23).

אכן נראה שגורלו של אבימלך

נחתם עוד לפני שהוא חטף את כס המלוכה. אפילו הלידה שלו היא תוצאה של מפגש בין אביו

ובין פילגשו, שנשארת אלמונית (למרות שחז"ל קוראים לה

דרומה). הוא נולד, בנוסף לעוד

70 ילדים (מספר טיפולוגי), שהיו לגדעון מהנשים הפורמליות,

שהמקרא אומר לנו לגביהן: "נשים רבות

היו לו". אבל אותו הבן הלא חוקי הזה, אבימלך, לאחר שקיבל עצות מאחיו (מצד אמו) , הורג את כל אחד מהאחים שלו

מצד אביו, חוץ מאשר את יותם, שמכריז מעל צמרת הר הגריזים

את משל העצים שביקשו להמליך עליהם מלך.

המשל הזה, כמו רוב הנרטיב, הוא

מאד ארצי , כמעט פשטני, אבל הוא מילא

את תפקידו. העץ הכי פחות מכובד – האטד

– הוא היחיד שמוכן לקבל על עצמו את

המלוכה על כל יתר העצים. יתכן שהמשל רומז על כך שהאנשים הגרועים ביותר, לוקחים על עצמם את המשרות הגבוהות ביותר ובהרבה מצבים

המשרה גם מוציאה את התכונה הגרועה ביותר שיש בהם. מכאן ואילך נעלם יותם מהנרטיב, והוא לעולם לא יופיע שוב.

יתכן שהוא נשרף במהלך התהליך הפוליטי. הוא כנראה היה מודאג מאוד ממה שהפוליטיקה

עלולה לעשות לאדם.

הוא הדין לגבי אבימלך. לא די היה לו בכך שהוא השמיד

את אֶחָיו החורגים, אלא שהוא גם המשיך במרחץ הדמים כנגד האויבים (שכללו את אנשי שכם), כשהוא לוקח שלל

ומבעיר ומצית את המגדל בתֵבֵץ והורג כל יושביה . אבל המחבר גם מוסיף ומספר לנו

שדמותו של אלוהים אינה מבוזה,

ואותו אבימלך ימות מידי אישה שזורקת עליו אבן כנקמה על ההריגה של אחיו: "על אבן

אחת" (שופטים 9:5).

יש מדרש שמשווה את אבימלך לאדם

בעל אותו שם בתקופת אברהם, אולם אלוהים קורא לאבימלך בשופטים "רשע", ולכן מגיע לו ליהָרֵג באותה מידה (מדרש תנחומא וירא 28), שלא כמו האבימלך הראשון, אשר

גילה כבוד רב כלפי אברהם.

כל זה נראה לנו כהקדמה לסיפור

החשוב הבא בספר שופטים – הסיפור של יפתח.

גם יפתח נולד מחוץ לנישואים.

במקרה הזה האישה היא זונה. זה

גורם לסיכסוך בינו ובין אחיו . אבל בניגוד לסיפור של

אבימלך, יפתח הוא האח שבורח מביתו , כדי להיות מנהיג של כנופיה של "אנשים ריקים

ופוחזים", דהיינו אנשים בלי נחלה

ובלי בית (נחום אברהם: "אנשי שוליים בתקופת המקרא").

יתר על כן, יפתח חסר כל נטיה לקחת על עצמו את תפקיד המנהיג, כשאותם האחים מבקשים זאת ממנו בזמן

שהאמוריים תוקפים אותם. הוא שואל אותם, האם

אלו הם האנשים ששנאו אותי, והבריחו אותי מביתם?

בכל אופן הוא מקבל את הבקשה

שלהם, אבל בתנאי אחד, שאחרי הקרב, אם אלוהים יתן את

אויביהם בידיהם, הוא יהפוך להיות המנהיג הקבוע שלהם. הוא לא רצה להיות רק אלוף מוצלח. נראה לנו שיש לו את כל

הקלפים בידיו. הוא אינו רק גיבור ומשכיל, אלא גם ירא ה'.

