חיי שרה תשע"ו (גליון מספר 926)




פרשת חיי שרה

גליון מס' 926 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק

וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.

(בראשית

כה, ט)

 

 

יצחק וישמעאל – (ב"ר) מכאן שעשה ישמעאל תשובה

והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם.

(רש"י שם, שם)

 

ר"ל: למה הזכיר יצחק קודם ישמעאל כיון

שהוא הגדול.

(שפתי חכמים שם, שם)

 

מדינים גם כן מזרע הגר המצרית על דעת רז"ל

(בראשית רבה פ' ס"א) 'ויקח אשה ושמה קטורה' והיא הגר, וכתיב 'ותלד את מדין', והנה גם כן הם

זרע אברהם, אלא שאינם כל כך קרובים אל אברהם כמו ישמעאל, שכן בקבורתם כתיב (בראשית כ"ה)

'ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו'. והיה בישמעאל דבר מה בחשיבות ובגדולה, שהיה דומה

לאברהם ולזרע אברהם והכתוב מיחס את תולדותיו.

 (מהר"ל: ספר גבורות

השם, פרק יא)

 

 

טראומה והחלמה ב"באר

לחי ראי"

אשרת שהם

וישב אברהם אל נעריו ויקומו

וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע… ותמת שרה בקריית ארבע היא חברון ויבא

אברהם לספד לשרה ולבכותה. (בראשית

כב'-כג')

אברהם יושב בבאר שבע ושרה מתה בקרית ארבע. רק לאחר מותה בא אברהם

לבכות לה ולקברה. אברהם ושרה,

אשר הלכו יחדיו כברת דרך ארוכה, תרתי משמע, מאור כשדים דרך חרן

ארצה כנען, בחתחתי הדרך ובמהמורותיה, בשנות שפע ובניה ובשנות רעה ורעב, בכאב העקרות

ומשבריה, באוהל ובדרכי המרעה, בכנען ובמצרים,בגיל, בלידה ושמחת הגידול וקשייה, מתוארים

במקרא פרודים ומרוחקים כל כך במיתתה של שרה.

אברהם לא בא לסעוד את שרה, לא בא להניח ידו בידה בשעותיה האחרונות,

ולא בא להיפרד ממנה. שרה מתה לבדה, בודדה, מרירה וכואבת בקרית ארבע. מדרשים רבים קושרים

בין העקידה לבין מותה של שרה, ודורשים זאת מסמיכות הפרשיות:

ומתה שרה מאותו צער. (בראשית רבא)

למה נאמר קריית ארבע?

בשביל ארבע קריאות שקראה במיתתה, ואלו הן: עצב ששמעה שארע לבנה, ויללה שיללה על בנה,

ומרירות מיתתה, ושלא היתה שמחתה שלימה. (מדרש הגדול)

שיחו לאמי כי ששונה פנה

הבן אשר ילדה לתשעים שנה

היה לאש ולמאכלת מנה

אנה אבקש מנחם אנה

צר לי לאם תבכה ותתייפח

עוקד והנעקד והמזבח. (פיוט לפני תקיעות שופר ר' יהודה בן שמואל עבאס)

אחרי העקידה לא שבו אברהם ושרה לחיות יחדיו. אין לדעת אם ניסה אברהם לרצות

את שרה, לתרץ ולהסביר, אולם המקרא כפשוטו מעיד שאברהם לא שב לשרה, לא יכל להביט בעיניה עוד. התהום שנפערה ביניהם, הבגידה של אברהם בשרה, חוסר האֵמון, תחושת

האשם ויסורי המצפון של שרה על שנתנה לאברהם לקחת את יצחק,

הכעס והכאב פרמו את התפרים שחיברו ביניהם ושנתפרו במהלך השנים, קרעו קרע שלא ניתן היה

לאחותו, וכך מתה שרה לבדה בוכיה ומצוערת הרחק מאברהם אישה.

בלא מילות סיכום ופרידה, בלא רוך עם כעס יללה ובכי.

ויצחק? המקרא עצמו מציין שיצחק לא חזר עם אברהם מהר המוריה' שנאמר "וישב אברהם אל נעריו" וישב אברהם – ולא

וישובו אברהם ויצחק. אברהם שבמקום להביט אל עיני בנו כשמצווה לחדול מהעקידה – נושא

עיניו ממנו ותר אחרי האיל "וישא אברהם את עיניו וירא

והנה איל אחר.." (שם כב' יג') אינו יכול להביט עוד

אל עיני יצחק, ויצחק כבר לא יכול להביט בעיני אביו, ואינו יכול לתת בו את האֵמון הבסיסי

של בן באביו.