אולם בשעה הזאת הוא עושה את הטעות הגורליתשבועה לה' שתגרום לו להקריב את

הדבר החי הראשון שיצא מביתו כשהוא ישוב כמנצח מהקרב נגד האמוריים. אף פעם לא שואלים למה הוא נשבע את השבועה הזו. אולי זה נחשב

כנורמה בזמנו. מאוחר יותר גם היוונים

עשו את זה.

העובדה שאף אחד לא שואל אותו

על השבועה מסמלת את הכבוד שניתן לו. הוא

מעל ומעבר לכולם.

בסוף הוא מקריב את בתו. והיא לכאורה מקבלת את גורלה. אולי היא היתה

מודעת לכך שזו הנורמה. בכל זאת היא מבקשת

שלושה חדשים להרהר על מר גורלה עם חברותיה, שהתאבלו איתה, וגם אחרי מותה, ארבע

ימים בשנה.

יש מפרשים שמבינים את הפרשה

הזאת כמטאפורה. היא התאבלה רק על הבתולים שלה. אסור היה לה להיות נשואה או ללדת. היא בעצם מתה, אבל לא באמת. היא חיה-מתה. בסופו של דבר נהרגה אישהבת יפתחבגלל השבועה הפוחזת של אביה. זה בניגוד לאבימלך שמת בגלל ההתנהגות הפוחזת והאלימה שלו

עצמו.

 חז"ל לומדים מהפרשה הזו

משהו לגבי ההקצנה אבל מזווית לא צפוייה. הם שואלים למה חייבת השבועה

להתממש? שהרי קל היה לבטל אותה

ע"י הכהן הגדול של הימים ההם. הכהן הגדול היה אז לא

פחות מפנחס (אפשר להניח שזה אותו פינחס שהרג את זמרי

וכזבי). אפילו הזהות הזו שהיא נעדרת הגיון ב כרונולוגי, היא הגיונית בצורה אחרת . המדרש מספר לנו שהתגובה של פנחס נבעה מתוך גאווה "הוא צריך לי ואני אלך אצלו?" ויפתח אמר אני ראש קציני

ישראל, ואני אלך אצלו? בין זה לזה נאבדה הנערה ההיא ושניהם נענשו" (בראשית רבה 60:3).

יפתח נענש ע"י

מוות ארוך: "ונתפזרו עצמותיו בכל מקום",

ובגלל גאוותו, נמנעה רוח ה' מפינחס, וזהו

העונש החמור ביותר עבור כהן גדול.

שני סיפורים אלו, של אבימלך ושל יפתח, מדגישים

את אחד המוטיבים המרכזיים של ספר שופטים, והוא שיחידים, ככל שהם בעלי כישורים גדולים, אינם יכולים להוות תחליף מספק למוסדות הפוליטיים. רק בידי המוסדות עצמם יש היכולת לאחֵד קבוצות כל כך

שונות זו מזו. כריזמה, למרות שהיא חשובה, אינה מספיקה. התוצאה היא, כפי שכתוב בסוף ספר שופטים: "בַּיָּמִים

הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל: אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה."

מרדכי בק הוא אמן וסופר המתגורר בירושלים

 

 

 הכאת הסלע: תגובה של ייאוש או קיום מצוות

הא-ל?

כלום רשאים אנו להתחקות אחרי רחשי

לבבו של משה רבנו באותה שעה? מה היה בלב עבד ה' שה' בעצמו העיד עליו ש"בכל

ביתי נאמן הוא"? מה הסיח את דעתו מלמלא את שליחותו כהלכה?

הנה ההשערה שהיינו מעלים על דעתנו:

משה נטל את המטה מן המקדש, שהיה מונח בו זה קרוב לארבעים שנה; הוא לקח את המטה

בידו כדבר ה' ובסימן זה של שליחותו האלוהית הלך והקהיל את העם. וכך הוא עמד שוב

לפני העם – אחרי קרוב לארבעים שנה – ומטה האלוהים בידו. בתחילת שליחותו, לפני

כארבעים שנה, היה זקוק למטה זה לצורך האמנת שליחותו בפני העם, ועתה הכאיבה לו

המחשבה שלא התקדם באותן ארבעים השנה, כי לא רכש את אימון העם למרות כל מה שפעל

במשך ארבעים שנה. ובמרירות התחושה הזאת שכח את שליחותו ובמקום לדבר אל הסלע בנחת

דיבר קשות אל העם והטיח בפניו דברי תוכחה. בסערת רגשותיו היכה

את הסלע.

(הרש"ר הירש במדבר כ, יא)

 

החטא במשה ואהרן במי מריבה אינו מתפרסם

בכתוב, ורש"י פירש (בפסוקים יא יב)

מפני שצוה אותם "ודברתם אל הסלע", ולא אמר

"והכיתם", …ודברי אגדה הם, אבל לא נתחוורו, כי מאחר שצוה "קח את המטה" יש במשמע שיכה בו, ואלו

היה רצונו בדבור בלבד, מה המטה הזה בידו? וכן במכות מצרים, שאמר (שמות ז טו) 'והמטה אשר נהפך לנחש תקח

בידך', והוא להכות בו, ולפעמים יאמר 'נטה את ידך', ורצונו לומר להכות במטה,

כי הכתוב יקצר בדבר הנשמע, ואין הנס גדול בדבור יותר מההכאה, כי הכל שוה אצל הסלע.

(רמב"ן במדבר כ , ח)

 

 

"וממתנה

נחליאל": התורה דורשת ענווה

מאי דכתיב {במדבר כ"א} 'וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא' אמר ליה: אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל

דשין בו, תורה ניתנה לו במתנה וכיון שניתנה לו במתנה, נחלו אל, 'שנאמר וממתנה נחליאל' וכיון שנחלו אל, עולה לגדולה, שנאמר 'ומנחליאל במות' ואם מגיס לבו, הקדוש ברוך הוא משפילו, שנאמר 'ומבמות הגיא' ואם חוזר בו , הקדוש ברוך הוא מגביהו, שנאמר {ישעיהו מ'} 'כל גיא ינשא' . (בבלי עירובין נד, ע"א)

 

 

 

 

"אין חפץ

לה' בקורבנות אדם"

זה שאמר הכתוב: "פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות

חכם" (מש' יא ל). אם יהיה אדם צדיק, ואף על פי

שהוא צדיק ואינו עוסק בתורה, אין בידו כלום. אלא, פרי צדיק עץ חיים, זו תורה,

שמתוך שהוא בן תורה, הוא למד היאך לוקח נפשות, שנאמר, "ולוקח נפשות

חכם". שאם ידור לערוך נפשות, הוא למד מן התורה היאך עושה. ואם אין בידו תורה,

אין בידו כלום. כן את מוצא ביפתח הגלעדי, מפני שלא היה בן תורה, אבד את בתו. אימתי? בשעה

שנלחם עם בני עמון, ונדר באותה שעה, שנאמר "וידר יפתח

נדר וגו', והיה היוצא וגו', והיה לה' והעליתיהו עולה"

(שופטים יא ל-לא). באותה שעה היה עליו כעס מן הקדוש ברוך הוא. אמר:

אילו יצא מביתו כלב או חזיר או גמל, היה מקריב אותו לפני. לכך זימן לו בתו. כל כך

למה? כדי שילמדו כל הנודרים, הלכות נדרים וקונמות, שלא לנהוג טעות

בנדרים."והנה בתו יוצאת לקראתו, ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו ויאמר אהה

בתי וגו', ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב" (שם שם לד-לה). והלא פנחס

היה שם? והוא אומר "לא אוכל לשוב"? אלא פנחס

אמר: אני כהן גדול ואיך אלך אצל עם הארץ?! יפתח אמר: אני ראש שופטי ישראל ראש

הקצינים, אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט?! בין שניהם קיפחה אותה עלובה את חייה. ושניהם