אך מדוע לא חזר יצחק מיד לשרה? מדוע לא היה לצִדה של שרה במותה,

מדוע לא בא לסעוד אותה במותה ולנחמה? המדרש שואל ומנסה לענות

ויצחק היכן הוא? אלא מעלה

עליו הכתוב כאילו מת. (מדרש רבא, שם)

אחרי העקידה מתהלך יצחק "חי מת" – מכלל חי יצא שהרי המאכלת

היתה כבר מונחת על צווארו ולכלל מת לא בא… אדם ב"פוסט

טראומה" מנותק מהחיים ומרוכז בחוויה הנוראית שעברה עליו. יתכן מאוד שיצחק כעס

על אמו שרה, שמא גם היא היתה שותפה לשליחות העקידה ולמילוי

הצווי האלוקי, שמא ידעה והתירה לאברהם אביו לקחתו להר המוריה, וגם אם לא שותפה אז כיצד לא הגנה עליו מפני אברהם אביו,

כיצד לא מנעה את העקידה. יצחק מציב שאלות קשות כלפי אמו. יצחק כבר ראה איך שרה מסוגלת

היתה לדרוש מאברהם לגרש את ישמעאל אחיו ואמו הגר אל המדבר

עם חֵמת מים אחת, בלא חמלה, ואיך אביו שלו שהוא גם אביו של ישמעאל ממלא את ציוויה,

והוא נותר לבדו, ואולי הסיק שגם בעקידה יש לאמו חלק.

בין אם שרה מתה בחטף מיד אחרי העקידה, ובין אם כעבור זמן ביסורים ובבדידות , יצחק ראה בה לפחות את "ההורה השותק"

שאיפשרה את העקידה, האם שלא הגנה עליו. הוא חש כעס רב, חוסר

אֵמון ובגידה. והוא לא בא לנחמה, אינו מתייצב בפניה חי להוכיח כי לא נעקד, ולא בא לא

לסעוד אותה, ואפילו לא לספוד לה, לא לבכות עליה ולא לקברה.

ולאן הלך יצחק? המקרא אינו מספר לנו, אולם בסוף הפרשה אנו למֵדים

היכן היה "מבא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב" והמדרש:

ולהיכן הלך? לבאר לחי

ראי, הלך להביא את הגר אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים: ראה בעלבוני. (מדרש רבא, שם)

באר לחי ראי , הבאר של הגר, באר הבשורה על ישמעאל,

הבאר בו התגלה ה' אליה לראשונה "ותקרא שם ה' הדובר אליה 'אתה אל ראי', כי אמרה

הגם הלם ראיתי אחרי ראי, על כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש ובין ברד" (בראשית טז, יג). יצחק בורח מאברהם אביו

ומשרה אמו ומתנחם אצל הגר וישמעאל. מתנחם בחיק אם ובנה, בחיק יחסי אהבה, דאגה, חום,

חמלה, הרחק מעינה הפקוחה של אמו שרה ומההיררכיה המובנית של בית אברהם, הרחק מצווי האל והאתגרים

שמציבה האמונה בו, הרחק מההבטחה ומהברית. הגר שמתגלה במלא חמלת אם בבאר לאחר גירושיה

על ידי שרה ואברהם, היא המנחמת את יצחק, ישמעאל שידו בכל, מניח את ידו על כתפי אחיו

הקטן יצחק. שם ביחסים רכים ונורמליים, מוצא יצחק נחמה ומרגוע,

רחוק ככל שאפשר מהפתולוגיה המשפחתית שליוותה את חייו וכמעט את מותו.

יצחק מעדיף את "באר לחי ראי" את הכרת הטוב, את ה"כאן

והעכשיו" של הגר על פני "הר ה' יראה" שמו

של הר העקידה של אברהם הצופה פני עתיד, הנשגב, המנותק והמהדהד אל ההיסטוריה. הגר שמודה

לאל אשר שמע לה ואברהם שנראה כאילו חש החמצה. יצחק בוחר בהווה, בחיים, בחמלה. באר לחי

ראי היא הראי, המראה ההפוכה והבבואה ההפוכה או המשלימה של הר ה' יראה.

לאחר העקידה ומותה של שרה מתחברים יצחק וישמעאל ומתאחדים. ישמעאל

והגר המגורשים ויצחק הנעקד, שלושתם לאחר טראומה קשה, עוברים תהליך משותף של החלמה ובחירה

בחיים רכים, משותפים וחומלים בבאר לחי ראי.

ולמרות שאברהם מוריש את כל אשר לו ליצחק, ומותיר מתנות לבני הפילגשים

ולמרות הבחירה ביצחק, האחווה והשותפות חזקות מהן; אחים, כמו אחים יכולים לסלוח ולמחול

לאביהם ובאים ביחד לקבור בכבוד את אביהם אברהם "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו

אל מערת המכפלה" (שם כה',ט). ופרק חייו של אברהם

מסתיים בפסוק "וישב יצחק עם באר לחי ראי" (שם

כה יא).

דווקא מתוך הטראומה, הפגיעה והכאב של ישמעאל מחד ויצחק מאידך, קמה החלמה ושותפות של

חיים.

מי יתן ובני אברהם – בני יצחק וישמעאל

ידעו לבנות חיים משותפים עם "באר לחי ראי".

אשרת שהם היא פרקליטה בפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) וחברה בקהילת

"הקהל" בירושלים

 

 

קרית ארבע – ד' אמות

וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ

לִבְנֵי חֵת. וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר: אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם

לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי, שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר.

וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר

לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר.

(בראשית כג, ז-ט)

 

ויש להתבונן בפרשה הזאת הרומזת כי אף אם

תגדל מעלת האדם והיה העולם כולו ומלואו שלו אין לו בו אלא קברו של ד' אמות שהרי אברהם כל הארץ ניתנה לו

במתנה, ומה שקנה שם ראשונה מערת המכפלה היה בקרית ארבע היא חברון.

(רבנו בחיי חיי שרה כג, כ)

…וזהו חלקו של כל אדם בעולמו, שהוא

נקבר בקרית ארבע אמותיו, רמז לאותן ארבע אמות שנותרו לאברהם לאחר שניתנה לו כל

הארץ במתנה, ולמעשה, זה מה שנשאר לכל בן-אנוש מכל גדולה וקניין שהוא רוכש בחייו.

(י. ליבוביץ: שבע

שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 94)

 

 

הטבח במערת המכפלה

ביום

פורים תשנ"ד, בשעת בוקר מוקדמת נכנס דר' ברוך גולדשטיין, תושב קריית ארבע ורופא

במקצועו, ל"אוהל יצחק" שבמערת המכפלה. לפתע פתח באש אוטומטית על קהל מוסלמים

מתפללים. מהירי נהרגו 29 איש ונפצעו עשרות…

החטא

כלפי בני ישמעאל, בנו של אברהם אבינו, הוא רק צידו האחד של המטבע. בצידו השני טבוע

חטא נורא כלפי שמים וכלפי תורת ישראל, ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

מי העז להלביש את התורה ומצוותיה באכזריות ובכיעור שכזה? התברר שלא רק באיסלם אלא גם בקצה ערוגותיה של היהדות האורתודוקסית יכול ללצמוח טרור חבוש כיפה, ושלא די נעשה בקרב לומדי תורה ומלמדיה

לעקור מן השורש מחשבות ורעיונות מסולפים כאלו…

בהלוויה

ההמונית שנערכה לגולדשטיין בחברון, השתתף גם בחור אלמוני מהרצליה,

שנפעם מ"מסירות הנפש" של גודלשטיין ומעריציו.

בעוד פחות משתי שנים עתיד יגאל עמיר להמשיך את הטירוף הנורא ולהתיר את דמו של ראש ממשלת

ישראל.

(מתוך דברי הרב

עמיטל זצ"ל ב"ואלה שנות" בעריכת נסים משעל)

 

 

מדוע התנגד אברהם כל

כך לבנות כנען דווקא?

"מבנות הכנעני" – פן יאמרו עלי על ידי ירושה ומתנה

נכנס הוא לארץ, לפיכך איני רוצה אלא על ידי הקב"ה שיתננה לי בחזקה.

(חזקוני כד, ג)

 

הרי יש לזכור, כי כאשר דחה אברהם את

בנות כנען, גם אנשי ארם היו עובדי עבודה זרה. לפיכך, לא אלילי כנען, אלא השחיתות

המוסרית שבכנען היתה המניע להחלטתו. אליליות היא ביסודו

של דבר תעיית השכל, ולזו יש תקנה. אך שחיתות מוסרית תופסת את כל ההוויה האנושית על

כל עומק הנשמה והרגש, וכאן גם אברהם לא יכול היה לקוות למצוא לבנו אשה צנועה וטהורה במוסרה, אשה

שתביא לביתו את פנינת האצילות וטהרת המוסר.