נתחייבו בדמיה. פנחס, נסתלקה

ממנו רוח הקדש, יפתח, נתפזרו עצמותיו, שכן כתיב, ויקבר בערי גלעד (שם יב ז). כיון שבקש לקרבה, היתה בוכה לפניו. אמרה לו בתו, אבי, יצאתי לקראתך בשמחה ואתה

שוחט אותי? שמא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה שיהו ישראל מקריבין לפני הקדוש ברוך הוא נפשות אדם? אין כתיב בתורה

"אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה" (ויק' א ב), מן הבהמה

ולא מן בני אדם. אמר לה: בתי, נדרתי, "והיה היוצא אשר יצא והעליתיהו עולה", שמא כל הנודר יכול הוא שלא לשלם נדרו?

אמרה ליה, והרי יעקב אבינו שנדר ואמר, [ו] כל אשר תתן

לי עשר וגו' (בר' כח כב), ונתן לו הקדוש ברוך הוא שנים עשר בנים, שמא הקריב להקדוש ברוך הוא אחד מהם?… כל הדברים האלה אמרה לו, ולא שמע

לה. כיון שראתה שלא שמע לה, אמרה לו, הניחני וארד אצל בית דין, שמא ימצאו פתח

לנדרך…הלכה אצלם ולא מצאו פתח ליפתח ולהתיר לו את

נדרו, בעון אותן ששחט משבט אפרים… שהעלים הקדוש ברוך הוא

מהם את ההלכה, שלא ימצאו פתחו להתיר לו את נדרו. עלה ושחטה. ורוח הקדש צווחת: נפשות

הייתי רוצה שתקריב לפני אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה

על לבי (ירמיהו יט ה). אשר לא צויתי לאברהם שישחוט את בנו, אלא

אמרתי לו: "אל תשלח ידך" (בראשית כב

יב), להודיע לכל האומות חיבתו של אברהם,

שלא חשך את יחידו ממני, לעשות רצון בוראו. ולא דברתי ליפתח

להקריב את בתו.

(תנחומא בחקתי סימן ה)

 

 

קוראים יקרים

אנחנו זקוקים לעזרתכם הדחופה

 

בזכותכם, אנו מצליחים בע"ה לכסות את הוצאות

ההפקה הצנועות של "שבת שלום" בשנים האחרונות ללא פרסומות.

כידוע, אנו מפיצים את הגיליונות בכמה מאות בתי

כנסת בארץ וגם

שולחים אותם בדוא"ל למאות אנשים בארץ ובעולם. ההפצה בדואר היא הדרך הזולה

ביותר בין כל החלופות האפשריות להפצה.

יחד עם זאת, בחודש האחרון

הוכפלה העלות של דמי המשלוח בדואר, ולכן עזרתכם במימון הוצאה בלתי צפויה זו היא

חיונית, כדי שהפצת הגיליונות לבתי הכנסת תימשך .

את ההמחאות לפקודת עוז ושלום

ניתן לשלוח לעוז ושלום,

לידי מרים פיין ,

רחוב דוסטרובסקי 9

,ירושלים 933806

התרומות מוכרות לצורך פטור ממס

להפצת הגיליונות בבית הכנסת, לקבלת המהדורה

האלקטרונית, להקדשת גיליון,

לבירור אפשרות של תרומות פטורות ממס,

נא לפנות ל נייד052 3920206:

ozveshalomns@gmail.com

תודה על שותפותכם

במפעלנו

בברכת שבת שלום

***********

עוז ושלום -החוג הרעיוני לציונות דתית )ע"ר(

שבת שלום

עורך אחראי: פנחס לייזר

נתיבות שלוםעוז ושלום

מרכזת המערכת: מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי תורה

דוא"ל: pinchas.leiser@gmail.com

 

מערכת שבת שלום                         עוז ושלום-נתיבות שלום