(הרש"ר

הירש בראשית כד, ד)

 

 

צורכי האדם, צורכי בהמתו ומידת החסד

וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר

אֵלֶיהָ: הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה: שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ

אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ

אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי.

(בראשית כד, יד)

 

עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ברכות מ) בפסוק 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו" (דברים יא טו)

שצריך אדם להקדים לתת מזון לבהמתו ואחר כך את עצמו, ויש לך לדעת כי דווקא באין כאן

סכנה או צער, אבל בסכנה או בשיש צער, קודם יש לחוש לצערו ואחר כך בהמתו, ולזה

כששאל האיש 'הגמיאיני מעט' הרגישה הצדקת כי צמא למים הוא ומצטער היה, לזה

אמרה לו 'שתה' וכשנתנה לו שיעור ששיערה כי ודאי אין כאן חשש לצער הצמא "ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב" כי בגדר זה שאינך מצטער,

אותם צריך להקדים, והוא שסמך הכתוב לומר ותכל להשקותו ותאמר

גם לגמליך וגו', ואומרו עד אם כלו, פירוש לא אשער להם כפי האומדנא, אלא אשקה ולא אשא

ידי עד שאראה שמים לפניהם ואינם שותים, וזה לך האות כי כלו לשתות.

(אור החיים בראשית כד , יט)

 

 

כל בני אברהם יונקים מאותם שרשים

ומצופים להמשיך את ייעודו

"והיה כעץ שתול": שנטלו הקדוש ברוך הוא ושתלו בגן עדן.

דבר אחר: ששתלו הקב"ה בארץ ישראל.

"אשר יתן

פריו בעתו": זה ישמעאל. "ועלהו לא יבול": זה יצחק. "וכל אשר יעשה

יצליח": זה בני קטורה.

(מדרש תהילים, מזמור

א')

 

 

בני האדם שווים

ומוערכים לפי מעשיהם

"גם בני אדם גם בני איש" – מהו גם בני אדם? אלו בני אברהם, דכתיב

ביה (שכתוב לגביו): "האדם הגדול בענקים" (יהושע יד, טו),

'גם' – לרבות בני ישמעאל ובני קטורה. 'בני איש הם

בני נח, דכתיב ביה

(שכתוב לגביו): "איש צדיק" (בראשית ו, ט ).

 (מדרש תהילים, מזמור מט)

 

 

מהנעשה בתנועה

בחול המועד סוכות התקיימו מפגשים, שיחות,

הרצאות ושיעורים במסגרת "סוכת שלום" ברחבי הארץ. הוקם מחדש צוות תגובות לענייני

השעה בראשות פרופ' צבי מזא"ה

ובמרחב הוירטואלי:

: ניתן לפנות אלינו למייל

ozveshalom.netivotshalom@gmail.com;

בפייסבוק: https://www.facebook.com/%D7%A2%D7%95%D7%96-%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-1640917336194009/timeline

ובטוויטר: twitter:@ozveshalom

 

 

קול קורא

בימים אלה החלטנו לחדש

את פעילותנו, יהודים שומרי מצוות הסבורים כי הגשמת הציונות הדתית בימינו מחייבת שקידה

על דמותה היהודית של החברה בישראל, שלומה, ורמתה המוסרית והחברתית.

אנו מאמינים כי חביב כל

אדם שנברא בצלם, כולל ערבים וכולל להט"בים.

אנו מאמינים כי תורת ישראל

מחייבת אותנו לשמור על זכויות האדם והאזרח של כולנו.

מתוך אמונה כי דרכיה

דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אנו מאמינים כי חובת כולנו היא "בקש שלום ורדפהו".

צאו מהבדידות ומהקיטורים

והצטרפו אלינו.

מעוניינות/ים לפעול ציבורית

להגשמת המטרות של עוז ושלום?

צרו קשר עם לאה שקדיאל, 0523911181, moshelea@netvision.net.il

 

 

אנחנו זקוקים לעזרתכם

על מנת שנוכל להמשיך את מפעל "שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה והפצה.

המחאות לפקודת עוז ושלום

ניתן לשלוח לידי מרים פיין, דוסטרובסקי 9, ירושלים,

933806

התרומות מוכרות לצורך

פטור ממס

להפצת המהדורה המודפסת,

לקבלת המהדורה האלקטרונית ולבירורים:

0523920206 – ozveshalomns&gmail.com

עורך אחראי – פנחס לייזר;

מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי

תורה:  pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום – נתיבות שלום

http://www.netivot-shalom.org.il

https://www.facebook.com/bakesh.shalom.org.il?fref=ts